Data Loading...

סקיצה 1 Flipbook PDF

סקיצה 1


116 Views
51 Downloads
FLIP PDF 71.21KB

DOWNLOAD FLIP

REPORT DMCA

‫סקיצה‬ ‫‪1‬‬ ‫פרנק ריהל גודל ‪ 12‬ריווח ‪14‬‬

‫‪ | 82‬דובי זכאי‬

‫‪1‬‬

‫מחלון המטוס‪ ,‬ממרום גובה הטיסה‪ ,‬ראיתי איך מסתדרות‬ ‫שורות שורות של עננים ככדורי פופקורן המרחפים מעל הים‪.‬‬ ‫העננים הטילו צל כהה שנע ככתמים על פני הים ורמזו למעט‬ ‫הנוסעים המתעניינים שהים למטה פרוע וסוער‪ .‬מהחלון הזעיר של המטוס‬ ‫נראה הים בגוני־פלדה כהה‪ ,‬ממש לא מזמין‪ .‬ככל שהמטוס התקדם ליעדו‪,‬‬ ‫נטש 'עדר' עננים אחד לטובת 'עדר' נוסף של ענני כבשה שמילאו את‬ ‫האופק‪ .‬העננים נדחקו אחד אל השני ושייטו בשמיים ללא רועה‪ .‬לעיתים‬ ‫נפער צוהר קטן בדבוקת 'עדר' העננים והתגלה ים כחול שדחק את גוני־‬ ‫הפלדה הכהה והתחלף בגוונים רגועים של כחול ים‪ .‬בזנב 'עדר' העננים‬ ‫שחלף תחת המטוס‪ ,‬נקטע הים האין־סופי לטובת נוף אחר שגרם לאפי‬ ‫להיצמד לחלון המטוס‪ .‬וכך‪ ,‬כמו בציור ארוך‪ ,‬החל להתגנב אל החלון ים‬ ‫בגוני־טורקיז ואחריו כחרוז נוסף בשרשרת צבעונית‪ ,‬התגלה חוף חולי‬ ‫צהוב ועליו כמה עצים זעירים שנראו בודדים במרחב והטילו צל צנוע על‬ ‫החוף‪ .‬עוד כמה שניות של טיסה ולתמונה נכנס אי זעיר וארוך ובו מפרץ‬ ‫שמזכיר במראהו פותחן קופסאות מחודד‪ .‬מי הים נצבעו בצבע טורקיז עז‬ ‫ונדמה שהם מלחכים את החול הזהוב‪ .‬נאנחתי בלחישה במקומי‪ .‬״זה‪ ,‬זה‬ ‫המקום עליו חלמתי‪,‬״ לחשתי לעצמי כשאני מצמיד את המצח אל חלון‬ ‫המטוס כדי לבלוע את מראות האי הקטן לפני שייעלם‪ .‬המטוס חלף מעל‬ ‫והשאיר את האי ואת החלום מאחור‪ .‬נותרתי עם מראות מרחבי ים ללא‬ ‫סוף‪ ,‬גב מושב צפוף ולפניי קרטוני אוכל שטרם נאספו‪ .‬‬ ‫הטייס נהם משהו במערכת הכריזה‪ ,‬כולם מיהרו להיחגר‪ .‬בסתר ליבי‬ ‫קיוויתי שהמטוס יהיה חייב לבצע נחיתת חירום באי דומה‪ .‬כך‪ ,‬אולי‪,‬‬ ‫אוכל לחסוך לי את המסע המטופש שהמצאתי לעצמי‪ .‬בינתיים הטייס‬

