Data Loading...

פרשת יתרו Flipbook PDF

פרשת יתרו

108 Views
21 Downloads
FLIP PDF 1.26MB

‫פנינים לפרשת יתרו‬

‫גליון מס' ‪261‬‬

‫תקציר שבועי של 'הדף היומי בהלכה'‬

‫לקבלת הגליון למייל‪[email protected] :‬‬

‫הלכנו‪ ,‬כמה בני תורה‪ ,‬לראש העין‪ ,‬לרשום את בניהם לחינוך תורני‪ ,‬ועוקרי‬ ‫הדת החטיפו לנו מכות רצח‪ .‬זה היה נורא! חזרנו באוטובוס‪ .‬הלב נקרע‪.‬‬ ‫עלינו לבית של ה'חזון איש' זצ"ל המכות כאבו‪ ,‬אבל הכישלון צרב‪ .‬אמרתי‪...‬‬ ‫הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל על תורה וחסד‬ ‫יתם לִ י ְסגֻ ּלָ ה ִמּכָ ל ָה ַע ִּמים" (שמות י"ט‪ ,‬ה')‬ ‫"וִ ְהיִ ֶ‬

‫מדוע אותה הלכה‪ ,‬שעשו שונא ליעקב? למה ועל מה – יובן הדבר‬ ‫בסיפור מעשה‪:‬‬ ‫רב אחד דרש בשבח הצדקה והחסד‪ .‬עולם חסד יבנה‪ ,‬וכל המרחם‬ ‫על הבריות מרחמין עליו מן השמים‪ .‬אמנם לא הכל עשירים ולא‬ ‫הכל יכולים להיטיב בממונם‪ ,‬אבל גדולה גמילות חסדים יותר מן‬ ‫הצדקה‪ .‬שזו בגופו וזו בממונו בלבד‪ ,‬וגמילות חסדים בין לעניים ובין‬ ‫לעשירים‪ .‬כל אדם יכול למצוא הזדמנויות ודרכים להיטיב‪.‬‬ ‫בין השומעים‪ ,‬עגלון העמל בפרך להרוויח פרוטות ולהביא לחם‬ ‫לפי הטף‪ .‬ברוך השם שאינו נזקק לחסדי הבריות ואינו מתפרנס‬ ‫מן הצדקה‪ ,‬אבל לתת לאחרים ‪ -‬אין בידו‪ .‬דברי הרב הרעישוהו‪:‬‬ ‫לא בכסף בלבד אפשר להיטיב‪ ,‬יש דרכים נוספות‪ ,‬וכל אדם יכול‬ ‫למוצאן‪ .‬אם אתה רואה הלך המשרך דרכו‪ ,‬העלהו לעגלתך‪ .‬אם‬ ‫רעב הוא‪ ,‬האכילהו מציקלונך‪ .‬אם צמא הוא‪ ,‬השקהו מקנקנך‪.‬‬ ‫אבל אלו חסדים מזדמנים‪ .‬שואף הוא שחסד ה' יחפוף עליו באורח‬ ‫קבע‪ ,‬ועליו לקבל על עצמו מעשה חסד קבוע‪.‬‬ ‫ואז נצנץ בו רעיון‪ :‬בעגלתו קבוע פנס‪ ,‬להאיר בחשכת הלילה‪.‬‬ ‫בהגיעו לביתו‪ ,‬מכבה הוא את הפנס‪ ,‬אין בו צורך‪.‬‬ ‫לו ‪ -‬אין בו צורך‪ ,‬כי הוא נכנס לביתו המואר‪ .‬אבל העוברים והשבים‬ ‫ברחוב ‪ -‬זקוקים לו‪ .‬הרחוב חשוך‪ ,‬ורצוף מהמורות‪ .‬בימות החמה‬ ‫הן בורות ומכשלות‪ ,‬ובימות הגשמים שלוליות וביצות‪ .‬פנס ‪ -‬יאיר‬ ‫לעוברים ושבים את דרכם‪ ,‬ויברכוהו על כך‪ .‬החסד ירשם לזכותו‪,‬‬ ‫וירעיף עליו חסדים ממרום‪.‬‬

‫לאחר הדרשה פנה אל הרב‪ ,‬וסח את רעיונו‪ .‬התרגש הרב שדבריו‬ ‫עושים פירות‪ ,‬חיזק ידיו והרעיף ברכות‪.‬‬ ‫באותו ערב‪ ,‬כששב ממלאכתו‪ ,‬מילא את מיכל העששית ותלאה על‬ ‫העגלה‪ ,‬שתאיר את הרחוב‪ .‬בלב מתרונן שב לביתו‪ ,‬אכל ועלה על‬ ‫יצועו‪.‬‬ ‫בבוקר‪ ,‬כשהלך לתפילה‪ ,‬העיף מבט וחשכו עיניו‪ .‬הפנס היה‬ ‫מנותץ‪ ,‬שברי הזכוכית מילאו את העגלה‪ ,‬וכתמי השמן הכתימו את‬ ‫המושבים‪ .‬לא ההפסד הכספי צרב‪ ,‬גם לא הטורח באיסוף ובניקוי ‪---‬‬ ‫חש כקין‪ ,‬שקרבנו נדחה‪ .‬הן לטובה חשב‪ ,‬להרבות חסד כיכולתו‬ ‫ולהמשיך עליו חסד ממרום‪ .‬ונשלח מלאך לנפץ‪ ,‬אין לו הסבר אחר‪.‬‬ ‫למה‪ ,‬מדוע?! הן עולה הוא עתה לתפילה‪ ,‬ישאל את הרב‪.‬‬ ‫שמע הרב‪ ,‬וענה‪" :‬יוזמתך ברוכה היתה‪ ,‬אשריך ואשרי חלקיך‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ‪25‬‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫‪1‬‬

‫היה בווילנא איש אחד‪ ,‬שהיה יודע בחלומותיו דברים נסתרים על אנשים‬ ‫אחרים‪ ,‬והיו מפחדים מפניו כי הוא היה יודע מה שהם עושים בחדרי חדרים‪,‬‬ ‫וממש פחדו לבוא לפניו‪ .‬הביאו את האיש הזה אל רבינו הגר"א‪...‬‬ ‫שיחה מרתקת עם הגה"ח רבי נח גולדברג שליט"א‪,‬‬ ‫מגיד מישרים ונאמן ביתם של כ"ק מרנן אדמו"רי בית לעלוב‬ ‫יעקב א‪ .‬לוסטיגמן‬ ‫"זכורני לפני עשרות שנים‪ ,‬כשזכיתי לשמש בצל הקודש‪ ,‬אצל‬ ‫רבינו בעל ה'ברכת משה' מלעלוב זצ"ל‪ ,‬בין הבאים היה יהודי אחד‬ ‫שהגיע מעת לעת להתברך מפי הרבי ולהתייעץ עמו"‪ ,‬מספר מגיד‬ ‫המישרים‪ ,‬ונאמן ביתם של כ"ק מרנן אדמו"רי בית לעלוב‪ ,‬הגה"ח‬ ‫רבי נח גולדברג שליט"א‪" .‬אותו יהודי סיפר לי‪ ,‬בזמן שהמתין‬ ‫להיכנס אל הרבי‪ ,‬כי הוא הורגל מנעוריו שלא לאכול מאכלים‬ ‫שהתבשלו בסירים העשויים מאלומיניום‪...‬‬ ‫"הוא כמעט אף פעם לא טעם דבר מאכל שהתבשל בסירי‬ ‫אלומיניום‪ .‬אם קורה באופן חריג שהוא כן טועם דבר מאכל שכזה‪,‬‬ ‫הוא מרגיש באוכל את הטעם של האלומיניום‪ ,‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫שהדבר גם משפיע על בריאותו וגורם לו חולשה מסוימת לאחר‬ ‫מכן‪ .‬בביתו היה מצבור של סירי נחושת‪ ,‬וכל תבשיליו היו נעשים אך‬ ‫ורק בסירי נחושת‪.‬‬ ‫"חשבתי מעט והתבוננתי בדבר"‪ ,‬אומר רבי נח‪" ,‬מה נשתנה‬ ‫היהודי הזה מכל שאר בני האדם שמבשלים את מאכליהם בסירי‬ ‫אלומיניום‪ ,‬ואוכלים לשובע נפשם ואין להם שום נזק מזה‪ ,‬ובוודאי‬ ‫שאינם מרגישים טעם שונה במאכל שהתבשל בסיר אלומיניום?‬ ‫"אלא‪ ,‬התשובה היא‪ ,‬שהוא פשוט נשמר מאוד מאלומיניום לאורך‬ ‫שנים רבות‪ ,‬עד שהגוף שלו פיתח סף רגישות גבוה יותר למאכלים‬ ‫מסוג זה‪ ,‬בשונה משאר בני האדם שהורגלו מקטנותם להשתמש‬ ‫בסירי אלומיניום‪ ,‬והגוף שלהם התחסן מפני ההשפעה של‬ ‫האלומיניום‪.‬‬ ‫"כעין זה‪ ,‬יש בכל תחומי החיים‪ .‬אפילו החיסונים המיוצרים‬ ‫לווירוסים השונים‪ ,‬גם הם מיוצרים בדרך זו שנותנים למערכת‬ ‫החיסונית של האדם להכיר מקרוב את הנגיף‪ ,‬להתרגל לנוכחותו‬ ‫ולפתח נוגדנים אליו‪.‬‬ ‫"כך גם מי שרגילים ללכת ברגליים יחפות‪ ,‬מפתחים עור עבה‬ ‫ומחוספס בכף הרגל‪ ,‬ויכולים ללכת על קוצים וברקנים בלי שירגישו‬ ‫שום כאב ובלי שייגרם להם נזק כלשהו‪...‬‬ ‫"כלפי מה הדברים אמורים? אנחנו צריכים ללמוד מזה גם לרוחניות‪.‬‬ ‫ממנו ניקח לעבוד את ה'‪ .‬אדם צריך להקפיד לשמור על סף רגישות‬ ‫גבוה מאוד בכל הקשור לעבודת ה'‪.‬‬ ‫"זה מה שאמר רב הונא בגמרא‪' :‬כיון שעבר אדם עבירה ושנה‬ ‫בה‪ ,‬נעשית לו כהיתר'‪ .‬כשהנשמה מתרגלת‪ ,‬חלילה וחס‪ ,‬לחטאים‬ ‫‪2‬‬

‫ועבירות‪ ,‬היא מאבדת את התחושה‪ ,‬היא מאבדת את הרגישות‪ ,‬וכך‬ ‫יכול אדם לטעות ולדרוך על קוצים וברקנים רוחניים‪ ,‬לפצוע את‬ ‫הנפש שלו פצעים עמוקים מאוד‪ ,‬וללכלך אותה בחטאים נוראיים‪,‬‬ ‫בלי שירגיש בכלל‪.‬‬ ‫"זה נכון‪ ,‬כאמור‪ ,‬לכל תחום ברוחניות‪ .‬ככל שנטפח יותר ונפתח‬ ‫יותר את סף הרגישות של האדם לעניינים שבקדושה‪ ,‬כך הוא יהיה‬ ‫אדם גבוה יותר מבחינה רוחנית‪ ,‬כל חטא יגרום לו להרגיש מלוכלך‪,‬‬ ‫והוא ימהר לשוב בתשובה‪ ,‬ולהתנקות מאותו עוון שדבק בו חלילה‬ ‫וחלילה‪.‬‬ ‫"לכן‪ ,‬כשאנחנו מספרים סיפורי צדיקים‪ ,‬צריך להיות רגישים‪,‬‬ ‫לשמוע את הסיפור‪ ,‬להפנים‪ ,‬ללמוד ממנו‪ ,‬לקחת ממנו צידה לדרך‪.‬‬ ‫לא סתם לשמוע סיפור מעניין ולהמשיך הלאה‪ ,‬להישאר אותו‬ ‫אדם שהיינו קודם לכן‪ .‬כי אם כן מה הועילו חכמים בתקנתם? למה‬ ‫הקדשנו זמן לשמיעת הסיפור? רק כדי לשעשע את עצמנו? חלילה‬ ‫וחלילה!‬ ‫"התפקיד של סיפורי צדיקים וסיפורי השגחה פרטית‪ ,‬הוא לתת לנו‬ ‫חיזוק‪ ,‬לשנות בנו משהו‪ ,‬להעלות את סף הרגישות שלנו לנושא שבו‬ ‫עסק הסיפור‪ ,‬שנדע להעריך יותר את קדושת השבת‪ ,‬את חשיבות‬ ‫הביטחון בקב"ה‪ ,‬את גודל הזכות של מי שעומד בניסיון וכו' וכו'"‪.‬‬

‫אני והמקטרת נשארנו למטה‪...‬‬ ‫"בעניין זה של החשיבות הגדולה שצריך לייחס לסיפורי הצדיקים‪,‬‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫אני רוצה לספר מעשה מופלא מהרבי הקדוש מרוז'ין‪ ,‬זיע"א‪ .‬הסיפור‬ ‫מובא בכתבים שכתב הריי"צ מליובאוויטש זיע"א‪ ,‬והוא מצוטט גם‬ ‫בספר 'נר ישראל' בתאריך כ' אייר‪ ,‬אני אספר את הסיפור בשפה‬ ‫חופשית‪ ,‬ומי שרוצה לראות אותו בדיוק רב‪ ,‬יעיין שם וירווה נחת‪.‬‬ ‫"וכך מספר הרבי הריי"צ‪ ,‬שפעם שלח זקנו ה'צמח צדק' מליובאוויטש‬ ‫את תלמידו רבי יצחק אייזיק אפשטיין מהעיירה האמיל‪ ,‬שכונה 'רבי‬ ‫אייזיק הומלער'‪ ,‬והיה בעצמו יהודי תלמיד חכם מופלג ואדם גדול‬ ‫מאוד‪ ,‬וביקש ממנו שילך להרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זיע"א‪ ,‬לאיזה‬ ‫צורך שהתעורר אז בענייני הציבור‪.‬‬ ‫"כמובן שרבי יצחק אייזיק עשה כדברי רבו‪ ,‬נסע לרוז'ין ושהה שם‬ ‫זמן מה‪ ,‬ובמשך אותו הזמן התעניין מאוד בהנהגת הרבי מרוז'ין‬ ‫ובסגנון ההתנהלות בחצה"ק רוז'ין‪ ,‬שהיתה חצר מלכותית עם הרבה‬ ‫גינונים והנהגות מיוחדות כידוע‪.‬‬ ‫"לאחר מכן סיפר רבי אייזיק‪ ,‬שדרכו של הרבי מרוז'ין היתה לעשן‬ ‫במקטרת‪ ,‬ופעם אחת נכנס אל הקודש פנימה ושוחח עם הרבי‬ ‫מרוז'ין בעניינים העומדים ברומו של עולם‪ ,‬והיה זה בערב שבת‬ ‫לקראת ערב‪ ,‬והרבי עישן מקטרת‪ ,‬והחדר כולו היה מלא עשן‪.‬‬ ‫"והנה נכנסו הגבאים לחדר‪ ,‬להודיע לרבי שעכשיו השעה שבה כבר‬ ‫נכנסת שבת קודש‪ ,‬והניח הרבי את המקטרת מידו‪ .‬מספר רבי אייזיק‬ ‫שהוא ראה איך הרבי מניח את המקטרת מידו‪ ,‬ובתוך רגע עולה‬ ‫לעולמות העליונים בהתפשטות הגשמיות ממש‪ ,‬ואמר‪' :‬הרבי עלה‬ ‫לעולמות העליונים‪ ,‬ואני והמקטרת שלו נשארנו למטה בעולם הזה‪.'...‬‬ ‫"בכל אופן‪ ,‬רבי אייזיק הומלער היה נוכח פעם‪ ,‬כשהביאו לפני הרבי‬ ‫שני חיבורים שחיברו שניים מחסידיו‪ .‬חיבור אחד עסק בפלפולי‬ ‫אורייתא‪ ,‬בעומק העיון והיה ממש חיבור נפלא על הש"ס‪ ,‬והחיבור‬ ‫השני היה לקט של סיפורי צדיקים‪ ,‬שאספם אחד מחסידי הרבי‬ ‫מרוז'ין וכתבם כדי להביאם לדפוס‪ ,‬ושני החסידים ביקשו שהרבי‬ ‫ייתן הסכמה וברכה להדפסת ספריהם‪.‬‬ ‫"עקב רבי אייזיק אחר ההתרחשות‪ ,‬וראה שהרבי התייחס קודם‬ ‫לחיבור של סיפורי הצדיקים‪ ,‬ודיבר בשבח העיסוק בסיפורי‬ ‫הצדיקים‪ ,‬כמה אפשר ללמוד מהם וכדו'‪ ,‬ורק לאחר שסיים אל כל‬ ‫ענייניו עם החיבור הזה‪ ,‬פנה הרבי לבחון את החיבור השני‪ ,‬וגם כאן‬ ‫עיין ואפילו פלפל בכמה מהעניינים שהובאו בספר עצמו‪ ,‬ולאחר‬ ‫מכן שיבח מאוד את החיבור ואת המחבר‪ ,‬ואת עצם הלימוד העיוני‬ ‫בגמרא וכן על זה הדרך‪.‬‬ ‫"רבי אייזיק סיפר לאחר מכן שבלבו עלתה תהייה‪ ,‬מדוע בחר הרבי‬ ‫לעשות את הדברים בדרך הזאת‪ ,‬ומדוע לא העניק קודם את היחס‬ ‫הנדרש לספר שעוסק בלימוד התורה‪ ,‬שזה כמובן החלק היותר‬ ‫חשוב‪ ,‬ורק לאחר מכן בסיפורי הצדיקים‪ ,‬שכל תכליתם היא לעורר‬ ‫את האדם לעסוק בתורה‪ ,‬ולקיים רצון ה'‪ ...‬אבל אותה תהייה נותרה‬ ‫נצורה בעמקי לבבו‪.‬‬ ‫"ימים אחדים לאחר מכן היתה סעודת ראש חודש שערך הרבי‬ ‫מרוז'ין‪ ,‬ורבי אייזיק השתתף גם הוא‪ ,‬ובמהלך הסעודה פנה הרבי‬ ‫לקהל המשתתפים ואמר להם ש'דער ליטווישער גאון'‪ ,‬כלומר‬ ‫הגאון הליטאי הזה שנמצא כאן‪ ,‬כך הוא כינה את רבי אייזיק שהיה‬

‫מליטא‪ ,‬הוא התפלא למה התייחסתי קודם לחיבור של סיפורי‬ ‫הצדיקים‪ ,‬ורק לאחר מכן לחיבור שעוסק בפלפולי אורייתא‪ ,‬אבל‬ ‫האמת שאת השאלה הזאת שאל כבר רש"י הקדוש‪ ,‬שהתורה היתה‬ ‫צריכה להתחיל מ'החודש הזה לכם'‪ ,‬ממצוות התורה‪ ,‬ולמה התחילה‬ ‫מבראשית‪ ,‬לספר לנו את הסיפור? אלא 'כח מעשיו הגיד לעמו'‪ ,‬ולכן‬ ‫התייחסתי קודם לסיפורי הצדיקים‪ ,‬כי צריך ללמוד אותם ולעסוק‬ ‫בהם‪ ,‬כדי שנוכל לעסוק בתורה בצורה הראויה‪...‬‬ ‫"מכאן אנו רואים עד כמה גדול וחשוב עניין זה של סיפורי הצדיקים"‪,‬‬ ‫מסיק הרב גולדברג את המסקנה המתבקשת‪...‬‬

‫בתו החריפה של הרבי מקוצק‬ ‫"יתירה מזאת"‪ ,‬הוא מוסיף‪" ,‬עצם סיפור הדברים יש בו כדי להביא‬ ‫ישועה לעם ישראל‪ ,‬כמו ששמענו בהזדמנויות רבות מפיו של כ"ק‬ ‫מרן אדמו"ר מלעלוב זצ"ל‪ ,‬שאמר בשם צדיקים על הכתוב 'מגדול‬ ‫ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו' ‪ -‬בדרך שאמרו חז"ל 'מאן מלכי‬ ‫רבנן'‪ ,‬היינו שהקב"ה עושה ישועות גדולות על ידי מלכו ‪ -‬הצדיקים‪,‬‬ ‫והוא גם עושה חסד למשיחו עם שי"ן שמאלית‪ ,‬מלשון שיחה‪,‬‬ ‫כלומר מי שמשוחח בסיפורי הצדיקים הקב"ה עושה אתו חסד‪.‬‬ ‫"וכעין זה יש מעשה ברבי הקדוש מקוצק זיע"א‪ ,‬שהיתה לו בת‬ ‫נשואה שכמה וכמה שנים לא זכתה לילדים‪ ,‬והפצירה באביה‬ ‫שיברך אותה‪ ,‬אבל הוא אמר לה שתיסע להרה"ק הסבא קדישא‬ ‫מראדושיץ‪ ,‬ותבקש להתברך מפיו‪.‬‬ ‫"הגיעה אל הרבי מראדאשיץ‪ ,‬ואמרה לו שהיא בתו של הרבי מקוצק‪,‬‬ ‫ושהוא אמר לה שהיא צריכה לבקש ממנו ברכה שתזכה לפרי בטן‪.‬‬ ‫"אבל הרבי מראדושיץ לא מיהר לברך אותה‪ ,‬הוא אמר לה שקודם‬ ‫היא צריכה להאמין בו ובברכות שלו‪ ,‬ורק אחר כך הוא יוכל לברך‬ ‫וברכתו תוכל לפעול‪ ,‬כי אין הברכות מתקיימות במי שלא מאמין בהן‪.‬‬ ‫"הבת של הרבי מקאצק‪ ,‬כך מסתבר‪ ,‬היתה חריפה מאוד‪ ,‬והיא ברוב‬ ‫חכמתה ענתה לס"ק מראדושיץ מיניה וביה‪ ,‬שהרי בתורה כתוב‬ ‫'ויושע ה' את ישראל מיד מצרים'‪ ,‬ורק אחר כך 'ויאמינו בה' ובמשה‬ ‫עבדו'‪ ,‬ומכאן אנו למדים שהישועה צריכה לבוא קודם‪ ,‬ובעקבותיה‬ ‫תהיה גם אמונה בה' ובצדיקים‪ ...‬ואכן הוטבו דבריה בעיניו של הרבי‬ ‫מראדושיץ‪ ,‬והיא אכן נושעה מברכתו‪.‬‬ ‫"גם מכאן אנו רואים‪ ,‬כמו מעוד הרבה מקורות אחרים‪ ,‬כמה חשובה‬ ‫האמונה בסיפורי הצדיקים‪ ,‬בין אם לפני הישועה ובין אם לאחריה‪,‬‬ ‫להאמין אנו צריכים‪ ,‬ולדעת אנו חייבים‪ ,‬שבכוחם של צדיקים לשדד‬ ‫את כל המערכות ולגזור גזירות טובות על עם ישראל‪ ,‬מהכוח של‬ ‫התורה הקדושה‪ ,‬שבה הם עוסקים במסירות נפש ובהתפשטות‬ ‫הגשמיות‪.‬‬ ‫"וחשוב שנזכור את זה בכל פעם כשקוראים סיפורי צדיקים‪ ,‬שלא‬ ‫נאבד את הרגש והרגישות‪ ,‬להרגיש בסיפור את הנקודה שהוא בא‬ ‫להדגיש ולבטא‪ ,‬ושנתחזק בעניין זה בעקבות אותו סיפור"‪.‬‬

‫לא רק אצל החסידים‬ ‫את השיחה מבקש רבי נח לסיים בחידוד הנקודה‪" :‬מקובל לחשוב‬ ‫המשך בעמוד ‪26‬‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫‪3‬‬

‫אירע פעם שה'חזון איש' הזדמן לביתו של רבינו בעל 'שבט הלוי' לצורך‬ ‫ענין מסויים‪ ,‬וכאשר חלף על פתח חדרו נעצר לרגע‪ ,‬ובתנועה של מי‬ ‫שמתענג על ריח טוב אמר למקורבו‪" :‬ס'שמעקט דא פון קדושה" – יש‬ ‫כאן ריח של קדושה‬ ‫כך מינה מרן בעל החזו"א זיע"א את מרן רבי שמואל הלוי וואזנר זיע"א‪ ,‬לרב שכונת 'זיכרון מאיר'‬ ‫ֹלקים" (שמות י"ח‪ ,‬כ"א)‬ ‫"וְ ַא ָּתה ֶת ֱחזֶ ה ִמּכָ ל ָה ָעם ַאנְ ֵשׁי ַחיִ ל יִ ְר ֵאי ֱא ִ‬

‫סיפר רבינו בכינוס הגדול שהתקיים במלאות שישים שנה להקמת‬ ‫ישיבת 'חכמי לובלין' ב'זכרון מאיר'‪ ,‬במעמד אלפים מתלמידיו‪ .‬וכה‬ ‫דיבר אז בקדשו‪" :‬בפועל נוסדה הישיבה בשנת תש"ז‪ ,‬אך בכוח‪,‬‬ ‫במחשבה‪ ,‬בשנת תש"ו‪ ,‬כשעדיין גרתי בירושלים עיה"ק‪ ,‬הגיע אלי‬ ‫שליח מצוה מה'חזון איש' זי"ע‪ ,‬הרה"ח רבי חיים יעקב הלפרין ז"ל‬ ‫שקורא לי לזכות ולבוא ל'זכרון מאיר' שנתייסדה על שם מורי ורבי‬ ‫מלובלין זי"ע‪ ,‬לקבל עלי את עול הרבנות ב'זכרון מאיר' והסביבה‪,‬‬ ‫ואת עסק הרבצת התורה במסגרת ישיבת חכמי לובלין"‪...‬‬ ‫רבינו לא מיהר להשיב בחיוב על המינוי‪ .‬יקרה היתה בעיניו ישיבתו‬ ‫בין חכמי וגאוני ירושלים‪ ,‬מה גם שכבר החזיק במשרת רבנות‪ ,‬כמו"צ‬ ‫מטעם העדה החרדית בשכונת 'כרם אברהם' שבגאולה‪ .‬מנגד חזקה‬ ‫עליו דעתו של ה'חזון איש'‪ ,‬ורצונו כי ייטול על עצמו את עול הרבנות‬ ‫ב'זכרון מאיר'‪ ,‬והיא זו שלבסוף הכריעה את הכף‪ ,‬כאשר ה'חזון איש'‬ ‫העמידו כביכול בפני עובדה מוגמרת וכמעשה שהיה‪.‬‬ ‫וכה גולל רבינו את הדברים ברשימותיו‪ ,‬שהובאו בספר 'מעשה איש'‪:‬‬ ‫"עוד לפני שבאתי לכאן והייתי עוד גר בירושלים‪ ,‬באתי פעם לבני‬ ‫ברק לבקר אחד מן הקרובים שגר בגבעת רוקח ע"י ישיבת סלבודקה‪.‬‬ ‫עליתי רגלי לגבעת רוקח‪ ,‬והרגשתי שכמה מטרים לפני הולך החזון‬ ‫איש זי"ע‪ ,‬רצתי לקראתו ללוותו כי הלך יחידי‪ ,‬והיה אז גר עוד שם‬ ‫בגבעת רוקח סמוך לישיבת נובהרדוק‪ .‬הלכנו עד רח' חתם סופר‪,‬‬ ‫וה'חזון איש' היה צריך ללכת שם לביתו‪ ,‬ואני המשכתי עוד למעלה‬ ‫וראיתי שאינו נוטה לשמאל‪ .‬ואמרתי לו‪' :‬אולי שכח מרן איפה שגר?'‬ ‫ואמר לי‪' :‬זוכר אני‪ ,‬אלא שאתם רב שלנו‪ ,‬ורב לא ילך לבד‪ .‬רוצה אני‬ ‫ללוות אתכם!'‪ .‬ואמרתי לו‪' :‬א"כ אין אני הולך הלאה'‪ .‬ואמר לי‪' :‬גם‬ ‫אני לא אלך‪ ,‬וצריך אני ללוות אתכם'"‪ .‬והיה מוסיף רבינו‪" :‬ה'חזון‬ ‫איש' לא היה ווערטיל מענטש" [‪-‬איש שאומר מליצות]‪ ,‬הוא הלך‪,‬‬ ‫אפוא‪ ,‬עמי עד שנכנסתי לבית קרובי ורק אז חזר לביתו"‪...‬‬ ‫על ביקור נוסף אצל ה'חזון איש' סיפר רבינו‪ ,‬כי הגיע פעם למעונו‬ ‫בתחילת הלילה‪ ,‬ומצאו כשהוא יושב בחצר הבית ועיניו נשואות אל‬ ‫על כשמבטו משוטט בין כוכבי הליל הנוצצים ברקיע השמים‪ .‬משך‬ ‫דקות ארוכות ישב כך‪ ,‬כשהוא אחוז דבקות והתפעלות‪ ,‬ומעיניו‬ ‫זולגות דמעות התרגשות ומבלי שיבחין כלל בנוכחותו‪ .‬לאחר מכן‬ ‫משהרגיש בו נענה ואמר‪" :‬כשמתבוננים במערכות השמים‪ ,‬אפשר‬ ‫‪4‬‬

