רצונך אשאלך Flipbook PDF

רצונך אשאלה - ט אדר 02

---

130 Views
108 Downloads
FLIP PDF 1.48MB

DOWNLOAD FLIP

REPORT DMCA

‫ְ‬ ‫ש ֲאלָ ה‬ ‫צונָ ך ֶא ְ ׁ‬ ‫ְר ֹ‬ ‫אסיפת פירות מתוקים מבית מדרשנו‬

‫תש"פ‬

‫עיצוב עטיפה‪ :‬סטודיו תמר ‪052-8693411‬‬ ‫עימוד‪ :‬‬

‫אברהם רחמים ‪055-6644695‬‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪3  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫תוכן ענינים‬ ‫‪5‬‬

‫פתח דבר ‬

‫מאמרים‬ ‫אלישע | הרב אליהו מאלי ‬

‫‪7‬‬

‫גאולת המצורעים | נועם גואטה ‬

‫‪17‬‬

‫ברכות הנהנין | הרב יהונתן שטרנברג ‬

‫‪21‬‬

‫הערה קצרה לא מעובדת וניצוצות של מחשבה | הרב נתנאל אביטן ‬

‫‪25‬‬

‫קליפות | עידו שפירא ‬

‫‪29‬‬

‫הרצון והנעם | הרב ינון ברוך ‬

‫‪35‬‬

‫"וקראני ביום צרה‪ ,‬אחלצך‪ ,‬ותכבדני"‪ — ‬מבט על צמיחה | הרב אריק קמחי ‪38‬‬ ‫‪46‬‬

‫את פניך ה' אבקש | רועי כהן ‬

‫יצירות‬ ‫עצמי פועם ‬

‫‪54‬‬

‫ארבע קירות | אביתר לסרי ‬

‫‪58‬‬

‫ח ֶֹרף ‪ //‬דוד טבסקי ‬

‫‪63‬‬

‫‪ //‬איתי קליר ‬

‫‪65‬‬

‫ַ ּג ְר ַ ּביִ ם ‪ //‬טוביה טבסקי ‬

‫‪66‬‬

‫‪ //‬ידידיה גוטליב ‬

‫‪68‬‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪5  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫‪ ‬פתח‬

‫דבר‪ ‬‬

‫בני‪ ,‬בוגרי וחיילי משפחת יפו האהובים!‬ ‫בחורף‪ ,‬נפשו ורוחו של האדם מצטמצמת‪ ,‬האפרוריות הנמצאת באוויר מאפילה עלינו‬ ‫ואנו מצטמצמים עם הרוח שנושבת אותנו אל עצמנו‪..‬‬ ‫ההתכנסות מפגישה אותנו עם האני‪ ,‬עם הבית‪ ,‬המשפחה‪ ,‬עם המקומות הקרובים‬ ‫אל ליבנו‪ ,‬נפשנו ונשמתנו‪.‬‬ ‫ההתכנסות נותנת לנו את הכוח להוציא אל הפועל את נפשנו‪ ,‬כמו הצמח שמתכנס‬ ‫לו בחודשי החורף לצורך החידוש שלו לקראת חודשי הפריחה באביב‪..‬‬ ‫כך גם בית המדרש שלכם ביפו‪ ,‬התכנסנו להוציא את כוחות הנשמה ולחדש את‬ ‫נפשנו ורוחנו‪..‬‬ ‫אנו‪ ,‬צוות העלון ניסינו לאסוף את יצירת בית המדרש‪ ,‬רבנים ותלמידים‪ ,‬דרך העיון‬ ‫במסכת ברכות‪ ,‬סוגיות תנ"ך מהפרק היומי‪ ,‬לימודי האמונה‪ ,‬הכתיבה והשירה והיצירה‪.‬‬ ‫מאמרים אלו הם אוסף של נקודות ואת החיים של הבית מדרש לא נוכל להגיש בעלון‪,‬‬ ‫מקווים שדברים אלו התיישבו על הלב ויתנו טעם של עוד‪..‬‬ ‫בית המדרש שלכם‪ ,‬שמחים ורוצים בכם‪ ,‬מוזמנים לבוא ולספוג עוד‪..‬‬ ‫מוזמנים ליצור קשר‪ ,‬להגיב‪ ,‬להעיר ולהאיר‪..‬‬

‫אוהבים ומחכים לכם‪,‬‬ ‫משפחת יפו‬ ‫הרב אריק קמחי‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪7  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫אלישע‬ ‫הרב אליהו מאלי‬

‫‪ ‬דרכו של אלישע‬ ‫בתחילת דרכו של אלישע נראה שהוא ממשיך את דרכו של אליהו‪ .‬לאחר שריפא‬ ‫את המים ביריחו בדרכו לבית אל‪ ,‬יצאו נערים והתקלסו בו‪.." :‬ויאמרו לו עלה קרח‬ ‫עלה קרח‪ :‬ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם‪ ‬ד' ותצאנה שתים דבים מן היער ותבקענה‬ ‫מהם ארבעים ושני ילדים" [מלכים ב' ב כג‪-‬כד]‪.‬‬ ‫אלישע פועל במידת הדין‪ ,‬השורפת ומכלה כל שנקרא בדרכה‪.‬‬ ‫מיד לאחר מכן נאמר‪" :‬וילך משם אל הר הכרמל ומשם שב שמרון" [מלכים ב' ב כה]‪.‬‬ ‫מדוע בחר אלישע לעבור בהר הכרמל בדרכו לשומרון?‬ ‫נראה שלהליכת אלישע להר הכרמל הייתה משמעות רוחנית‪.‬‬ ‫הר הכרמל הייתה נקודת השיא ונקודת השבר בדרכו של אליהו‪.‬‬ ‫בהר הכרמל אמרו כל ישראל‪" :‬ד' הוא האלוהים"‪ .‬מאידך לא הצליח מעמד הר‬ ‫הכרמל‪ ,‬לרפא את שבר ישראל‪.‬‬ ‫אלישע חוזר להר הכרמל ומתבונן‪ .‬מחשב דרכו ודרך עם ישראל‪ .‬מה הדרך שיש ללכת‬ ‫בה עתה‪ .‬מכאן ואילך‪ ,‬הוא ממשיך לחתור למטרת רבו‪ ,‬אך באופן אחר‪.‬‬ ‫אלישע אינו ממשיך במאבק חזיתי מול המלך והנהגתו‪ .‬אלישע נמצא עם העם‪ .‬מעשהו‬ ‫הראשון לאחר הסתלקות אליהו הוא לרפא את המים הרעים של יריחו‪" :‬ויצא אל‬ ‫מוצא המים וישלך שם מלח ויאמר כה אמר‪ ‬ד' רפאתי למים האלה לא יהיה משם‬ ‫עוד מות ומשכלת" [מלכים ב' ב כא]‪ .‬נראה שהביטוי "לא יהיה משם עוד מות ומשכלת"‪,‬‬ ‫משקף את מהלכו הכללי של אלישע‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  8‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫כאשר יוצא יהורם למלחמה נגד מישע מלך מואב‪ ,‬נמצא אלישע בין הלוחמים‪ .‬יהורם‬ ‫מקיף את מואב ממזרח דרך המדבר‪ .‬במהלך המסע נגמרו המים ויש חשש שכל אנשי‬ ‫הצבא ימותו בצמא‪ .‬המלך פונה אל אלישע ומבקש את עזרתו‪ .‬אלישע התפלל לד'‬ ‫ואכן באופן ניסי הגיעו מים רבים לכל המחנה‪ .‬אלישע אינו יוזם‪ ,‬הוא ממתין שהמלך‬ ‫או העם יפנו אליו‪ .‬ומשפונים אליו הוא עוזר ומושיע לכלל ולפרט‪.‬‬ ‫יש דמיון רב בין אליהו לאלישע‪ ,‬אך יש גם שוני‪.‬‬ ‫אליהו ואלישע שניהם התחילו ביריחו‪ .‬גזירת אליהו על עצירת הגשמים התחילה‬ ‫מיריחו‪ .‬ואלו אלישע מרפא את המים הרעים של יריחו והופכם למי ברכה מתוקים‪.‬‬ ‫אצל שניהם מגיע המלך לסוף דרכו בגלל מחסור במים‪ ,‬ולבסוף ניצל‪ .‬אחאב בשלוש‬ ‫שנות בצורת‪ ,‬ויהורם בהקיפו את אדום שבעה ימים במדבר [נוצר מחסור‪  ‬במים לכל מחנה המלחמה]‪.‬‬ ‫אך רב השוני‪ :‬אליהו גרם לבצורת‪ ,‬והתנגש חזיתית באחאב‪ .‬אלישע מופיע כשליח‪ ‬ד'‬ ‫המושיע מצרה בלתי צפויה ומביא מים רבים להשקות אל כל המחנה‪ .‬אין כל התנגשות‬ ‫בינו לבין המלך וקרנו עולה! הולכת ונוצרת הערכה רבה כלפי אלישע‪.‬‬ ‫אלישע אינו מסתפק בהצלת הכלל‪ ,‬הוא מתייחס אף לפרט‪" :‬ואשה אחת מנשי בני‬ ‫הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא‬ ‫את‪ ‬ד' והנשה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים [מלכים ב' ד א] אלישע דואג למלא את‬ ‫כליה שמן‪ ,‬היא מוכרת אותו‪ ,‬ובכסף משלמת את חובותיה‪.‬‬ ‫אליהו החיה ילד שמת‪ ,‬ואלישע החיה ילד שמת‪ .‬אולם הילד של האשה השונמית‬ ‫נולד לאחר פניה של אלישע לאשה‪ :‬מה לעשות לך? אלישע ביוזמתו מבטיח לאשה‬ ‫בן‪ .‬לאחר שנודע לו שחשוכת בנים היא‪.‬‬