‫אי האפשר | ‪83‬‬ ‫שלח לנוסעים מסר מרגיע ביוונית ובאנגלית‪ ,‬אלה חזרו אל השיחות ואל‬ ‫התנועה הבלתי פוסקת במעברים‪.‬‬ ‫המחשבות מחזירות אותי אל השיגעון הרגעי שהתחיל את הכול‪ .‬בחגיגת‬ ‫יום ההולדת שישים לא ריסנתי את פי‪ ,‬המצאתי לעצמי רעיון הזוי‪ :‬לנטוש‬ ‫את השיעמום‪ .‬למעלה ממחצית חיי "בזבזתי" כמהנדס מדוכא במשרד‬ ‫מדכא לתכנון הנדסי‪ .‬לנטוש את בעל המשרד‪ ,‬את ששת ה"עבדים"‬ ‫האחרים – מהנדסים נרצעים כמוני ואת המלחמות עם הרשויות על‬ ‫אישורי בנייה מעצבנים‪ .‬מחצית חיי "בזבזתי" כמהנדס במשרד מדכא‬ ‫לתכנון הנדסי‪ .‬זהו‪ ,‬הרגשתי שאני זקוק למרחב‪ ,‬לחופש ארוך‪ ,‬לנשום אוויר‬ ‫אחר‪ ,‬מרד גיל השישים‪ .‬הכול נמאס עליי‪ ,‬אני חייב לצאת מאפרוריות חיי‬ ‫לפסק זמן שישאיר אור מוגבל שיספיק ליתרת חיי‪ .‬העפתי מבט החוצה‪.‬‬ ‫ענני הכבשה "רעו" מעל הים ופינו את מקומם לשמיים צחים וכחולים‪,‬‬ ‫ולמטה הים‪ ,‬חף מכל כרבולת של קצף‪ .‬חזרתי למחשבות‪ ,‬נשענתי לאחור‬ ‫במושב הדחוק‪ ,‬הרכבתי על אוזניי את האוזניות ושלפתי את הניירת שכה‬ ‫התאמצתי להשיג‪ .‬פרשתי לפניי את הדפים הקמוטים וחזרתי בפעם האלף‬ ‫לעיין בהם‪ .‬היציאה אל האור החדש תלויה בדפים אלה‪ .‬נזכרתי ברגע‬ ‫בו אספתי את הדפים הללו ממדפסת המשרד‪ ,‬התייצבתי איתם אצל בעל‬ ‫המשרד וביקשתי ממנו לצאת לחופשה ארוכה של כמה חודשים‪ ,‬שתממש‬ ‫את כל ימי החופשה שצברתי ועוד חופשה ללא תשלום‪ .‬הבעת התדהמה‬ ‫על פניו הייתה שווה כמו חופשה‪ .‬האמת‪ ,‬מעולם לא נקשרו בינינו יחסי‬ ‫ידידות‪ .‬למדתי מהר מאוד שהוא חרא של בן אדם גם כמעביד וגם כבן‬ ‫אדם פרטי‪ .‬כשהבין שאני יוצא לחופשה ארוכה מבטו היה תלוי ואבוד‪.‬‬ ‫לפתע הוא גם צריך להוציא כסף וגם נגרע לו עובד חיוני פעיל‪ .‬למרות‬ ‫התיעוב והשיעמום שחשתי מעבודתי במשרד‪ ,‬הייתי המהנדס הבכיר‬ ‫במקום העבודה‪ ,‬ותיק ומסור‪ .‬הוא ידע שהוא יכול להטיל עליי פרויקט‬ ‫והמשימה תושלם‪ ,‬בלי לבלבל לו את המוח יותר מדי‪ .‬במשך שנים עשיתי‬ ‫את עבודתי בנאמנות כלבית מבלי שהייתי זקוק לליטוף או עידוד‪.‬‬ ‫בן אדם נורמלי‪ ,‬כך הוגדרתי בין ידידיי הלא מרובים‪ .‬מסודר‪ ,‬דירה נאה‬ ‫בכרך מהוגן‪ ,‬שני ילדים גדולים ומוצלחים‪ ,‬בית נקי ומסודר‪ ,‬רעיה שלווה‬ ‫המצליחה בדרכה המקצועית‪ ,‬אישה נאה ומקובלת היוצאת מדי בוקר‬ ‫לעבודתה האחראית‪ .‬אנחנו מנהלים חיים נינוחים יחסית‪ ,‬פה ושם נפגשים‬ ‫עם כמה חברים‪ .‬אני חייב לציין שאף אחד מהם לא חדר לנפשי ולא הפך‬