‫לראות בנקל מעשי א‪-‬ל ונפלאותיו"‪...‬‬ ‫בין כך ובין כך‪ ,‬נתעטרה שכונת 'זכרון מאיר' בכתר תהילה‪ ,‬כשמרן‬ ‫ה'חזון איש' זי"ע בכבודו ובעצמו שאיווה את השכונה למושב לו‪,‬‬ ‫ועקר מ'גבעת רוקח' – השכונה הוותיקה במערב העיר‪ ,‬בה התגורר‬ ‫מאז עלותו ארצה משך כחמש עשרה שנה‪ ,‬אל פאתי המושבה 'זכרון‬ ‫מאיר'‪ ,‬שנקרא על שמו של גאון ישראל שהאיר את בני ברק במאור‬ ‫תורתו‪.‬‬ ‫לבסוף‪ ,‬משתכפו עליו ההפצרות מבני ברק‪ ,‬ורבינו נוכח כי מנוי וגמור‬ ‫עם ה'חזון איש' שעליו לכהן כרב של זכרון מאיר‪ ,‬נתן את הסכמתו‬ ‫למינוי‪ ,‬וקיבל על עצמו לשמש כרב השכונה‪ .‬מששמע ה'חזון איש'‬ ‫את תשובתו החיובית‪ ,‬קרא בקול 'מזל טוב' בפנים קורנות משמחה‪.‬‬ ‫לאחר מכן אמר למקורביו‪ ,‬כי מזל טוב הוא לתושבי 'זכרון מאיר'‬ ‫שרבם לא יהיה מורה הוראה בלבד‪ ,‬כי אם גם ראש ישיבה שירחיב‬ ‫את גבולותיו בתלמידים‪.‬‬ ‫לשמחתו של ה'חזון איש' לא היה קץ‪ .‬ובימים שלאחר מכן שוחח בדבר‬ ‫עם באי ביתו‪ ,‬והביע את שביעות רצונו מהמינוי המוצלח‪ .‬את חשיבות‬ ‫הדבר בעיניו‪ ,‬היה ניתן לראות לעין כל כאשר גאון ישראל‪ ,‬ה'חזון‬ ‫איש'‪ ,‬יצא את מעונו לכתת רגליו בין תושבי השכונה כדי להחתימם‬ ‫על כתב ההכתרה הרשמי אותו יגישו בפני רבינו‪ ,‬שהיה אז אברך צעיר‬ ‫בשנות השלושים לחייו‪ ,‬ואף בא בדברים עם העסקנים‪ ,‬כי ישתדלו‬ ‫לשוות למינויו מעמד רשמי שיוכר אף ברשויות‪ ,‬כדי שיקל עליו‪ ,‬כך‬ ‫סבר‪ ,‬לנהל את ענייני הקהילה מבלי להיות תלוי בדעת אחרים‪.‬‬ ‫את המעבר לבני ברק תכנן רבינו לחודש ניסן תש"ז‪ .‬בימים שקודם‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫המועד המתוכנן יצא רבינו לעבר בני ברק‪ ,‬בכדי להסדיר שם עניינים‬ ‫שונים הקשורים להעברת הדירה‪ .‬אך ביציאה מירושלים באחד‬ ‫מעיקולי הדרך‪ ,‬נפתחה עליהם לפתע אש צולבת מאחד הכפרים‬ ‫הערביים‪ .‬בניסי ניסים נחלצו הנוסעים מן המארב‪ ,‬והספיקו לשוב‬ ‫לירושלים‪ .‬רבינו שראה בכך אות משמים‪ ,‬ביטל את נסיעתו ודחה את‬ ‫המעבר המתוכנן לבני ברק במספר חודשים‪.‬‬ ‫בחודש אלול תש"ז‪ ,‬בהיותו בן שלושים וארבע שנים‪ ,‬העביר רבינו את‬ ‫מקום מגוריו לבני ברק‪ .‬בית קטן בן שתי קומות נשכר למענו בתוככי‬ ‫השכונה‪ .‬הקומה הראשונה יועדה לדירת מגוריו‪ ,‬ואילו הקומה השניה‬ ‫הוקצתה עבור הישיבה החדשה שנפתחה עם בוא רבינו למקום‬ ‫מושבו החדש‪ .‬מבית קטן זה בקע וזרח אור תורתו הגדול משך קרוב‬ ‫לשבעים שנה‪ ,‬עד להסתלקותו‪.‬‬ ‫מאותה שעה שהתמנה רבינו לשרת בקודש‪ ,‬ראה הוא את עצמו כל‬ ‫ימיו כרבה של 'זכרון מאיר'‪ ,‬כשעיניו ולבו נתונים על בני השכונה‪,‬‬ ‫לענות לשאלותיהם בהלכה ובהנהגה נכונה‪ ,‬ועד מהרה התחבב הוא‬ ‫על בני הקהילה‪ ,‬ובני הקהילה לעומתו השיבו לו גם המה באהבה‬ ‫כפליים‪ ,‬וחפצו בכל עת בקרבתו והדרכתו‪ ,‬והוא גם הוא‪ ,‬ביודעו את‬ ‫מעמדו ויכולת השפעתו ‪ -‬היה נותן ליבו להחזיק באדרת הרבנות‬ ‫בעוז ותעצומות קודש‪.‬‬ ‫פעם באותם ימים ביקש רבינו לשמוע מאת מקורבו הרה"ח רבי ברוך‬ ‫בענדיט שטיין ז"ל‪ ,‬כיצד מרוצה הקהל מאופן תפקודו כרב‪ .‬אמר לו‬ ‫רבי ברוך כי אכן הכל מרוצים פה אחד‪ ,‬הן מהשיעורים הנאמרים על‬ ‫ידו בטוב טעם ודעת‪ ,‬והן ממאור הפנים המיוחד של רבינו‪ ,‬אך על דבר‬ ‫אחד מתאוננים הם‪ ,‬על דקותיו הספורות והמדודות של רבינו‪ ,‬שלא‬ ‫אפשרו לו להאריך בשיחה עמהם‪.‬‬ ‫נענה רבינו כנגדו ואמר‪" :‬אמרו להם‪ ,‬כי באם רבה של 'זכרון מאיר'‬ ‫ישב לשוחח עם כל אחד מבני קהילתו‪ ,‬אזי לא יוכל להמשיך ולשמש‬ ‫בתפקידו ולענות על שאלותיהם בהלכה‪ ,‬מאחר ולא יישאר לו פנאי‬ ‫ללימודיו ולסדריו"‪ ...‬ואכן‪ ,‬על כך היתה תפארתם של יראים ושלמים‬ ‫מבני קהילתו‪ ,‬שהעריכו את גדולתו של רבינו דווקא במידה זו‪ .‬אף על‬ ‫פי כן‪ ,‬כאשר היו באים לפניו בשאלות של עצה והדרכה‪ ,‬היה מרחיב‬ ‫את הדיבור‪ ,‬מרבה להתעניין תוך שהוא תומך ומעודד כאב רחום‪.‬‬ ‫מעשה כעין זה‪ ,‬היה בעת שנכח פעם באירוע מסויים בו הופיע בדחן‬ ‫כלשהו‪ ,‬ודרש מדברותיו בכדי לשמח את הציבור‪ .‬בשלב מסויים קם‬ ‫רבינו ממקומו‪ ,‬ונחפז ללכת לביתו ולסדריו‪ .‬משנשאל לאחר מכן על‬ ‫יציאתו הפתאומית שלא כמתוכנן‪ ,‬נענה ואמר כי "מגיע להם לאנשי‬ ‫'זכרון מאיר' רב בעל כובד ראש"‪ ...‬בקשר לכך יצויין‪ ,‬כי רבינו הקפיד‬ ‫ונזהר מאוד‪ ,‬כי גם במילי דבדחנותא ישמרו על כבוד הזולת‪ ,‬והיה‬ ‫מחשיב מאוד כאשר דברי הבדחנות היו נסובים ומושתתים על דברי‬ ‫תורה ויראה‪.‬‬ ‫מעת שהגיע ל'זכרון מאיר' הוטל על כתפיו עול הרבנות במלואה‪ .‬מרן‬ ‫ה'חזון איש' שראה מטרה נשגבת במינויו והצלחתו של רבינו‪ ,‬המשיך‬ ‫בפעולותיו לביסוס מעמדו כרבה של 'זכרון מאיר'‪ ,‬ואף הפנה רבים‬ ‫משואליו באיסור והיתר אל כתובתו של רבינו‪ ,‬באומרו כי יש מרא‬ ‫דאתרא לשכונה‪ ,‬וכי על פיו יישק כל דבר‪ .‬ה'חזון איש' חלק לרבינו‬

‫למרות גדלותו המופלגת של‬ ‫ה'חזון איש' ולמרות שגילו נשק‬ ‫אז לשבעים‪ ,‬נהג כבוד מיוחד‬ ‫ברבינו שהיה אברך צעיר‪,‬‬ ‫והיה מתייחס אליו כאל מרא‬ ‫דאתרא במלוא מובן ההגדרה‪,‬‬ ‫חרף גילו הצעיר של רבינו‬ ‫כבוד עצום‪ ,‬בזמנים שבאו אנשים לשאול את פיו בענייני הלכה‪,‬‬ ‫ורבינו נכח גם הוא בחדר כמנהגו פעמים רבות‪ ,‬היה ה'חזון איש' ברוב‬ ‫ענוותנותו מבקש מרבינו תחילה הורמנא ורשות להשיב לשאוליו‬ ‫דבר‪ ,‬באמרו כי אסור להורות בפני המרא דאתרא‪.‬‬ ‫קשר הדוק שרר בין ה'חזון איש' לרבינו‪ .‬רבינו היה מתראה לפניו‬ ‫חדשים לבקרים‪ ,‬ופעמים שאף היה מתלווה אליו לטיולו היומי‪ ,‬אותו‬ ‫היה עורך לצרכי בריאותו באזור הפרדס שבבעלות משפחת ברמן‪,‬‬ ‫שניצב בפאתי השכונה‪ ,‬כשבדרך היו משוחחים ביניהם בהלכה‬ ‫ובענייני הנהגה שעל הפרק‪ .‬עם זאת‪ ,‬למרות גדלותו המופלגת של‬ ‫ה'חזון איש' ולמרות שגילו נשק אז לשבעים‪ ,‬נהג כבוד מיוחד ברבינו‬ ‫שהיה אברך צעיר‪ ,‬והיה מתייחס אליו כאל מרא דאתרא במלוא מובן‬ ‫ההגדרה‪ ,‬חרף גילו הצעיר של רבינו‪.‬‬ ‫אירע פעם שה'חזון איש' הזדמן לביתו של רבינו לצורך עניין מסויים‪,‬‬ ‫וכאשר חלף על פתח חדרו נעצר לרגע‪ ,‬ובתנועה של מי שמתענג על‬ ‫ריח טוב אמר למקורבו‪" :‬ס'שמעקט דא פון קדושה" – יש כאן ריח‬ ‫של קדושה‪.‬‬ ‫בשלהי שנת השמיטה תשי"ב יצא ה'חזון איש' מביתו‪ ,‬וכאשר עבר‬ ‫סמוך לכולל אותו הקים‪ ,‬הידוע היום כ'כולל חזון איש'‪ ,‬שלח את‬ ‫מקורבו הג"ר יחזקאל ברטלר זצ"ל כי יקרא לשניים מגדולי תלמידי‬ ‫החכמים של בני ברק‪ ,‬הלא הם הגאון רבי משה יצחק דייטש זצ"ל‪,‬‬ ‫ר"מ בישיבת 'תפארת ציון' והגאון רבי רפאל יצחק וסרמן זצ"ל‪ ,‬ראש‬ ‫ישיבת 'אהל יעקב'‪ .‬משבאו השניים‪ ,‬צעד עמם ה'חזון איש' אל מעונו‬ ‫של רבינו על מנת לערוך אצלו 'שטר פרוזבול'‪ .‬לפליאת רבינו על מה‬ ‫ראה להטריח את עצמו אליו‪ ,‬נענה ה'חזון איש' ואמר‪" :‬הרי סוף שנת‬ ‫השמיטה עתה‪ ,‬וצריך לעשות פרוזבול‪ ,‬וכתושב שכונת זכרון מאיר‬ ‫באתי אל המרא דאתרא לעשות פרוזבול"‪...‬‬ ‫באותו נוסח פרוזבול חרט ה'חזון איש' זי"ע לדורות‪ ,‬את עובדת‬ ‫כהונתו של רבינו כרבה של זכרון מאיר‪" :‬מוסרני לכם הרב שמואל‬ ‫הלוי רב ד'זכרון מאיר' שליט"א"‪...‬‬ ‫על אותו מעמד סיפר רבינו‪ ,‬כי תיכף בהיכנסו התיישב ה'חזון איש'‬ ‫המשך בעמוד ‪25‬‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫‪5‬‬

‫כאשר הגיעו למקום‪ ,‬הבחין להפתעתו כי בדירה אין מזוזות‪ ,‬התברר כי‬ ‫צבעו את הדירה‪ ,‬ובמהלך השיפוץ הורידו את המזוזות‪ ,‬ר' בן ציון אמר לבני‬ ‫המשפחה כי אסור להתגורר בבית כל זמן שאין בו מזוזה‪ ,‬מה לעשות? יש‬ ‫שתי ברירות‪ ,‬או לנסות להשיג מזוזות מגמ"ח‪ ,‬או פשוט לחזור לבני ברק‬ ‫הגה"צ רבי בן ציון פלמן זצוק"ל על שיעורים וכוונות נסתרות‬ ‫"וְ ִהזְ ַה ְר ָּתה ֶא ְת ֶהם ֶאת ַה ֻח ִּקים" (שמות י"ח‪ ,‬כ')‬

‫בשלהי ימי הקיץ‪ ,‬היה נוסע לכמה ימים למנוחה‪ ,‬במושב 'בית מאיר'‬ ‫בהרי ירושלים‪ .‬את המנוחה קיים בכך שישב מבוקר עד ערב ספון‬ ‫במרפסת הבית או בתוך בית המדרש‪ ,‬על התורה ועל העבודה‪.‬‬ ‫בדרך כלל לקח אתו לימים אלו חלק מכתביו ומשיעוריו‪ ,‬לחזור‬ ‫עליהם וללבנם שוב בעומק הסוגיא‪.‬‬ ‫הרבנית תמיד המריצה אותו בשמחה מרובה – שיסע‪ ,‬ונסעה לצדו‬ ‫ולמענו‪ ,‬כיון שידעה ששם הוא יושב הרבה על מרפסת הבית‪ ,‬ונושם‬ ‫אוויר צח לבריאותו‪ ,‬מחליף אווירה ברוגע ולומד ברציפות‪.‬‬ ‫ויהי היום‪ ,‬יוצאים לדרך עם הפעקלאך למושב 'בית מאיר'‪ .‬קיץ‬ ‫תשנ"ז‪.‬‬ ‫הדבר שהחזיק בידו כל משך הנסיעה היה שקית הטלית והתפילין‪.‬‬ ‫אחד הילדים הציע לו להחזיק במקומו את הטו"ת‪ ,‬הוא מיאן ואמר‪:‬‬ ‫"דומה הדבר לאדם שמחזיק בידיו צרור יהלומים‪ ,‬שאינו מוסרו‬ ‫לאחר להחזיק אותם‪ ,‬גם אם הוא נאמן עליו‪ ,‬כך הם התפילין‪ ,‬המצוה‬ ‫שמקיימים בהן יום יום היא כה גדולה‪ ,‬ולא אפקידן בידי אחר"‪.‬‬ ‫כאשר הגיעו למקום‪ ,‬הבחין להפתעתו כי בדירה אין מזוזות‪ ,‬התברר‬ ‫כי צבעו את הדירה‪ ,‬ובמהלך השיפוץ הורידו את המזוזות‪ ,‬וכיון שהן‬ ‫היו ישנות והיה ספק על כשרותן הזמינו חדשות‪ ,‬והם עתידים להגיע‬ ‫בקרוב‪.‬‬ ‫ר' בן ציון אמר לבני המשפחה‪ ,‬כי אסור להתגורר בבית כל זמן שאין‬ ‫בו מזוזה‪ ,‬שהרי בשו"ע (יו"ד סימן רפ"ו סעיף כ"ב) כתוב שהשוכר‬ ‫בית בארץ ישראל חייב במזוזה מיד‪ ,‬משום ישוב ארץ ישראל‪.‬‬ ‫והרמ"א מוסיף‪ ,‬ש'שואל' דינו כשוכר‪ ,‬וא"כ אסור לדור בדירה‪ ,‬ללון‬ ‫בה בלילה‪ ,‬אפילו יממה אחת ללא מזוזה‪.‬‬ ‫מה לעשות? יש שתי ברירות‪ :‬או לנסות להשיג מזוזות מגמ"ח‪ ,‬או‬ ‫פשוט לחזור לבני ברק ולוותר על הנופש‪ .‬כמובן שהכל העדיפו את‬ ‫האפשרות הראשונה‪ ,‬אחרי טרחה כה רבה ותקווה למנוחה‪ ,‬אך לא‬ ‫היה קל להשיג גמ"ח מזוזות מהרגע להרגע‪ ,‬וגם לשגר את המזוזות‬ ‫עד המושב‪ .‬בני המשפחה החלו להתרוצץ בעניין‪.‬‬ ‫בינתיים‪ ,‬רבי בן ציון נכנס לבית הכנסת‪ .‬אחד האברכים תושב‬ ‫המקום ששהה בבית הכנסת‪ ,‬ניגש לר' בן ציון לומר 'שלום עליכם'‪,‬‬ ‫ר' בן ציון התעניין‪ ,‬האם הוא יודע היכן אפשר להשיג כאן מזוזות‬ ‫לשבוע‪.‬‬ ‫‪6‬‬

‫האברך חייך חיוך של הפתעה‪" :‬בדיוק יש לי כמה מזוזות‪ .‬היום‬ ‫רכשתי מזוזות חדשות‪ ,‬ובעוד שבועיים אני אקבע אותן בדירה של‬ ‫בני"‪ .‬רבי בן ציון נדהם מההשגחה פרטית המופלאה‪ .‬ואכן האברך‬ ‫השאיל לו את המזוזות (כאשר הגרב"צ מכוון מראש שלא לזכות‬ ‫במזוזה‪ ,‬בכדי שיוכל להורידה כשיוצא מהדירה)‪ .‬ויהי לפלא‪.‬‬ ‫חכך הגאון בדעתו‪ ,‬הרי מעולם לא קרה שהגיע לדירה שאין בה‬ ‫מזוזות‪ ,‬וכאשר בכל זאת הגיע לידו כזה מקרה‪ ,‬מסתובב הענין‬ ‫בהשגחה חיש מהר בדרך נס‪ ,‬שיפגוש באברך שהיה בבית הכנסת‪,‬‬ ‫ובדיוק יש לו עכשיו מזוזות בנרתיקו‪ .‬הרהר וחשב‪ ,‬כי יש בכך גם‬ ‫אות משמים שעליו ללמוד הלכות מזוזה‪.‬‬ ‫ואכן בימים הבאים ב'בית מאיר'‪ ,‬הסיט את סדריו המתוכננים‪,‬‬ ‫והתיישב ללמוד שוב בעיון הלכות מזוזה מסוגיות הגמרא עד‬ ‫השולחן ערוך עם המפרשים‪ ,‬וחידושים רבים עלו בכדו מן המעיין‪.‬‬ ‫בחורף שלאחריו מיד אחרי החגים‪ ,‬מסר סידרה של כעשרה‬ ‫שיעורים בהלכות מזוזה‪ .‬ויהי אור‪.‬‬

‫כוונות נסתרות בעת שיעורי התורה‬ ‫לפני המועדים היה מרבה בשיעורים בענייני החג‪ ,‬ושילב התעוררות‬ ‫ומוסר‪.‬‬ ‫בערב שבועות דיבר אודות חייו המפותלים של דוד המלך ע"ה‪,‬‬ ‫האריך הפירוט מתוך ההיסטוריה של משיח על פי חז"ל‪ ,‬וכפי שכתוב‬ ‫בהקדמה לספרו "שלמי תודה – חג השבועות"‪ ,‬דברים יקרים מפז‪.‬‬ ‫ובקביעות‪ ,‬כאשר דיבר על כך‪ ,‬מידי שנה בשנה‪ ,‬זלגו עיניו דמעות‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫חמות‪ ,‬כשדיבר על מהלך חייו של משיח ה'‪.‬‬ ‫קרה פעם אחת שלא רק שהוריד דמעות‪ ,‬אלא פשוט התחיל לבכות‪,‬‬ ‫ולבכות ברבים‪ .‬היה זה כאשר הקריא את הפסוקים ודברי חז"ל‪" :‬לא‬ ‫גבה לבי בשעה שמשחני שמואל למלך‪ .‬אחרי ‪ 28‬שנה של רדיפות‬ ‫והשפלות‪ ,‬ו'מוזר הייתי לאחי'‪ ,‬ו'נכרי לבני אמי'‪ ,‬בכל זאת 'לא גבה‬ ‫לבי ולא רמו עיני בשעה שמשחני למלך'"‪ ,‬באותו רגע פרץ בבכי‪,‬‬ ‫ולא יכול היה להמשיך את השיעור‪.‬‬ ‫משום שזה מה שהיה הוא‪ ,‬מציאותו של ר' בן ציון היתה הטהרה הזו‪:‬‬ ‫'לא גבה לבו ולא רמו עיניו'‬ ‫לדיבורים שלו ששולבו בתוך השיעורים‪ ,‬היה כוח אדיר להקנות‬ ‫ענווה‪ ,‬להקרין אמת ולהעניק חום פנימי‪ .‬שמחת חיים של רוממות‪.‬‬ ‫אחד ממשתתפי השיעור מספר‪" :‬שאלתי אותו מדוע הוא מוסר כל‬ ‫כך הרבה שיעורים על 'חנוכה' (מר"ח כסלו כבר החל למסור)‪ .‬הוא‬ ‫שתק ולא ענה‪ .‬ושוב הפצרתי בו מאד שיגלה לי את הסוד‪ ,‬כי ידעתי‬ ‫שאינו עושה דבר ללא מחשבה‪ ,‬ואם הוא מרבה בשיעורים על‬ ‫חנוכה‪ ,‬על חשבון אוצר גדול של חומר שיש לו בכתובים‪ ,‬מסתבר‬ ‫שיש לו טעם סמוי‪ .‬ושוב הפצרתי בו‪ .‬בסופם של תחנונים‪ ,‬פתח‬ ‫והסביר‪ ,‬וכך אמר" – סיפר התלמיד‪.‬‬ ‫"הרגיל בנר חנוכה הווין ליה בנים תלמידי חכמים"‪ ,‬כך כתוב בגמרא‪,‬‬ ‫ושאלו את ה'חתם סופר' כי יש שרגילים בנר חנוכה ושבת ואין‬ ‫להם בנים תלמידי חכמים? והוא זצ"ל השיב‪' :‬רגיל בנר' משמעותו‬ ‫שהוא מהדר בנר עם כל דקדוקי ההלכה שבו‪ ,‬לצאת את כל הדעות‪,‬‬ ‫לכתחילה שבלכתחילה‪ .‬ויסוד הדבר מובא כבר בקונטרס 'סוד‬ ‫הדלקת נרות חנוכה' המיוחד לרבי יצחק סגי נהור בנו של הראב"ד‪,‬‬ ‫שכך קיבל מאליהו הנביא זכור לטוב‪ .‬ולכן"‪ ,‬אמר ר' בן ציון‪" ,‬אני‬ ‫מקפיד למסור שיעורים רבים על חנוכה‪ ,‬וכן בהלכות שבת על נר‬ ‫שבת‪ ,‬כדי שידעו את כל דקדוקי ההלכה ואת כל השיטות‪ ,‬כדי‬ ‫שאנשים יזכו לבנים תלמידי חכמים"‪.‬‬ ‫בתקופה שמסר שיעורים בדיני ברקים ורעמים‪ ,‬פלוני ניגש ותמה‬ ‫באוזניו‪" :‬מדוע הרב מוסר שיעורים על נושא כזה‪ ,‬וכי חסר נושאים?!"‬ ‫ר' בן ציון לא היה סבור שצריך לטרוח ולענות לו (וכי יש מקצוע‬ ‫בתורה שאין עליו שיעורים עמוקים?)‪ ,‬לכן לא השיב לו‪ ,‬ושתק‪ .‬אבל‬ ‫פעם אמר לחברותא‪" :‬ברוך ה' שבשיעורים בדיני ברקים ורעמים‬ ‫אפשר גם להחדיר ולהשחיל איתם יחד הרבה אמונה"‪ ,‬כי "ברקים‬ ‫ורעמים הם כדי ליישר עקמימות שבלב"‪ .‬וכן הלכות הנוגעות‬ ‫לגשמים‪ ,‬כי השנה היא שנה שחונה‪ ,‬ואני מעורר פה ושם על עצירת‬ ‫הגשמים שהם מבשרים לא טוב‪ ,‬אני מפחד משנת הבצורת‪ ,‬יותר‬ ‫מאשר מהסקאדים של סדאם חוסיין (שנחתו על ארץ ישראל‬ ‫באותו חורף)‪ ,‬כי מציאות הגשמים אינה מתנהלת על פי טבע כלל‪,‬‬ ‫כי מפתח הגשמים הוא רק בידי שמים‪ ,‬וממילא עצירת הגשמים‬ ‫מלמדת כי הקב"ה אינו חפץ להשפיע עלינו ח"ו‪ ,‬אבל לטילים‪ ,‬הרי‬ ‫לכל טיל יש כתובת"‪.‬‬

‫שוב ושוב אותם שיעורים‬ ‫את השיעור שמסר ב'נחלת משה' לפני החגים‪ ,‬חזר מידי שנה כמעט‬

‫'מדוע הרב מוסר מידי שנה לפני‬ ‫חג הסוכות את אותם השיעורים‬ ‫שוב ושוב‪ ,‬הרי הספר החדש עמוס‬ ‫בדברים שהרב יכול היה לדבר‬ ‫עליהם?!' הרב לא ענה לי מיידית‪.‬‬ ‫למחרת פגש אותי ואמר‪...‬‬