‫‪" ‬ויהי נא פי שניים ברוחך אלי"‬ ‫בקשתו האחרונה של אלישע מאליהו לפני היפרדם‪ ,‬היתה‪" :‬ויהי נא פי שניים ברוחך‬ ‫אלי"‪ .‬תמהו המפרשים כיצד יכול אדם לתת יותר ממה שיש לו? נוסיף ונשאל‪ ,‬מדוע‬ ‫ביקש זאת אלישע?‬ ‫לשאלה הראשונה‪ ,‬ניתנו תשובות שונות על ידי המפרשים‪:‬‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪9  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫רלב"ג פירש שהבקשה היתה‪:‬‬ ‫"במה שהאצלת מרוחך על כל בני הנביאים יהיה הנאצל לי מרוחך פי שנים‬ ‫על כל אחד מהם"‪ .‬אין הכוונה פי שניים מרוחו של אליהו אלא פי שניים‬ ‫ממה שנאצל על כל נביא אחר מתלמידי אליהו‪[ .‬רלב"ג מלכים ב' ב ט]‬ ‫רד"ק פירש בשם חז"ל‪ ,‬פי שניים בכמות הניסים‪ ,‬כגון אליהו החייה ילד אחד ואלישע‬ ‫החייה את בן השונמית וריפא את נעמן מצרעתו‪ ,‬ומצורע חשוב כמת‪ .‬הילקוט‬ ‫שמעוני אף מונה את מספר הניסים שעשו אליהו ואלישע"‪ ...‬וכן הוא אומר‪ :‬ויהי‬ ‫נא פי שנים ברוחך אלי‪ ,‬אתה מוצא ח' מופתים ביד אליהו‪ ,‬וי"ו מופתים באלישע"‪.‬‬ ‫[ילקוט שמעוני בראשית רמז צב]‬