‫‪ | 84‬דובי זכאי‬ ‫לידיד נפש‪ .‬רעייתי היא זו שמכנסת‪ ,‬אוספת חברים במשך השנים‪ .‬ואני‬ ‫כאמור בעלה‪.‬‬ ‫ממושבי הדחוק ליד חלון המטוס אני מנהל את מחשבתי‪ ,‬מנסה לברור את‬ ‫סיפוריי ובכל רגע (למרות שאני נחשב אדם מסודר ומאורגן)‪ ,‬ההתרגשות‬ ‫מהשינוי שעומד לחול בחיי גורמת למחשבות לנדוד‪ ,‬והן גולשות מהמטוס‬ ‫וצוללות לעומק הים הכחול שתחתיי‪ .‬מבעד החלון הזעיר אני מרגיש‬ ‫שאני מסוגל לחדור במבט לעומק הים התכול‪ ,‬לצלול בין קבוצות הדגים‪,‬‬ ‫להסתגר בקונכייה שמסוגלת להעניק לי אוויר‪ ,‬מים ואהבה! אהבה? כן‪,‬‬ ‫אהבה‪ .‬ולא שלא ידעתי אהבה‪ ,‬אך אשתי ואני נהיינו זוג כל כך מסודר‬ ‫שגם האהבה הפכה להיות יחידה מרובעת המשובצת בשגרת החיים ולא‬ ‫בדיוק עמוד התווך של חיינו‪ .‬עשינו מה שעשינו בלי חדווה רבה וללא‬ ‫סערת רגשות‪ .‬את זיקוקי הדינור‪ ,‬כפי שכתוב ברומנים‪ ,‬הצלחנו לכבות‬ ‫ונותרה מהם סתם מצווה‪ ,‬ציווי של ההתרבות האנושית ואולי מעט יותר‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬מטען כבד של חיים לצאת עימו למסע המוזר שלי‪ ,‬בתקווה לתיקון‬ ‫רגע לפני שהשלהבת תדעך‪.‬‬ ‫וכך זה היה‪ .‬בלב החגיגה שנערכה בביתנו לכבוד יום הולדתי השישים‪,‬‬ ‫פתאום‪ ,‬ברגע של שטות‪ ,‬הזדקפתי ממושבי והכרזתי בפני הקהל העליז‬ ‫והרעשני שאני עומד לצאת להפלגה ארוכה ביאכטה שאשכור‪ .‬האמת‪,‬‬ ‫מלמלתי את ההכרזה בעת שהנוכחים הרימו כוס יין לכבודי ובהמולה‬ ‫הכללית הרוב לא שמעו את ״הבשורה״ ואלה ששמעו בחרו להתייחס‬ ‫אליה בביטול‪ .‬כולם נסחפו בצחוק גואה מבדיחה שתקע על חשבוני אחד‬ ‫״החברים״ שבטוח קולו היה חזק משלי‪ .‬גלים של צחוק מילאו את סלון‬ ‫ביתנו‪ .‬גם רעייתי הצטרפה לצחוק הכללי‪ ,‬הניחה ראשה במשובה על‬ ‫כתפו של אחד החברים ומייד לאחר מכן מיהרה לחלק כוסיות מלאות‬ ‫משקה ל׳דרינק׳ נוסף‪.‬‬ ‫רק אחת‪ ,‬שנראה שהייתה היחידה שהקשיבה והתייחסה להכרזה שלי‬ ‫– לבנה‪ ,‬שאלה בחשש‪ :‬״אתה באמת מתכוון לצאת לים?״‪ .‬לבנה הייתה‬ ‫שונה מכל החבורה‪ .‬בכל מפגש הייתה מזכה אותי בחיוך מיוחד‪ .‬הפעם‪,‬‬ ‫בעודי נחלץ מרעמי הצחוק ומשנה מקומי‪ ,‬חייכתי אליה וכדי להתגבר על‬ ‫הרעש לחשתי לאוזנה כמשלים סוד משותף‪" :‬כן‪ ,‬ביום ההולדת הבא‪ ".‬‬