‫על אותם דברים – הלכה למעשה ודברי התעוררות עם הוספות‬ ‫מועטות‪.‬‬ ‫משתתפים רבים חשבו לתומם‪ ,‬כי אלו השיעורים שיש לו באמתחתו‬ ‫לקראת החגים‪ ,‬ולכן חוזר על עיקרם מידי שנה בשנה‪" .‬אך הנה‬ ‫כאשר התחיל להוציא את ספרי 'שלמי תודה'"‪ ,‬סיפר אברך‪" ,‬גיליתי‬ ‫כמו אחרים‪ ,‬כי אוצרותיו מלאים וגדושים במאות עניינים הלכתיים‬ ‫מחדדי למדנות‪ ,‬ובהם סברות וחידושי חידושים‪.‬‬ ‫"הגיע הרגע שלא יכולתי להתאפק‪ .‬היה זה כאשר יצא לאור 'שלמי‬ ‫תודה' על סוכה ‪ -‬ספר גדוש בחידושים בהלכות סוכה מתחילה‬ ‫ועד סוף‪ ,‬החלטתי לגשת לשאול את הרב‪ ,‬וזה לא היה פשוט בכלל‬ ‫לשאול את הרב כאלו שאלות‪ ,‬אבל הייתי נסער ו'קטנות הייתה בי'‪:‬‬ ‫'מדוע הרב מוסר מידי שנה לפני חג הסוכות את אותם השיעורים‬ ‫שוב ושוב‪ ,‬הרי הספר החדש עמוס בדברים שהרב יכול היה לדבר‬ ‫עליהם?!'‬ ‫"הרב לא ענה לי מיידית‪ .‬למחרת פגש אותי ואמר‪' :‬המטרה היא‬ ‫תועלת הכלל‪ ,‬וצריך למסור שעורים על דברים שהציבור יכול‬ ‫להבין‪ .‬מה שאני מוסר כאן ברבים‪ ,‬אלו דברים אמיתיים וסברות‬ ‫שהציבור יכול לקבל מהם תועלת ממשית‪ ,‬וסבורני שאת זה הציבור‬ ‫צריך לשמוע'‪.‬‬ ‫"השתוממתי‪ .‬כיון ש'זה מה שהציבור צריך לשמוע' הטמין בקרבו‬ ‫את האוצרות‪ ,‬ולא מסר אותם ברבים מעולם!"‪.‬‬ ‫ממשיך האברך ומספר‪" :‬הבחנתי באחריותו למען הציבור וטובת‬ ‫הכלל‪ ,‬בהזדמנות מרתקת אחרת‪.‬‬ ‫"בשבת הגדול אחרי תפילת מוסף‪ ,‬כאשר כולם יצאו לביתם‬ ‫לסעודת שחרית‪ ,‬הגרב"צ נשאר בבית הכנסת לבדו ממש‪ ,‬רק אני‬ ‫נותרתי בחדר הסמוך‪ ,‬וכנראה שהרב לא שם לב‪ ,‬והיה בטוח שהכל‬ ‫כבר יצאו לסעוד את סעודת השבת עם בני משפחתם‪ .‬חוויתי מחזה‬ ‫נפלא ביותר‪.‬‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫‪7‬‬

‫"מי שהכיר את ר' בן ציון‪ ,‬ראה אותו תמיד רגוע ושליו ויציב מאד‬ ‫בהנהגתו‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬ללא תנועות חיצוניות מיותרות‪ .‬אבל הנה כעת‬ ‫ראיתיו בעת הכנת השיעור אפוף במתח רב‪ .‬הוא עשה תנועות‬ ‫החריגות לו‪ ,‬כמו שהתרומם לפתע מהכא‪ ,‬וחזר בקול על הדברים‬ ‫ובתנועות ידיים – חושב בקול רם‪ ,‬סוער וגועש ורותח‪ .‬ומפעם לפעם‬ ‫כמו נלחם על עצמו בתוך תוכו‪ ,‬ושמעתי אותו אומר לעצמו 'זה‬ ‫כן טוב'‪' ,‬זו חומרא שאי אפשר להגיד אותה ברבים'‪ ,‬זה לא כדאי‬ ‫לומר‪ ,‬לא כל הציבור יבין‪ ,‬נראה לי שעדיף לא לומר'‪ .‬כך שוחח עם‬ ‫עצמו בהחלטיות‪' ,‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬את זה צריך להגיד'‪' ,‬זו הנהגה שלא חייבים‬ ‫לקבלה'‪ .‬בנוסחאות הללו אמר אחרי כל קטע שסיים‪' ,‬כדאי להגיד'‪,‬‬ ‫או 'את החלק הזה עדיף כן לומר'‪ .‬המעמד ההוא של האחריות היה‬ ‫נורא‪.‬‬ ‫"לא האמנתי למראה עיני‪ ,‬כיון שמעולם לא ראיתיו בכזה פחד‬ ‫ומתח!"‪.‬‬

‫"כזה ראה וקדש"‬ ‫בני ביתו של רבי בן ציון‪ ,‬מציינים מתח נוסף מיוחד שהבחינו עליו‪.‬‬ ‫היה זה כאשר רב מפורסם בארץ הקודש‪ ,‬מפרסם פסק הלכה שהיה‬ ‫צורך להעיר נגד העניין‪ .‬היו לרבי בן ציון ראיות רבות כנגד הפסיקה‬ ‫ההלכתית שהתפרסמה‪ ,‬והוא אכן מסר על כך את השיעור בליל‬ ‫שבת קודש בבית הכנסת 'בית יחיאל'‪ ,‬אבל באותו יום שישי היה‬ ‫במתח מיוחד‪ ,‬גם עיין ולמד זמן ממושך בספר 'חפץ חיים' הלכות‬ ‫לשון הרע‪.‬‬

‫ברחוב תפוס שרעפים‪...‬‬ ‫"וכך היה מידי שנה לפני חג ומועד‪ ,‬הייתי תמה לעצמי‪ :‬ריבונו של‬ ‫עולם‪ ,‬הרי את ההלכות הללו של חנוכה‪ ,‬או פסח ושאר המועדים‪,‬‬ ‫למדנו יחד כבר כעשר פעמים! בעיון ובמתינות – את הסוגיות‬ ‫בגמרא‪ ,‬את הבית יוסף‪ ,‬השולחן ערוך ונושאי כלים‪ ,‬ואת המשנה‬ ‫ברורה וביאור הלכה‪ ,‬וחזרנו וסיכמנו בכל סידרת לימוד‪ ,‬אולי עשרים‬ ‫פעמים‪ ,‬וגם נגענו בנושאים הללו בהזדמנויות אחרות במשך השנים‪,‬‬ ‫ומדוע תמיד לפני חג (או לפני שהעלה את החידושים על הכתב‬ ‫ב'שלמי תודה') הוא מתחיל הכל מחדש‪ ,‬כאשר גם מתוך החלום‬ ‫הוא כבר יודע לומר את החידושים הללו‪ ,‬מסדר לעצמו שוב את‬ ‫העניין‪ ,‬כאילו לא למדנו מעולם‪ ,‬פסיעה אחרי פסיעה במשנה ברורה‬ ‫והסוגיא בסבלנות אין קץ"‪.‬‬ ‫"התשובה שבה הרגעתי את עצמי – כחברותא שלו – כי תורה אינה‬ ‫מקצוע 'מת'‪ ,‬אלא מקצוע 'חי'‪ ,‬ודברי חכמינו 'בכל יום יהיו בעיניך‬ ‫כחדשים' – משמעותם‪ ,‬שהם יהיו חדשים כל כך‪ ,‬עד שיוכלו לברך‬ ‫עליהם כעת 'שהחיינו' בשם ומלכות‪ .‬חדש!! כמו כן נזכרתי אז‬ ‫בדברי חז"ל‪' :‬דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב'‪ ,‬והסברתי כי‬ ‫לשיטת ר' בן ציון‪ ,‬הכוונה שהשיעורים אינם יוצאים מחמשת מוצאי‬ ‫הדיבור‪ ,‬לא! אלא 'יוצאים מן הלב'‪.‬‬ ‫"לכן‪ ,‬אם ר' בן ציון יאמר את השיעור של אתמול‪ ,‬שיודע אותו על‬ ‫פה מאמש‪ ,‬משמעותו של השיעור יהיה 'שיעור ישן ‪ -‬שיעור מת'‪,‬‬ ‫ורבי בן ציון רצה לומר 'שיעור חי' חדש‪ ,‬שנולד כעת למזל טוב‪.‬‬ ‫כנראה שכך נמסרת התורה בהדרתה – מדור לדור‪ ,‬בשיעורים חיים"‪.‬‬

‫שיעורים חיים בלבד‬ ‫בשנת תש"ס‪ ,‬חלפו ארבעים שנה מתחילת סדרות השיעורים שלו‬ ‫בהלכות שבת ומועדים‪ ,‬והחברותא שלו התבטא‪" :‬אני כמו משתגע‬ ‫מרוב תימהון‪ ,‬כי הנה התחלנו ללמוד הלכות מוקצה בעל פה – אבל‬ ‫למרות זאת התחיל אתי שוב מרישא ועד גמירא‪ .‬ובשעה הקרובה‬ ‫שלפני אמירת השיעורים‪ ,‬היה שרוי בריכוז ובמאמץ מוחי‪ .‬הוא הלך‬

‫‪8‬‬

‫ר' בן ציון הקפיד לצרף ולהשחיל בתוך השיעורים חידושים באגדה‪,‬‬ ‫דברי חכמה וביאורי פסוקים ומוסר‪ ,‬להשפיע על השומעים‪ .‬אף‬ ‫הרבה לספר מגדולי מצוקי ארץ‪ ,‬כמו מהרי"ל דיסקין זצ"ל ורבי‬ ‫ישראל מסלנט זצ"ל‪ ,‬ופעמים אין ספור מה'חפץ חיים' זצ"ל‪.‬‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫(מתוך 'ספר ללא שם')‬

‫תוך כדי שיחתה הארוכה‪ ,‬ניסה הרב הגדול להתקשר אל הרבנית‪ ,‬ולשאול‬ ‫כדרכו מה צריכה שיביא לה מן החנות‪ ,‬אך בהיותה עסוקה בריכוז ליבה‬ ‫ונפשה בשיחה‪ ,‬לא נענתה אל הצלצול של השיחה הממתינה‪ ...‬גם כשחזר‬ ‫הרב וניסה כמה פעמים להתקשר 'ולאותת' לה‪ ,‬שאולי תפסיק לרגע ותענה‬ ‫לשיחה הממתינה‪ ,‬שנועדה בשבילה ולצרכה ‪ -‬התעלמה מן השיחה הנכנסת‪...‬‬ ‫הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א‪ ,‬על 'כל הכועס כאילו'‪...‬‬ ‫"ֹלא ִת ְש ַּׁת ְחוֶ ה לָ ֶהם וְ ֹלא ָת ָעבְ ֵדם" (שמות כ'‪ ,‬ד')‬

‫בזוהר הקדוש‪" :‬כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה"‪.‬‬ ‫כתב הרב הקדוש בעל ה'תניא' בספרו (אגרת הקודש‪ ,‬כה) על מאמר‬ ‫חז"ל וז"ל‪" :‬והטעם (שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה) מובן‬ ‫ליודעי בינה‪ ,‬לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה‪ .‬כי אילו היה‬ ‫מאמין שמאת ה' הייתה זאת לו‪ ,‬לא היה בכעס כלל"‪.‬‬ ‫לפנינו כמה עובדות בטיב ההתרחקות מהכעס – שיש להתרחק ממנו‬ ‫כמו עבודה זרה!‬ ‫מעשה היה בביתו של אחד מגדולי הרבנים בירושלים קרתא‬ ‫דשופריא‪ ,‬אשר לאחר שזיכהו השם יתברך וכבר השיא כל בניו‬ ‫ובנותיו‪ ,‬והציפורים עזבו כולן את הקן‪ ...‬לא נותר בפני הרבנית‬ ‫הצדקנית מי שיערוך לה סדר קניותיה‪ .‬לפיכך‪ ,‬מתוך שמחה והודיה‬ ‫לה' שלא השאיר בביתו 'עוזר'‪ ...‬השתדל הרב מידי בוקר בעצמו‬ ‫לקיים מצוות חסד דאורייתא‪ ,‬וכשצעד לביתו אחר תפילת השחר‪,‬‬ ‫התקשר מידי יום הביתה‪ ,‬לשאול את הרבנית אם צריכה אולי שיקנה‬ ‫עבורה משהו בחנות המכולת‪.‬‬ ‫בוקר אחד‪ ,‬תפסה הרבנית את קו הטלפון בשיחה ארוכה עם אחת‬ ‫הבנות‪ ,‬שבהיותה לאחר לידה נצרכה להרבה עידוד וחיזוק מן האם‬ ‫הרחמניה והמסורה‪.‬‬ ‫תוך כדי שיחתה הארוכה‪ ,‬ניסה הרב הגדול‪ ,‬שסיים זה עתה תפילת‬ ‫שחרית‪ ,‬להתקשר אל הרבנית ולשאול כדרכו מה צריכה שיביא‬ ‫לה מן החנות‪ ,‬אך בהיותה עסוקה בריכוז ליבה ונפשה בשיחה‬ ‫עם היולדת הטריה ‪ -‬לא נענתה אל הצלצול הקוטע של השיחה‬ ‫הממתינה‪ ...‬גם כשחזר הרב וניסה כמה פעמים להתקשר 'ולאותת'‬ ‫לה‪ ,‬שאולי תפסיק לרגע ותענה לשיחה הממתינה‪ ,‬שנועדה בשבילה‬ ‫ולצרכה ‪ -‬התעלמה מן השיחה הנכנסת והמשיכה כדרכה לשוחח‪,‬‬ ‫אף שיכולה היתה בקלות לעבור לרגע לשיחה השניה‪ ,‬לומר בקצרה‬ ‫את מצרכי הקניה היומית‪ ,‬ולחזור תכף לשיחתה‪...‬‬ ‫באותן דקות הרהר הרב בנפשו‪ :‬הנה שתי דרכים לפניך בתגובת‬ ‫מקרה מכעיס זה‪:‬‬ ‫לכעוס ולהקפיד בדבר‪ ,‬ולהעמיד את האישה במקומה! שמן הראוי‬ ‫לשים לב לשיחה ממתינה של בעלה‪ ,‬הרי יודעת היא היטב שהוא‬

‫יעקב לדרמן פלאש‪90‬‬

‫המתקשר בשעה הזו כבכל יום‪ ,‬ושמתקשר ‪ -‬לטובתה היא!‬ ‫להבליג ולהתגבר‪ ,‬לסבול הדבר ולשתוק‪ ,‬כמי שלא היה ולא כלום!‬ ‫כמובן בחירת הצדיק היא תמיד בטוב‪ ,‬המשיך‪ ,‬אפוא‪ ,‬הרב בדרכו אל‬ ‫ביתו בלב שלם ונינוח‪ ,‬ודילג על הקניה בחנות‪ .‬משהגיע הביתה נכנס‬ ‫בשמחה בברכת 'צפרא טבא' מאירה כדרכו‪ ,‬תוך שהוא משכיח‬ ‫לגמרי מליבו אותו מקרה שהכעיסו בדרכו‪...‬‬ ‫והנה משנכנס פנימה‪ ,‬חש תיכף בריח שרוף המגיע לאפו‪ ,‬הרבנית‬ ‫ישובה הייתה אותה שעה במנוחה בחדרה‪ ,‬עדיין בהמשך אותה‬ ‫שיחה אריכתא‪ ...‬והבית כולו אפוף עשן וריח שרוף שמגיע מן‬ ‫המטבח‪...‬‬ ‫הרב הצדיק רץ תיכף אל המטבח‪ ,‬והנה רואה הוא מונח על האש‬ ‫שבכירים סיר חצילים‪ ,‬שהעמידה הרבנית הצדקנית במסירותה‬ ‫לבישול לארוחת הצהריים בשביל היולדת‪ ,‬אך כששיחת הטלפון‬ ‫התארכה ונמשכה‪ ,‬לא שמה אל ליבה שכל התבשיל כבר נשרף‬ ‫מזמן‪ ,‬ועוד רגע קט והבית עולה בלהבות!!! ה' ישמור ויציל!‬ ‫מיד תפס הרב כמה ספלים מים‪ ,‬וכיבה תיכף את האש שכבר החלה‬ ‫להיתמר אל על‪ ,‬וברגע האחרון ממש הציל את הבית משריפה!‬ ‫"באותה שעה הראו לי מן השמים" – סיפר הרב אחר כך לתלמידיו‬ ‫– "הנהגת השם יתברך במידה כנגד מידה! אתה כיבית בליבך את‬ ‫אש הכעס הבוערת‪ ,‬ומן השמים זיכו אותך בהצלת ביתך ממאכולת‬ ‫האש!!!"‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ‪26‬‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫‪9‬‬

‫לפני כמה שנים‪ ,‬בהיותי אצל הגאון הצדיק רבי משה ניישלאס זצ"ל‪,‬‬ ‫רב ואב"ד שיכון סקווירא‪ ,‬שאל אותי אם הנני רוצה שיעניק לי מתנה‪,‬‬ ‫והשבתי לו שכן‪ .‬קם הרב זצ"ל ממקומו‪ ,‬ניגש לארון הספרים שבחדרו‪,‬‬ ‫והוציא שולחן ערוך ישן מהארון‬ ‫הגאון רבי שלמה זלמן פרידמן שליט"א‪ ,‬אב"ד סאנטוב ליקווד‪ ,‬על 'יראת שמים'‬ ‫ֹלקים" (שמות י"ח‪ ,‬כ"א)‬ ‫"אנְ ֵשׁי ַחיִ ל יִ ְר ֵאי ֱא ִ‬ ‫ַ‬

‫לפני כמה שנים‪ ,‬בהיותי אצל הגאון הצדיק רבי משה ניישלאס‬ ‫זצ"ל‪ ,‬רב ואב"ד שיכון סקווירא‪ ,‬שאל אותי אם הנני רוצה שיעניק לי‬ ‫מתנה‪ ,‬והשבתי לו שכן‪.‬‬ ‫קם הרב זצ"ל ממקומו‪ ,‬ניגש לארון הספרים שבחדרו והוציא שולחן‬ ‫ערוך ישן מהארון‪ .‬פתחו בריש הלכות שבת (סי' רמ"ג)‪ ,‬והראה לי‬ ‫על גליון השו"ע‪ ,‬שמופיעה תשובת ה'חתם סופר' (או"ח סי' נ"ט) על‬ ‫זה שאנו מתפללים להקב"ה שתהיה פרנסתנו בהיתר ולא באיסור‪.‬‬ ‫ולכאורה‪ ,‬איך שייך להתפלל על כך‪ ,‬והרי הדבר תלוי בבחירת האדם‬ ‫עצמו – אל תגנוב ואל תגזול – ממילא תהיה פרנסתך בהיתר ולא‬ ‫באיסור‪...‬‬ ‫וכמו שמספרים שפעם אחת בא אחד לפני הגה"ק בעל 'דברי חיים'‬ ‫מצאנז זי"ע‪ ,‬וביקש להתברך בברכה על "יראת שמים"‪ .‬אמר לו‬ ‫הרה"ק‪" :‬על יראת שמים אתה מבקש ממני ברכה? בשלמא על בנים‬ ‫או פרנסה או בריאות – על זה שייך לתת ברכה‪ ,‬אבל יראת שמים? –‬ ‫אם תהיה ערליכער יוד‪ ,‬אז ממילא תהיה ירא שמים"‪...‬‬ ‫וביאר ה'חתם סופר'‪ ,‬שבודאי אין הכוונה על פרנסה באיסור על ידי‬ ‫גניבה או גזילה‪ ,‬אלא כוונת התפילה על יהודי המתנהג בדרך כלל עם‬ ‫הנהגות ישרות ורצויות של 'יראת שמים'‪ ,‬אלא שכאשר הדבר נוגע‬ ‫לענייני פרנסתו‪ ,‬הוא מחפש לו היתרים‪ ,‬הוא מבקש להיכנס בפרצה‬ ‫דחוקה כדי להרוויח ממון‪ ,‬ועל כגון דא צריכים סייעתא דשמיא‬ ‫מרובה‪ ,‬ותפילה מיוחדת‪ ,‬שתהיה פרנסתנו בהיתר ולא באיסור –‬ ‫"בהיתר" – היינו בהיתר 'גמור'! – בלי פשרות ובלי פרצות דחוקות –‬ ‫שלא יחפשו להוציא איזה היתר דחוק להתפרנס מכך – ושלא יבקשו‬ ‫דרך עקלתון ללכת בערמומיות ובמרמה כדי לעקוף את האיסור‪,‬‬ ‫אלא ילכו בדרכי התורה בלי שום התחכמות!‬ ‫אח"כ הניח הרב זצ"ל את ידיו על כתפי‪ ,‬ואמר לי בהתרגשות גדולה‪:‬‬ ‫"ה'חתם סופר' הזה הוא מתנה גדולה! – הוא מפתח לכל החיים!"‪...‬‬ ‫ממשיך הרב ואומר‪" :‬בכל ערב שבת מגיע אלי יהודי אחד‪ ,‬ואומר‬ ‫שלשבת זו הוא רוצה 'היתר' שיוכל להגיע אליו משלוח עם דברים‬ ‫שצריך להם‪ ,‬מפני שזה דבר האבד והפסד מרובה‪ ...‬ואני אומר לו‪:‬‬ ‫'לא! – אם תשמור את השבת בשלימות בלי שום התחכמויות‪,‬‬ ‫ישפיע עליך הקב"ה שפע של פרנסה טובה והרחבה בלי הפסדים' –‬ ‫ואני רואה שב"ה הוא אף פעם לא הפסיד‪ ,‬ויש לו פרנסה בהרחבה"‪...‬‬ ‫‪10‬‬

‫כ"ק האדמו"ר מקאסוב‪-‬ירושלים‪ ,‬הגה"צ רבי מנחם מונדרר זצ"ל‪,‬‬ ‫היה מדבר על מעלת העבודה של יראת שמים‪ ,‬וסיפר על פלוני‬ ‫שהגיע לצדיק אחד וביקש ברכה על יראת שמים‪ ,‬והצדיק הוריד‬ ‫את ראשו והשעינו על ידו‪ ,‬ואחר זמן אמר‪" :‬בשמים פעלתי על כך‪,‬‬ ‫עכשיו צריכים לפעול אצלך‪ ,‬שתרצה יראת שמים"‪...‬‬

‫שמעתי מזקן האדמורי"ם‪ ,‬כ"ק מרן אדמו"ר מראחמיסטריווקא‬ ‫שליט"א בשם הרה"ק בעל 'מאור עינים' זי"ע‪ ,‬שיכול להיות אדם‬ ‫שהוא מתמיד עצום‪ ,‬ובקי עצום בש"ס ופוסקים‪ ,‬ראשונים אחרונים‬ ‫ועוד ספרים – אבל אם אין לאדם 'יראת שמים' – אז כל זה לא שווה‬ ‫כלום! כי התורה נמשלת לאש‪ ,‬כמ"ש (ירמיהו כ"ג‪ ,‬כ"ט)‪" :‬הלא כה‬ ‫דברי כאש"‪ ,‬ולעומת זה 'יראה' היא הכלי שמחזיק את התורה‪ ,‬ואם‬ ‫אין יראה אין לתורה במה להיות‪ ,‬ולכן יראה היא קודם לתורה‪ ,‬שכן‬ ‫כתיב (תהלים קי"א‪ ,‬י')‪" :‬ראשית חכמה יראת ה'" – כי איך יתכן‬ ‫שניקח אש לבד‪ ,‬בלי שום כלי להחזיק את האש? וכמו כן – איך יתכן‬ ‫שניקח "תורה" בלי ה"כלי" שמחזיק את התורה – והיא היראה! –‬ ‫וכמו שאם ייקח אש בלי כלי‪ ,‬אזי האש ישרוף את כל מה שבקרבתה‪,‬‬ ‫ה"נ אם ייקח תורה בראשו – שהיא אש‪ ,‬בלי הכלי שהיא היראה – א‬ ‫ווילדע פייער אין קאפ אריין! – אזי יכולה היא לשרוף את כל המוח‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫שלו ר"ל – ובתורה שכזו אי אפשר לעבוד את הקב"ה‪.‬‬

‫שמעתי ממרן הגה"ק בעל 'ישועות משה' מוויז'ניץ זי"ע‪ ,‬שתורה‬ ‫וחסידות הם "תרי רעין דלא מתפרשין" – דהיינו כשני ידידים שהם‬ ‫אינם יכולים להיפרד אחד מהשני – אם אחד רוצה להיות 'חסיד'‪ ,‬אז‬ ‫הוא צריך להיות אדוק ומקושר בלימוד התורה הקדושה – ו"לא עם‬ ‫הארץ חסיד" – ובלי תורה אין חסידות‪ ,‬וכן להיפך – לימוד התורה‬ ‫גרידא לא מספיק – רק היא צריכה ללכת יד ביד עם חסידות‪.‬‬ ‫שמעתי מש"ב כ"ק האדמו"ר מקאסוב שליט"א‪ ,‬דהנה זקנו הגאון‬ ‫האדיר בעל 'שבט הלוי'‪ ,‬לא היה מעולם מאלו האנשים אשר רגילים‬ ‫לנסוע ולהתפלל על הציונים והמקומות הקדושים – כל ער"ח או‬ ‫עשרת ימי תשובה וכדומה – הוא היה הולך רק מביתו לישיבה או‬ ‫לביהמ"ד וחוזר‪ ,‬ותו לא מידי‪.‬‬ ‫פעם שהה האדמו"ר מקאסוב שליט"א אצל זקנו בעל 'שבט הלוי'‬ ‫– והוא היה אז יותר מבן תשעים – ובאמצע שיחתו עמו אמר לו‪:‬‬ ‫"אולי נלך ביחד להתפלל במקומות הקדושים?"‪ ...‬והשיב לו ה'שבט‬ ‫הלוי'‪" :‬אין לי זמן!" והרהיב נכדו הנ"ל עוז‪ ,‬ושאל את זקנו בתמהון‪:‬‬ ‫"מה הפירוש ש'אין לך זמן'‪ ,‬והלא הסבא כבר למד את כל התורה‬ ‫כולה!"‪...‬‬ ‫הביט עליו זקנו בעל 'שבט הלוי' בעיניו הטהורות ולא התווכח אתו‪...‬‬ ‫ואז אמר לו דבר נורא‪ ,‬ובדבריו אלו ראו באמת מה שעל לבו‪ ,‬וכה‬ ‫אמר לו‪" :‬לא טוב ולא כדאי לצאת החוצה אל הרחוב כשאין צורך‬ ‫גדול בכך‪ ,‬כי ראיה אחת שאינה טובה ‪ -‬יכולה לקלקל את כל עבודת‬ ‫ימי חייו של האדם!"‪...‬‬ ‫פלאי פלאים! יהודי גדול בישראל – בגיל מעל תשעים – והוא מפחד‬ ‫לצאת החוצה לרחוב! האם חידוש הוא שעצם מציאותו משפיע‬ ‫יראת שמים על כל העומדים סביביו?!‪...‬‬

‫הגאון האדיר רבי יוסף ענגיל זצ"ל אמר פעם באחת מדרשותיו‪:‬‬ ‫"ראו‪ ,‬כשמברכים את החודש אומרים 'שתתן 'לנו' חיים ארוכים'‪,‬‬ ‫ואילו כשמגיעים ליראת שמים אומרים 'חיים שיש 'בהם' יראת‬ ‫שמים' – לגבי יראת שמים אנו דואגים לאחרים"‪...‬‬

‫אבי מורי ז"ל עבר ניתוח קשה ומסובך‪ .‬לאחר הניתוח‪ ,‬קם לפתע‬ ‫מתרדמתו – כמה שעות לפני הזמן ששיערו הרופאים‪ ,‬והתחיל‬ ‫לקרות את שמע בבכיות נוראות עם הטעמים כאחד הקורא בתורה‪,‬‬ ‫בקול לא לו‪ .‬כשהסתכלנו עליו בתימהון‪ ,‬אמר‪" :‬כך היה רבי – הגה"צ‬ ‫אב"ד סאנטוב זצ"ל – קורא קריאת שמע" – וכבר עברו מאז כמעט‬ ‫ששים שנה‪ – ...‬זה נקרא ירא שמים! הוא זכר דברים כאלה במצב‬ ‫כזה! – ולמה? – כי זה מה שעניין אותו וזה היה טבוע בעצמותיו‪...‬‬ ‫(מתוך 'נועם שיח' בשלח תשפא – בהוצאת מכון 'אפריון לשלמה')‬

‫מו˜„‬ ‫בלימו„‬

‫רוˆ‪ ‰‬ל‪‰‬ר‚י˘ טעם בלימו„?‬ ‫י˘ לנו ב˘ור‪ ‰‬ב˘בילך!‬ ‫מוקד 'גישמאק בלימוד' –‬ ‫נפתח במיוחד עבורך‬ ‫צוות אברכים תלמידי חכמים‪,‬‬ ‫ישתדלו יחד איתך למצוא‬ ‫את הדרך שגם אתה‬ ‫תוכל להתענג על נועם צוף‬ ‫מתיקות התורה הקדושה!‬ ‫‪˘˜˙‰‬ר כבר ‪‰‬יום‬ ‫מו˜„ '‚י˘מ‡˜'‬