‫רד"ק מביא פירוש נוסף בשם אביו‪" :‬ואדוני אבי ז"ל פירש‪ :‬פי שנים‪ ,‬שני חלקים שאל‪,‬‬ ‫שיהיה לו מרוח אליהו‪ .‬וכן הוא אומר‪ :‬פי שנים בכל אשר ימצא לו‪ ,‬שני חלקי נכסיו‪.‬‬ ‫כי הבכור נוטל שני חלקים מן הנכסים‪ ,‬והפשוט נוטל החלק השלישי"‪ .‬לפירוש זה‪,‬‬ ‫אלישע לא ביקש רוח נבואה מעבר למה שזכה אליהו‪ ,‬הוא ביקש לקבל שני שליש‬ ‫מרוחו של אליהו‪.‬‬ ‫לדעת המלבי"ם אלישע ביקש שתשרה עליו עתה רוח אליהו ובנוסף לכך תשאר‬ ‫אצלו ההשגה הנבואית האישית שלו‪ .‬כך יהיו בו שתי בחינות של רוח נבואה‪ ,‬רוחו‬ ‫שלו ורוחו של אליהו‪.‬‬ ‫אולם מצודות דוד מפרש פשוטו של מקרא כדעת חז"ל‪ .‬אלישע ביקש שתשרה עליו‬ ‫רוח נבואה הגדולה פי שניים מרוחו של אליהו‪ .‬מבאר המלבי"ם את דעתם‪:‬‬ ‫"אלישע חשב כי בעת שיעלה אליהו השמימה ויפשיט שמלת החומר מעליו‪,‬‬ ‫אז תהיה מדרגת אליהו גדולה מאד מאשר היא עתה‪ .‬ואם יאציל עליו אז את‬ ‫אורו ושפעו‪ ,‬יספיק מה שיושפע ממנו‪ ,‬עד שמדרגת אלישע תהיה גדולה כפי‬ ‫שנים ממדרגת אליהו עתה בעודו בחומר‪ .‬ולכן אמר אליהו לאלישע תנאי‪,‬‬ ‫שרק אם יראה אותו בעת הלקחו שיהיה במדרגה הזאת‪ ,‬ואם יראהו‪ ,‬יוכל‬ ‫להאציל רוחו עליו ברגע ההוא‪ .‬ואם לאו לא יהיה"‪[ .‬מצודות ומלבי"ם מלכים ב' ב ט]‬ ‫לאור כל ההסברים שניתנו לשאלה‪ :‬מה הכוונה "פי שניים ברוחך אלי"‪ ,‬צריכים אנו‬ ‫לשאול‪ :‬מדוע ביקש זאת אלישע?‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  10‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫על פי דרכנו ניתן לענות על שתי השאלות כאחת‪.‬‬ ‫אליהו פעל רק במישור הכללי‪ .‬מול המלך והממלכה‪ .‬אלישע נוכח בכשלון דרך‬ ‫זו‪ .‬על כן ביקש רוח נבואה כפולה‪ ,‬שתאפשר לו לפעול גם בכלל [מול המלך ושריו]‪ ,‬וגם‬ ‫בכל המון העם‪ .‬זו הכוונה בביטוי‪" :‬פי שניים ברוחך"‪ .‬רוח מיוחדת נדרשת מהעוסק‬ ‫בבעיות של הפרט ורוח מיוחדת נדרשת לעוסק בבעיות הכלל‪ .‬בקשתו ניתנה לו‪.‬‬ ‫אם נפרש כדברי חז"ל בילקו"ש‪ :‬פי שניים בכמות הניסים‪ ,‬ניתן לפרש באופן נוסף‪.‬‬ ‫אלישע לא היה ידוע כנביא‪ .‬הוא עסק בעבודת אדמה‪..." :‬וימצא את אלישע בן שפט‬ ‫והוא חרש‪ ,‬שנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר‪ .‬ויעבר אליהו אליו וישלך‬ ‫אדרתו אליו‪[ :‬מלכים א' יט יט]‬ ‫כיצד יאמינו כל העם כי אלישע הוא נביא אמת? כיצד ידעו כי הוא ממשיך את דרכו‬ ‫של אליהו? אף כי אלישע הצטרף לאליהו שימש אותו ולמד מפיו‪ ,‬מכל מקום היה זה‬ ‫בסוף ימיו של אליהו‪ .‬העם לא הכיר אותו בתור נביא‪ .‬ריבוי המופתים נועד להוכיח‬ ‫לעם כי אלישע הוא נביא אמת‪.‬‬ ‫כותב הרמב"ם‪:‬‬ ‫"הנביא אפשר שתהיה נבואתו לעצמו בלבד להרחיב לבו ולהוסיף דעתו עד‬ ‫שידע מה שלא היה יודע מאותן הדברים הגדולים‪ ,‬ואפשר שישולח לעם‬ ‫מעמי הארץ או לאנשי עיר או ממלכה לכונן אותם ולהודיעם מה יעשו או‬ ‫למונעם ממעשים הרעים שבידיהם‪.‬‬ ‫וכשמשלחים אותו נותנין לו אות ומופת‪ ,‬כדי שידעו העם שהאל שלחו‬ ‫באמת‪ .‬ולא כל העושה אות ומופת מאמינים לו שהוא נביא‪ ,‬אלא אדם שהיינו‬ ‫יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו שנתעלה בהן‬ ‫על כל בני גילו‪ ,‬והיה מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ובפרישותה‪ ,‬ואח"כ‬ ‫בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שלחו‪ ,‬מצוה לשמוע ממנו שנאמר אליו‬ ‫תשמעון‪[ " ...‬רמב"ם יסודי התורה ז ז]‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪11  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫‪ ‬ישיבות‬ ‫אלישע רוצה לחולל מהפך שיתחיל מלמטה מההמון הרחב‪ .‬משם יחלחל השינוי‬ ‫ויגיע עד ארמון המלוכה‪.‬‬ ‫לצורך זה יש להקים חבורות חבורות של בני נביאים ושל לומדי תורה‪ :‬ואמנם כך‬ ‫הוא עושה‪" :‬ואלישע שב הגלגלה והרעב בארץ‪ .‬ובני הנביאים ישבים לפניו‪ .‬ויאמר‬ ‫לנערו‪ :‬שפת הסיר הגדולה ובשל נזיד לבני הנביאים"‪[ .‬מלכים ב' ד לח]‬ ‫השינוי הרוחני מקבל ביטוי גם בבחינת המקום‪ :‬המקום הראשון שבו חנו ישראל‬ ‫בבואם לארץ‪ ,‬היה הגלגל‪ .‬שם עמד המשכן ארבע עשרה שנים‪ .‬בגלגל מיסד אלישע‬ ‫את החבורה הראשונה! "ואלישע‪ ‬שב הגלגלה‪ ‬והרעב בארץ ובני הנביאים ישבים לפניו"‪.‬‬ ‫כמה תלמידים ישבו ולמדו עם אלישע?‬ ‫המקרא מספר‪" :‬ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם‬ ‫שערים וכרמל בצקלנו ויאמר תן לעם ויאכלו‪ :‬ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה‬ ‫איש ויאמר תן לעם ויאכלו כי כה אמר‪ ‬ד' אכול והותר"‪[ :‬מלכים ב' ד מב‪-‬מג]‬ ‫המספר שנקב המשרת הוא מאה איש‪ .‬אך אם כן‪ ,‬לא ברורה שאלתו של המשרת‪.‬‬ ‫מדוע לא לתת עשרים לחמים וכרמל לפני מאה איש? אם נחלק את מספר הכיכרות‬ ‫במספר האנשים יצא לנו חמישה אנשים לככר לחם‪ .‬ובימי רעב הכמות סבירה! על כן‬ ‫מפרשים חז"ל‪ ,‬שהמשרת כבר עשה את חשבון כמות האנשים למול מספר הככרות‪,‬‬ ‫ויצא לו מאה אנשים לככר‪ .‬על כן שאל המשרת מה יועיל ככר אחד למאה איש‪ .‬הוי‬ ‫אומר שהיו לפני אלישע אלפיים ומאתיים תלמידים‪.‬‬ ‫חז"ל הוסיפו ואמרו שמספר זה אינו משקף את המספר האמיתי של התלמידים שכן‬ ‫‪1‬‬ ‫היה אז רעב וחלק ניכר מהתלמידים הלך לביתו [כתובות קו א]‬ ‫מספר התלמידים הלך וגדל‪ ,‬והיה צורך להרחיב ולבנות מקום‪ ,‬שיוכלו כל התלמידים‬ ‫לשבת בו‪" :‬ויאמרו בני הנביאים אל אלישע‪ :‬הנה נא המקום אשר אנחנו ישבים שם‬

‫‪ 11‬עיין סנהדרין דף יב א ‪" :‬תניא רבי אומר‪ :‬ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים‬ ‫לחם שעורים‪  .‬ואין לך קלה בכל ארץ ישראל לבשל פירותיה יותר מבעל שלישה ואף על פי כן לא בכרה‬ ‫אלא מין אחד‪ .‬שמא תאמר חטים? תלמוד לומר שעורים‪ .‬שמא תאמר לפני העומר? תלמוד לומר תן לעם‬ ‫ויאכלו‪ ,‬אחר העומר היה‪ .‬אמור מעתה‪ ,‬ראויה היתה אותה שנה שתתעבר‪ .‬ומפני מה לא עיברה אלישע‪,‬‬ ‫ששנת בצורת היתה‪ ,‬והיו הכל רצין לבית הגרנות"‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  12‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫לפניך צר ממנו‪ :‬נלכה נא עד הירדן‪ ,‬ונקחה משם איש קורה אחת‪ ,‬ונעשה לנו שם‬ ‫מקום לשבת שם‪ .‬ויאמר לכו" [מלכים ב' ו א‪-‬ב] במהלך הבניה נשמט אחד מכלי העבודה‬ ‫למים ואלישע החזיר אותו בנס אל פני המים‪.‬‬ ‫אלישע הקים ישיבה בת אלפי תלמידים‪ .‬התלמידים גדלים והופכים בעצמם לחכמים‬ ‫המשפיעים בכל מקומות מגוריהם על הציבור הרחב‪ .‬זו דרך ארוכה ואיטית‪ ,‬לשנות‬ ‫את פני האומה‪ .‬אך יש דרך קצרה שהיא ארוכה‪ ,‬ויש דרך ארוכה שהיא קצרה‪ .‬אלישע‬ ‫בחר בדרך השניה‪.‬‬