‫אי האפשר | ‪85‬‬ ‫המסיבה הייתה בעיצומה‪ .‬נשוא החגיגה (אני) נשכח‪ .‬אשתי הייתה עסוקה‬ ‫בהגשת האוכל‪ ,‬מפעם לפעם השתתפה ברעמי הצחוק של החבורה‪ .‬אם‬ ‫החמיצה פרק שיחה מאחר שהייתה מרוכזת בהגשה‪ ,‬ביקשה עדכון מאחד‬ ‫המשתתפים בהטיית ראש אלגנטית‪ ,‬מקרבת אוזנה לפיו ועיניה עצומות‬ ‫לשמוע את מה שהפסידה‪ .‬כשמגש עוגות בידה הוסיפה (בלעג קל) גם‬ ‫בדיחה משלה על גילי המתקדם‪ ,‬תהתה בקול על החיפוש אחרי הנעורים‬ ‫האבודים ועל הטיול של אחרי צבא שלא עשיתי‪ .‬היא הניחה לכולם‬ ‫לצחקק בעודה עוברת בין החברים עם מגש העוגות‪ ,‬אחר הניחה אותו על‬ ‫השולחן‪ ,‬לפתה את ידו של בעלה של לבנה ולחשה לאוזנו‪ .‬שניהם געו‬ ‫בצחוק מתגלגל‪ ,‬היא עוצמת עיניה‪ ,‬לוחצת ידה לחזה וסומכת את ראשה‬ ‫המתפוצץ מצחוק על כתפו‪ .‬ברגע זה לבנה קמה ממקומה‪ ,‬התקרבה אליי‬ ‫ונראתה מוטרדת‪ .‬ברצועת הגומי שבידה קלעה שערה לקוקו‪ ,‬שלחה אליי‬ ‫חיוך חושש ושאלה‪" :‬איך תוכל להיות בים במשך חודשים?״ חייכתי‬ ‫אליה‪ .‬הנחתי יד מרגיעה על זרועה כאילו סוד ההישרדות שלי מיועד רק‬ ‫לשנינו‪ .‬כדרכו של מהנדס מרובע וזהיר הכנתי גם את אפשרות הנסיגה‪:‬‬ ‫״את יודעת‪,‬״ אמרתי ברצינות‪ ,‬״זה רק בתכנון‪ ,‬איני יודע אם זה יתגשם‪".‬‬ ‫אחר הוספתי משפט סתמי‪" :‬מי שלא מתכנן לעתיד נחשב כמת‪ ,‬לא?"‪.‬‬ ‫בינתיים רעייתי כבר פרסה את העוגה השנייה‪ ,‬וכשהיא עדיין מתעלמת‬ ‫מההכרזה‪ ,‬אולי חשבה בליבה‪ :‬הרבה תוכניות היו לו‪ .‬הביצוע? בדרך כלל‬ ‫פחות מאחוז‪.‬‬ ‫עוד לפני מסיבת יום ההולדת‪ ,‬כמי שמקצועו מחייב דיוק בהערכה בכל‬ ‫תוכנית‪ ,‬בחישוב כמויות של ברזל‪ ,‬אדמה‪ ,‬אבן וחול היה ברור לי כי‬ ‫שכירת ספינה לכל התקופה‪ ,‬חישוב ההוצאות וקביעת מסלול השיט‬ ‫דורשים תכנון מדויק כלכלית וגם ימאית‪ .‬ישבתי לילות מול המחשב‬ ‫כשאני אוסף מידע על ההשכרה וגם מתכנן את נתיב השיט בין האיים‬ ‫ביוון‪ .‬‬ ‫המפגש שלי עם עולם השיט היה מקרי‪ .‬לפני שנים חבר שכנע אותי לצאת‬ ‫לקורס משיטים‪ ,‬מה שנקרא סקיפרים‪ .‬האמת‪ ,‬אני חובב ים אבל שיט‬ ‫לא עניין אותי במיוחד‪ .‬אך החבר לחץ עליי‪ ,‬וכך פסענו יחפים למחצית‬ ‫שנה של לימודים קשים על סיפון הספינות‪ .‬בקיצור‪ ,‬בלא חמדה הלכתי‬ ‫ללימודים אלה‪ ,‬שלוו בריח ובטעם המלוח של הים‪ .‬הרישיון היה קשה‬

‫‪ | 86‬דובי זכאי‬ ‫להשגה לרבים וגם אני התקשיתי‪ ,‬אך בסופו של דבר הוסמכתי‪ ,‬ולמרות‬ ‫שמאז ועד היום אף פעם לא השתמשתי בו‪ ,‬מדי כמה שנים חידשתי‬ ‫אותו‪ ,‬מה שחייב בדיקות רפואיות והמתנה מעצבנת בסניף הדואר הקרוב‬ ‫לביתנו לתשלום האגרה‪ .‬עתה‪ ,‬כשאני כלוא במושבי הצר במטוס‪ ,‬המילים‬ ‫של חברי זכורות לי היטב‪" :‬עוד תראה‪ ,‬אתה לא תצטער‪ ,‬פעם תזדקק‬ ‫לרישיון הזה‪ ",‬וטפח על כתפי‪.‬‬ ‫בינתיים‪ ,‬בהתבוננות למטה מחלון המטוס‪ ,‬חזר ׳מופע ענני הכבשים׳‪.‬‬ ‫׳עדר׳ של עננים עדיין שוטט בשמיים ללא רועה וחליל‪ .‬ה'עדר' הלא‬ ‫מאורגן הותיר כמה ׳חורים׳ בין הכבשים־עננים שאפשרו לי לראות את‬ ‫הים‪ .‬ובים נחו בשלווה‪ ,‬מוקפים בגוני־טורקיז‪ ,‬סדרה של איים קטנים‪.‬‬ ‫האיים כמעט מחוברים‪ ,‬נראו כזנב העקרב ועוקצו‪ .‬על אחד מהם‪ ,‬הגדול‬ ‫יותר‪ ,‬היו כמה עצים מוכי רוח וחול לבן שגלש אל הים‪ .‬מחשבותיי נדדו‬ ‫בין המראות לבין הזיכרונות מחגיגת יום ההולדת‪ .‬חשבתי‪ :‬אם היו מנסים‬ ‫לשכנע אותי לא לצאת למסע ההזוי כנראה הייתי נשאר בבית‪ ,‬כולא‬ ‫את יצר ההרפתקנות ולא יוצא להרפתקה‪ .‬האמת‪ ,‬עד שעליתי למטוס‬ ‫הצטערתי על המהלך‪ .‬אפילו כשהמטוס המריא אמרתי לעצמי‪ :‬״תמיד‬ ‫אוכל לסגת‪ ,‬לחזור הביתה‪ ,‬אומנם עם זנב מקופל וללא כבוד‪ ,‬אך בכל זאת‬ ‫למרות ההשפלה אהיה מוגן בביתי מהשטויות של עצמי‪.‬״ אי נוסף התגלה‬ ‫בלב הים – רובו שטוח וצמחייה ירוקה נשלחת ממנו אל מי הים כמו‬ ‫פיצה משוטחת‪ .‬במרכזו התרומם הר חביב‪ .‬דמיינתי את הגלים הרכים‬ ‫המתרפקים על חופיו‪ .‬כאמור‪ ,‬אף פעם לא נסחפתי באהבה יתרה אל הים‪.‬‬ ‫עבורי היה הים נעלם גדול‪ .‬סקרן אותי הרגע שהשמש יורדת‪ ,‬נעלמת‬ ‫מאחוריו וזה האות לבוא הלילה‪ ,‬אך מעולם לא התפעלתי ממראות שקיעה‬ ‫או זריחה‪ .‬אלה לא עשו לי את התחושה הרומנטית‪ .‬התפעלתי יותר‬ ‫ממרחבים של אביב ירוק‪ ,‬משדות של רקפות וכלניות‪ ,‬אך גם אלה לא‬ ‫הביאו אותי להתפעמות לירית‪ .‬בטיולים עם ילדיי דקלמתי די בשיעמום‬ ‫את מבנה הרקפת‪ ,‬הרצאה קטנה על הכלנית‪ ,‬על החיפושית שפוקדת‬ ‫אותה או צטטתי הסברים שקראתי באיזה מקום‪ .‬הילדים השתעממו‪,‬‬ ‫התחילו להתייחס לענפים יבשים בצידי השביל ולשחק ביניהם‪ .‬הבנתי‬ ‫שתפקידי נגמר‪ .‬ילדיי לא חיבבו אותי‪ ,‬ואני לא התאמצתי שיעשו כן‪.‬‬ ‫למסע השיט הזה יצאתי לא מוכן‪ .‬בתמימות חשבתי שאין בעיה לצוף‬