‫‪˘‰) 1-800-20-18-17‬יח‪ ‰‬חינם(‬ ‫וי˘וע‪˜ ‰‬רוב‪ ‰‬לבו‡‬

‫‪‰‬מו˜„ פעיל בימים ‡‪ ,‰-‬בין ‪˘‰‬עו˙ ‪19:30-22:30‬‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫‪11‬‬

‫סוף כל סוף הם עושים את דרכם לקופה‪ ,‬תור ארוך ומתפתל של ערבי‪-‬‬ ‫שבתות מקדם את פניהם‪ .‬ואם לא די בכך‪ ,‬הם נקלעו גם לידיה של‬ ‫קופאית ש'עובדת על מידת הסבלנות' שלה ושל לקוחותיה‪ ...‬אבא מציץ‬ ‫בשעונו‪" .‬יש לנו חמש עשרה דקות עד האוטובוס האחרון‪"...‬‬ ‫על מסירות הנפש המיוחדת של בת ישראל כשרה‪ ,‬והסוף המרתק לסיפור‬ ‫הרב יהושע לייבזון‬ ‫ֹאמר לְ בֵ ית יַ ֲעקֹב" (שמות י"ט‪ ,‬ג')‬ ‫"ּכֹה ת ַ‬

‫לעיתים זוכה האדם לפדות ולהצלה כזו‪ ,‬שגורמת לו לשנות את כל‬ ‫תפיסת עולמו מן הקצה אל הקצה‪ ,‬וכך סיפר רבי יוסף זריצקי‪ :‬פעם‬ ‫דרשתי לפני בנות סמינר במרכז הארץ על ענייני כשרות‪ ,‬והדגשתי‬ ‫כי יהודי צריך להקפיד ביותר על הדברים שהוא מכניס לפיו‪ ,‬אשר‬ ‫דברי קדושה יוצאים ממנו‪ .‬וכשם שנזהרים שלא להוציא מן הפה‬ ‫דברים אסורים‪ ,‬כך יש לשמור על המאכלים המוכנסים לתוכו‪ ,‬שלא‬ ‫תהיה נגיעה בטומאה‪.‬‬ ‫כשסיימתי‪ ,‬קמה אחת הבנות וביקשה את רשות הדיבור‪ .‬משניתנה‬ ‫לה‪ ,‬פתחה וסיפרה סיפור אישי‪ ,‬שהדהים את כל חברותיה ומורותיה‪.‬‬ ‫סיפור‪ ,‬המעיד כאלף עדים על רמתה הרוחנית של המספרת‪ ,‬על אף‬ ‫היותה בת שש עשרה‪ ,‬לכל היותר‪.‬‬ ‫מתברר‪ ,‬כי היא שמעה הרצאה בענייני כשרות‪ ,‬והדברים החדשים‬ ‫ששמעה נכנסו לליבה‪ .‬בביתה לא הקפידו על כשרויות מהודרות‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬הם לא אכלו דברים שאינם כשרים באופן מוצהר‪ ,‬אולם די‬ ‫היה להם בתווית כשרות מינימאלית‪ ,‬כדי לצרף את המוצר לסל‬ ‫קניותיהם‪ ,‬בפרט בשל פער המחירים הגדול בין מוצר כזה למוצר‬ ‫מקביל בעל כשרות מהודרת‪.‬‬ ‫"כששמעתי שיש הרבה כשרויות ברבנות‪ ,‬שאין להן את הכלים‬ ‫להקפיד ולשמור כהלכה" – סיפרה הבת – "כאב לי שהורי מתייחסים‬ ‫יותר לכסף ופחות לנשמה‪ ,‬ובאותם רגעים החלטתי כי אעשה כל‬ ‫שביכולתי לשנות את העניין"‪.‬‬ ‫מרבית בני האדם שומעים הרצאות באוזן אחת‪ ,‬מחליטים החלטות‬ ‫משמעותיות‪ ,‬ושוכחים הכל כשההרצאה מסתיימת‪ ...‬אך יש לזכור‬ ‫כי המטרה בכל שמיעה שהיא‪ ,‬הינה העברת הדברים לכדי מעשה‪.‬‬ ‫"אשר ברא אלוקים ‪ -‬לעשות"‪ ,‬הקב"ה ברא אותנו כדי שנעשה‪,‬‬ ‫ולפיכך לא בודקים בעולם הזה מה רצה האדם ומה תכנן‪ ,‬אלא מה‬ ‫עשה בפועל‪.‬‬ ‫אותה נערה הייתה שייכת לאותו זן מיוחד‪ ,‬של בני האדם בעלי‬ ‫עשייה‪ ,‬ועד מהרה התקשרה לאביה וסיפרה לו שהיא שמעה‬ ‫הרצאה שלימה על ענייני כשרות‪ ,‬ומן הדברים עלה כי המוצרים‬ ‫שהם צורכים בבית מהווים בעיה של ממש‪ .‬היא נתנה לו שהות‬ ‫מסוימת לעכל את הדברים ואז אמרה‪" :‬אבא‪ ,‬אכפת לך לשנות את‬ ‫‪12‬‬

‫העניין‪ ,‬ולהתחיל לקנות מוצרים בכשרות מהודרת?"‬ ‫"בוודאי אכפת לי" – התכעס אביה – "המוצרים הללו עולים הרבה‬ ‫יותר!"‬ ‫"אני רוצה לבוא הביתה!" – ניסתה להפציר‪.‬‬ ‫"ואם לא אקנה לך?" – התגרה בה‪.‬‬ ‫"לא אוכל לבוא!" – הגיעה התשובה – "אני יודעת שאם אראה את‬ ‫האוכל‪ ,‬לא אוכל להתאפק!"‪.‬‬ ‫"את מאיימת עלי?!" – התרגז – "אם כך‪ ,‬עדיף שתישארי בפנימייה‪.‬‬ ‫אל תבואי הביתה! אצלי בבית לא ישתנה כלום!"‪.‬‬ ‫והשיחה נותקה‪.‬‬ ‫יום חמישי הגיע‪ .‬בנות הפנימיה התכוננו כולן לנסיעה הביתה‪ ,‬ורק‬ ‫נערה אחת הייתה טרודה בעניינים אחרים לגמרי‪ .‬היא ספרה את‬ ‫מטבעות הכסף הבודדות שברשותה‪ ,‬ותהתה מהו הדבר החשוב‬ ‫ביותר לקנות לשבת‪ .‬לא היו לה אפשרויות רבות מדי‪ ,‬ולבסוף נפלה‬ ‫ההכרעה על לחם וממרח שוקולד‪.‬‬ ‫היא בושה לספר על תגובתו של אבא‪ ,‬ועל המצב שאליו נקלעה‪.‬‬ ‫באין רואים 'הגניבה' את המוצרים לחדר‪ ,‬והטמינה היטב בארון‬ ‫האישי שליד מיטתה‪ .‬כשכולן ארזו מזוודות‪ ,‬הכניסה כמה בגדים‬ ‫לתוך המזוודה שלה‪ .‬יצאה עם כולן החוצה‪ ,‬וכשעמדו בתחנה‬ ‫מלמלה‪" :‬שכחתי משהו‪ ,‬אני רצה להביא‪ ...‬אל תחכו לי‪ ,"...‬ושבה‬ ‫לבדה לפנימייה הריקנית‪.‬‬ ‫גם ביום‪ ,‬היה מוזר להיות לבד בפנימייה הגדולה‪ ,‬אבל בלילה התעצמו‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫הפחדים פי כמה‪ .‬רועדת מכל רשרוש הצטנפה הבת בחדרה‪ ,‬אכלה‬ ‫את הלחם המרוח בשוקולד‪ .‬כשהדמעות זולגות ללא הרף‪" .‬השם‪,‬‬ ‫אני יודעת שאסור לבכות בשבת"‪ ,‬אמרה וניסתה בכל זאת להפסיק‬ ‫לבכות‪" ,‬אבל שבת היום‪ ,‬ולי אין אפילו יין לקידוש או לחם משנה‪,‬‬ ‫אלא רק לחם יבש מיום חמישי‪ ."...‬בלילה לא עצמה עין‪ ,‬ובצאת‬ ‫השבת יצאה החוצה לחפש מקום שבו תוכל לשמוע הבדלה‪.‬‬ ‫איכשהו חלף לו גם הלילה השני‪ ,‬וביום ראשון מיהרה לקחת את‬ ‫המזוודה‪ ,‬ו'כאילו' לחזור כמו כולן‪...‬‬ ‫שבועיים חלפו‪ .‬אביה לא דיבר איתה מטוב ועד רע‪ ,‬אך אבא נותר‬ ‫אבא‪ ,‬ובסופו של דבר הוא התקשר‪" .‬את ברוגז?"‪.‬‬ ‫"חס וחלילה‪ .‬אני רוצה מאוד לבוא הביתה‪ ,‬רק מחכה שאוכל לאכול‬ ‫שם משהו כשר"‪.‬‬ ‫הבת ממשיכה להתעקש בנחישות‪ ,‬והוא מחליט לבוא לקראתה‪.‬‬ ‫"טוב‪ ,‬שיהיה כך‪ .‬בואי נסכם להיפגש בבני ברק‪ .‬נכנס לאחת מרשתות‬ ‫המזון ואת תאמרי לי בדיוק אלו כשרויות את רוצה לאכול"‪.‬‬ ‫הנערה הייתה מאושרת‪ .‬אבא יתאמץ לנסוע מהבית לבני ברק‪ ,‬והיא‬ ‫תגיע לשם מן הפנימיה בבאר יעקב‪ .‬היא תמלא את הבית במאכלים‬ ‫כשרים למהדרין‪ ,‬ובשבת הבאה שוב תוכל לנסוע כמו כולן!‬ ‫אלא שהעניינים היו יגעים למדי‪...‬‬ ‫אבא דחף לפניו את עגלת הקניות‪ ,‬והיא העמיסה עליה את כל‬ ‫המוצרים הדרושים‪ .‬עד מהרה מתמלאת העגלה עד אפס מקום‪,‬‬ ‫משום שצריך לקנות הכל‪ .‬אבא רוטן על הקניה הענקית‪ ,‬ובכל פעם‬ ‫שהיא מכניסה מוצר חדש‪ ,‬הוא מנופף לעברה במוצר מקביל‪ ,‬רק‬ ‫קצת פחות כשר‪ ,‬שעולה הרבה פחות‪" .‬את חושבת שאני רוטשילד?‬ ‫מאיפה אשלם על כל זה?!"‪ .‬היא מנסה לתמרן בין עקיצותיו‬ ‫וגערותיו – לבין המוצרים שמוכרחים לקנות‪.‬‬ ‫סוף כל סוף הם עושים את דרכם לקופה‪ ,‬מקווים להיחלץ מן‬ ‫הצרכנייה העמוסה במהירות המרבית‪ ,‬אך תקוותם היתה תקוות‬ ‫שווא – תור ארוך ומתפתל של ערבי‪-‬שבתות מקדם את פניהם‪.‬‬ ‫ואם לא די בכך‪ ,‬הם נקלעו גם לידיה של קופאית ש'עובדת על‬ ‫מידת הסבלנות' שלה ושל לקוחותיה‪ ...‬אבא מציץ בשעונו‪" .‬יש לנו‬ ‫חמש עשרה דקות עד האוטובוס האחרון ‪ ,"...‬הוא אומר בעצבנות‪,‬‬ ‫"ובמקום לעשות קניה מהירה ולצאת‪ ,‬אני תקוע בגללך‪."...‬‬ ‫בסופו של דבר הם יוצאים עמוסים בשקיות עד להתפקע‪ ,‬רצים‬ ‫לכיוון התחנה ומספיקים לראות את האוטובוס מתרחק במעלה‬ ‫הרחוב‪ .‬שאריות הסבלנות של אבא נמוגות לחלוטין‪ .‬הוא אינו בורר‬ ‫במילים ומטיח על ראשה של בתו העקשנית את כל מה שבלבו‪ .‬היא‬ ‫פורצת בבכי בלי למצוא מילים בפיה‪ .‬באמת‪ ,‬מה עושים כעת? איך‬ ‫יעבירו את הלילה תחת כיפת השמים עם כל השקיות הללו?‬ ‫לבסוף התעשתה והחליטה להתקשר לאחת ממורותיה‪ .‬בטלפון‬

‫הוא אינו בורר במילים ומטיח‬ ‫על ראשה של בתו העקשנית‬ ‫את כל מה שבלבו‪ .‬היא פורצת‬ ‫בבכי בלי למצוא מילים בפיה‪.‬‬ ‫באמת‪ ,‬מה עושים כעת? איך‬ ‫יעבירו את הלילה תחת כיפת‬ ‫השמים עם כל השקיות הללו?‬ ‫שוב פרצה בבכי‪ ,‬המורה נבהלה‪ :‬מה קרה?‬ ‫"המורה"‪ ,‬הצליחה לומר לבסוף‪" ,‬המורה מכירה את אבא שלי‪ ....‬אני‬ ‫תקועה פה ומסובכת ביותר‪ .‬אין לנו מקום להיות בו הלילה!"‪.‬‬ ‫המורה הייתה בעלת תושייה‪ .‬בקשה לדעת מהי הכתובת שבה‬ ‫הם נמצאים‪ ,‬והבטיחה שבעוד כמה דקות יגיע רכב לאסוף אותם‪.‬‬ ‫חמש דקות לאחר מכן כבר עצר לידם יהודי חייכן‪ ,‬העמיס לרכבו‬ ‫את כל השקיות‪ ,‬וביקש מהם להצטרף אליו‪ .‬בתחילה המשיך האב‬ ‫לרטון מעט‪ ,‬אך לבסוף השתתק‪ .‬לא ניתן היה להתלונן אל מול כל‬ ‫השפע שהורעף עליהם – ביתה של המורה היה ברוך ילדים‪ ,‬ובכל‬ ‫זאת היא הספיקה להכין ארוחת ערב חמה‪ ,‬לארח אותם בנעימות‪,‬‬ ‫ולתת להם הרגשה נהדרת‪ .‬בעלה התייחס אליו בחמימות‪ ,‬והשיחה‬ ‫ביניהם זרמה ביותר‪' .‬הם אנשים מיוחדים וטובים כל כך!' ‪ -‬חדרה‬ ‫אליו המחשבה‪ ,‬ועמה שב גם הרוגע והכעס שכך‪.‬‬ ‫בדיוק אז צלצל הטלפון‪ .‬מעבר לקו נשמעה אשתו היסטרית לגמרי‪:‬‬ ‫"אתם בסדר?"‪.‬‬ ‫"אנחנו בבני ברק‪ .‬הכל בסדר‪ .‬קרה משהו?"‪.‬‬‫תשובתה הממה אותו – האוטובוס האחרון‪ ,‬זה שחמק ממש תחת‬ ‫עיניהם הכלות‪ ,‬היה יעד לפיגוע טרור‪...‬‬ ‫"המסקנה של אבא" – סיימה הנערה את סיפורה המאלף – "הייתה‬ ‫המרגשת מכל‪ .‬הוא אמר לי‪' :‬גם מצוות שקיימתי בעל כרחי ‪ -‬הביאו‬ ‫לי חיים! כדאי היה לעבור את הכל‪ ,‬כדי להבין במה צריך להשקיע‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬שהוא עולם המעשה!'"‪.‬‬ ‫[מתוך 'הגדה של פסח‪ -‬דורש טוב']‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫‪13‬‬

‫חביב היה על מרן ה'סטייפלער' זצ"ל הביטוי ששמע פעם מבעלה רבי צבי‪:‬‬ ‫"האדריכל שהכין את הבית שלנו ‪ -‬הוא גאון! בנוהג העולם לעשות חדר‬ ‫לאורחים‪ ,‬חדר לסלון‪ ,‬חדר למטבח וחדרי שינה; אבל האדריכל שלנו הצליח‬ ‫להכניס גם את המטבח‪ ,‬גם את הסלון וגם את חדרי השינה בחדר אחד‪''...‬‬ ‫מאוצרותיו של הגאון רבי אליעזר טורק שליט"א‬ ‫ֹאמר לְ בֵ ית יַ ֲעקֹב" (שמות י"ט‪ ,‬ג')‬ ‫"ּכֹה ת ַ‬

‫שגורה היתה בפי מרן החזון איש זצ"ל האמרה – "אהבת התורה‪,‬‬ ‫אהבה בלב ונפש‪ ,‬להוקירה‪ ,‬להעריכה וליקרה‪ ,‬בכוחה של האם‬ ‫ליטע בבן יותר מהאב‪ .‬כי אהבה בלא מילים‪ ,‬תורגש יותר ממעשים‬ ‫והנהגות! על זאת אמרה התורה 'ואל תטוש תורת אמך' ‪ -‬כל ימיך‬ ‫תשאב תמיד מאותה אווירה ששרתה בביתך‪ ,‬וחשת אצל אמך‪.‬‬ ‫אווירה מורגשת בלא מילים ובלא משפטים"‪.‬‬ ‫זוהי הסיבה שנצטוו הנשים תחילה‪" :‬כה תאמר לבית יעקב"‪ ,‬עוד‬ ‫קודם שנצטוו הגברים "ותגיד לבני ישראל"‪ .‬משום שכהקדמה‬ ‫ללימוד התורה של בני ישראל‪ ,‬מוכרחות הנשים הצדקניות להכין‬ ‫את הקרקע‪ ,‬לדאוג לכך שתשרה בבית אווירה של אהבת התורה‪,‬‬ ‫ולהכין את עצמן כראוי לוותר על תענוגות העולם הזה ולהסתפק‬ ‫במועט למען התורה‪.‬‬ ‫ביום 'שמחת תורה' בעיירה קמניץ שבליטא‪ ,‬היתה מסורת קבועה‬ ‫לפיה התאספו כל בני הישיבה בסמוך לביתו של ראש הישיבה‪ ,‬מרן‬ ‫הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל‪ ,‬בעל ה'ברכת שמואל'‪ ,‬ומשם‬ ‫לווהו בשירה וזמרה ובכבוד גדול אל בית המדרש‪ ,‬למעמד ההקפות‪.‬‬ ‫היה זה מעמד נורא הוד של הנחלת כבוד לתורה ולחכמיה‪ ,‬ונצרב‬ ‫בזכרונם של תלמידי ישיבת קמניץ לדורותיה‪.‬‬ ‫שנה אחת‪ ,‬כאשר באו להקביל את פניו‪ ,‬הכריז רבי ברוך בער כי‬ ‫השנה אינו יוצא להקפות! הסיבה היא‪ ,‬אמר‪ ,‬משום ששמע שנמנעו‬ ‫מלסדר השנה 'עזרת נשים'‪ .‬הגבאים התנצלו שלא הספיקו לעשות‬ ‫מחיצה ראויה קודם החג‪ ,‬ולכך לא הוקמה עזרת הנשים; אולם רבי‬ ‫ברוך בער לא קבל את הדברים‪ ,‬והביע מהם מורת רוח מרובה‪.‬‬ ‫הוא שב והודיע כי אינו מתכונן לצאת להקפות‪ ,‬עד שיעמידו מחיצה‬ ‫המותרת על פי ההלכה ביום טוב ‪ -‬להניח בדים על גבי סטנדרים‬ ‫וכדומה ‪ -‬כדי שאף הנשים תוכלנה להשתתף במעמד ההקפות‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬רק כעבור זמן ממושך‪ ,‬כאשר הודיעו לרבי ברוך בער שסדרו‬ ‫'עזרת נשים' ‪ -‬יצא לעבר בית המדרש כמדי שנה בשנה‪.‬‬ ‫מאוחר יותר‪ ,‬הסביר רבי ברוך בער את פשר הנהגתו‪" :‬אלולא אהבת‬ ‫התורה הנטועה בלבן של בנות ישראל‪ ,‬כיצד יהיו לנו בני תורה ובני‬ ‫ישיבות בעם ישראל בדור הבא?!‬ ‫"כל אהבת התורה של הבית"‪ ,‬אמר רבי ברוך בער‪" ,‬מבוססת על‬ ‫אהבת התורה המושרשת בלב האמא‪ .‬מוכרחות הנשים והבנות‬ ‫‪14‬‬

‫להיות נוכחות בשעת ההקפות‪ ,‬לראות כיצד מכבדים את התורה‬ ‫ואוהבים אותה! כך תגבר אהבת התורה בלבן‪ ,‬וכך יוכלו להחדיר‬ ‫אווירה זו בביתן ולגדל את הילדים כבני תורה למופת!"‪.‬‬ ‫ברבות הימים הועתק מחזה מרגש זה למקומות נוספים‪ .‬המחזה‬ ‫המרשים ומשובב הלב של כבוד התורה‪ ,‬נראה חוזר על עצמו גם‬ ‫אצל תלמידיו של רבי ברוך בער‪ ,‬ואצל גדולי ראשי הישיבות בדור‬ ‫האחרון‪.‬‬ ‫כפי ששמענו לדוגמא על קרית מטרסדורף בירושלים ‪ -‬שבכל‬ ‫שנה‪ ,‬במשך עשרות שנים‪ ,‬לאחר תפילת מוסף ביום 'שמחת תורה'‪,‬‬ ‫ליוו מאות בני השכונה ותלמידי ישיבת 'תורה אור' את מורם ורבם‬ ‫הנערץ‪ ,‬מרן הגאון רבי חיים פינחס שיינברג זצ"ל‪ ,‬בשירה ובריקודים‬ ‫מהיכל הישיבה לביתו‪.‬‬ ‫חופת טליתות נפרסה מעל ראש הישיבה‪ ,‬כשהיא מוחזקת בידי‬ ‫תלמידים ומעריצים‪ ,‬ספר תורה קטן מחובק בזרועו‪ ,‬וקול צלילי‬ ‫הזמר מתחזק ומתעצם מרגע לרגע‪" :‬אור זרע לצדיק ולישרי לב‬ ‫שמחה"‪" ...‬אור זרע לצדיק ולישרי לב שמחה"‪...‬‬ ‫רבים מבני השכונה‪ ,‬מבוגרים וצעירים כאחד‪ ,‬הצטרפו במשך‬ ‫כל הדרך אל התהלוכה‪ .‬בחלונות נראו מצטופפות נשים ונערות‪,‬‬ ‫מביטות בהערצה ובהערכה בזיו פניו של זקן ראשי הישיבות‪ ,‬ורואות‬ ‫כיצד רוכשים כבוד לענק התורה‪.‬‬ ‫הנהגה מעניינת מקובלת במשפחתנו‪ ,‬הנהגה שהנהיג הסבא‪ ,‬מרן‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל‪ ,‬מרא דארעא דישראל‪ .‬רבי יוסף‬ ‫חיים הנהיג בתקופתו בירושלים עיר הקודש‪ ,‬שבהקפה אחת לפחות‬ ‫ישתתפו כל נשות השכונה‪ ,‬כדי שתחדור לליבן אהבה והערכה‬ ‫לתורה‪.‬‬ ‫מסופר ששנה אחת אמרו לו שישנן כמה וכמה נשים יולדות‬ ‫ותשושות‪ ,‬שאין ביכולתן לבוא לבית הכנסת ולראות את ההקפות‪.‬‬ ‫באופן נדיר הורה רבי יוסף חיים להוציא את ספרי התורה לרחבה‬ ‫הסמוכה לבית הכנסת להקפה אחת‪ ,‬וכך יוכלו כל הנשים לעמוד‬ ‫בחלונות ביתן ולראות את הריקודים לכבודה של תורה‪.‬‬ ‫"הראיה הזו"‪ ,‬נימק‪" ,‬היא שמביאה לנו את תלמידי‪-‬החכמים של‬ ‫הדור הבא!"‬

‫"שיהיה להם חשק ללמוד – זה כבר תלוי בך!"‬ ‫בשמחת הנשואין של הגאון רבי חיים שאול קרליץ זצ"ל‪ ,‬גאב"ד‬ ‫'שארית ישראל'‪ ,‬נטל חלק דוד החתן‪ ,‬מרן ה'חזון איש' זצ"ל‪ .‬רבים‬ ‫נדחקו סביב רבן של ישראל‪ ,‬כדי לזכות לקבל את ברכתו‪.‬‬ ‫סבתי הצדקנית‪ ,‬הרבנית חיה רוחמה קופשיץ ע"ה‪ ,‬אשת הגאון‬ ‫הצדיק רבי צבי קופשיץ זצ"ל‪ ,‬שגידלה את הכלה בביתה עקב‬ ‫היותה יתומה מגיל צעיר‪ ,‬הלכה אף היא לזכות בברכה‪ ,‬עם יציאתו‬ ‫של ה'חזון איש' מן האולם‪.‬‬ ‫"על מה תבקשי ברכה"‪ ,‬שאל אותה החזון איש‪" .‬רוצה אני שבני‬ ‫ידעו ללמוד"‪ ,‬השיבה‪" ,‬ושיהיה להם חשק ללמוד"‪.‬‬ ‫השיב לה ה'חזון איש'‪" :‬לדעת ללמוד‪ ,‬דהיינו שיהיו להם כישרונות‬ ‫והבנה ישרה ‪ -‬זה אוכל לברך אותך‪ .‬אולם 'לרצות' ללמוד ושיהיה‬ ‫להם חשק ללמוד ‪ -‬זה כבר תלוי בך‪ ,‬האמא! עד כמה שיראו שאת‬ ‫מעריכה את התורה‪ ,‬כך הם ידעו לייקר אותה"‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬מיוחדת במינה היתה באהבתה לתורה‪ ,‬שהייתה נטועה עמוק‬ ‫בשורשי ליבה באופן מופלא‪ ,‬והורגשה כל העת במחיצתה‪ .‬לא‬ ‫לחינם זכתה לזרע ברך ה'‪ ,‬בנים וחתנים מופלגים ביותר‪ ,‬גדולי תורה‪,‬‬ ‫ראשי ישיבות ומורי הוראה חשובים‪.‬‬ ‫זכורני‪ ,‬כשהייתי אברך צעיר לאחר החתונה‪ ,‬עליתי יום אחד לבקרה‪.‬‬ ‫היא שאלה אותי‪" :‬אכלת כבר ארוחת צהריים?" לא השבתי‪ ,‬והיא‬ ‫הבינה כנראה שעוד לא אכלתי‪ .‬והנה אני רואה שהיא נכנסת למטבח‪,‬‬ ‫ובשמחה נגשת לכירים ומתחילה לטגן חביתה‪ .‬ואז אני שומע אותה‬ ‫מדברת בלחש לעצמה‪" :‬אני עושה עכשו חביתה לכבוד התורה‪ ,‬כדי‬ ‫של'בן ישיבה' יהיה כח ללמוד תורה אחר הצהריים!‪."...‬‬ ‫ממש התפעלתי מכך שאפילו פעולה קלה כזו‪ ,‬נעשתה על ידה‬ ‫בכאלו כוונות טהורות של אהבת תורה‪ .‬אין פלא שזכתה למה‬ ‫שזכתה!‬ ‫שמעתי כי כאשר היו נכדיה ונכדותיה עומדים לבקש ברכה‬ ‫מהסבתא הגדולה‪ ,‬היא היתה מדגישה שקודם כל היא מברכת את‬ ‫הנכדים‪ ,‬רק אחר כך היא תברך את הנכדות‪" .‬הרי הבנים לומדים‬ ‫תורה!"‪ ,‬הטעימה‪.‬‬ ‫בפעם אחרת בה הגעתי לביתה‪ ,‬מצאתי אותה מאוד שמחה ונרגשת‪.‬‬ ‫כששאלתי אותה לפשר הדבר‪ ,‬השיבה לי כי כעת היה אצלה אחד‬