‫‪ ‬מטרתו של אלישע‬ ‫במקביל ממשיך אלישע לפעול במישור המדיני‪ .‬אך לא כמוכיח אלא כמושיע‪.‬‬ ‫נעמן שר צבא ארם היה מצורע‪ .‬מלך ארם שולח אותו למלך ישראל עם מכתב‪ ,‬שבו‬ ‫הוא דורש ממנו לרפאו‪ .‬מלך ישראל פחד מאד ממלחמה קרובה‪ ,‬עם מדינה החזקה‬ ‫ממנו‪ ,‬וקרע את בגדיו‪ .‬מששומע אלישע‪ ,‬שמלך ישראל קרע את בגדיו‪ ,‬שולח הוא‬ ‫אליו ואומר‪..." :‬למה קרעת בגדיך? יבא נא אלי וידע כי יש נביא בישראל"‪[.‬מלכים ב' ה ח]‬ ‫אלישע מרפא את נעמן מצרעתו וזוכה להערכה עצומה מצד נעמן‪ ,‬אך לא פחות‬ ‫חשוב מזה‪ ,‬מצד מלך ישראל!‬ ‫אלישע אינו מחכה להזדמנויות להתערב ביחסי החוץ של מלך ישראל‪ .‬הוא גם יוזם‪.‬‬ ‫באותה תקופה הציקה מלכות ארם למלכות ישראל‪ .‬מלך ארם היה מציב מארבים‬ ‫במקומות שונים לצבאו של מלך ישראל‪.‬‬ ‫אלישע יודע ברוח הקודש היכן שמו את המארב ומודיע למלך ישראל‪ .‬לאחר שהדבר‬ ‫חזר ונשנה‪ ,‬הבין מלך ארם שאין זה מקרה‪ .‬הוא חושד שיש מרגל בביתו‪" :‬ויסער לב‬ ‫מלך ארם על הדבר הזה‪ ,‬ויקרא אל עבדיו ויאמר אליהם‪ :‬הלוא תגידו לי מי משלנו‬ ‫אל מלך ישראל‪[ :‬מלכים ב' ו יא‪-‬יב]‬ ‫אך אחד מעבדיו אומר לו כי אלישע הנביא אומר למלך ישראל אף את אשר ידבר‬ ‫בחדר משכבו‪.‬‬ ‫כיצד להתמודד עם בעיה מסוג זה? מלך ארם מחליט לתפוש את אלישע‪" :‬ויאמר‬ ‫לכו וראו איכה הוא ואשלח ואקחהו ויגד לו לאמר הנה בדתן"‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪13  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫הוא שולח חייל כבד‪ ,‬להביא את אלישע‪ .‬לא ברור אם רצה להרע לאלישע‪ ,‬או שחשש‬ ‫מפניו ורצה לשחדו [מלבי"ם]‪ .‬מכל מקום אלישע לבדו מתמודד עם כל אותו צבא‪ ,‬מכהו‬ ‫בסנוורים ומוליכו לתוך שומרון‪ .‬אף את צבא האויב אין אלישע שורף או הורג באופן‬ ‫כלשהו‪ .‬מלך ישראל מבקש רשותו של הנביא להורגם‪ ,‬והנביא מסרב‪ ,‬ואומר לו‪" :‬האשר‬ ‫שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה"? הוא מאכילם משקם ושולחם לאדוניהם‪ .‬תוצאת‬ ‫המהלך‪" :‬ולא יספו עוד גדודי ארם לבוא בארץ ישראל‪ .‬יש להעיר‪  ‬שיש במהלך של‬ ‫אלישע הגיון צבאי‪ .‬אפקט ההרתעה כאן אדיר‪.‬‬ ‫הגדוד חוזר לארם ומספר כיצד אלישע התגבר עליו לבדו‪ ,‬והוא נשאר חסר אונים אל‬ ‫מול עוצמת הנביא‪ .‬סיפורים אלו המתפרסמים בציבור הרחב מתרחבים ומעצימים‬ ‫את כוח הנביא‪ .‬ומרתיעים מורלית יותר מכל נצחון צבאי‪.‬‬