‫אי האפשר | ‪87‬‬ ‫על הגלים‪ ,‬לנחות באי‪ ,‬לרבוץ על החוף עד שאצור עם גופי גומה עמוקה‬ ‫מספיק ואעבור לרביצה הבאה באי נוסף‪ .‬מחשבה נכונה‪ ,‬אך חסרת בסיס‬ ‫כמו כל התוכנית הקפדנית אך חסרת ההבנה שלי‪ .‬אחד מילדיי שאל אותי‪,‬‬ ‫אחרי שהובן שמנוי וגמור עימי לצאת להרפתקה‪ :‬״ממה תחיה? הרי אין‬ ‫שם סופרמרקט על המים‪.‬״ השבתי בשקט של ידען ובמלוא הרצינות‪ :‬״אני‬ ‫אסתדר‪ ,‬אל תדאגו‪.‬״‪ ‬‬ ‫לקראת יום ההולדת ה‪ 61-‬כבר הייתי מוכן נפשית‪ .‬בררתי לעצמי ציוד‪.‬‬ ‫צ'ימידן בצבע חאקי היה מונח בחדר השינה‪ ,‬ומדי פעם הייתי זורק אליו‬ ‫פריטים חיוניים לשהייה ממושכת‪ .‬מעשים ומילים הבהירו לרעייתי שאני‬ ‫רציני בהכרזתי על היציאה למסע‪ .‬מכיוון שכך‪ ,‬היא ניסתה להסביר לי‪,‬‬ ‫בחוסר סבלנות‪ ,‬את חוסר ההיגיון לצאת למסע לבד מפאת גילי‪ ,‬חוסר‬ ‫ניסיוני וכו׳‪ .‬בהמשך הוסיפה ומנתה את הקשיים‪ :‬הגלים‪ ,‬התושבים‪ ,‬עצי‬ ‫הקוקוס (שלא קיימים ביוון)‪ ,‬תנאי הים והחשש שכנראה יגרפו אותי‬ ‫כניצול מספינה טבועה לאחר הסערה הראשונה‪ .‬לרגע הרגשתי שהדוברת‬ ‫(רעייתי) מכירה היטב את איי יוון או שהיא שייטת מקצועית‪ ,‬למרות‬ ‫שהיא בדרך כלל עכבר יבשה‪ .‬לאחר ששטחה את משנתה הסדורה‬ ‫והמפחידה הגיעו טיעונים מעשיים יותר‪ :‬״מאיפה אתה יודע להשיט‬ ‫סירה? מאיפה יהיו לך מים? אוכל? איך תעשה כביסה? הרי בחיים לא‬ ‫הגעת למרחק של מטר ממכונת הכביסה‪.‬״ חייכתי אליה בנימוס‪ ,‬אמדתי‬ ‫אותה בעיניי מלמטה למעלה כדרך הקשוחים שבגברים ואמרתי בשקט‪:‬‬ ‫״הכול יהיה בסדר‪.‬״ כדרכה של אישה פגועה‪ ,‬היא חיפשה אחיזה שפויה‬ ‫בדרכו השטותית של בעלה‪ ,‬התקשתה להבין איך זונחים חיים כל כך‬ ‫בטוחים לטובת חיים מלאי סכנות‪ .‬עתה‪ ,‬בגובה שיוט המטוס‪ ,‬דמותה‬ ‫נעלמה‪ ,‬נמוגה מול עיניי בתכול השמיים‪ ,‬נבלעה בין ענני הכבשים‪ .‬אך‬ ‫גם המציאות נשקפה מבעד לחלון‪ ,‬והיא הלכה והתקרבה‪ .‬האם בשנה‬ ‫האחרונה חייתי באשליה? מרחבי הים שנפערו פתאום בין העננים נראו לי‬ ‫מפחידים יותר‪ .‬מחלון המטוס ראיתי על פני הים יאכטה זעירה‪ ,‬ג'וק זעיר‬ ‫מוקף בהמון ים‪ ,‬קטנה ועלובה בתוך כל השממה הכחולה‪ .‬שם אני אהיה?‪ ‬‬ ‫נציג החברה המשכירה יאכטות חיכה לי כמסוכם בשדה התעופה‪ .‬כמה‬ ‫ניירות וכמה חתימות‪ ,‬החלפת כספים מיד ליד‪ ,‬הכול היה רשמי‪ ,‬קר‪ ,‬נטול‬ ‫שמחה והתרגשות מהמעמד ומהשינוי שעובר עליי‪ .‬הנציג אפילו לא‬