‫הנכדים‪ ,‬והיא ראתה כי הוא מהדר בחומרה מסויימת יותר ממה‬ ‫שהיא עצמה נוהגת להדר‪.‬‬ ‫"בודאי תתמה מה משמח אותי בכך"‪ ,‬אמרה לי‪" .‬אז אספר לך" ‪-‬‬ ‫"לפני נישואי‪ ,‬באתי לסבי מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל‪,‬‬ ‫רבה של ירושלים‪ ,‬ובקשתי ממנו שיעניק לי את הכר המיותר‬ ‫שהיה בביתו‪ ,‬כדי שיהיו עבורי ועבור חתני זוג כרים‪ .‬יש לציין כי‬ ‫עד כמה שנים לפני כן‪ ,‬עלות כר היתה יקרה מאד‪ ,‬ורק לבודדים‬ ‫היתה אפשרות ויכולת להשיג כרים ‪ -‬אז עוד היה זה בגדר פינוקים‬ ‫ומותרות‪.‬‬ ‫לשמע בקשתי‪ ,‬התפלא הסבא ושאל‪" :‬מדוע תבקשי כרית? לאמא‬ ‫שלך לא היתה כרית"‪ .‬טענתי לו שנכון שלאמי לא היתה כרית‪ ,‬אך‬ ‫היום זה אחרת‪ ,‬ולכולם כבר יש כריות‪ .‬השיב לי הסבא‪" :‬עוד תראי‬ ‫בעיניך שגם הנכדים שלך יהיו אחרת ממך‪ ,‬כי הדורות יורדים עוד‬ ‫ועוד‪''...‬‬ ‫"הבן‪ ,‬אפוא‪ ,‬את פשר שמחתי"‪ ,‬אמרה הסבתא‪" .‬תמיד חששתי‬ ‫לראות כיצד ומתי יתקימו בי דבריו של רבי יוסף חיים‪ .‬והנה כעת‬ ‫נוכחתי‪ ,‬כיצד נכדי הוא בעל יראת שמים גדולה עוד יותר ממני! על‬ ‫זה אני שמחה ומודה לבורא העולם‪ ,‬לראות כי דברי סבי התקיימו בי‬ ‫הפוך‪ ,‬וכל דור נעשה ירא שמים יותר מקודמו‪ ,‬ומהדר יותר ממנו‪"...‬‬ ‫כך‪ ,‬ביד אומנת‪ ,‬בתבונה נפלאה ובמומחיות רבה‪ ,‬הצליחה להחדיר‬ ‫בבית ייקור לתורה והנחלת כבוד ללומדיה‪ .‬בכך נטעה בלב צאצאיה‬ ‫שאיפות לגדלות בתורה‪ ,‬ותחושה כי אין דבר חשוב ויקר יותר‬ ‫מלמוד התורה!‬ ‫כל זאת למרות המצב הגשמי הקשה בו היתה נתונה‪ .‬חביב היה‬ ‫על מרן ה'סטייפלער' זצ"ל הביטוי ששמע פעם מבעלה רבי צבי‪:‬‬ ‫"האדריכל שהכין את הבית שלנו ‪ -‬הוא גאון! בנוהג העולם לעשות‬ ‫חדר לאורחים‪ ,‬חדר לסלון‪ ,‬חדר למטבח וחדרי שינה; אבל האדריכל‬ ‫שלנו הצליח להכניס גם את המטבח‪ ,‬גם את הסלון וגם את חדרי‬ ‫השינה בחדר אחד‪.''...‬‬ ‫ואכן‪ ,‬הבית הגשמי היה צר מהכיל; אבל חיי הרוח בבית ‪ -‬גדלו ורחבו‬ ‫לאין שעור‪ .‬ה'לב' של הבית התרחב עד קצה היכולת כאשר היה זה‬ ‫נוגע לדברים שבקדושה וענייני תורה וכבוד שמים!‬ ‫אמר לי חתנה‪ ,‬דודי הגאון רבי רפאל ברלין שליט"א‪ ,‬שלדעתו סיבת‬ ‫ההצלחה של רבי צבי ורעייתו בגידול בנים תלמידי חכמים‪ ,‬נעוצה‬ ‫בכך כי למרות הדחקות והעניות הרבה ‪ -‬הדבר לא העיב כהוא זה על‬ ‫האווירה הנפלאה והנינוחה ששררה תמיד בבית‪.‬‬ ‫למרות המצב הגשמי הדחוק‪ ,‬בכל עת היה הבית חי ותוסס‪ ,‬מה‬ ‫שהחדיר בתודעת הילדים עמוק עמוק‪ ,‬כי אין אושר ושמחה‬ ‫כשמחת התורה וקיום המצוות‪ .‬כל השאר טפל לעיקר העיקרים‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬בצורה כזו גדלים תלמידי חכמים ומרביצי תורה נודעים‪.‬‬ ‫הגאון רבי חיים קרייזווירט זצ"ל‪ ,‬רבה של אנטוורפן‪ ,‬ידידו הוותיק‬ ‫של רבי צבי‪ ,‬היה מזכיר לשבח את פרוסת העוגה בה כובד כשהגיע‬ ‫לבית משפחת קופשיץ‪ ,‬מעשה ידיה של הסבתא הצדקנית‪ .‬הוא‬ ‫אמר‪" :‬אני חש כי בעוגה מושקעים יידישע כוחות!"‬ ‫(קטעים מלוקטים מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא')‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫‪15‬‬

‫משנתם לעילוי נשמתם‬

‫דברי תורתם וסיפורים על גדולי עולם שיום פטירתם חל השבוע‬

‫טיפול כואב ללא הרדמה • טריקת דלת על האצבעות כי ההלשנה אסורה‬ ‫• ישיבה בתא נידונים למוות בשלווה • ו'שמע ישראל' שהציל בעת צרה‬ ‫הרב ישראל ליוש‬ ‫ביום כ"ב בשבט חל היא"צ של ה'מגיד מישרים'‪ ,‬הגאון הצדיק רבי‬ ‫יעקב גלינסקי זצ"ל‪ ,‬ראש ישיבת נובהרדוק – חדרה‪.‬‬ ‫רבי יענק'לה [כפי שהיה מכונה] נולד בט' בטבת תרפ"א‪ ,‬ב'קריניק'‬ ‫שבפולין‪ ,‬להוריו הר"ר אברהם צבי ואמו מרת דבורה גלינסקי ע"ה‪.‬‬ ‫כשהיה בן תשע‪ ,‬הגיע מרן ה'חפץ חיים' זי"ע לעיירתם‪ ,‬ודבריו‬ ‫המפורסמים אודות האדם שבא לאייששוק עבור קמצוץ טבק‪,‬‬ ‫הדהדו היטיב באזניו‪ ,‬ולא משו מזכרונו לנצח‪...‬‬ ‫בתחילה למד בישיבת 'בית יוסף' ב'קיריניק'‪ ,‬לאחר מכן עבר‬ ‫ללמוד בישיבת 'נובהרדוק' ב'ביאלסטוק'‪ ,‬בראשות חתנו של הסבא‬ ‫מנובהרדוק‪ ,‬הגאון רבי אברהן יפה'ן זצ"ל‪ .‬שם פגש לראשונה את‬ ‫מרן ה'סטייפלער' זצ"ל‪.‬‬ ‫בשנת תרצ"ט‪ ,‬כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬ברח‬ ‫ל'וילנא'‪ ,‬וכשליטא נכבשה בידי רוסיה‪ ,‬נאסר והוגלה ל'סיביר'‪.‬‬ ‫סיפורי מופת וגבורה‪ ,‬היו על לשונו של רבי יעקב אודות שרידותו‬ ‫ב'סיביר'‪ ,‬במחנות עבודה מפרכים‪ ,‬בקור דוקר מחריד ומקפיא‪,‬‬ ‫וברעב מתמשך‪ ...‬אבל באמונה ובביטחון‪ ,‬ובהקפדה‪ ,‬ככל האפשר‬ ‫ויתירה מזאת‪ ,‬על אורחות חייו כבן תורה‪ ,‬חניך ישיבת 'נובהרדוק'‪.‬‬ ‫בשנת תש"ה‪ ,‬לאחר שהסתיימה המלחמה‪ ,‬נישא לרעייתו מרת‬ ‫צביה בת רבי חיים בנימין הלוי ברוד‪ ,‬ובשנת תש"ט עלו לארץ‬ ‫ישראל והתיישבו בבני ברק‪ ,‬שם התקרב למרן ה'חזון איש'‪ ,‬ופגש‬ ‫שוב את מכרו מ'ביאלסטוק' מרן ה'סטייפלער' זצ"ל‪.‬‬ ‫פעל רבות בקרב הילדים העולים מתימן‪ ,‬שלא יעבירו אותם על דתם‪,‬‬ ‫בתחילה בישיבה שהקים ב'ראש העין'‪ ,‬ולאחר מכן עמד בראשות‬ ‫ישיבת 'נובהרדוק – חדרה'‪ ,‬יחד עם הגאון רבי אלחנן פרלמוטר זצ"ל‪.‬‬ ‫כשנסגרה הישיבה‪ ,‬הקים רשת כוללים 'מרגניתא דאברהם'‬ ‫בירושלים‪ ,‬מודיעין עילית ובית שמש‪ .‬ובמסירות נפש כיתת את‬ ‫רגליו לגייס כספים לקיום הכוללים‪.‬‬ ‫כוחו היה בפיו‪ ,‬והוא ניצל זאת היטב להשיב לב בנים אל אבותם‪,‬‬ ‫ולחזק את שומעי לקחו לעבודתו ית'‪.‬‬ ‫דברי תורתו‪ ,‬דרשותיו‪ ,‬הגיגיו ומשליו התפרסמו בסדרת ספרי‬ ‫'והגדת' ו'להגיד'‪.‬‬ ‫ביום כ"ב בשבט תשע"ד נלב"ע‪ ,‬ונטמן בבית החיים 'פוניבז' בני ברק‪.‬‬

‫כי זו לא אותה הצלה‪ ,‬ממצרים ומפרעה?‬ ‫כך הוא גם שואל‪ ,‬מובא בהגדת 'והגדת'‪ ,‬על מאמר בעל ההגדה‬ ‫"עבדים היינו לפרעה במצרים"‪ ,‬הרי העיקר לזכור את יציאתנו‬ ‫ממצרים‪ ,‬אם כן‪ ,‬מה הדגשה שהיינו עבדים ל'פרעה'‪ ,‬וכי זו עבדות‬ ‫אחרת?‬ ‫אלא‪ ,‬מתרץ רבי יעקב‪ ,‬עפ"י המובא במדרש רבה (שמות א ח) עה"פ‬ ‫"ויקם מלך חדש על מצרים"‪ ,‬שהמצרים הציעו לפרעה להרע לעם‬ ‫ישראל‪ .‬בתחילה סרב‪ ,‬ואמר להם‪" :‬שוטים אתם‪ ,‬עד עכשיו משלהם‬ ‫אנו אוכלים‪ ,‬אילולי יוסף לא היינו חיים‪ "...‬היתה לפרעה הכרת‬ ‫הטוב‪ ...‬כיוון שלא שמע להם‪ ,‬הורידוהו מכסאו שלושה חדשים‪ ,‬עד‬ ‫שאמר להם‪" :‬כל מה שאתם רוצים הריני עמכם"‪ ,‬והשיבו אותו‪...‬‬ ‫היתה לפרעה הכרת הטוב עד שזה נגע ל'שטעלע' שלו‪ ...‬למשרה‬ ‫שלו‪...‬‬ ‫וכך היתה כל התנהלותו‪ ,‬הפכפכיות‪ .‬כשהיה מוכה‪ ,‬הסכים לשחרר‬ ‫את עם ישראל‪ ,‬רק עברה המכה‪ ,‬כבר חזר בו מהסכמתו‪.‬‬ ‫התנהגותו של פרעה היתה שונה בתכלית מהתנהגותו של יוסף‬ ‫הצדיק‪ ,‬עליו התורה מעידה‪" :‬ויוסף היה במצרים"‪ ,‬הוא יוסף‬ ‫בצדקותו מתחילה ועד סוף‪ ,‬בבית יעקב ובבית פוטיפר‪ ,‬בבור הכלא‬ ‫ועל כס משנה למלך‪ ,‬רציפות ועקביות של צדקות‪ .‬לעומתו פרעה‬ ‫הרשע‪ ,‬הפכפך‪ ...‬פעם דעתו כך ופעם כך‪ ...‬זוהי עבדות מיוחדת‬ ‫והצלה מיוחדת‪...‬‬ ‫מיד מצרים‪ ...‬ומיד פרעה‪...‬‬

‫ֹאמר יִ ְתרֹו ּבָ רּוְך ה' ֲא ֶׁשר ִהּצִ יל ֶא ְתכֶ ם ִמּיַ ד ִמצְ ַריִ ם"‪( ...‬שמות י"ח‪ ,‬י')‬ ‫"וַ ּי ֶ‬

‫מהי הכפילות 'מיד מצרים' ו'מיד פרעה'?‪ ,‬שאל הג"ר יעקב גלינסקי‪,‬‬ ‫‪16‬‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫אף רבי יעקב עמד בצדקותו בתנאים קשים מאוד‪ ,‬בכל מאורעות‬ ‫חייו‪ .‬וכיוסף הצדיק‪ ,‬נאסר אף הוא כאשר היה ברוסיה‪ ,‬והרוסים‬ ‫גזרו עליו עונש מוות‪ ,‬בינתיים שהה בתא של נידונים למוות‪ ,‬שלוש‬ ‫יממות‪...‬‬ ‫באופן טבעי השוהים בתא מסוג זה‪ ,‬מדוכאים מאוד‪ .‬הרי בעוד‬ ‫יום או יומיים יובלו לדרכם אחרונה‪ ,‬לעונש המוות שהוטל עליהם‪.‬‬ ‫אחדים בכו‪ ,‬אחרים שתקו בבעתה מרוב פחד‪" ,‬ואני"‪ ,‬מספר רבי‬ ‫יעקב‪" ,‬התפללתי ולמדתי‪ .‬ניצלתי את בדידותי להתחזק באמונה‬ ‫ובטחון‪ .‬התפילה והלימוד‪ ,‬האמונה והביטחון‪ ,‬מילאו את ליבי‪ ,‬הרי‬ ‫אני ביד ה'‪ ,‬מי יכול לעשות לי רע‪?...‬‬ ‫"כשהייתי רעב ביקשתי אוכל‪ ,‬והאסירים התפלאו‪ ...‬מי מסוגל‬ ‫לאכול בשעה כזו? כיצד אתה מסוגל להיות כה רגוע‪ ,‬כאשר חרב‬ ‫חדה מונחת כבר על צווארך?‬ ‫"וכשנשכבתי לישון‪ ,‬הם שוב נדהמו‪ :‬מאין לי השלווה לישון?‬ ‫"לפתע התכופף אלי כומר‪ ,‬שאף היה נידון למוות‪ ,‬הוא פחד ורעד‬ ‫בכל גופו‪ ,‬ואמר לי‪' :‬אתה היחיד מבינינו שתינצל!' 'מנין לך?' –‬ ‫שאלתי‪' .‬אתה היחיד בינינו שסומך על הבורא‪ ,‬אז הבורא עמך‪ ...‬ומי‬ ‫שהבורא איתו ניצל!'"‪.‬‬ ‫פעם‪ ,‬כשסיפר זאת רבי יעקב בדרשה‪ ,‬ניגש אליו הגאון רבי זאב‬ ‫איידלמן זצ"ל‪ ,‬ואמר לו‪" :‬מעכשיו יש לי יחס אחר כלפיך‪ ...‬איך היו‬ ‫בך הכוחות להתנהג ברוגע כזה?"‪ ,‬שאל אותו רבי זאב‪.‬‬ ‫"בכי לא היה עוזר לי"‪ ,‬ענה לו רבי יעקב‪" ,‬חשבתי שצריך לחיות‬ ‫כפי שהקב"ה רוצה ממני עכשיו‪ ,‬והוא ודאי רצה שאתפלל ואלמד‪,‬‬ ‫ואבטח בו אפילו כשחרב חדה מונחת על צווארי"‪...‬‬

‫הרוגע והשלווה שכה אפיינו אותו‪ ,‬היו גם כאשר נתפס ע"י מפקדי‬ ‫סיביר‪ ,‬כאשר בא לקבל אוכל עם תלוש שקנה מיהודי‪ ,‬וכנראה‬ ‫המוכר גנב אותו בערמומיות משולחנו של המפקד‪ ,‬ולא סיפר לו על‬ ‫כך כשמכר לו את התלוש‪.‬‬ ‫"אני לא גנבתי את התלוש" – התעקש רבי יעקב – "קניתי אותו‬ ‫בכסף מלא‪"...‬‬ ‫"אמור לי מי מכר לך אותו‪ - "...‬ציווה המפקד – "ולא ‪ -‬רע ומר יהיה‬ ‫גורלך!!"‬ ‫"תורתנו אוסרת עלינו להלשין‪ ,‬ולא אומר לך מי מכר לי את התלוש‬ ‫בשום אופן!"‬ ‫"אם לא תספר לי‪ ,‬אטרוק את הדלת על אצבעותיך!" – איים עליו‬ ‫המפקד‪ ,‬ורבי יעקב בצדקותו‪" :‬לא אספר"‪ ,‬והמפקד מימש את‬ ‫איומו‪ ,‬הדלת נטרקה על אצבעותיו והן נשברו‪ ,‬ועד סוף חייו נשארה‬ ‫לו צלקת על היד‪...‬‬ ‫עקשנותו של רבי יעקב‪ ,‬הרגיזה את המפקד מאוד‪ ,‬וזעק‪" :‬מעולם‬ ‫לא היה כאן אדם שלא נכנע אלי‪ ,‬ואתה קטן שכמותך מתעקש?!"‪,‬‬ ‫בכעסו הרב‪ ,‬זרק המפקד על רבי יעקב צנצנת דיו‪ ,‬ובנס הזיז רב‬ ‫יעקב את ראשו ברגע הנכון‪ ,‬והיא התנפצה על הקיר‪ ,‬ולכלוך רב‬ ‫נגרם בכל המשרד‪...‬‬

‫המפקד התמלא חמה עוד יותר‪ ,‬ומשראה שאינו יכול לו לרבי יעקב‪,‬‬ ‫השכיבו על הרצפה והפלה בו את מכותיו עד זוב דם‪...‬‬ ‫"רק אם תספר מי מכר לך את התלוש‪ ,‬אפסיק להכותך!" – צעק‬ ‫עליו המפקד‪ ,‬אבל הוא בשלו ובעקשנותו‪ ,‬ולמרות שחשש כי סופו‬ ‫קרב‪ ,‬לא סיפר‪ ,‬הוא התפלל לקב"ה שיצילו מיד הרשע‪...‬‬ ‫כעבור כמה דקות‪ ,‬עזב המפקד את המשרד בזעם‪ ,‬ורבי יעקב נשאר‬ ‫על הרצפה מוכה וחבול‪...‬‬ ‫גבורתו לא הסתיימה בזאת‪ .‬לימים כאשר עלה לארץ ישראל‪ ,‬פגש‬ ‫רבי יעקב את אותו יהודי‪ ,‬מוכר התלוש‪ ,‬בתל אביב‪ ,‬וכשזיהה אותו‬ ‫היהודי‪ ,‬נפל על רגליו והתחנן לפניו שימחל לו על מעשהו‪ ,‬כי הוא‬ ‫אשם בכך שקיבל מכות רצח מהמפקד על לא עוול בכפיו‪ ,‬אך רבי‬ ‫יעקב הרגיע אותו ואמר לו שהוא מוחל לו בלב שלם‪.‬‬

‫"ּבַ ּיֹום ַה ְּׁשלִ ִׁשי יֵ ֵרד ה' לְ ֵעינֵ י כָ ל ָה ָעם ַעל ַהר ִסינָ י" (שמות י"ט‪ ,‬י"א)‬

‫בדרשות הר"ן אי' שעם ישראל הגיע לפסגת מעלתו במעמד הר‬ ‫סיני‪ ,‬וככל שהדורות מתרחקים ממעמד הר סיני‪ ,‬דרגתם הולכת‬ ‫ומתקטנת‪ ,‬כי כל דור זוכה להעביר את מסורת התורה כפי גודל‬ ‫השגתו‪ ,‬וככל שהיו קרובים להר סיני‪ ,‬ההשגה גדולה יותר‪.‬‬ ‫בעניין זה מובא בהגדת 'והגדת' ספור שסיפר הגאון רבי יעקב‬ ‫קמינצקי זצ"ל להגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל‪:‬‬ ‫כשחזרתי לארצות הברית‪ ,‬נסעתי עם נכדי‪ .‬לידי ישב מזכיר‬ ‫ההסתדרות‪ ,‬אף הוא נסע עם נכדו‪ .‬כל הדרך נכדי התעניין בשלומי‬ ‫ושאל אם אני צריך משהו‪ ,‬כוס מים וכדו'‪ ,‬מה שיכול להקל עלי את‬ ‫הנסיעה‪.‬‬ ‫מזכיר ההסתדרות תמה בפני רבי יעקב קמינצקי‪" :‬אף אני נוסע עם‬ ‫נכדי‪ ,‬ולא שאל אותי אף פעם אחת לשלומי‪ ,‬במה זכית שנכדך כה‬ ‫רוכש לך כבוד?"‬ ‫"אנו מחנכים את צאצאינו" – ענה לו רבי יעקב קמינצקי – "לאור‬ ‫מעמד הר סיני‪ ,‬וככל שהדורות מתרחקים מהמעמד הנורא ההוא‪,‬‬ ‫הם מתקטנים והולכים‪ ,‬נכדי יודע שאני קורב למעמד הר סיני ממנו‪,‬‬ ‫ולכן הוא רוכש לי כבוד‪...‬‬ ‫"אבל אתם הרי מחנכים את ילדיכם שהאדם נוצר מהקוף‪ ,‬והוא הולך‬ ‫ומתפתח‪ ,‬וככל שהאדם מבוגר יותר‪ ,‬הוא יותר דומה לקוף‪ ,‬אם כן‪,‬‬ ‫נכדך יותר מפותח ממך בשני דורות‪ ,‬מדוע שיכבד אותך?"‪...‬‬

‫ויכוחים רבים היו לרבי יעקב עם יהודים שלא שמרו תורה ומצוות‪,‬‬ ‫אך הכל היה באהבה ובחיבה‪ ,‬מתוך דאגה אמיתית לעתידם ולחלקם‬ ‫לעתיד לבוא‪...‬‬ ‫פעם פנה רבי יעקב למרן ראש הישיבה‪ ,‬הגאון הגדול רבי אהרן‬ ‫לייב שטיינמן זצ"ל‪ ,‬וסיפר לו שהיה לו חבר שלמד איתו בישיבה‬ ‫בנובהרדוק‪ ,‬ולימים פרש מעולם התורה‪ ,‬והוא נפטר בשנה זו‪ ,‬והוא‬ ‫התגלה אליו בחלום ואמר לו שלא טוב לו בשמים‪ ,‬וביקש שיעזור לו‪...‬‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫‪17‬‬

‫"האם עלי להודיע למשפחתו על כך?"‪ ,‬שאל רבי יעקב את רבי אהרן‬ ‫לייב‪ ,‬וציין שמשפחתו ידועה כמשפחה שאינה שומרת תו"מ‪.‬‬ ‫"אל תדבר איתם מאומה"‪ ,‬פסק לו הראש ישיבה‪" ,‬תלמד אתה‬ ‫משניות לעילוי נשמתו‪."...‬‬ ‫רבי יעקב החל ללמוד משניות לעילוי נשמתו‪ ,‬ואחר תקופה‪ ,‬בא‬ ‫לראש ישיבה וסיפר לו שאותו יהודי נגלה אליו שוב בחלום‪ ,‬ואמר לו‬ ‫שהוטב לו קצת בזכותו‪...‬‬

‫"וַ ּיִ ְתיַ ְּצבּו ּבְ ַת ְח ִּתית ָה ָהר" (שמות י"ט‪ ,‬י"ז)‬

‫"אמר רבי אבדימי בר חמא בר חסא‪ :‬מלמד שכפה עליהם הר כגיגית‬ ‫ואמר להם‪ :‬אם אתם מקבלים את התורה ‪ -‬מוטב‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬שם‬ ‫תהא קבורתכם" (שבת פח א)‬ ‫ידועים דברי המדרש‪ ,‬שכאשר הציע הקב"ה את התורה לאומות‬ ‫העולם‪ ,‬הם לא רצו בה‪ ,‬כל אומה התעניינה מה כתוב בה? וכששמעו‬ ‫את תוכנה ואת הסתירה לתפיסת עולמם‪ ,‬הם סירבו לקבלה‪ .‬ואילו‬ ‫כאשר בא לעם ישראל והציע להם את התורה‪ ,‬בתחילה אמרו‬ ‫'נעשה ונשמע'‪ ,‬ואח"כ כאשר ראו את גובה הלהבות‪ ,‬נסוגו וחזרו‬ ‫בהם מחמת יראת האש‪ ,‬וכפה עליהם הקב"ה הר כגיגית‪.‬‬ ‫בספר 'ומתוק האור' על 'מעמד הר סיני – תורה' מביא‪ :‬תמה הגאון‬ ‫רבי יעקב גלינסקי זצ"ל‪ ,‬מדוע באמת כפה הקב"ה את התורה רק על‬ ‫ישראל ולא על אומות העולם‪ ,‬ולא הסתפק בכפיה גרידא אלא עוד‬ ‫איים עליהם במיתה?‬ ‫ומיישב‪ :‬הוא עשה כן מאהבתו את ישראל‪...‬‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬לעשיר‪ ,‬גביר העיירה‪ ,‬שישב בביתו המפואר‬ ‫ביום הפורים‪ ,‬וקיבל את עניי העיר‪ .‬השולחן היה ערוך ברוב פאר‬ ‫והדר‪ ,‬ועליו היו מוגשים מכל טוב‪ ,‬מאכלים ומשקאות לרוב‪ ,‬כל אחד‬ ‫כאשר יחפוץ ליבו ותבקש לשונו‪.‬‬ ‫מקרוב ומרחוק באו העניים‪ ,‬לבקש נדבה ולטעום מן הסעודה‪ ,‬את‬ ‫כולם קיבל בעל הבית העשיר בסבר פנים יפות והציע להם ברוב‬ ‫חיבה‪" :‬שתו משהו‪" ,"!...‬אכלו והתכבדו מהמטעמים‪"!...‬‬ ‫חלק עשו כמצוותו‪ ,‬טעמו ונהנו‪ ,‬אך רובם‪ ,‬מיהרו לקבל את נדבתו‬ ‫ומיהרו לצאת מהבית‪ ,‬אל הכתובת הבאה‪ ,‬מבלי לטעום דבר‪.‬‬ ‫הגביר שם לב להתנהגותם‪ ,‬אך לא אמר דבר‪ ,‬וכי זה עניינו אם הם‬ ‫אוכלים או לא‪ ,‬אין אונס‪ ...‬הוא הציע להם‪ ,‬עתה שיעשו ככל העולה‬ ‫על רוחם‪...‬‬ ‫והנה נכנסת אשתו ואומרת לו‪" :‬זלמנ'יו‪ ,‬בננו החביב‪ ,‬לא אכל ולא‬ ‫טעם דבר מהבוקר‪ ,‬הוא משתובב עם חבריו בחוץ‪ ,‬ואינו אוכל‬ ‫כלום‪ ,"...‬מיהר הגביר לקרוא לזלמנ'יו והזמינו לאכול‪...‬‬ ‫"אבא‪ ...‬אין לי זמן היום‪ ...‬כל החברים משחקים בחוץ בהמן‬ ‫ואחשוורוש" – ניסה זלמנ'יו לשכנע את אביו שיוותר לו על הארוחה‪.‬‬ ‫אך האב בשלו‪" :‬לא איכפת לי כלום‪ ,‬אתה נוטל ידיים ואוכל בזה‬ ‫הרגע‪."...‬‬ ‫נאנח זלמנ'יו‪ ,‬נכנע וישב לאכול כמצוות אביו‪ ,‬והעשיר עקב אחריו‬ ‫‪18‬‬