‫למה חותר אלישע בכל המהלכים שהוא יוזם?‬ ‫פרשיות אלו מעמידות זו מול זו‪ ,‬את כוחו של הנביא שליח‪ ‬ד' ושליטתו על האויב‪,‬‬ ‫אל מול חולשתו של מלך ישראל וכוחו הצבאי‪.‬‬ ‫נראה שאלישע רוצה להביא את העם כולו יחד עם מנהיגיו‪ ,‬להכרה ולאמירה הברורה‪:‬‬ ‫"ד' הוא האלוהים אין עוד"‪[ .‬דברים ד לה]‬ ‫אלישע רוצה‪ ,‬שמה שהתרחש באופן חד פעמי בהר הכרמל‪ ,‬יהפך להכרה הקבועה‬ ‫בתודעתו של כל אחד מישראל‪ .‬אולי אפילו תתפשט הכרה זו מעבר לגבול ישראל‪.‬‬ ‫לכל עמי האיזור‪.‬‬ ‫ואמנם מהלך זה הולך ומתממש!‬ ‫בפרשה הבאה מסופר כי מלך ארם‪ ,‬שם מצור על שומרון‪ .‬הרעב במצור היה כה גדול‪,‬‬ ‫עד שנשים אכלו את פרי בטנן‪ .‬כאשר שומע על כך מלך ישראל הוא אומר‪" :‬ויאמר‬ ‫כה יעשה לי אלהים וכה יוסף‪ ,‬אם יעמד ראש אלישע בן שפט עליו היום‪[ :‬מלכים ב' ו לא]‬ ‫נשאלת השאלה‪ ,‬מדוע רוצה מלך ישראל להרוג את אלישע? וכי אלישע אשם במצור‬ ‫ששם מלך ארם על שומרון?‬ ‫צריכים אנו לאמר‪ ,‬שההכרה שד' הוא האלהים‪ ,‬וביכולתו להושיע על ידי אלישע‬ ‫נביאו‪ ,‬חילחלה בלבו של מלך ישראל‪ .‬על כן אם אלישע יכול להציל את ישראל מידי‬ ‫מלך ארם ואינו עושה זאת‪ ,‬הוא האשם!‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  14‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫המלך שלח שליח להרוג את אלישע ובא בעצמו למקומו של אלישע‪ .‬באותה שעה‬ ‫ישב אלישע עם הזקנים‪ ,‬כפי הנראה עם הסנהדרין‪ ,‬והם לא נתנו לשליח להיכנס‪ .‬אך‬ ‫למלך נתנו להיכנס לבית מושבם‪ .‬רק לאחר שהמלך בעצמו אומר‪" :‬הנה זאת הרעה‬ ‫מאת‪ ‬ד'‪ ,"...‬מודיע אלישע שמחר תהיה ישועה‪" :‬ויאמר אלישע שמעו דבר‪ ‬ד'‪ :‬כה‬ ‫אמר‪ ‬ד'‪ ,‬כעת מחר סאה סלת בשקל‪ ,‬וסאתים שערים בשקל בשער שמרון"‪[ .‬מלכים ב' ז א]‬ ‫השליש אשר למלך‪ ,‬מטיל ספק ביכולת‪ ‬ד' ובאמיתות דברי הנביא‪ .‬בכך מערער הוא‬ ‫את כל ההתקדמות הרוחנית‪ ,‬שאליה חותר אלישע‪ .‬על כן באופן חריג משתמש‬ ‫אלישע כאן במידת הדין‪" :‬ויען השליש‪ ,‬אשר למלך נשען על ידו‪ ,‬את איש האלהים‬ ‫ויאמר‪ :‬הנה‪ ‬ד' עשה ארבות בשמים‪ ,‬היהיה הדבר הזה? ויאמר הנכה ראה בעיניך‬ ‫ומשם לא תאכל"‪.‬‬ ‫בלילה השמיע‪ ‬ד' קולות על מחנה ארם והם ברחו‪ .‬כאשר יצא כל העם לבזוז את‬ ‫מחנה ארם‪ ,‬עמד אותו שליש בפתח ונרמס ברגלי ההמון‪ .‬בכך התקימה נבואת אלישע‪:‬‬ ‫"ומשם לא תאכל"‪.‬‬ ‫שמו של אלישע מתפרסם בכל הגויים‪ .‬כאשר הוא בא לדמשק ואומר לחזאל כי עומד‬ ‫הוא למלוך תחת בן הדד‪ ,‬מתקבלים דבריו כאמת מאת‪ ‬ד'‪.‬‬ ‫אף בישראל‪ ,‬ממליך הוא את יהוא במקום יהורם בן אחאב‪ .‬יהוא מכרית את בית‬ ‫אחאב‪ ,‬והורג אף את איזבל‪.‬‬ ‫יואש בן יהואחז נכדו של יהוא נוכח בעת פטירת אלישע‪ .‬כאשר רואה יואש‪,‬‬ ‫שקרב קיצו של אלישע‪ ,‬הוא בוכה ואומר‪" :‬אבי אבי רכב ישראל ופרשיו"‪.‬‬ ‫[מלכים ב' יג יד] פירש התרגום‪" :‬רבי רבי‪ ,‬דטב להון לישראל בצלותיה‪ ,‬מרתיכין ופרשין"‪.‬‬ ‫[רבי רבי‪ ,‬שטוב להם לישראל בתפילתו‪ ,‬ממרכבות ופרשים] [תרגום יונתן מלכים ב' ב יב]‪.‬‬ ‫המהפך התרחש! בעת הסתלקות אליהו‪ ,‬היחיד שאמר‪" :‬אבי אבי רכב ישראל ופרשיו"‪,‬‬ ‫היה אלישע תלמידו‪ .‬רק הוא הבין שהנביא טוב לישראל בתפילתו מרכב ופרשים‪.‬‬ ‫בעת פטירת אלישע‪ ,‬אפילו מלך ישראל מכיר ומבין שד' הוא האלהים‪ ,‬ונביאו טוב‬ ‫לישראל מרכב ופרשים‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪15  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫‪ ‬ההצליח אלישע או נכשל?‬ ‫במבט ראשון נראה שאלישע הצליח‪ :‬הוא מינה את יהוא למלך על ישראל‪ .‬יהוא‬ ‫היטיב לעשות‪ .‬הוא הכרית את כל נביאי הבעל והאשרה‪.‬‬ ‫מאידך עגלי ירבעם נשארו‪ ,‬ובמשך השנים חזרה הממלכה והידרדרה לעבודה זרה‪.‬‬ ‫יואש [נכדו של יהוא] ובנו ירבעם בן יואש‪ ,‬עובדים עבודה זרה‪ .‬ההצלחה היתה זמנית‪.‬‬ ‫אליהו הנביא הציב נורמות מוחלטות‪ ,‬שאליהן היה צריך העם ומלכו להגיע‪ .‬אלישע‬ ‫נתן לעם להתקדם אט אט לפי יכולתו‪ .‬האין זה ויתור על האידיאל? האין זאת‬ ‫התפשרות עם המציאות?‬ ‫חז"ל אמרו‪" :‬יום שנסתלק בו אליהו‪ ,‬הועמד מלך ברומי"‪.‬‬

‫[ירושלמי עבודה זרה דף ג א]‬

‫רומי היא הממלכה שהחריבה את בית שני‪ ,‬והגלתה את ישראל מעל אדמתם לגלות‬ ‫הארוכה‪.‬‬ ‫חז"ל קשרו את שלבי התפתחותה של רומא‪ ,‬למספר כשלונות של ישראל‪" .‬אמר רב‬ ‫יהודה אמר שמואל‪ :‬בשעה שנשא שלמה את בת פרעה‪ ,‬ירד גבריאל ונעץ קנה בים‬ ‫ועלה בו שירטון ועליו נבנה כרך גדול [של רומי]‪ .‬במתניתא תנא‪ :‬אותו היום שהכניס‬ ‫ירבעם שני עגלי זהב אחד בבית אל ואחד בדן‪ ,‬נבנה צריף אחד וזהו איטליאה של‬ ‫‪2‬‬ ‫יון" ‪[ .‬שבת דף נו ב]‬ ‫הרב קוק מבאר ב'עין אי"ה'‪ :‬חטאו של שלמה היה בהכנסה של תכנים זרים לרוח‬ ‫ישראל‪ .‬רומי יכולה להכות בישראל רק בגלל הסיגים שדבקו בהם‪ .‬תפקיד המכות‬ ‫והיסורים לזכך ולטהר את ישראל‪ .‬כדברי הנביא‪" :‬הוי אשור שבט אפי ומטה הוא‬ ‫בידם זעמי"‪[ .‬ישעיה י' ה]‬ ‫הנישואים לבת פרעה‪ ,‬הביאו בהכרח לחדירת השפעה תרבותית זרה של הגויים לתוך‬ ‫עם ישראל‪ .‬אצל שלמה הטעות היתה בארמון המלוכה‪ .‬שלמה עצמו נשא את בת‬ ‫פרעה‪ .‬על כן‪ ,‬ירד גבריאל ונעץ קנה בים‪ .‬הכוח שניתן לרומי היה מצומצם וקלוש‪.‬‬ ‫קנה בים‪.‬‬