‫‪ | 88‬דובי זכאי‬ ‫הישיר מבט לעיניי‪ .‬בשבילו זו הייתה עוד עסקה עם תימהוני‪ .‬ביקשתי‬ ‫בעיניו זיק של השתתפות בהתרגשותי מהרגע‪ ,‬מהמעמד‪ ,‬אך כלום‪ .‬ובכל‬ ‫אופן ריגוש עז הילך על גבי‪ ,‬חלחל לאזור הלב והציף בחום ההרפתקה את‬ ‫החזה‪ .‬הניירת הייתה פשוטה‪ ,‬הנציג לא חקר הרבה אם כבר שייטתי עם‬ ‫ספינה יחסית גדולה בים הפתוח‪ ,‬אפילו לא בחן את רישיון המשיט שלי‪.‬‬ ‫הוא דחף לידי ספר עבה ובו מפות שונות של איי יוון‪ ,‬קימץ בדברי הסבר‬ ‫והדגיש בכמה מילים את הסכנה בעלייה לא מתוכננת על ריף סלעים‬ ‫בלב ים‪ ,‬שיכולה להיגמר גם באסון כלכלי‪ .‬הנציג הנמרץ‪ ,‬שנראה מאוד‬ ‫ממהר‪ ,‬מסר לי את ניירת הסירה והתחפף במהירות מהמקום‪ ,‬לא לפני‬ ‫שהסביר לי משהו באנגלית מהירה על ביטוח והשתתפות עצמית‪ .‬הוא‬ ‫הוסיף עוד אזהרה על רוחות באזור השיט‪ ,‬ציין את מספר הטלפון של‬ ‫המשרד והסביר שהם בקושי עונים לטלפונים כי לרוב הם לא נמצאים‬ ‫במשרד‪" .‬אתה יודע‪ ,‬זו לא בדיוק העונה‪ ",‬סיפק הסבר דחוק‪ .‬שאלתי‪:‬‬ ‫״טלפון נייד?״ הוא אמר שאין להם‪ .‬לבסוף נתן לי מספר טלפון ארצי בו‬ ‫אוכל לברר את תחזית מזג האוויר‪ .‬הוא לא בטוח שהם יענו אבל כדאי‬ ‫שיהיה לי את המספר לכל מקרה‪ .‬הנציג מיהר לסיים את המפגש הקצר‪,‬‬ ‫דחף לידי מפה שעליה סימן את מיקום המעגן שם ממתינה לי הספינה‪,‬‬ ‫לחץ את ידי בלחיצה רפה ונעלם במהירות‪.‬‬