‫בדאגה ובאהבה עד שגמור את ארוחתו‪.‬‬ ‫מה ההבדל? ‪ -‬שואל רבי יעקב – מדוע לא אכפת היה לבעה"ב‬ ‫שהעניים אינם אוכלים‪ ,‬ואילו את בנו הוא כפה לאכול‪ ,‬ולא שת ליבו‬ ‫לתחנוניו כי הוא רוצה עתה לשחק עם חבריו?‬ ‫אין זה אלא מאהבת בנו ומדאגתו לבריאותו!‬ ‫ה' כפה על עם ישראל את התורה מאהבתו אותם‪ .‬הגויים? זה לא‬ ‫עניינו‪ ...‬יאכלו‪ ...‬לא יאכלו‪ ...‬יעשו ככל העולה על רוחם‪ ...‬את‬ ‫היהודים הוא אוהב‪ ,‬הוא רוצה לזכות אותם בחיי העולם הבא‪ ,‬ולכן‬ ‫כפה עליהם הר כגיגית‪.‬‬ ‫אלו דברי רבי יעקב גלינסקי על אהבתו של הקב"ה לישראל‪ .‬בפרק‬ ‫אחר‪ ,‬גם הוא מובא בספר 'ומתוק האור' מסביר רבי יעקב עניין נוסף‪:‬‬ ‫מדוע הגויים כל כך שונאים אותנו? וכי עשינו להם דבר בכך שקבלנו‬ ‫את התורה? הרי הציעו להם לקבל את התורה והם לא רצו בה!‬ ‫גם את זאת הסביר רבי יעקב‪ ,‬כדרכו‪ ,‬עפ"י מעשיה נאה‪ :‬רב דרש‬ ‫בבית הכנסת בשבחה של מדת החסד‪ ,‬ותיאר את זכויותיה הרבות‪.‬‬ ‫בין השומעים היה עגלון פשוט‪ .‬הדברים נכנסו היטב לליבו וגם הוא‬ ‫רצה לעשות חסד‪ ,‬אך במה יוכל להועיל לאחרים‪ ,‬הן עמל הוא קשה‬ ‫לפרנסתו‪ ,‬בסוף היום גופו שובר והוא כבר עייף ואינו מסוגל עוד‬ ‫לעזור לאחרים‪ ,‬מה יעשה? כיצד בכל זאת יוכל לעשות חסד?‬ ‫ישב והגה רעיון‪ :‬מעל עגלתו מותקנת עששית‪ ,‬מידי ערב הוא ימלא‬ ‫בה שמן וידליק אותה‪ ,‬וכך יאיר את הדרך לעוברי אורח‪ .‬אמר ועשה‪,‬‬ ‫לעת ערב הדליק את העששית‪ ,‬והנה מותקנת תאורת הרחוב‬ ‫הראשונה בעיירה‪.‬‬ ‫כל הלילה הוא חשב על מעשה החסד שעשה‪ ,‬ועל זכויותיו הרבות‬ ‫שהוא צובר בכל רגע ורגע‪ ,‬ושמח מאוד‪.‬‬ ‫בבוקר‪ ,‬כשחזר לעגלתו‪ ,‬חשכו עיניו‪ ,‬העששית מנופצת והעגלה‬ ‫מלאה שמן‪ ...‬מישהו התנכל לעששית‪ ...‬מישהו אינו חפץ במנורה‬ ‫הזו‪...‬‬ ‫בייאוש רב הלך אל הרב‪ ,‬סיפר לו על מעשהו הכביר‪ ,‬ועל אכזבתו‬ ‫הנוראה‪":‬כנראה מן השמיים לא חפצים בחסד שלי‪ ,"...‬טען העגלון‪.‬‬ ‫"תנוח דעתך‪ ",‬הרגיע אותו הרב‪" ,‬לא ה' אינו רוצה בחסד שלך‪,‬‬ ‫הגנבים לא חפצים בו‪ ,‬האם כשהתקנת את העששית‪ ,‬חשבת על‬ ‫כך שהאור מפריע לגנבים לעשת את מלאכתם בחסות החשכה‪?...‬‬ ‫פלא שהם שברו את העששית?"‪...‬‬ ‫אומות העולם‪ ,‬הסביר רבי יעקב‪ ,‬סרבו לקבל את התורה על עצמם‪,‬‬ ‫אך יש להם גם בעיה עם העובדה שאנחנו קיבלנו את התורה‪ ,‬כי‬ ‫האור הזה מפריע להם‪ ,‬הוא מאיר באור יקרות את התנהגותם‬ ‫הנלוזה‪ ,‬ועל כן הם שונאים אותנו‪...‬‬

‫רבי יעקב חווה את ההבדל בין ישראל לעמים על בשרו‪ ,‬במשך‬ ‫מרבית ימי חייו‪ ,‬בימי המלחמה‪ ,‬ובעת שגלה לסיביר‪ .‬על אחת‬ ‫מהחוויות שלימדו אותו פרק גדול באחדותו של עם ישראל‪ ,‬היה‬ ‫מספר לעיתים קרובות‪:‬‬ ‫"המלחמה התנהלה בשיא עוצמתה‪ ,‬והיה עלינו לברוח לעומק‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫המדינה‪ ,‬ע"י רכבות שבצוק העיתים לא תמיד פעלו‪.‬‬ ‫"פעם אחת נקלעתי במנוסתי לתחנת רכבת בבוכרה‪ ,‬כשאין בידי‬ ‫כרטיס נסיעה להמשך הדרך‪ ,‬ואין לי מכר או גואל בכל האזור שיוכל‬ ‫להושיעני‪ .‬השמש הלכה ושקעה‪ ,‬החושך קרב‪ ,‬עוד מעט ימצאוני‬ ‫משוטט בלילה‪ ,‬ויובילו אותי היישר אל בית הסוהר‪ ,‬ומשם הדרך‬ ‫קלה לעולם הבא‪...‬‬ ‫"תרתי אחר מקום מסתור‪ ,‬אך חששתי שאם יתפסו אותי מסתתר‪,‬‬ ‫דיני יוחמר שבעתיים‪ ,‬וכך הלכתי מהרהר‪ ,‬ובינתיים השמיים הולכים‬ ‫ונצבעים באפור בהיר ואפור כהה‪ ,‬וכשהם יהיו שחורים לגמרי‪ ,‬כבר‬ ‫עלול להיות מאוחר מידי‪...‬‬ ‫"לפתע ראיתי בפאתי התחנה אדם זקן‪ ,‬יושב ומצחצח נעליים לכל‬ ‫דורש ומשלם‪' .‬אולי הוא יהודי‪ '?...‬הרהרתי‪ ,‬אך כיצד אברר זאת‪?...‬‬ ‫אם אשאל אותו באופן ישיר‪ ,‬אם הוא יהודי‪ ,‬והוא אינו יהודי‪ ,‬הוא הרי‬ ‫עלול להסגיר אותי!‬ ‫"בצר לי נשאתי עיני למרום והתפללתי‪' :‬ריבונו של עולם! אין לי על‬ ‫מי להישען אלא עליך! הושיעני!' ואז צץ במוחי רעיון‪ ,‬ובצעתי אותו‪:‬‬ ‫התקרבתי‪ ,‬רועד כולי‪ ,‬אל הזקן מצחצח הנעליים‪ ,‬וקראתי בקול את‬ ‫הפסוק 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד‪ ,'...‬אם הוא גוי‪ ,‬הוא הרי לא‬ ‫יבין מה אמרתי‪...‬‬ ‫"הוא שמע את קריאתי‪ ,‬הרים את עיניו מהנעלים שהחזיק‪ ,‬הביט‬ ‫בי בעיניים בורקות‪ ,‬ולחש‪' :‬ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'‪,‬‬ ‫במבטא בוכרי עתיק‪ ...‬הנה יהודי בוכרי לפני‪ ...‬אולי ממנו תבוא‬ ‫הישועה‪ ,‬קיוויתי!‬ ‫"אחד עשר יום התחבאתי בביתו‪ ,‬לא הבנו אחד את השני‪ ,‬הוא‬ ‫דיבר בוכרית ואני דיברתי באידיש‪ ,‬קצת נעזרנו באצבעות‪ ,‬וברוך ה'‬ ‫ניצלתי‪"...‬‬ ‫באחד הלילות חשבתי לעצמי ודמעות זלגו מעיני‪' :‬הרי אילו הייתי‬ ‫גוי‪ ,‬חלילה‪ ,‬כל מה שהייתי קורא לפניו בפולנית‪ ,‬לא היה שווה כלום‪,‬‬ ‫'לך לכל הרוחות'‪ ,‬הוא היה אומר לי ושולח אותי‪...‬‬ ‫"ריבונו של עולם! איזה קשר יש לי עם היהודי הבוכרי הזה? את‬ ‫שפתי אינו מבין‪ ,‬הוא אינו מכיר את אבי ואת אמי‪ ...‬מעולם לא ראה‬ ‫יהודי מפולין‪ ...‬אבל שנינו‪ ,‬אני והוא אומרים אותו 'שמע ישראל'‪"...‬‬

‫"ֹלא ַת ְחמֹד ּבֵ ית ֵר ֶעָך‪ ...‬וְ כֹל ֲא ֶׁשר לְ ֵר ֶעָך" (שמות כ'‪ ,‬י"ד)‬

‫'וכל אשר לרעך' הרי כולל את כל הפרטים‪ ,‬אם כן‪ ,‬תמה הגאון רבי‬ ‫יעקב גלינסקי זצ"ל‪ ,‬מדוע פירטה התורה קודם פרטים רבים‪ :‬אשתו‪,‬‬ ‫עבדו‪ ,‬אמתו‪ ,‬שורו וחמורו?‬ ‫רבי יעקב‪ ,‬כדרכו‪ ,‬למד מזה יסוד גדול באורחות חייו של אדם‪ :‬טבעו‬ ‫של אדם לחמוד את הדברים הטובים שרואה אצל רעהו‪ ,‬ביתו הנאה‪,‬‬ ‫מכוניתו המפוארת‪ ,‬ושאר טובות והנאות שיש לו‪ ,‬ומקנא בו‪ ,‬ומהרהר‬ ‫בליבו‪" :‬מדוע אני לא זכיתי לכל זה? וכי לא מגיעים טובות אלו? במה‬

‫הוא עדיף ממני?"‪ .‬לאדם זה אומרת התורה‪" :‬וכל אשר לרעך" ‪ -‬אם‬ ‫חפץ אתה בטוב שראית אצל חברך‪ ,‬קח את כל מה שיש לו‪ ,‬אף את‬ ‫הצרות והקשיים שאינם נראים לכל‪ ,‬אל תביט רק על הפרט הטוב‬ ‫שיש לו‪ ,‬ותחמוד אותו ותקנא בו‪ .‬אם תסתכל על כל המכלול שיש‬ ‫לחברך‪ ,‬כולל מה שאינך יודע‪ ,‬ייקל עליך לא לחמוד אף את הטובות‬ ‫שלו הידועות לך‪...‬‬ ‫בהגדת 'והגדת' מובא ספור שכדרכו תיבל בו רבי יעקב את מאמרו‪:‬‬ ‫ה'חפץ חיים' זי"ע סבל בצעירותו מדחקות ועניות מרובה‪ .‬פעם‬ ‫התלוננה אשתו‪" :‬ראה את פלוני‪ ,‬בור ועם הארץ‪ ,‬וחי ברווחה‪ ,‬ואנו‬ ‫בכזה מחסור‪"!...‬‬ ‫ענה לה ה'חפץ חיים'‪" :‬איני מבין אותך! הקב"ה זיכה אותך בבעל‬ ‫בן תורה‪ ,‬בילדים מוצלחים‪ ,‬בבית של תורה‪ ,‬ואילו הוא‪ ,‬לא זכה בכל‬ ‫אלו‪ ...‬שעוד יענישו אותו בעניות‪!?...‬‬ ‫"יהי לו אשר לו! וכי היית רוצה להתחלף איתו‪ ,‬בבערותו ועשרו‬ ‫כאחד‪ ?...‬ודאי שלא!"‬ ‫זו העצה הטובה ביותר להינצל מ'לא תחמוד'!‬

‫וכשהיה רבי יעקב דורש אודות הקנאה והחמדה‪ ,‬היה מספר על‬ ‫עצמו‪ ,‬שכשהיה ילד‪ ,‬פעם כאשר אמו חילקה מנות עוף לו ולאחיו‪,‬‬ ‫הביט בצלחת של אחיו‪ ,‬אמרה לו אמו‪" :‬יענקל'ה‪ ,‬תסתכל רק בצלחת‬ ‫שלך‪ "...‬והיה מסיים‪" :‬זה נשאר עבורי סיסמא לכל ימי חיי‪."...‬‬

‫רבי יעקב היה נאה דורש ונאה מקיים‪ ,‬לא רק בנוגע לחמדת הממון‪,‬‬ ‫בכל מידה ומידה היתה לו לרבי יעקב שליטה עצומה על גופו‪.‬‬ ‫רבי יעקב סבל מפצע בגופו‪ ,‬וכדי לרפא את הפצע‪ ,‬נזקק לעבור‬ ‫טיפול חודרני ללא הרדמה‪ ,‬והוא כרוך בסבל נורא ואיום‪ .‬בדרך כלל‬ ‫הנזקקים לטיפול מעין זה‪ ,‬צועקים מרוב ייסורים‪...‬‬ ‫והנה כשרבי יעקב עבר את הטיפול הכואב והמייסר‪ ,‬הוא היה שקט‬ ‫ורגוע לגמרי ולא הוציא הגה מפיו‪ .‬הרופא שטיפל בו היה המום‪...‬‬ ‫הוא לא נתקל בתופעה כזו מעולם! בכל עשרות הטיפולים הללו‬ ‫שעשה‪ ,‬תמיד המטופלים צעקו מרוב ייסורים‪.‬‬ ‫"האם הטיפול לא כואב לך?" ‪ -‬שאל הרופא את רבי יעקב‪" .‬כואב‪...‬‬ ‫כואב מאוד‪ - "...‬ענה רבי יעקב‬ ‫"אם כן‪ ,‬מדוע אינך זועק מכאבים?" ‪ -‬המשיך הרופא להקשות‪.‬‬ ‫"וכי זה יעזור לי אם אצעק‪ - "!?...‬ענה רבי יעקב ברוגע ובצלילות –‬ ‫"לי זה לא יעזור‪ ...‬ולך זה יפריע בעבודתך‪ ,‬אם כן‪ ,‬למה לי לצעוק?!‬ ‫אני לוקח עימי את הקב"ה לטיפול‪ ,‬והוא שומר עלי יותר מכל!"‪.‬‬ ‫תשובתו הפעימה את הרופא‪ ,‬מעולם לא פגש אדם עם כוחות נפש‬ ‫כה עילאיים‪...‬‬ ‫לשליחת תגובות לכותב הטור הרב ישראל ליוש‪,‬‬ ‫כתבו ל‪[email protected] :‬‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫‪19‬‬

‫לפתע דפק שליח על הדלת‪ ,‬ורבי ברוך קם ופתח לו‪ .‬היה זה שליח הדואר‪,‬‬ ‫שנשא בחיקו מעטפה חתומה‪ ,‬ועליה כיתוב 'אקספרס' ‪ -‬כלומר‪ ,‬זהו דבר‬ ‫דואר דחוף‪ .‬רבי ברוך פתח את המעטפה‪ ,‬הביט בתוכנה לרגע‪ ,‬סגר אותה‬ ‫מיד‪ ,‬הניחה בקצה השולחן ושב ללימודו‬ ‫מדוע הוזנח מכתב קריטי בקצה השולחן?‬ ‫הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א‬ ‫ֹלקים‪( "...‬שמות כ'‪ ,‬א')‬ ‫"וַ יְ ַדּבֵ ר ֱא ִ‬

‫המתנה שמייחדת את העם היהודי יותר מכל‪ ,‬המרגלית היקרה בה‬ ‫זכו רק בני ישראל‪ ,‬הערך המוסף הנעלה שיש לנו מעל כל ברואי‬ ‫אנוש‪ ,‬הוא ללא ספק התורה הקדושה‪ .‬אותה מתנת אהבים יקרה‬ ‫וחביבה שקיבלנו מבורא עולם‪ ,‬התורה הקדושה מהווה אחדות אחת‬ ‫עם בורא עולם בעצמו‪ ,‬והיא ניתנה לנו במתנה לדורות עולם‪.‬‬ ‫זו מתנה שאי אפשר לכמת‪ ,‬להעריך‪ ,‬לתאר‪ ,‬או לתת בה סימנים‪.‬‬ ‫ארוכה היא מארץ מידה ורחבה מני ים‪ ,‬ראשיתה כוללת את תרי"ג‬ ‫המצוות על פיהם יתנהג האדם‪ ,‬והיא טומנת בחובה גם את כל‬ ‫הוראות ההפעלה לעולם הזה‪ ,‬סודות הבריאה והיקום‪ ,‬ההתנהגות‬ ‫ודרך ארץ‪ ,‬ועוד לא נגענו בקצה הקצה של העושר והאושר הרוחני‬ ‫שבתורה‪ .‬עם שחר מדי יום ביומו‪ ,‬אנו פותחים בהוקרה נרגשת‬ ‫ותודה נלהבת‪' ,‬אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו!' –‬ ‫אשרינו‪ ,‬מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו!‬ ‫כמו סוכריה מתוקה שככל שהיא נלעסת נחשפים בה עוד ועוד‬ ‫רבדי מתיקות ועונג‪ ,‬התורה הקדושה היא שעשוע בלתי נגמר‪ .‬כל‬ ‫מי שטועם את מתיקותה‪ ,‬נוגע באפס קצה מעמקותה‪ ,‬זוכה לחוש‬ ‫במקצת נופת הצופים שבה –מעניקה היא לו תחושה עילאית‪,‬‬ ‫סיפוק רוחני עצום‪ ,‬כוחות חדשים ורעננים‪ .‬אדם יושב והוגה בתורה‪,‬‬ ‫שוקע בתוך הסוגיא שלפניו‪ ,‬והפלא ופלא ‪ -‬הוא מתנתק מדאגותיו‬ ‫וטרדותיו‪ ,‬ומתעלה לעולם שכולו אושר ומתיקות שדבר לא ישווה‬ ‫לו‪.‬‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬לא פעם‪ ,‬ילדים או בחורים שעושים צעדים ראשונים‬ ‫בלימוד התורה‪ ,‬כמו גם יהודים בגיל העמידה ואף מבוגרים‪ ,‬עלולים‬ ‫לחוש כי החיבור והקשר עם התורה – נתקע במקצת‪ .‬השאיפה‬ ‫בוערת‪ ,‬הרצון סוחף‪ ,‬הכמיהה גוברת – אך משהו בחיבור עם התורה‪,‬‬ ‫בתחושת הטעם שבה‪ ,‬ביצירת קשר החיבה עימה – לא עולה‬ ‫כמצופה‪...‬‬ ‫זה מצער ומדיר שינה – האם רק יהודים בודדים זכאים לחוש את‬ ‫טעמה המתוק של התורה? האם לא כל יהודי יכול לזכות בקשר‬ ‫החיבה עם התורה?! ומה פשר התחושה הנפלאה של עוסקי התורה‪,‬‬ ‫עד שאינם יכולים להתנתק ממנה?!‬ ‫ישנם לא מעט יהודים המביטים בקנאת סופרים בלתי מוסתרת‬ ‫‪20‬‬

‫בחבריהם‪ ,‬אשר זוכים לצלול לתוך עולמה של תורה‪ ,‬לשכוח‬ ‫מהעולם‪ ,‬מהחובות‪ ,‬מהדאגות ומהשטויות – ובבת אחת הם‬ ‫מתעלים לעולם של שמחת התורה אמיתית‪ ,‬מתוך חדווה ואושר‪.‬‬ ‫ואילו הם – כמו נותרים מן הצד‪ ,‬אינם חשים את התחושה הזו‪ ,‬וכל‬ ‫אחד מהם שואל‪ :‬כיצד אוכל גם אני לזכות בתחושה הנלבבת הזו?‬ ‫האם גם אני זכאי להרגיש את מתיקות התורה פושטת בכל כולי‪,‬‬ ‫ממלאת אותי סיפוק ואושר?!‬ ‫את התשובה לכך שמעתי ממורי ורבי כ"ק האדמו"ר מנדבורנה זי"ע‪,‬‬ ‫והיא טמונה בשינוי ההבנה בראש‪ :‬כשההבנה מתחדדת שיהודי בלי‬ ‫תורה הוא יהודי נטול חיים‪ ,‬כשחודרת ההכרה שבלי התורה אין לנו‬ ‫מה לעשות כאן‪ ,‬כשתחושת 'כי הם חיינו ואורך ימינו' פושטת בכל‬ ‫הגוף – אזי הקשר עם התורה מתחזק ומתהדק‪ ,‬והמתיקות שלה צפה‬ ‫ועולה‪ ,‬כובשת את הלב‪ ,‬משמחת את הנפש‪ ,‬מעניקה עוצמה לנשמה‪.‬‬ ‫כי הדרך ליצירת קשר אוהב עם התורה‪ ,‬המפתח להצלחת החיבור‬ ‫לתורה – הוא בתובנה שהתורה היא עיקר החיים‪ ,‬היא החיים עצמם!‬ ‫כשאדם יודע ומאמין שהתורה היא הנותנת ערך לחייו‪ ,‬כשאדם מפנים‬ ‫את העובדה שהתורה היא המעניקה לו משמעות אמיתית‪ ,‬כשאדם‬ ‫חי את העובדה שהתורה מספקת לו את הערך המוסף הייחודי לנפשו‬ ‫– הוא מתמסר אליה‪ ,‬משקיע בה‪ ,‬מתאמץ למען הקשר עימה‪ ,‬נדבק‬ ‫בה בכל כוחו – ואז חש את מתיקותה הענוג וצופה הטעים ממלאים‬ ‫את לבו‪.‬‬ ‫וברמה הזו – זה כלל לא משנה אם מדובר בעוסקי התורה בהתמדה‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫וברציפות שעות על גבי שעות‪ ,‬בקובעי עתים לתורה‪ ,‬במאזיני‬ ‫שיעורים בכל דרך שהיא‪ ,‬בילדי חמד שעושים את צעדיהם‬ ‫ראשונים בעולמה של תורה או בבחורים שעולים במעלה ההר‪ .‬מי‬ ‫שמחודדת אצלו ההבנה שהתורה היא החיים‪ ,‬שאין טעם לחיים בלי‬ ‫תורה‪ ,‬שהתורה מעניקה לנו את המעמד והסיפוק – הוא זה שזוכה‬ ‫שהתורה כובשת את לבו וממלאת אותו בטעם‪ ,‬בחום ובאושר!‬ ‫בשבת הזו‪ ,‬פרשת יתרו‪ ,‬נקרא שוב את סדר מעמד קבלת התורה‪.‬‬ ‫זו שבת שכונתה בחיבה בפי צדיקים זי"ע 'שבת קבלת התורה'‪,‬‬ ‫והרה"ק מלובלין זי"ע חושף מתנה יקרת ערך שמסתתרת בשבת‬ ‫הכאילו שגרתית הזו‪:‬‬ ‫כן כן‪ ,‬בשבת הזו יכול כל יהודי לקבל את התורה מחדש‪ ,‬כמו בחג‬ ‫השבועות‪ .‬קריאת פרשת קבלת התורה אינה תיאור היסטורי‪ ,‬אלא‬ ‫מעמד ששב ונשנה בשבת הזאת עם שחר‪ ,‬בכל מקום בו קריאת‬ ‫התורה תושמע ברמה‪ .‬וכשנקרית בפנינו הזדמנות כה מחממת לב‬ ‫ומעוררת התלהבות לקבל את התורה מחדש – זה הזמן לתפוס אותה‬ ‫בכל הכח‪ ,‬לאמץ אותה אל הלב‪ ,‬להסתער מחדש עליה באהבה אין‬ ‫קץ!‬ ‫הבה נתפוס את השבת הזו‪ ,‬ונקבל בה את התורה מחדש‪ ,‬נתחבר אליה‬ ‫באמת‪ ,‬מתוך תחושה עילאית שהיא חיינו ואורך ימינו‪ ,‬ולכן נהגה בה‬ ‫יומם ולילה‪ .‬נחפש עוד הזדמנויות להוסיף בתורה‪ ,‬עוד לימוד רצוף‪,‬‬ ‫עוד סדר קצר‪ ,‬עוד שיעור יומי‪ ,‬עוד האזנה לשיעור מוקלט – כי‬ ‫התורה היא מקור האנרגיה והסיפוק שלנו בחיים‪ ,‬וכל כולנו שאיפה‬ ‫הומה מעומק הלב‪' :‬ותן חלקנו בתורתך!' – עוד ועוד חלקים‪ ,‬עוד‬ ‫ועוד מתיקות‪ ,‬עוד ועוד חיים מאושרים!‬

‫רגע שיצר שינוי דרמטי‪...‬‬ ‫ישנם ספרים מעניינים‪ ,‬שמאחורי כתיבתם עומד סיפור אנושי‬ ‫מרגש ומפעים‪ ,‬שלפעמים מובא בהקדמת הספר‪ ,‬כהסבר וכסיבה‬ ‫לכתיבתו‪ .‬כזה הוא הספר 'עמלה של תורה'‪ ,‬אותו חיבר אוד מוצל‬ ‫מאש המלחמה הנוראה‪ ,‬הרה"ח רבי מרדכי פלבינסקי זצ"ל‪,‬‬ ‫כשהקדמת הספר חושפת את סיפור חייו‪ ,‬וכך הוא מספר‪:‬‬ ‫רבי מרדכי פותח ומתאר‪ ,‬את האימה שחווה בשנות הזעם‪,‬‬ ‫כשהנאצים ימ"ש ביקשו לכלות שם ושארית מישראל‪ .‬לאחר כל‬ ‫מה שעבר עליו בשנות האימה‪ ,‬לאחר סאת הרדיפות וההתמודדויות‬ ‫שהיו מנת חלקו‪ ,‬זכה רבי מרדכי להינצל מהתופת‪ ,‬ולהישאר שריד‬ ‫מביתו וממשפחתו‪ .‬ללא קרוב וגואל עלה לארץ וניסה לשקם את‬ ‫חייו‪ ,‬אפס כי קושי משמעותי אחד עמד לפניו‪ ,‬קושי עליו לא הצליח‬ ‫להתגבר‪:‬‬ ‫לימוד התורה‪ .‬בכל חשקו ותשוקתו ביקש לעסוק בתורה‪ ,‬להגות‬ ‫בסוגיות שאהבה נפשו בימים מקדם‪ ,‬לשקוד על דלתות התורה‬ ‫לילות כימים‪ .‬אך סאת הצרות שעבר והקשיים שחווה הכבידו את‬ ‫הבנתו‪ ,‬והוא גילה שאינו מסוגל ללמוד‪ .‬המילים פשוט לא נקלטו‪,‬‬ ‫ההבנה ממנו והלאה‪ .‬האותיות הסתחררו לפניו כמצולה מבולבלת‪,‬‬ ‫וכל מאמציו להצליח להתרכז ולהבין ‪ -‬עלו בתוהו‪.‬‬ ‫כאדם בודד וגלמוד שאיבד את עולמו בשואה‪ ,‬הקושי הזה היה עוד‬