‫‪ 2 2‬א"ר לוי יום שנתחתן שלמה לפרעה נכה מלך מצרים‪ ,‬ירד מיכאל ונעץ קנה בים והעלה שלעטוט ונעשה‬ ‫חורש גדול וזה הוא כרך גדול שברומי‪ .‬יום שהעמיד ירבעם שני עגלי זהב באו רומס ורומילס ובנו שני‬ ‫צריפים ברומי‪ .‬יום שנסתלק בו אליהו‪ ,‬הועמד מלך ברומי‪ .‬ומלך אין באדום נצב מלך‪[ .‬ירושלמי עבודה זרה דף ג א]‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  16‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫לעומת זאת ירבעם הציב עגלים בבית אל ובדן‪ .‬הקלקול מתפשט לכל גבולות הארץ‪.‬‬ ‫בעקבות העגלים התפשטה ההשפעה הנכרית לכל הארץ‪ .‬על כן הכוח שניתן לרומי‬ ‫ליסר את ישראל התרחב מאד‪" :‬אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב‪ ,‬אחד בבית‬ ‫אל ואחד בדן‪ ,‬נבנה צריף אחד‪ ,‬וזהו איטליאה של יון"‪ .‬אין זה קנה בלב ים בלבד‪,‬‬ ‫אלא מדינה שלמה ‪  -‬איטליה של יון‪.‬‬ ‫על פי זה נוכל לבאר את דברי חז"ל‪" :‬יום שנסתלק בו אליהו‪ ,‬הועמד מלך ברומי"‪.‬‬ ‫אליהו נאבק לטהר את השלטון‪ .‬מאבק ללא פשרות‪ .‬מטרתו היתה להחזיר את המלכות‬ ‫למצבה בימי דוד‪ .‬המהלך של אלישע‪  ‬היה תיקון לפי מוכנותו של המלך לשמוע‪.‬‬ ‫אמנם אלישע הגיע לתוצאה יפה‪ .‬אך לא שלמה‪ .‬כאשר תלוי התקון ברצונו של מלך‬ ‫שאינו צדיק‪ ,‬התקון הוא למחצה לשליש ולרביע‪.‬‬ ‫נמצא שדרכו של אלישע לא הביאה לתקון השלם‪ .‬אולי אף אינה יכולה להביא אליו‪.‬‬ ‫אי אפשר להסתמך על ההסכמה והרצון העכשווי של האדם‪ ,‬בתקון המלכות והחברה‪.‬‬ ‫מצב שבו מחליט האדם‪ ,‬מצווה זו מקבל אני עלי ומצווה זו עדיין אינה מקובלת עלי‪,‬‬ ‫הוא מצב לא שלם ולא יציב‪  .‬הגישה האומרת כי האדם בוחר מה לקיים ומה לשמור‬ ‫מתוך מצוות התורה‪ ,‬מעמידה את האדם מעל אלוהיו‪ .‬האדם והחברה צריכים לקבל‬ ‫על עצמם עול מלכות שמים‪ ,‬קבלה של כל המכלול של תורה ומצוות‪.‬‬ ‫"יום שנסתלק אליהו"‪ ,‬הוא יום שבו נחתם הגולל‪ ,‬על תקון שלם של המלכות‪ .‬על‬ ‫כן גדל כוחה של רומי במובן הממלכתי‪" :‬הועמד מלך ברומי"‪ .‬מלך רומי הוא כוח‬ ‫מלכותי‪ ,‬המתנגד לישראל מיסר אותם ומתוך כך אף מתקן אותם‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪17  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫גאולת המצורעים‬ ‫נועם גואטה‬ ‫יְהי ַא ֲח ֵרי ֵכן וַ ּיִ ְק ּבֹץ ֶּבן ֲה ַדד ֶמ ֶל ְך ֲא ָרם ֶאת ָּכל ַמ ֲחנֵ ה ּו וַ ּיַ ַעל וַ ּיָ צַ ר ַעל ׁשֹ ְמרֹון‪...‬‬ ‫וַ ִ‬ ‫"מה ֲאנַ ְחנ ּו י ְֹׁש ִבים ּפֹה ַעד‬ ‫ּאמר ּו ִא ׁיש ֶאל ֵר ֵעהוּ‪ָ :‬‬ ‫וְ ַא ְר ָּב ָעה ֲא ִׁנָשים ָהי ּו ְמצ ָֹר ִעים ּ ֶפ ַתח ַה ָׁ ּש ַער‪ ,‬וַ יֹ ְ‬ ‫ָמ ְתנוּ‪ִ :‬אם ָא ַמ ְרנ ּו נָ בֹוא ָה ִעיר וְ ָה ָר ָעב ָּב ִעיר וָ ַמ ְתנ ּו ָׁשם‪ ,‬וְ ִאם ַׁיָש ְבנ ּו פֹה וָ ָמ ְתנוּ‪ ,‬וְ ַע ָּתה ְלכ ּו וְ נִ ּ ְפ ָלה‬ ‫ֶאל ַמ ֲחנֵה ֲא ָרם; ִאם ַיְחיֻ ּנ ּו נִ ְחיֶה‪ ,‬וְ ִאם ִיְמ ֻיתנ ּו וָ ָמ ְתנוּ"‪ :‬וַ ּיָ קוּמ ּו ַב ּנ ֶֶׁשף ָלבֹוא ֶאל ַמ ֲחנֵה ֲא ָרם‪ ,‬וַ ּיָ בֹא ּו‬ ‫ַעד ְקצֵ ה ַמ ֲחנֵה ֲא ָרם וְ ִה ּנֵה ֵאין ָׁשם ִא ׁיש‪ :‬וַ אדֹנָי ִה ְׁש ִמ ַיע ֶאת ַמ ֲחנֵה ֲא ָרם קֹול ֶר ֶכב‪ ,‬קֹול סוּס‪ ,‬קֹול‬ ‫יִש ָר ֵאל ֶאת ַמ ְל ֵכי ַה ִח ִּתים וְ ֶאת ַמ ְל ֵכי‬ ‫"ה ֵּנה ָ ׂש ַכר ָע ֵלינ ּו ֶמ ֶל ְך ְ ׂ‬ ‫ּאמר ּו ִא ׁיש ֶאל ָא ִחיו‪ִ :‬‬ ‫ַחיִל ָ ּגדֹול‪ ,‬וַ יֹ ְ‬ ‫יהם‪,‬‬ ‫יהם וְ ֶאת ֲחמ ֵֹר ֶ‬ ‫יהם וְ ֶאת סו ֵּס ֶ‬ ‫ּיַעזְב ּו ֶאת ָא ֳה ֵל ֶ‬ ‫ִמצְ ַריִ ם ָלבֹוא ָע ֵלינוּ"‪ :‬וַ ּיָ קוּמ ּו וַ ּיָ נוּס ּו ַב ּנ ֶֶׁשף וַ ַ‬ ‫ַה ַּמ ֲחנֶה ַּכ ֲא ֶׁשר ִהיא‪ ,‬וַ ּיָנֻס ּו ֶאל נַ פְ ָׁשם‪ :‬וַ ּיָ בֹא ּו ַה ְמצ ָֹר ִעים ָה ֵא ֶּלה ַעד ְקצֵ ה ַה ַּמ ֲחנֶה‪ ,‬וַ ּיָ בֹא ּו ֶאל א ֶֹהל‬ ‫ּיִשא ּו ִמ ָׁ ּשם ֶּכ ֶסף וְ זָ ָהב ו ְּבגָ ִדים וַ ּיֵ ְלכ ּו וַ ּיַ ְט ִמנוּ‪ ,‬וַ ּיָ ֻׁשב ּו וַ ּיָ בֹא ּו ֶאל א ֶֹהל ַא ֵחר‬ ‫ּאכל ּו וַ ְּׁיִש ּת ּו וַ ְ ׂ‬ ‫ֶא ָחד וַ יֹ ְ‬ ‫ּאמר ּו ִא ׁיש ֶאל ֵר ֵעהוּ‪" :‬ל ֹא ֵכן ֲאנַ ְחנ ּו ע ִ ֹׂשים ַהּיֹום ַהּזֶ ה‪ .‬יֹום ְּב ֹׂש ָרה‬ ‫ּיִשא ּו ִמ ָׁ ּשם וַ ּיֵ ְלכ ּו וַ ּיַ ְט ִמנוּ‪ :‬וַ יֹ ְ‬ ‫וַ ְ ׂ‬ ‫הוּא וַ ֲאנַ ְחנ ּו ַמ ְח ִׁשים‪ .‬וְ ִח ִּכינ ּו ַעד אֹור ַה ּבֹ ֶקר ו ְּמצָ ָאנ ּו ָעוֹון‪ .‬וְ ַע ָּתה ְלכ ּו וְ נָ ב ָֹאה וְ נַ ִ ּג ָידה ֵּבית ַה ֶּמ ֶלךְ "‪:‬‬ ‫"באנ ּו ֶאל ַמ ֲחנֵה ֲא ָרם וְ ִה ּנֵה ֵאין ָׁשם ִא ׁיש וְ קֹול‬ ‫וַ ּיָ בֹא ּו וַ ּיִ ְק ְרא ּו ֶאל ׁשֹ ֵער ָה ִעיר וַ ִ ּּיַגיד ּו ָל ֶהם ֵלאמֹר‪ָּ :‬‬ ‫(מלכים ב פרק ז)‬ ‫ָא ָדם‪ִּ ,‬כי ִאם ַה ּסוּס ָאסוּר וְ ַה ֲחמֹור ָאסוּר וְ א ָֹה ִלים ַּכ ֲא ֶׁשר ֵה ָּמה"‪:‬‬ ‫‪1‬‬