‫אי האפשר | ‪89‬‬

‫‪2‬‬

‫צ'ימידן ותרמיל גב‪ ,‬אוסף של מפות ימיות מגולגלות בגומי‪,‬‬ ‫ספר עבה ושקית שקופה עם רישיונות הספינה‪ .‬נהג המונית‬ ‫דווקא גילה חביבות מסוימת‪ ,‬עזר להעמיס את הציוד‪ ,‬איתר‬ ‫במפה את מיקום המעגן ואמר לי בקול צרוד מסיגריות את הסכום שצפויה‬ ‫לעלות הנסיעה‪ .‬הוא הדליק את הרדיו ויצאנו לדרך מלווים בשירה צרודה‬ ‫ועצובה של זמרת יוונייה‪ .‬שיחה לא בדיוק התקיימה‪ .‬הבחור לא ידע‬ ‫מילה בשום שפה‪ ,‬נראה שגם בשפתו לא שלט‪ .‬הוא נהג במונית בחוסר‬ ‫אחריות מזעזע‪ ,‬טעה פעמיים בדרך ובסוף היום הביא אותי למעגן זעיר‪.‬‬ ‫הנהג פרק את הציוד על הרציף‪ ,‬קיבל את התשלום ונעלם מחיי‪ .‬מסביב‬ ‫שממה‪ ,‬הרים קירחים יורדים אל הים בתלילות‪ .‬בצד אחר של המפרץ‬ ‫כמה בתים שנדמים כתלויים במדרון התלול‪ ,‬נטועים בחורש של עצים‬ ‫גבוהים‪ .‬על קו החוף גלי הים הזעירים נקשו בעדינות לאבני הרציף של‬ ‫המעגן וניגנו בדפיקות קצובות על כוס פלסטיק שבורה שנדדה וחבטה‬ ‫בקיר האבן‪ .‬שלוש ספינות עגנו במים השלווים‪ ,‬שתיים זעירות ואחת‬ ‫גדולה‪ ,‬שנדמה היה כאילו הן אימא ושתי בנות‪ .‬נפש חיה לא נראתה‬ ‫מסביב למעט כלב שהביט בי בחיבה‪ ,‬כאילו הייתי בעליו שחזר אחרי‬ ‫תקופה ארוכה‪ .‬הצ'ימידן על הרציף‪ ,‬שירתה הצרודה של הזמרת העצובה‬ ‫הלכה והתרחקה יחד עם המונית והנהג האילם‪ ,‬מזח רופס מעץ נמתח‬ ‫מקיר האבן ועד לספינות‪.‬‬ ‫המילה יאכטה מחמיאה ליצור שצף מולי על המים‪ :‬ספינה מיושנת עם המון‬

‫‪ | 90‬דובי זכאי‬ ‫חבלים כדי להעלות את המפרשים וגוף לא מהוקצע כמו זה של היפיפיות‬ ‫המודרניות שעוגנות במרינות של עשירים‪ .‬העוגן חלוד‪ ,‬מונח על הסיפון‬ ‫כאילו התעייף מחייו וביקש לנוח‪ ,‬שלא יטרידו אותו אחרי שנות עמל‬ ‫רבות‪ .‬כשעליתי על הספינה היא השמיעה מחאה כמו קריאת עורב צרוד‬ ‫בעת שגופה התחכך במזח‪ .‬היא נדה על גל ההפתעה כשהגוף הזר עלה‬ ‫עליה‪ ,‬ובעליזות מפתיעה ריקדה כמה פעמים על הגלים הרכים שחדרו‬ ‫למפרץ‪ .‬המפתח של תא הסירה היה עקשן‪ ,‬סירב לפתוח את הספינה‪,‬‬ ‫אך הבהרתי למנעול שגם אני עקשן‪ .‬בסופו של דבר הוכנע המנעול‬ ‫ונפרד מקשת הברזל‪ .‬בבדיקה פשוטה ראיתי שאפשר בעזרת מברג קטן‬ ‫לפתוח לרווחה את הירידה לסיפון התחתון‪ .‬לא ציפיתי להפתעות בסיפון‬ ‫התחתון‪ .‬עמדת הקפטן הייתה מלוכלכת‪ ,‬על השולחן כמה כוסות חד־‬ ‫פעמיות עם שאריות קפה ועובש עבה‪ ,‬לבן‪ ,‬שיכול היה בשקט לספק כמה‬ ‫מנות פניצילין לזקוקים‪ .‬בחרטום חדר זעיר ובו מיטה שתפסה את כולו‪.‬‬ ‫נראה שהאחרון שישן פה לא היה נקי במיוחד‪ ,‬והעידו על כך השמיכות‬ ‫המלוכלכות וזוג תחתונים מטונף שהיה זרוק עליהן‪ .‬מתחת למיטה היו‬ ‫כמה מגירות שאחת מהן הושארה פתוחה ושורה של נמלים שקדניות‬ ‫דאגו לפנות את גרגרי הסוכר שהיו בה‪ .‬ערכתי בדיקה זהירה של ציוד‬ ‫הבטיחות‪ .‬נראה שבציוד החירום הייתה ההשקעה העיקרית‪ .‬הכול היה‬ ‫חדש‪ ,‬בתול‪ ,‬שונה מהגוף הישן של הספינה‪ .‬החלטתי להניח את הכול‪,‬‬ ‫וקודם כול לצלול למים הצלולים‪ ,‬לשטוף ממני את היום הדפוק‪ .‬‬ ‫כשצנחתי לים בכבדות‪ ,‬מים קרירים קיבלו את גופי‪ ,‬הצינה התקדמה‬ ‫במהירות והרעידה את גבי‪ .‬אספתי מי ים בכפות ידיי‪ ,‬מחניק את הרעידה‪,‬‬ ‫התיישבתי במים הרדודים ושטפתי את פניי‪ .‬קיפוד ים אכזר קלקל את‬ ‫הנאתי מהטבילה הראשונה בים‪ .‬קוציו נדחפו לי בישבן ובמשך הלילה‬ ‫קדחתי מחום‪ .‬התאוששתי מהחום ביום למוחרת וכדרכו של נווד יצאתי‬ ‫לחקור את הסביבה‪ ,‬היכן אפשר לקנות אוכל‪ ,‬מים‪ ,‬ואיך לצאת מהמפרץ‬ ‫העלוב למרחבי הים‪ .‬‬ ‫מהלימודים המקיפים שעברתי בקורס משיט‪ ,‬שהקנה לי את הרישיון‬ ‫להשיט את 'הגורילה' הקשישה הזו‪ ,‬נותרו בזיכרוני שרידים אקראיים‬ ‫של ידע מקצועי‪ ,‬וחורים ענקיים של מידע החסר ביניהם‪ .‬השנים שחלפו‬ ‫וחוסר האימון החלידו בי כל הבהוב של זיכרון‪ .‬לא זכרתי שמות ולא‬