‫משא כבד על לבו‪ ,‬משא שהלך והכביד מיום ליום‪ .‬הוא שאף וכסף‬ ‫לעסוק בדברי תורה ולהבינם‪ ,‬אך גילה כי למרות כל נסיונותיו ‪ -‬הוא‬ ‫פשוט לא מצליח להתחבר ולהבין‪ .‬בירכתי מוחו כבר החלו לחלוף‬ ‫מחשבות של יאוש מהאפשרות שיזכה להתחבר לתורה‪ ,‬אך בתוך‬ ‫תוכו עוד בערו בו הרצון והתשוקה‪ ,‬להצליח לנצח גם במלחמה הזו‪...‬‬ ‫דמעות רבות של תפילות ובקשות שפך רבי מרדכי אל ספר‬ ‫התהלים הקטן‪ ,‬דמעות שחברו לדמעות געגועיו לימים בהם הגה‬ ‫בתורה‪ ,‬הבין אותה היטב והיו הדברים מאירים ומשמחים כנתינתם‬ ‫מסיני‪ .‬הוא חיפש ספרי מוסר והדרכה שירגיעו את לבו‪ ,‬אך הדאגה‬ ‫והרצון להתחבר לתורה ולעסוק בה בהבנה ובהנאה רבה ‪ -‬הלכו‬ ‫וגברו כל העת‪.‬‬ ‫מעומק יגונו וכאבו עלה לירושלים ונכנס אל הרה"ק בעל ה'בית‬ ‫ישראל' מגור זי"ע‪ .‬עם כניסתו לחדרו התפרץ בבכי מר‪ ,‬ושאל מה‬ ‫מוטל עליו לעשות לנוכח העובדה שהוא אינו מבין דבר‪ ,‬התורה‬ ‫חתומה ואטומה בפניו‪ .‬האם ירים ידיים? האם יוותר? האם נותרה‬ ‫לו תקווה?!‬ ‫ה'בית ישראל' נשא אליו עיניים טובות‪ ,‬וענה קצרות‪' :‬מ'לערנט ווי‬ ‫מ'קענט!' ‪ -‬לומדים עד כמה שיכולים‪ .‬כלומר‪ ,‬גם אם אינו מבין דבר‪,‬‬ ‫גם אם אינו מצליח לחוש כי דברי התורה קונים שביתה בלבו‪ ,‬גם אם‬ ‫הוא חש שאין לו תקווה להבין דברי תורה ‪ -‬עדיין מוטלת עליו חובה‬ ‫וזכות לעסוק בתורה‪ ,‬ללומדה בלי להבינה‪ .‬אם יהודי מבין שמקור‬ ‫החיות שלו הוא מהתורה ‪ -‬אזי הוא עוסק בתורה גם אם אינו מבין!‬ ‫רבי מרדכי שב לביתו‪ ,‬והתחיל לאמץ את עצת הרבי‪ .‬הוא ישב ולמד‬ ‫עמודים שלמים‪ ,‬אותם קרא בשקיקה בלי להבין מילה‪ .‬הוא חש כי‬ ‫הלימוד הזה מעמיד אותו בפיצול רגשות נוראי‪ :‬מחד גיסא ‪ -‬הוא‬ ‫חש זכות לעסוק בתורה‪ ,‬ולו בקריאה בעלמא בלי כל הבנה‪ .‬מאידך‬ ‫גיסא ‪ -‬ככל שקרא יותר‪ ,‬גבר חשקו להבין‪ ,‬לקלוט‪ ,‬לחוש שהוא קונה‬ ‫וזוכר ומשנן‪...‬‬ ‫שוב עברו עליו ימי התלבטות קשים מנשוא‪ .‬הוא הוסיף ללמוד‬ ‫בקריאה נטולת הבנה‪ ,‬אך כאבו בשל חוסר ההבנה הלך וגבר‪ .‬ואז‪,‬‬ ‫בורא עולם‪ ,‬נותן התורה‪ ,‬זימן לו 'זריקת חיזוק' נוספת‪ ,‬בדברי‬ ‫השל"ה הקדוש‪ ,‬שמגלה דבר מדהים‪:‬‬ ‫לעתיד לבוא‪ ,‬כותב השל"ה הקדוש‪ ,‬יטול הקדוש ברוך הוא את כל‬ ‫אותם יהודים שלמדו בקריאה ולא הבינו מילה‪ ,‬וילמד אותם עד‬ ‫שיבינו את כל מה שקראו‪ .‬כלומר ‪ -‬הלימוד בקריאה בעלמא אינו‬ ‫מבוטל כל עיקר ‪ -‬הוא נושא הבטחה שמימית שיבוא יום ונותן התורה‬ ‫בעצמו יסביר את הדברים‪ ,‬יבאר אותם ויבהיר אותם לאשורם‪ .‬אמור‬ ‫מעתה כי הלימוד שלו אינו כה סתמי כפי שהוא נראה‪ ,‬לעתיד לבוא‬ ‫יזכה להבין את כל מה שקרא!‬ ‫דברי השל"ה עשו עליו רושם עז‪ ,‬והוא חש כי התורה מדברת גם אליו‪,‬‬ ‫הוא מסוגל להתחבר אליה גם במצבו‪ ,‬וההבנה כי הוא מחובר לתורה‬ ‫והיא חייו ‪ -‬קנתה בו שביתה‪ ,‬והוא קיבל החלטה‪ :‬מעתה הוא מחובר‬ ‫לתורה‪ ,‬יהיה מה שיהיה‪ ,‬התורה היא חייו‪ ,‬בין אם יצליח להבינה ובין‬ ‫אם לאו!‬ ‫ומאותו רגע ‪ -‬חש כי מעיינות החכמה נפתחים בפניו‪ .‬הוא למד ספר‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫‪21‬‬

‫ועוד ספר‪ ,‬וככל שהרבה לקרוא ‪ -‬החל להבין קמעא קמעא‪ ,‬לפתע‬ ‫המילים מתחילות להסתדר‪ ,‬הקושיות והתירוצים נראים מסודרים‬ ‫יותר‪ ,‬ועיניו מתחילות להאיר בשמחה!‬ ‫ולא היו ימים מאושרים לרבי מרדכי מיודענו‪ ,‬כמו הימים האלה‬ ‫בהם גילה שעם כל ספר נוסף שפתח וקרא בו ‪ -‬נפתחו בפניו עוד‬ ‫מעיינות הבנה‪ ,‬והוא חש כי הוא מבין יותר ויותר‪ .‬בכל יום מחדש יצא‬ ‫בריקוד עליז‪ ,‬לנוכח העובדה שהצליח להבין עוד שורה‪ ,‬עוד מהלך‪,‬‬ ‫עוד קושיא ועוד תירוץ הפכו לבהירים ומאירים‪ .‬הוא חש מאושר‬ ‫מאי פעם ‪ -‬הנה‪ ,‬הוא זוכה ללמוד תורה‪ ,‬להבין אותה‪ ,‬ואפילו לזכור‬ ‫אותה!‬ ‫וסיפורו זה‪ ,‬אותו הוא כותב‪ ,‬כאמור‪ ,‬בהקדמה לספרו‪ ,‬מחדד לנגד‬ ‫עינינו עד כמה התורה קרובה בעצם לכל יהודי‪ ,‬כל אחד יכול למצוא‬ ‫בה את מקומו‪ .‬נדרשות רק הבנה מחודדת והחלטה ברורה‪ ,‬שהתורה‬ ‫היא החיים ולא ניתן לוותר עליה‪ ,‬וגם אם קשה להבין או להתמיד‪,‬‬ ‫וגם אם צפות ועולות דאגות רבות‪ ,‬וגם אם חווים אינסוף קשיים ‪-‬‬ ‫עדיין יהודי מתמסר בכל מאודו ללימוד התורה‪ ,‬ואז בוא יבוא היום‬ ‫והוא יגלה את האור שבתורה‪ ,‬והיא תמלא אותו בשמחה ובסיפוק!‬ ‫ילד‪ ,‬בחור‪ ,‬יהודי יקר! לא תמיד קל להתחבר לתורה‪ ,‬לפעמים יש‬ ‫קשיי הבנה‪ ,‬קשיי ריכוז‪ ,‬קשיי התמדה‪ ,‬קשיים במציאת חברותא או‬ ‫שיעור‪ ,‬קשיים אישיים ואחרים‪ .‬אך ככל שברורה העובדה שהתורה‬ ‫היא חיינו‪ ,‬שהיא סם החיים שלנו ולא נוכל לוותר על החיבור עימה‬ ‫ כך נהיה מוכנים להשקיע בלימוד התורה כל מאמץ ומסירות‬‫עילאית‪ ,‬ואז לא ירחק היום והתורה תאיר ותזרח‪ ,‬תמלא באושר‬ ‫ובסיפוק‪ ,‬תאפשר להישען על אוצרות האנרגיה הטמונים בה!‬ ‫אין סגולה כתורה‪ ,‬אין עמליה כישראל! ‪ -‬מתוך רצון‪ ,‬תשוקה וחיבור‬ ‫של אמת‪ ,‬יכול כל יהודי להגיע לאושר אמיתי בתורה‪ ,‬לסיפוק רוחני‬ ‫נאצל‪ ,‬לשמחה של הבנה וקניין תורה‪ .‬הבה נהדק את החיבור לתורה‪,‬‬ ‫נאמץ אותה בחום‪ ,‬ונזכה שהתורה תאיר את חיינו‪ ,‬כי היא חיינו‬ ‫ואורך ימינו!‬

‫התעלמות מוחלטת מבשורה קשה‪...‬‬ ‫היה זה עוד יום שגרתי בביתו של הגאון רבי ברוך סורוצקין זצ"ל‪,‬‬ ‫שכיהן כראש ישיבת טלז בארה"ב‪ ,‬לצד בן דודו הגאון רבי מרדכי‬ ‫גיפטר זצ"ל‪ .‬רבי ברוך ישב ועסק בתורה יחד עם חתנו ‪ -‬החברותא‬ ‫שלו‪ ,‬כשלפתע דפק שליח על הדלת‪ ,‬ורבי ברוך קם ופתח לו‪ .‬היה‬ ‫זה שליח הדואר‪ ,‬שנשא בחיקו מעטפה חתומה‪ ,‬ועליה כיתוב‬ ‫'אקספרס' ‪ -‬כלומר‪ ,‬זהו דבר דואר דחוף‪.‬‬ ‫רבי ברוך פתח את המעטפה‪ ,‬הביט בתוכנה לרגע‪ ,‬סגר אותה מיד‪,‬‬ ‫הניחה בקצה השולחן ושב ללימודו‪ .‬תוך שניה צלל בחזרה אל תוך‬ ‫דברי התוספות‪ ,‬ובמשך שעה ארוכה דלה פנינים של חידושים‬ ‫והבנות מים התלמוד‪ ,‬בצוותא עם חתנו‪ .‬הוא הקשה ותירץ ויישב‬ ‫וביאר והוכיח ודחה וחזר והביא ראיה‪ ,‬ושוב ניסה מהלך שונה כשהוא‬ ‫מתעמק בדברי הראשונים והאחרונים‪...‬‬ ‫הכיתוב 'אקספרס' שנחתם על המכתב שהונח מבוייש בפינת‬ ‫השולחן‪ ,‬צד את עיניו של החתן‪ .‬לרגע התפלא‪ ,‬אם אכן זה דבר דואר‬ ‫‪22‬‬

‫דחוף‪ ,‬מן הסתם הדבר היה מעיב על שלוות נפשו וריכוזו של רבי‬ ‫ברוך‪ ,‬ואולי אף דורש טיפול מיידי‪ .‬אך בינתיים‪ ,‬הואיל ורבי ברוך‬ ‫עצמו שקוע כל כולו בסוגיא הנלמדת‪ ,‬גם מלב חתנו נשכח המכתב‬ ‫הדחוף‪...‬‬ ‫שעה ארוכה עסקו השניים בצוותא בלימוד התורה‪ ,‬לא ביטלו‬ ‫מלימודם ולו רגע קט‪ .‬המחזה היה משובב לב‪ :‬רבי ברוך וחתנו‬ ‫התנצחו בלימוד‪ ,‬התווכחו והעלו סברות מסברות שונות‪ ,‬כשאווירה‬ ‫תורתית טהורה עומדת בחלל‪ ,‬מעוררת התרגשות ממש‪ .‬הלימוד‬ ‫נמשך ונמשך‪ ,‬המוחות מאומצי הבנה והפנים מאירות בשמחה‪,‬‬ ‫העולם כולו בטל ומבוטל לעומת החיות שבסוגיא הנלמדת‪...‬‬ ‫רק בתום לימודם‪ ,‬שקע לפתע רבי ברוך במחשבות‪ ,‬תוך שהוא מניח‬ ‫לחתנו להביט אל המכתב‪ ,‬ובכן‪:‬‬ ‫ימים ספורים קודם לכן‪ ,‬חלה רבי ברוך במחלה שהרופאים התקשו‬ ‫לעמוד על טיבה‪ .‬נערכו לו בדיקות שונות שנשלחו למעבדות‬ ‫מומחים ידועי שם‪ ,‬והנה‪ ,‬זה עתה חזר המכתב מאת הרופא‪ ,‬והוא‬ ‫דחוף‪ ,‬בהחלט דחוף‪ .‬את מכתבו פותח הרופא בסיכום קצר של‬ ‫תוצאות הבדיקות‪ ,‬ומיד הוא חותך לשורת המסקנה‪:‬‬ ‫'צר לי לבשר לכבוד הפציינט הנכבד'‪ ,‬כותב הרופא‪' ,‬כי מסקנתי היא‬ ‫שהמחלה המדוברת הינה חשוכת מרפא‪ .‬הכאבים יילכו ויתגברו‬ ‫במשך חודשים ספורים‪ ,‬ובסופם פטירה מן העולם‪ .‬עצתי להיפרד‬ ‫מהמשפחה והחברים‪ ,‬כי אין עוד סיכוי!'‬ ‫זהו פסוקו של הרופא‪ ,‬חד‪ ,‬חלק ונחרץ‪ .‬הוא קובע במילים ברורות‬ ‫כי מדובר במחלה קשה מנשוא‪ ,‬מחלה שאין לה תרופה‪ ,‬ומעתה ‪-‬‬ ‫מסתבר שחייו תלויים לו מנגד‪ ,‬נותרו לו כמה שבועות עד כמה‬ ‫חודשי חיים בלבד!‬ ‫ורבי ברוך‪ ,‬שקרא את המכתב וידע על תוכנו המאיים והמפחיד ‪ -‬שם‬ ‫אותו בצד‪ ,‬ושקע בחזרה בסוגיא מתוך שלווה אמיתית‪ .‬תוכן המכתב‪,‬‬ ‫האיום הברור על חייו‪ ,‬הסכנה המרחפת מהמחלה הקשה ‪ -‬כל אלו‬ ‫בטלו כרוח נושבת‪ ,‬הן הוא עוסק בחיים עצמם‪ ,‬בלימוד התורה‪,‬‬ ‫וממנה הוא נוטל את חייו ואת חיותו!‬ ‫הסיפור המופלא המובא בספר 'זכרונם לברכה' מפי חתנו‪ ,‬שעמד‬ ‫נפעם לנוכח המתחולל מול עיניו‪ .‬איך יכול בן אנוש להגיע לדרגה‬ ‫שמכתב הנושא איום על חייו לא מטריד את מנוחתו? איך יכול יהודי‬ ‫להניח בצד מכתב ובו מסקנה כזו של רופא ‪ -‬ולשקוע בתוך הסוגיא‬ ‫בצלילה שליווה?!‬ ‫אין זאת אלא‪ ,‬שכאשר יהודי מתחבר באמת לתורה‪ ,‬כאשר הוא חש‬ ‫כי היא הטעם בחייו והיא משוש לבו‪ ,‬דבר לא יכול לנצח את טעמה‬ ‫המתוק של התורה שכובש את לבו‪ ,‬דבר לא יכול להכריע את נופת‬ ‫הצופים שבתורה‪ .‬טעמה כה ערב‪ ,‬ומחבר‪ ,‬ומאיר‪ ,‬ומשמח‪ ,‬ונפלא ‪-‬‬ ‫עד שהוא מנצח כל מכתב‪ ,‬דחוף‪ ,‬קשה וכאוב ככל שיהיה‪ ,‬כי התורה‬ ‫מעוררת בו התרגשות גדולה עוד יותר!‬ ‫הבה נראה לנגד עינינו את דמותו של רבי ברוך‪ ,‬שבחסדי שמים‪,‬‬ ‫בסופו של דבר שרד את המחלה וניצח אותה‪ ,‬והוסיף לחיות חיים‬ ‫ארוכים לאחריה‪ ,‬אבל ברגע האמת בו הגיע המכתב לא נע לבו ולא‬ ‫זע‪ ,‬כי החיבור שלו לתורה מהודק יותר‪ ,‬קרוב יותר‪ ,‬מרומם יותר‬ ‫המשך בעמוד ‪27‬‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫המפגש המרגש במפעל התה הראשון בפולין‪ ,‬של קלונימוס זאב ויסוצקי‪,‬‬ ‫שהביא להבנה עמוקה בסוגיית 'לימא מתניתין דלא כסומכוס'‪...‬‬ ‫התורה היא לא החמצן של החיים! התורה היא החיים בעצמם!!‬ ‫הרב בנימין בירנצוייג‬ ‫"ּבַ ּיֹום ַהּזֶ ה ּבָ אּו ִמ ְדּבַ ר ִסינָ י" (שמות י"ט‪ ,‬א')‬

‫מהו "ביום הזה"? מדוע לא 'ביום ההוא'?!‬ ‫וביאר רש"י הקדוש‪' :‬לא היה צריך לכתוב אלא 'ביום ההוא' ‪ -‬מהו‬ ‫'ביום הזה'? שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאלו היום נתנו'‪ .‬גם‬ ‫בספר דברים (כו‪ ,‬טז) כתב כן רש"י על הפסוק "היום הזה ה' אלוקיך‬ ‫מצוך" – 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים‪ ,‬כאילו בו ביום נצטווית‬ ‫עליהם'‪.‬‬ ‫עבודה קשה היא עד מאד‪ ,‬להרגיש יום יום ביושבנו להגות בתורה‬ ‫הקדושה‪ ,‬כאילו ניתנה היום בסיני! כיצד עושים זאת? כיצד מרגישים‬ ‫כך?! הרי אותה תורה למדנו אתמול ושלשום ולפני שנה ושנתיים‪,‬‬ ‫ואיך נחוש בה את ה'כחדשים'?!‬ ‫בספר 'אהל משה'‪ ,‬הביא באור שביארו תלמידי סלבודקא‪ ,‬המחשה‬ ‫נפלאה נסוכה בניחוחות אוויר פסגות של סלבודקא‪ :‬הנה קשה‬ ‫לאדם לאכול באותו יום מספר ארוחות שהן שוות ממש במראיהן‬ ‫וטעמן‪ ,‬וק"ו שקשה לאכול כך מספר ימים או תקופה‪ ,‬אך מי שהינו‬ ‫רעב‪ ,‬יאכל כל מה שיניחו לפניו‪ ,‬ואפי' יהיה אותו סוג האוכל שכבר‬ ‫אכל תמול שלשום‪ ,‬ומי שלא אכל מספר ימים‪ ,‬האוכל ערב לו כאילו‬ ‫לא אכל מימיו‪ ,‬ואין כל משמעות למה שאכל אוכל כזה בעבר‪ ,‬והכל‬ ‫מחמת הרעב הכבד שיש עליו‪.‬‬ ‫וזו כוונת חז"ל‪ ,‬שהתורה צריכה להיות בכל יום בעיניך כחדשים‪ ,‬כי‬ ‫רצון התורה שאדם יהיה לו רעבון לתורה‪ ,‬ואם יהיה במצב כזה‪ ,‬הרי‬ ‫שהתורה אכן תהיה כחדשה אצלו בכל יום‪ ,‬ואין הלימוד של אתמול‬ ‫יכול להשביעו היום‪ ,‬כי הוא במצב רעבון‪.‬‬ ‫נפלא למתבונן!‬

‫ויש להוסיף ולחזק בהרגשתנו ענין זה של 'יהיו בעיניך כחדשים'‪,‬‬ ‫שהנה התורה הקדושה היא לא לימוד חכמה עליונה‪ ,‬הנלמדת‪,‬‬ ‫להבדיל‪ ,‬כשאר חכמות‪ .‬התורה הקדושה היא תורת חיים כפשוטו!‬ ‫כשאני לומד תורה אני מתחבר לחיים! אני חי ומפיק חיות לבריאה‬ ‫כולה – "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי"‪.‬‬ ‫מסופר שבאחת האסיפות שנועדו לדון בדרכים להפצת התורה‪,‬‬ ‫ישבו כמה מגדולי ישראל‪ ,‬וביניהם מרן הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ‬ ‫בעל ה'ברכת שמואל' מקמניץ‪ .‬אחד הנואמים שנשא דברים‬ ‫בהתלהבות יתירה אודות שבחה של תורה‪ ,‬אמר בתוך הדברים‬ ‫שהתורה היא כמו אוויר לנשימה! וכשם שללא אוויר א"א לחיות ‪-‬‬

‫איור‪ :‬יהושע וייסמן‬

‫כך בלי תורה אין חיים!‬ ‫אכן משפטים חזקים המעוררים לאהבת וחשקת התורה‪ ,‬אלא‬ ‫שלמרן בעל ה'ברכת שמואל' דברים אלו צרמו מאד‪ ,‬ונראה היה כי‬ ‫רוחו סוערת בקרבו בעקבות הדברים‪ ,‬ואכן מיד כשתם נאומו‪ ,‬עלה‬ ‫ה'ברכת שמואל' לבמה ואמר‪" :‬אמנם לא קראו לי לדבר וגם אין‬ ‫בכוונתי לדבר‪ ...‬אך התחייבנו למחות על כבודה של תורה‪ ...‬והיות‬ ‫ושמעתי דברים מזעזעים שפוגעים בכבודה של תורה‪ ,‬אין ברירה‬ ‫ואנו חייבים למחות"‪ ...‬והחל לדבר בהתרגשות נוראה ואמר‪" :‬מי‬ ‫שאמר שהתורה היא כמו אוויר לנשימה ‪ -‬אסור לומר כך! אוויר הוא‬ ‫לא החיים‪ ,‬החיים תלויים באוויר‪ ,‬האוויר הוא היכי תמצא כדי לחיות‪,‬‬ ‫אבל התורה זה החיים בעצמם!!!!! בלי התורה אין חיים כלל! התורה‬ ‫היא חיות האדם והעולם כולו!"‪...‬‬

‫פעם בא יהודי לפני מרנא ה'חפץ חיים 'זיע"א‪ .‬בנו לומד בישיבת‬ ‫ראדין‪ ,‬ולפי מושגי האב בנו כבר למד דיו‪ .‬בא האבא לבקש רשות‬ ‫מה'חפץ חיים' ולקבל ברכתו ליטול את בנו שיעזור לו במסחרו‪.‬‬ ‫"למה תפסיקהו מללמוד?"‪ ,‬שאל ה'חפץ חיים'‪ .‬ענה לו האב‪" :‬מה‬ ‫אומר לכם רבי? ככל שאני רואה 'רבי עקיבא איגר' שני כבר לא יצא‬ ‫ממנו‪ ,‬אז לפחות שיעזור לי בפרנסה!"‪.‬‬ ‫"במה אתה עוסק?"‪ ,‬התעניין ה'חפץ חיים'‪ ,‬ענה לו האב‪" :‬ירקן‬ ‫בשוק‪ ,‬והעבודה מאד קשה!"‪ ,‬הקשה עליו ה'חפץ חיים'‪" :‬תמהני‬ ‫עליך‪ ,‬למה לך לעבוד כל כך קשה? הרי 'רוטשילד' שני כבר לא יצא‬ ‫ממך‪ ,‬אז למה לעבוד כל כך קשה‪."...‬‬ ‫"מה הפירוש?"‪ ,‬הזדעק האב "צריך לעבוד בשביל לחיות!"‪ ,‬ענה‬ ‫המשך בעמוד ‪27‬‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫‪23‬‬

‫‪24‬‬ ‫שעות‬

‫ל‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ק‬ ‫ֵ‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫ל‬ ‫תורה‬

‫מ‬ ‫ס‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫לשעון‬ ‫מאת הרבנים הגאונים שליט"א‬

‫הרב אליהו אורנשטיין שליט"א‬ ‫הדף היומי בבלי ⋅ עברית‬

‫הרב חיים שמרלר שליט"א‬ ‫הדף היומי בבלי ⋅ עברית‪-‬אידיש‬

‫הרב דוד בוק שליט"א‬ ‫שיעורים מבוארים בלימוד התוס' על‬ ‫סדר הדף היומי‬

‫שלוחה ‪21‬‬

‫שלוחה ‪25/26‬‬

‫שלוחה ‪29‬‬

‫הרב אפרים סגל שליט"א‬ ‫הדף היומי בבלי ⋅ עברית‪-‬אידיש‬

‫הרב מאיר שפרכר שליט"א‬ ‫הדף היומי בבלי ⋅ עברית‬

‫הרב אריה זילברשטיין שליט"א‬ ‫הדף היומי בהלכה ⋅ עברית‬

‫שלוחה ‪23/24‬‬

‫שלוחה ‪22‬‬

‫שלוחה ‪1‬‬

‫הרב יצחק לובינשטיין שליט"א‬ ‫הדף היומי בבלי ⋅ אנגלית‬

‫הרב מרדכי שלמה פריינד שליט"א‬ ‫הדף היומי בהלכה ⋅ אידיש‬

‫הפותח בכל יום ‪ -‬המייל היומי של דרשו‬ ‫‪ 60‬שניות מתוקות על סדר הדף היומי‬

‫שלוחה ‪28‬‬

‫שלוחה ‪131‬‬

‫שלוחה ‪3‬‬

‫הר' אברהם פוקס הי"ו‬

‫קו השיעורים של 'דרשו' ‪ -‬לחייג‪ ,‬ללמוד‪ ,‬לדעת‬ ‫‪24‬‬

‫חייגו‪ *4992 :‬או ‪077-2222-666‬‬ ‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫המשך מעמוד ‪ | 1‬הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל‬ ‫ותקבל עליה שכר מלא‪ ,‬כהבטחת חכמינו‪ :‬חישב אדם לעשות‬ ‫מצווה ונאנס ולא עשאה‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה!"‪.‬‬ ‫"אז מדוע דחו את חסדי‪ ,‬מדוע נתצו את פנסי?!"‬ ‫"עליך להבין"‪ ,‬ענה הרב‪" ,‬העוברים והשבים נעזרו באור הפנס וברכוך‪.‬‬ ‫אבל באישון לילה יצאו הגנבים למלאכתם‪ ,‬והם – במחשך מעשיהם‪,‬‬ ‫והאור מסכל מזימתם‪ .‬עלולים לראותם‪ ,‬לחשפם ולהסגירם‪ .‬אינם‬ ‫מסוגלים לסבול את האור‪ ,‬והם שניפצו את הפנס"‪...‬‬ ‫לעניינינו‪" :‬נר מצוה ותורה אור" (משלי ו‪ ,‬כג) עם ישראל נושא האור‪.‬‬ ‫נוהג על פי התורה‪ ,‬הליכותיו מעודנות ומשפטיו צדיקים‪ ,‬ומהווה‬ ‫תוכחה אילמת ונוקבת לכל ההולכים בשרירות ליבם‪ ,‬פורקים עול‬ ‫ומתמכרים לתאוות‪ .‬משולחי יצרים המשולים לחושך ואפילה‪ ,‬ואינם‬ ‫מסוגלים לסבול את האור הקורן מהבית היהודי ומבית המדרש –‬ ‫כלום פלא בכך‪ ,‬שהם שוברים ומנתצים את הפנס?!‬

‫אין לאכול בידיים‬ ‫הקיסר האוסטרי פנה לרב המדינה השר רבי שמשון ורטהיימר‬ ‫זצ"ל ואמר לו‪" :‬נקעה נפשי מהסתת השרים והכמרים‪ ,‬שטוענים‬ ‫נגד גאוותכם על היותכם העם הנבחר‪ .‬התוכל לענות להם תשובה‬ ‫שתסכור פיותיהם פעם אחת ולתמיד?"‬ ‫ענה‪" :‬ודאי‪ ,‬ועוד היום!"‪ .‬לפי הוראתו נערך שולחן ארוך בטרקלין‬ ‫המלכות‪ .‬במרכזו‪ ,‬לכל האורך‪ ,‬צלחות ובהן פלחי פירות העונה‪.‬‬ ‫בהוראתו‪ ,‬שקדו צורפי המלכות על כלי הסעודה‪ .‬כל השרים הוזמנו‬ ‫לצפות במבחן‪ .‬עמדו לאורך הקירות והביטו בשולחן הערוך‪ .‬משרתי‬ ‫המלך יצאו והביאו ארבעים גויים מרחוב העיר‪ .‬הציבום משני צידי‬ ‫השולחן‪ .‬והכרוז הודיע‪" :‬אין לאכול בידיים‪ ,‬רק באמצעות מזלג!"‬ ‫אבל מזלגות‪ ,‬אין‪.‬‬ ‫המלצרים נכנסו‪ ,‬והניחו לצד כל אדם מזלג‪ ,‬ארכו כחנית‪ .‬הביטו בו‬ ‫נדהמים‪ ,‬איך אוכלים עם כזה כלי? המתינו המלך והשרים כרבע‬ ‫שעה‪ ,‬ושלחו את האנשים לדרכם‪.‬‬ ‫עוד הם יוצאים‪ ,‬ואל הטרקלין נכנסו כארבעים יהודים‪ ,‬שמשרתי‬ ‫המלך הביאו מהגטו היהודי‪ .‬העמידום משני קצוות השולחן‪ ,‬והכרוז‬ ‫הודיע‪" :‬אין לאכול בידיים‪ ,‬רק באמצעות מזלג!"‪.‬‬