‫נתחיל עם שיר של רחל המשוררת‬

‫ׂשֹורה" ‪/‬רחל בלובשטיין‬ ‫"יְ וֹם ְּב ָ‬ ‫ּנֹורא‬ ‫ְּב ֶשּׁכְ ָבר ַהּיָ ִמים ָהאֹויֵ ב ַה ָ‬ ‫ֶאת שֹ ְׁמרֹון ֵה ִביא ְּב ָמצֹור;‬ ‫ׂשֹורה‪.‬‬ ‫ַא ְר ָּב ָעה ְמצ ָֹר ִעים לָ ּה ִּב ְּשׂרּו ְּב ָ‬ ‫ׂשֹורת ַה ְּדרֹור‪.‬‬ ‫לָ ּה ִּב ְּשׂרּו ְּב ַ‬

‫לּוב ְש ֵׁטיין סלע (‪ ,)1890-1931‬המוכרת בשם העט "רחל" (ובספרות העברית; רחל המשוררת)‪ ,‬הייתה‬ ‫‪ 1 1‬רחל ְּב ְ‬ ‫מן המשוררות הבולטות בשירה העברית הקלאסית המחודשת‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  18‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫ּכְ שֹ ְׁמרֹון ְּב ָמצֹור – ּכָ ל ָה ָא ֶרץ ּכֻ ּלָ ּה‪,‬‬ ‫וְ כָ ֵבד ָה ָר ָעב ִמּנְ ׂשא‪.‬‬ ‫ׂשֹורת ּגְ ֻאּלָ ה‪,‬‬ ‫ַאְך ֲאנִ י ֹלא א ֶֹבה ְּב ַ‬ ‫ִאם ִמ ִּפי ְמצ ָֹרע ִהיא ָתבֹוא‪.‬‬ ‫ַה ָּטהֹור יְ ַב ֵּשׂר וְ גָ ַאל ַה ָּטהֹור‪,‬‬ ‫וְ ִאם יָ דֹו ֹלא ִת ְמ ָצא לִ גְ אֹל –‬ ‫צּוקת ַה ָּמצֹור‬ ‫ָאז נִ ְב ָחר לִ י לִ נְ ֹפּל ִמ ְּמ ַ‬ ‫ׂשֹורה ַהּגָ דֹול‪.‬‬ ‫אֹור לְ יֹום ְּב ָ‬

‫רחל רוצה טהרה‪ ,‬את בשורת הגאולה איננה רוצה לקבל מטמא‪ ,‬ממצורע‪ .‬גאולה‬ ‫ע"י טהור בלבד‪ .‬ולא‪ ,‬העיקר למות ולהישאר בטהרתה‪ .‬שירת רחל מאוד חזקה‪ ,‬אך‬ ‫לעיתים המציאות מורה ההפך‪ .‬אנו פוגשים את ר' שמעון בר יוחאי באירוע קצת דומה‪:‬‬ ‫"פעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם‬ ‫ושיבעלו את נדות‪ ...‬אמרו מי ילך ויבטל הגזרות? ילך ר' שמעון בן יוחאי שהוא‬ ‫מלומד בנסים‪ ,‬ואחריו מי ילך? ‪ -‬ר"א בר ר' יוסי‪....‬יצא לקראתו בן תמליון‪:2‬‬ ‫רצונכם אבוא עמכם? בכה ר' שמעון ואמר‪ :‬מה שפחה של בית אבא ‪ -‬נזדמן‬ ‫לה מלאך שלש פעמים‪ .3‬ואני לא פעם אחת; יבא הנס מכל מקום‪ .‬קדים הוא‪,‬‬ ‫על בברתיה דקיסר‪ ,‬כי מטא התם‪ ,‬אמר‪ :‬בן תמליון צא! בן תמליון צא! וכיון‬ ‫דקרו ליה ‪ -‬נפק אזל‪ .‬אמר להון‪ :‬שאילו כל מה דאית לכון למישאל! ועיילינהו‬ ‫‪4‬‬ ‫לגנזיה‪ ,‬לשקול כל דבעו‪ .‬אשכחו ההוא איגרא‪ ,‬שקלוה וקרעוה"‬ ‫בסיפור זה רואים את צער רשב"י על כך שהגאולה שלו לא באה ע"י מלאך‪ ,‬ע"י‬ ‫הטהרה והקדושה‪ ,‬אלא ע"י שדים ומזיקים‪ .‬רשב"י מכריע אחרת מרחל המשוררת‪.‬‬ ‫בעוד שהיא מעדיפה למות ולא להיטמא‪ ,‬רשב"י ממשיך במשימה‪ .‬אך יש לדעת כי‬ ‫‪ 22‬בן תמליון ‪ -‬שד שקורין נוטיו"ן‪ .‬רש"י‪.‬‬ ‫‪ 33‬שפחה של [בית] אבא ‪ -‬הגר נזדמנו לה שלשה מלאכים דשלש פעמים כתיב מלאך בפרשה‬ ‫‪ 44‬מעילה יז‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪19  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫רחל איננה בודדה‪ .‬התחושות הללו מנסרות בחלל האוויר עד ימינו אנו‪ .‬אנו רוצים‬ ‫גאולה גלאט‪ .‬גאולה של כופרים וחילונים עוברי עבירות זו לא גאולה ואותה אנו לא‬ ‫רוצים‪ .‬וכי אלפיים שנות גלות מלאים בחלומות וציפיות לגאולה שכזו?!‬ ‫הקב"ה אומר למשה להוציא את בני ישראל ממצרים‪ .‬משה עונה "והן לא יאמינו‬ ‫לי"‪ .‬משה חושש מפני עברו‪ .‬הוא גדל בחוץ‪ ,‬בארמון פרעה והשתולל על סוסים‬ ‫עם נסיכים‪ .‬איש מצרי יצילנו?! המשיח לכאורה אמור לצמוח מעומק הקדושה של‬ ‫האומה ולא כנטע זר מחוצה לה‪.‬‬ ‫בני ישראל יוצאים ממצרים‪ .‬האם כולם יצאו? ידועים דברי חז"ל על כך שרק אחד‬ ‫מחמש יצא‪ .5‬כמות המתים היא עצומה‪ ,‬אותם הנשארים מתו בחשיכה‪ .‬וכי לא ראו‬ ‫את עשר המכות?‬ ‫ חלקם היו עובדי ע"ז ולא רצו לצאת‪.‬‬‫ חלקם פחדו לברוח‪ ,‬לצאת אל המדבר‪.‬‬‫חלקם אמרו שנבואת אברהם לא תמה‪ :‬עברו רק ‪ 210‬שנים ואנו אמורים להשתעבד‬‫עוד ‪ 190‬שנים‪ .‬אתם יוצאים לפני הזמן‪ ,‬יש כאן התאבדות רוחנית‪ ,‬אסור לעלות‬ ‫בחומה‪.‬‬ ‫ַ"רּבֹות ַמ ֲח ָשׁבֹות ְּבלֶ ב ִאיׁש וַ ֲע ַצת יְ הוָ ה ִהיא ָתקּום" האדם חושב מחשבות בליבו‪ ,‬אך‬ ‫לקב"ה יש איזו עצה שבעזרתה האדם יתקדם‪ .‬האדם קרוי לעמוד בענווה אל מול‬ ‫החיים ולהבין כיצד הקב"ה מדבר אליו מבעד לשורות ההיסטוריה‪.‬‬ ‫מדובר בקושי מוכר‪ .‬לאדם תפיסה ברורה ביחס לסדר גאולתו הראוי‪ ,‬אך לעתים‬ ‫מחשבות הקב"ה שונות משל בן האדם‪ .‬כיצד יגיב האדם כאשר הדברים יתבררו‬ ‫אחרת? זו נקודת ענווה דקה מאוד‪ .‬לעתים האדם נדרש למאבק ולניסיון לשינוי‪,‬‬ ‫לעתים האדם קרוי להפתח למשהו חדש‪ ,‬שמא הוא לא רואה את הדברים בעין הנכונה‬ ‫והוא צריך לכוון את מבטו אל מול המבט האלוהי‪ .6‬הדים לכך ניתן למצוא בדברי ר'‬ ‫יששכר טייכטל בעל אם הבנים שמחה‪:‬‬