‫אי האפשר | ‪91‬‬ ‫את התפקיד של כל פריט בספינה‪ .‬במנוע הדיזל הקשיש חיפשתי זמן‬ ‫רב היכן בודקים שמן והיכן ממלאים מים‪ .‬כדי להגשים חלום‪ ,‬כך קראתי‬ ‫פעם באיזה ספר‪ ,‬חייבים להתקדם צעד אחר צעד לקראתו‪ .‬כך עשיתי‪.‬‬ ‫הטיול ברחבי ה׳ממלכה׳ שלי עורר בי הבהובים של זיכרון מפרקי‬ ‫הלימוד הארוכים שלי בקורס‪ .‬לפתע התחדד לי הזיכרון‪ ,‬זכרתי במדויק‬ ‫את הוראות הבטיחות ואת חישובי הזמן ב…קורס הצלילה‪ .‬מה הקשר בין‬ ‫צלילה להשטת יאכטה? לא ברור‪ ,‬למעט אולי ששניהם מתרחשים בים‪ .‬‬ ‫בינתיים במעגן הקטן התחוללה התרחשות‪ .‬הכלב הבודד שהסתובב‬ ‫במעגן‪ ,‬היצור החי היחיד בסביבה‪ ,‬גילה יחס חברי אליי וטיפס בזהירות‬ ‫איטית (מחשש שאניס אותו מהספינה) אל הסיפון‪ .‬היינו שתי נפשות‬ ‫בודדות שהופכות את הבדידות לידידות‪ .‬הוא רבץ על הסיפון ומפעם‬ ‫לפעם היה שולח אליי מבט מפוחד‪ .‬לרגעים היה נדמה לי כאילו הוא‬ ‫מחכה שהורה לו להעלות מפרש‪ .‬הכלב הרגוע שטיפס אל הסיפון התנער‬ ‫לפתע והתרומם‪ ,‬הניע את אפו כמריח ריח מיוחד שמגיע מרחוק רחוק‬ ‫ואחר הביט בסקרנות מתוחה אל המזח‪ .‬הפניתי גם אני את מבטי לשם‪,‬‬ ‫ואכן בקצה המזח נראה מסתובב אדם גדול ממדים שנראה מגניב מבטים‬ ‫מרחוק ל׳ספינה המפוארת׳ שלי‪ .‬הכלב התנער‪ ,‬זינק אל הרציף הרעוע‬ ‫בסדרת נביחות זועמות‪ ,‬לקח מרחק ביטחון ונהם בזעף מתגבר על הגבר‪.‬‬ ‫לא ידעתי מה הוא רוצה ומה תפקידו‪ .‬אולי הוא מנהל המעגן? אולי סתם‬ ‫פושע? אבל הוא הסתובב בלי לומר מילה‪ ,‬התכופף מדי פעם ואסף חבלים‬ ‫ישנים‪.‬‬