‫הביטו היהודים בצלחות הפירות‪ ,‬סקרו את המזלגות הארוכים‪,‬‬ ‫ופעלו בזריזות‪ .‬כל אחד שיפד פלחים במזלגו‪ ,‬והושיטו נכחו אל פיו‬ ‫של היהודי העומד מולו‪ .‬בתוך דקות מספר התרוקנו הצלחות‪ ,‬וברכו‬ ‫ברכה אחרונה‪...‬‬ ‫"ההבנתם מדוע אנו העם הנבחר?"‪ ,‬אמר השר לחבריו המשתאים‪,‬‬ ‫"משום שאנו פועלים כאיש אחד‪ ,‬ודואגים איש לרעהו!"‪...‬‬

‫המכות כאבו‬ ‫אני זוכר – היה זה בראשית ימי המדינה‪ ,‬כשהביאו את עולי תימן‬ ‫ארצה‪ .‬גזזו פאות‪ ,‬העבירו על הדת‪ ,‬איימו לשלול את הפרנסה‪,‬‬ ‫את פת הלחם‪ ,‬ממי שישלח את ילדו לחינוך תורני‪ .‬הלכנו‪ ,‬כמה בני‬ ‫תורה‪ ,‬לראש העין‪ ,‬לרשום את בניהם לחינוך שכה רצו בו‪ .‬ועוקרי‬ ‫הדת החטיפו לנו מכות רצח‪ ,‬זה היה נורא‪...‬‬ ‫חזרנו באוטובוס‪ .‬אני זוכר שתימני אחד ישב לידינו וקונן‪" :‬ומפני‬ ‫חטאינו גלינו לארצנו"‪ ,‬הלב נקרע‪.‬‬ ‫עלינו לבית של ה'חזון איש' זכר צדיק לברכה‪ .‬המכות כאבו‪ ,‬אבל‬ ‫הכישלון צרב‪ .‬אמרתי‪" :‬רבי! בפולין וברוסיה עברנו שואה גשמית‪,‬‬ ‫פה עוברים שואה רוחנית!"‪ ,‬סיפרתי איך גורשנו במכות‪ ,‬ככלבים‪.‬‬ ‫הזדקף ה'חזון איש' וענה‪" :‬אנחנו חיילים! עלינו לעשות כל מה‬ ‫שבכוחנו‪ ,‬וה' ישלם שכרנו!"‪.‬‬ ‫שאלנו‪" :‬להמשיך?"‬ ‫וענה‪" :‬בכל הכח! על כל מכה ‪ -‬ישולם שכר עצום ורב!"‬ ‫האמת‪ ,‬בטוח הייתי שכוונתו לשכר רב בעולם הבא – אבל כשאני‬ ‫רואה את פריחת עולם התורה הספרדי‪ ,‬את תלמודי התורה והיכלי‬ ‫הישיבות וכוללי האברכים‪ ,‬המוני בני התורה‪ ,‬כן ירבו‪ ,‬אני מבין‬ ‫שכונת ה'חזון איש' היתה לשכר עצום ורב בעולם הזה‪ ,‬יראו עינינו‬ ‫וישמח לבנו ותגל נפשנו!‬ ‫והיו אותן מכות כהכאת הצפרדע במצרים‪ .‬על כל מכה שספגנו‬ ‫יצאו נחילים נחילים של בני תורה‪ ,‬אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים‬ ‫גורלנו! ללמדנו‪ ,‬שעלינו לעשות את שלנו –‬ ‫וה' יעשה את שלו!‬ ‫(מתוך הגדה של פסח 'והגדת')‬

‫המשך מעמוד ‪ | 5‬מרן רבי שמואל הלוי וואזנר זיע"א‬ ‫באמצע השולחן ולא בראש‪ .‬משביקש רבינו להושיבו בראש‪ ,‬נענה‬ ‫החזון איש ואמר בבדיחותא‪" :‬מהיכי תיתי ששם הא ראש השולחן?!‬ ‫ואולי ה'מזרח' הוא דווקא במקום בו אני יושב?!"‪...‬‬ ‫עוד סיפר‪ ,‬כי בעת שה'חזון איש' נעמד על מקומו להקריא את נוסח‬ ‫הפרוזבול‪ ,‬נעמד גם רבינו מפני כבודו‪ ,‬והורהו ה'חזון איש' לשבת‪,‬‬ ‫באמרו כי בית דין צריכים לשבת בשעת הדין‪.‬‬ ‫בכל עת מצוא טיפח ה'חזון איש' את מעמדו של רבינו כרב‪ .‬סיפר‬ ‫הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל‪ ,‬כי בימים ההם בא פעם אל ה'חזון‬ ‫איש'‪ ,‬ושאלו אל מי עליו להפנות את שאלותיו בהלכה בעת שלא יוכל‬ ‫להכנס אליו‪ .‬נענה החזון איש ואמר‪" :‬כאשר יש לך שאלות בהלכה ‪-‬‬

‫לך עמן אצל הרב ואזנר"‪....‬‬ ‫הוראה זו אף חזרה ונשנתה מפי גיסו של ה'חזון איש'‪ ,‬מרן הסטייפלער‬ ‫זצוק"ל‪ ,‬שהשיב פעם על שאלה דומה כי "שאלות בהלכה שואלים‬ ‫אצלנו את הרב ואזנר"‪ .‬אגב‪ ,‬העיד רבינו כי הגאון הסטייפלער היה‬ ‫נחבא אל הכלים באותה תקופה‪ ,‬וכלל לא ידעו אז מגאונותו‪ ,‬אולם‬ ‫החזון איש 'הלשין בפניו' – כלשון רבינו – על גדלותו בתורה‪ .‬בהקשר‬ ‫לכך יצוין עוד‪ ,‬כי פעם ביקש החזו"א מאת רבינו‪ ,‬כי בעת שאופה את‬ ‫המצות מצוה בחבורתו בערב פסח‪ ,‬יפריש שלוש מצות עבור גיסו‬ ‫הסטייפלער שהקפיד על כך‪.‬‬ ‫(מתוך 'אבי ההוראה')‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫‪25‬‬

‫המשך מעמוד ‪ | 3‬הגה"ח רבי נח גולדברג שליט"א‬ ‫שסיפורי צדיקים זה עניין של חסידים‪ ,‬ושגם אם הציבור שאינו נמנה‬ ‫על עדת החסידים מספר סיפורים‪ ,‬זה משהו חדש שלא היה בעבר‪,‬‬ ‫ופעם היו הסיפורים נחלתם של החסידים בלבד‪.‬‬ ‫"ולא היא‪ .‬אנחנו רואים שחכמי הדורות כתבו סיפורי צדיקים‪ ,‬חלקם‬ ‫בצורה מרוכזת וחלקם באופן מפוזר‪ ,‬בהקדמות לספרים ותוך כדי‬ ‫תשובות ובכל מיני דרכים כאלו ואחרות‪ ,‬ואנחנו רואים שלסיפורי‬ ‫הצדיקים היתה חשיבות גדולה לא רק אצל החסידים‪.‬‬ ‫"ומי לנו גדול בין תלמידי הגר"א‪ ,‬כתלמידו המובהק רבי חיים‬ ‫מוולאז'ין‪ ,‬בעל 'נפש החיים'‪ ,‬שכותב בהקדמתו לפירוש הגר"א על‬ ‫ספרא דצניעותא‪ ,‬סיפור מופלא ונורא מרבו הגר"א‪ ,‬אשר תסמרנה‬ ‫שערות הראש למשמע גודל קדושת אדוננו הגר"א‪ ,‬והעובדה‬ ‫שהגר"ח מוואלזין הטריח עצמו לכתוב את הסיפור‪ ,‬מלמדת אותנו‬ ‫את העניין הזה של גודל מעלת סיפורי הצדיקים‪ ,‬ויש באמתחתי עוד‬ ‫דוגמאות רבות כאלו‪ ,‬אבל תכלה היריעה ולא יכלו הסיפורים‪.‬‬ ‫"אני ממליץ בכל לב למי שיש תחת ידו את הספר‪ ,‬שיעיין בעצמו‬ ‫בהקדמה וירווה נחת"‪ ,‬אומר הרב גולדברג‪" ,‬אבל אספר זאת כאן‬ ‫בשפה המדוברת בימינו‪ ,‬למען יוכלו הכלל להפיק תועלת מהסיפור‬ ‫המופלא הזה‪.‬‬ ‫"את הסיפור מספר הגר"ח זצ"ל‪ ,‬כתגובה לשמועות שנפוצו באותה‬ ‫עת כאילו הגר"א לא העריך את רבינו האריז"ל חלילה וחס‪ ,‬והגר"ח‬ ‫כותב מילים מאוד מאוד חריפות על מי שמוציא דיבורים כאלו מפיו‪,‬‬ ‫רחמנא ליצלן‪ ,‬כאילו הגר"א לא האמין בתורת האריז"ל‪ ,‬חלילה‬ ‫וחלילה‪.‬‬ ‫"והוא מספר כך‪' :‬נאמן עלי אבא שבשמים'‪ ,‬כך הוא מתחיל את‬ ‫הסיפור‪ ,‬כדי להדגיש שמדובר בעובדה אמיתית ולא בגוזמאות‬ ‫חלילה‪' ,‬שפעם היה בווילנא איש אחד‪ ,‬שהיה חולם חלומות‪ ,‬והיה‬ ‫יודע בחלומותיו דברים נסתרים על אנשים אחרים‪ ,‬שאף אדם‬ ‫מלבדם לא ידעם מעולם‪ ,‬ובכל זאת הוא ידע נסתרות ממש‪ .‬האנשים‬ ‫היו מפחדים מפניו‪ ,‬כי הוא היה יודע מה שהם עושים בחדרי חדרים‪,‬‬ ‫והיה ממש פחד לבוא לפניו‪.‬‬

‫"'הביאו את האיש הזה אל רבינו הגר"א‪ ,‬והוא אמר לגר"א‪' :‬רבנו‪ ,‬אני‬ ‫רוצה לומר משהו לפניכם‪ .‬ביום חמישי בשבת‪ ,‬ישבתם כאן בחדר‪,‬‬ ‫וחידשתם בפרשת 'האזינו'‪ ,‬על פסוקים אלו ואלו‪ ,‬וישבו לצדכם‬ ‫הרשב"י מימין והאריז"ל משמאל''‪...‬‬ ‫"מספר רבי חיים מוולאז'ין‪ ,‬שהגר"א מאוד התפלא איך האיש הזה‬ ‫יודע על כך‪ ,‬ואמר‪' :‬הרי אני שילחתי מכאן אפילו את הגבאי שלי‪,‬‬ ‫כדי שלא יהיה איש עמדי באותו הזמן‪ ,‬ואיך יודע זאת האיש הזה‬ ‫מהחלומות שלו?'‬ ‫"'וכשהגר"א הזכיר את החידושים שחידש'‪ ,‬מספר רבי חיים‬ ‫מוואלזין‪' ,‬צהבו פניו והוא שמח מאוד מאוד‪ ,‬וניתן היה להבין‬ ‫מהשמחה העצומה שנראתה אז על פני הגר"א‪ ,‬שאכן היו אלו‬ ‫חידושים כל כך נפלאים עד שהיה ראוי לדרוש אותם בפני רשב"י'‪.‬‬ ‫"הגר"ח משלים את הסיפור ואומר שהגר"א ראה בפניו של אותו‬ ‫חולם חלומות שהוא בעל מרה שחורה‪ ,‬והוא מבאר ש'בעל מרה‬ ‫שחורה' לפרקים חלומותיו אמתיים‪ ,‬ועל כן‪ ,‬למרות שחלומותיו‬ ‫של אותו בעל מרה שחורה אמיתיים היו‪ ,‬והוא באמת ידע נסתרות‪,‬‬ ‫הורה הגר"א לגבאי שלו לגרש אותו ולסלק אותו מביתו במהרה‪ ,‬כי‬ ‫הוא בעל מרה שחורה‪...‬‬ ‫"אם הייתי מספר את הסיפור הזה לאדם מן השורה‪ ,‬ומבקש ממנו‬ ‫שינסה לנחש על מי סופרו הסיפורים"‪ ,‬מסכם רבי נח גולדברג את‬ ‫דבריו‪" ,‬אין לי שמץ של ספק שמי שלא שמע על הסיפור הזה ולא‬ ‫ידע אותו‪ ,‬היה אומר בוודאות שזה כנראה סיפור מהבעל שם טוב‪,‬‬ ‫או אולי מהרבי מלובלין וכדו'‪ ,‬אבל הנה כי כן‪ ,‬הסיפור הזה כתוב‬ ‫במפורש בהקדמת הגר"ח מוולאזין‪ ,‬לביאור הגר"א על ספרא‬ ‫דצניעותא‪ ,‬וכל הרוצה יעיין בעצמו ויראה כי אכן כתובים הדברים‬ ‫הללו בציפורן שמיר‪ ,‬למען ייחקקו בזיכרוננו ונלמד מהם גם על‬ ‫גדולת הגר"א‪ ,‬גם על יחסו המיוחד לרבינו האר"י הקדוש‪ ,‬וגם כדי‬ ‫שנלמד אנו כמה גדול כח הצדיקים‪ ,‬וכמה חשוב לזכור ולהזכיר‬ ‫זאת מעת לעת‪ ,‬כדי להתחזק על ידיהם בתורה וביראת שמים ובכל‬ ‫המידות הטובות"‪.‬‬

‫המשך מעמוד ‪ | 9‬הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א‬ ‫באותו יום‪ ,‬בעת קבלת קהל‪ ,‬הגיע לפני הרב אדם בעל מפעל גדול‪,‬‬ ‫והתלונן על שריפות שפורצות במפעל ללא סיבה מובנת‪ ,‬ושאל מה‬ ‫עליו לתקן כדי למנוע מכה זו?‬ ‫ענה לו הרב‪ ,‬מתוך מה שלמד על עצמו ועל בשרו כמה שעות קודם‬ ‫לכן‪" ...‬כשתכבה את השריפה שבתוך לבך ונפשך‪ ,‬שלא לכעוס‬ ‫ושלא להכעיס‪ ,‬לא במפעל עם הפועלים‪ ,‬לא בבית הכנסת בין‬

‫‪26‬‬

‫חברים‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה שלא בביתך פנימה עם בני הבית‪ ,‬שלא‬ ‫להתכעס ושלא להקפיד ‪ -‬אז ממילא תכבינה כל שאר השריפות!"‬ ‫"ואכן"‪ ,‬סיפר האיש‪" :‬לאחר שקיבלתי על עצמי קבלה זו‪ ,‬ומשלתי‬ ‫ברוחי להתנהג בסבלנות ובאורך רוח לכל אדם ובכל עניין‪ ,‬לא היו‪,‬‬ ‫ברוך השם‪ ,‬עוד שריפות במפעל!"‪.‬‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫(מתוך 'טיב המעשיות')‬

‫המשך מעמוד ‪ | 22‬הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א‬ ‫ועוצמתי הרבה יותר‪ .‬הבה נתחבר גם אנו לתורה בכל כוחנו‪ ,‬נתמסר‬ ‫להבנתה ולהתמדה בה‪ ,‬ונזכה שהתורה תמלא את חיינו ותכבוש‬ ‫אותנו בקסם המופלא שאין דומה לו‪ ,‬בקסם של מתיקות התורה!‬

‫החיים האמיתיים‪...‬‬ ‫לא בכל יום הוזעק דוקטור פולטוי‪ ,‬רופא פולני מפורסם‪ ,‬לאבחן‬ ‫ולטפל בבעיה סבוכה שכזו‪ .‬הפעם היתה זו קריאת חירום של ממש‬ ‫ הגאון רבי נפתלי טרופ זצ"ל‪ ,‬ראש ישיבת ראדין שנודע בספרו‬‫'חידושי הגרנ"ט'‪ ,‬חש בראשו כאבים עזים‪ ,‬עד שלא הצליח להתגבר‬ ‫עליהם ואלו החלישו אותו מאוד‪ .‬הרופא נקרא לבדוק כיצד ניתן‬ ‫להקל את הכאבים‪ ,‬ופסק על אתר‪:‬‬ ‫'מוחו מיוגע מדי מעומס מאמץ ומחשבה מרובה‪ .‬עליו לנוח מכל‬ ‫פעילות חשיבה‪ ,‬קלה ככל שתהיה‪ .‬אילו יתן למוח לנוח מחשיבה‬

‫מאומצת ‪ -‬אזי יראה כי מוחו יתאושש מהמאמץ ויתרפא!'‬ ‫רבי נפתלי שמע את הדברים‪ ,‬והשיב מיד‪' :‬כך אני חי וכואב לי‪ ,‬אבל‬ ‫בלי התורה ‪ -‬אינני חי! אינני יכול לחיות בלי לחשוב ולהתרכז בדברי‬ ‫תורה!'‬ ‫סיפור זה‪ ,‬המופיע בהקדמת הספר 'בינת ראובן' שחיבר בנו‪ ,‬מחדד‬ ‫לנגד עינינו מהו קשר אמיתי לתורה‪ ,‬קשר של חיבור מהותי‪ .‬ללא‬ ‫התורה ‪ -‬החיים אינם חיים! אז גם אם התורה דורשת מסירות‬ ‫והקרבה‪ ,‬גם אם היא דורשת מאמץ ומחשבה‪ ,‬אך הלא בלעדי התורה‬ ‫למה ליהודי חייו? מה טעם בשהותו בעולמו לולא טעם התורה‬ ‫הממתק את חייו?!‬ ‫לשליחת תגובות לכותב הטור ולקבלת העלון‬ ‫של הרב אשר קובלסקי‪ :‬במייל‪ ,‬כתבו ל‪[email protected]‬‬ ‫מתוך הספר המפואר פניני פרשת שבוע‬

‫המשך מעמוד ‪ | 23‬הרב בנימין בירנצוייג‬ ‫ה'חפץ חיים'‪" :‬אכן צדקת‪ ,‬צריך גם ללמוד בשביל לחיות!!"‪.‬‬

‫שני בחורים למדו יחד בישיבה‪ ,‬לאחד לא היה חשק כלל ללימוד‬ ‫התורה‪ ,‬וכאשר הגיעו לסוגיא של 'לימא מתניתין דלא כסומכוס'‪,‬‬ ‫אמר לחברותא שלו‪" :‬מה איכפת לי אם המשנה היא כסומכוס או‬ ‫לא‪ ...‬ורצה לעזוב את הישיבה לעבוד"‪.‬‬ ‫ניסה הבחור השני להסביר לו‪ ,‬שכל מילה בתורה היא קדושה‪ ,‬ולא‬ ‫כך היא דרך הלימוד בתורה‪ ,‬אבל כשהמשיכו בסוגיא‪ ,‬והגיעו לתוס'‬ ‫ששואלים‪" :‬א"כ יוצא שהרישא היא כסומכוס ולא הסיפא‪ ,"....‬שוב‬ ‫התכעס אותו בחור ואמר‪" :‬עזוב אותי‪ ...‬שהרישא תהיה כסומכוס‬ ‫או לא‪ ,‬מה איכפת לי? מה זה נותן לי?"‪ .‬קם ממקומו בכעס‪ ,‬ועזב את‬ ‫הישיבה לצמיתות‪.‬‬ ‫בהמשך גויס אותו בחור לצבא‪ ,‬והיה נע ונד שנים מספר‪ ,‬עד שכעבור‬ ‫כעשר שנים הצליח להקים בית‪.‬‬ ‫החברותא שלו עלה והתגדל בלימוד‪ ,‬והפך לאחד הבחורים הטובים‬ ‫בישיבה‪ ,‬וכשהגיע הגביר הגדול קלונימוס זאב ויסוצקי לחפש בחור‬ ‫לביתו‪ ,‬הציע לו ראש הישיבה את הבחור הזה‪ ,‬ואכן השידוך יצא‬ ‫לפועל‪ ,‬הוא נעשה אברך‪ ,‬המשיך בלימודו וחמיו פרנסו בשפע ככל‬ ‫אשר היה נצרך לו‪ ,‬וזכה לתורה וגדולה על שולחנו‪.‬‬

‫לימים‪ ,‬הגיע הבחור השני למפעל של 'ויסוצקי'‪ ,‬כדי להתקבל‬ ‫לעבודה‪ .‬גלגולים רבים עברו עליו‪ ,‬והוא הגיע עד פת לחם‪ ,‬והנה הוא‬ ‫שמע על חתנו של בעל המפעל‪ ,‬שהיה החברותא שלו מהישיבה‪,‬‬ ‫הוא נפגש עימו ופרץ בבכי ואמר‪" :‬נראה שכן יש נפקא מינה אם‬ ‫המשנה הולכת כסומכוס או לא!"‪ .‬אכן‪ ,‬התורה היא לא חכמה‬ ‫פילוסופית‪ ,‬התורה היא חכמת אלוקים ומשכך היא חיים ללומדיה‪,‬‬ ‫כל מילה והבנה בתורה ‪ -‬מחיה את לומדיה ואת כל העולם כולו!‬

‫מעתה‪ ,‬אדם הנצרך לחמצן כל יום‪ ,‬האם שייך לומר שהוא מרגיש‬ ‫בחמצן טעם של החמצן של אתמול? הרי זה החיים שלו‪ ,‬וכל יום‬ ‫הוא נושם חיים מחדש בזכות החמצן! כך היא התורה‪ ,‬היא לא סתם‬ ‫חכמה להתפלסף בה‪ ,‬היא חכמת חיים ללומדיה‪ ,‬כל יום שלומדים‬ ‫מתחברים מחדש לצינור החיים! ובמושג 'חיים' לא שייך ישן! לא‬ ‫שייך טעם של אתמול! כל רגע של חיים הוא חדש ומתחדש בפני‬ ‫עצמו!‬ ‫אם כך נחשוב כשנבוא ללמוד תורה ‪ -‬אז יקל עלינו להרגיש 'בכל יום‬ ‫כחדשים'!!‬ ‫לשליחת תגובות לכותב הטור הרה"ג רבי בנימין בירנצוייג‪,‬‬ ‫כתבו ל‪[email protected] :‬‬

‫ורתי תשרפ | יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬

‫‪27‬‬

‫סיכום‬ ‫שבועי‬ ‫ב'דף יומי‬ ‫בהלכה'‬ ‫האם מותר לילדים לאכול בשר בתשעת הימים?‬ ‫איזה שיער מותר לקצר בתשעת הימים?‬ ‫היכן ראוי שלא לצעוד בימי בין המצרים?‬ ‫איסור בשר ויין בתשעת הימים‬ ‫• מנהג בני אשכנז וחלק מבני ספרד‪ ,‬שלא לאכול בשר ושלא‬ ‫לשתות יין מראש חודש אב עד לתשעה באב; ומנהג רבים‬ ‫מבני ספרד להחמיר בכך רק מב' באב ואילך‪.‬‬ ‫• בכלל איסור בשר ויין ב'תשעת הימים'‪ ,‬אסור גם לאכול‬ ‫בשר עוף‪ ,‬ולשתות מיץ ענבים‪ .‬וכן נכללים באיסור זה כל‬ ‫מאכל ומשקה שמעורבים בהם בשר ויין‪ ,‬כאשר טעם הבשר‬ ‫והיין מורגש בהם‪.‬‬ ‫• קטן אסור בבשר ויין בתשעת הימים אף כשלא הגיע לגיל‬ ‫חינוך‪ .‬ויש אומרים שקטן בן שלוש וָ ַמ ָטּה‪ ,‬מותר בבשר וביין‪.‬‬ ‫• לדעת השולחן ערוך‪ ,‬שתיית היין בהבדלה בתשעת הימים‪,‬‬ ‫מותרת כרגיל‪ .‬ולדעת הרמ"א‪ ,‬אם יש במקום קטן שהגיע‬ ‫לגיל חינוך להבדלה ולברכות הנהנין‪ ,‬אך לא הגיע לגיל חינוך‬ ‫לאבילות – ישתה הוא את היין‪.‬‬ ‫• בסעודת ברית מילה‪ ,‬פדיון הבן‪ ,‬או סיום מסכת‪ ,‬הנערכת‬ ‫בתשעת הימים‪ ,‬מותר לאכול בשר ולשתות יין‪ .‬וישנן הגבלות‬ ‫שונות בקשר למהות המשתתפים בסעודה ומספרם‪.‬‬ ‫• מן התורה‪ ,‬נדר אינו חל אלא על 'חפצא'‪ ,‬כלומר שהנודר‬ ‫אוסר עליו דבר מסוים שיש בו ממשות‪ ,‬כגון שאוסר עליו‬ ‫בשר באכילה; ובאופן זה‪ ,‬חל הנדר גם על 'דבר מצוה'‪.‬‬ ‫תספורת וגילוח בימי בין המצרים‬ ‫• תספורת וגילוח אסורים בשבוע שחל בו תשעה באב‪ ,‬ומנהג‬ ‫בני אשכנז להחמיר בכך משבעה עשר בתמוז ואילך‪ .‬והגילוח‬ ‫למעט ְׂש ַער השפם‪ ,‬שמותר‬ ‫אסור בכל אזורי השיער שבגוף‪ֵ ,‬‬ ‫לגלחו כאשר הוא מפריע לאכילה‪.‬‬ ‫• למנהג בני אשכנז‪ ,‬נחלקו הפוסקים אם יש להחמיר‬ ‫בתספורת לקטן משבעה עשר בתמוז ובכביסה מראש‬

‫חודש אב; או שבנוגע לקטן אין להחמיר אלא בשבוע שחל‬ ‫בו תשעה באב‪ ,‬כעיקר הדין‪ .‬ולמעשה‪ ,‬נוהגים להקל בכיבוס‬ ‫בגדי תינוקות ופעוטות אף בשבוע שחל בו תשעה באב‪ .‬ויש‬ ‫לבצע את הכיבוס בצינעה‪ ,‬אך לאחר הכביסה מותר לתלות‬ ‫את הבגדים לייבוש בפרהסיה‪.‬‬ ‫איסור הרחיצה בתשעת הימים‬ ‫• מנהג ישראל שלא לרחוץ במים חמים בשבוע שחל בו‬ ‫תשעה באב‪ .‬ומנהג בני אשכנז להחמיר בכך כבר מראש‬ ‫חודש אב‪ ,‬ואף במים קרים‪ .‬ואף למנהג זה‪ ,‬מותר לרחוץ את‬ ‫הפנים‪ ,‬הידיים והרגליים‪ ,‬במים קרים‪.‬‬ ‫• בערב שבת 'חזון'‪ ,‬מותר לחפוף את הראש במים חמים‪.‬‬ ‫והרגיל לרחוץ במים חמים בכל ערב שבת‪ ,‬רשאי לרחוץ גם‬ ‫את פניו‪ ,‬ידיו ורגליו במים חמים‪ .‬ונחלקו הפוסקים אם מותר‬ ‫להשתמש בסבון‪.‬‬ ‫• איסור הרחיצה ב'תשעת הימים'‪ ,‬הוא רק כשנעשית‬ ‫לתענוג‪ ,‬אבל כשנעשית לשם הסרת לכלוך הריהי מותרת‪.‬‬ ‫ֵמהלכות ימי בין המצרים‬ ‫• בימי 'בין המצרים'‪ ,‬דהיינו משבעה עשר בתמוז עד לתשעה‬ ‫באב‪ ,‬אין מברכים ברכת 'שהחיינו' על פרי חדש‪ ,‬או על בגד‬ ‫חדש; ובשבתות שבימים אלו‪ ,‬מברכים שהחיינו‪.‬‬ ‫• בימי בין המצרים‪ ,‬קיימת סכנה יתירה להינזק ִמ ֵׁשד המכונה‬ ‫ֶ'ק ֶטב מרירי'‪ ,‬ולכן הזהירו חכמינו ז"ל שלא ללכת ביחידות‬ ‫בשעות מסוימות ביום‪ ,‬ושלא לצעוד במקום העובר בין‬ ‫'שמש' לצל‪ ,‬וכן שלא להכות את הבנים ואת התלמידים‪.‬‬ ‫• ב'סעודה המפסקת' שבערב תשעה באב‪ ,‬אסור לאכול יותר‬ ‫מתבשיל אחד‪ ,‬ואף בשתייה יש למעט מהכמּות הרגילה‪,‬‬ ‫מלבד בשתיית מים‪.‬‬

‫‫העלון מופץ לזיכוי הרבים‪ ,‬אנא הימנעו מקריאה בשעת התפילה וקריאת התור ‬ה‬ ‫דרשו | רח' הקבלן ‪ 45‬ירושלים | ‪ | 02-5609000‬לשאלות ופניות בכל נושא‪[email protected] :‬‬