‫ֹלהים ֶאת ָה ָעם ֶּד ֶרְך ַה ִּמ ְד ָּבר יַ ם סּוף וַ ֲח ֻמ ִשׁים ָעלּו ְבנֵ י יִ ְש ָׂר ֵאל ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִ ם‪( .‬שמות יג יח) רש"י‪:‬‬‫‪ 5 5‬וַ ּיַ ֵּסב ֱא ִ‬ ‫"ד"א חמושים מחומשים אחד מחמשה יצאו וד' חלקים מתו בשלשת ימי אפילה"‬ ‫‪" 6 6‬קֹול צ ַֹפיִ ְך נָ ְשׂאּו קֹול יַ ְח ָּדו יְ ַרּנֵ נּו ּכִ י ַעיִ ן ְּב ַעיִ ן יִ ְראּו ְּבׁשּוב ה' ִצּיֹון" הנביא קורא לבני עמו אז ובייחוד בימינו‬ ‫על מנת לכוון את עינינו האנושית אל מול העין האלוקית‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  20‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫"ונראה לי שכמו שהקץ סתום ונעלם ואין חזון כמו כן אופן הוויתו ואיכות הגאולה‬ ‫איך יתחיל ואיך יוגמר ואיך השתלשל הוא סתום ונעלם‪ ...‬מפני זה כתב הרמב"ם ז"ל‬ ‫שלא ידעו הדברים ההם איך יהיו עד שיהיו עכ"ל הק'‪ .‬עכ"פ אין לנו ידיעה ברורה‬ ‫באופן הווית הגאולה עד שיהיה‪ .‬וכן כתב הרמב"ם בעצמו שם באיגרת תימן וז"ל‪:‬‬ ‫אבל איכות עמידתו דע שלא תדע עמידתו קודם היותה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬א"כ אין לנו לדחות‬ ‫שום ענין שיש לומר שהוא התנוצצות הגאולה‪ ,‬דשמא רצון העליון הוא כך שיהיה‬ ‫נעשה דוקא באופן זה‪"...‬‬ ‫אנו תפילה שעם ישראל ואנחנו בתוכם נשתדל ללכת לאורו של רשב"י‪ ,‬אנו לא‬ ‫מכתיבים לקב"ה כיצד הגאולה תגיע‪ .‬בפרקנו נבואה שהוצרכה לדורות‪ .‬הגאולה‬ ‫לדורות מגיעה דווקא ע"י ‪ 4‬מצורעים!‬ ‫ברור מדוע זו נבואה הנצרכת לדורות; כאן מתחדשת ההבנה כי לא הכול הולך לפי‬ ‫דעותינו ומחשבותינו‪ ,‬לעתים במישור הלאומי ולעתים בעולמנו הפרטי‪ .‬שנזכה‬ ‫לגאולה שלימה במהרה בימינו‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪21  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫ברכות הנהנין‬ ‫הרב יהונתן שטרנברג‬

‫המשנה בתחילת פרק שישי בברכות מתחילה לעסוק בעניין ברכות על מאכלים‪.‬‬ ‫העיסוק מתחיל ישירות בנוסח הברכות הראוי לסוגי המאכלים השונים‪.‬‬ ‫היה ראוי שיפתחו באמירה שיש חיוב ברכה על מאכלים ‪ .‬הערה זו דומה לשאלת‬ ‫הגמרא בתחילת מסכת ברכות בעניין קריאת שמע‪ .‬שם העירה הגמרא שלא היה‬ ‫לפתוח עניין קריאת שמע בקביעת הזמן לקריאה אלא בעצם חיוב הקריאה‪.‬‬ ‫מכל מקום כאן הגמרא כלל לא רואה לנכון להעיר הערה זו‪.‬‬ ‫בראשונים מבואר שלעניין ברכה על מזון לא העירו כך כיוון שהדבר מובן מסברא‬ ‫שיש חיוב לברך או לכל הפחות עניין לברך‪.‬‬ ‫נראה שהסברא הפשוטה היא מצד הצורך להכיר טובה ולהודות על הטובה שקיבל‬ ‫האדם‪ .‬כלומר במידה שאדם מאמין ומבין שיש בורא שדואג ומספק את צורכו ‪ ,‬אם‬ ‫כן ברור שהישרות מחייבת להכיר טובה ולהודות על כך‪.‬‬ ‫סברא זו של הכרת הטוב ואמירת תודה מתבררת שאינה בהכרח נכונה ביחס לברכה‪.‬‬ ‫במהלך חיפושיה אחר מקור לחיוב ברכה מביאה הגמרא שמהפסוק האמור בעניין‬ ‫הלכות רבעי בתורה נלמד חיוב בברכה אחת על המזון וממילא יהיה זה ברכה אחר‬ ‫המזון ולא לפניו‪ ,‬לכאורה מצד שברכה כדוגמת זה מצינו בתורה על לחם‪ .‬אומרת‬ ‫הגמרא שלפי זה נלמד קל וחומר מברכה אחר לחיוב ברכה לפני‪ .‬הגמרא מנסחת את‬ ‫הקל וחומר כך‪ :‬אם כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן‪ .‬אם חיוב ברכה הוא‬ ‫מצד הכרת הטוב ואמירת תודה‪ ,‬אין זה קל וחומר‪ ,‬שהרי אחר האכילה חווית ההנאה‬ ‫של האדם מתעצמת כך גם תחושת הכרת הטוב והצורך להודות‪.‬‬ ‫נראה שצריך לחדד שאומנם מצד הרגשת הצורך של האדם להודות אכן מתעצם‬ ‫הדבר אחר האוכל אבל החיוב להודות גדול יותר לפני האוכל‪ .‬אחר האכילה ההודאה‬ ‫מצומצמת לפי ההנאה אותה חש האדם אבל לפני האכילה יש צורך להודות מצד‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  22‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫שברמה מסוימת יש בידו יכולת ליהנות מגוון רחב יותר של הנאות כיד הדמיון הטובה‬ ‫עליו ואם כן חובת ההודאה והכרת הטוב גדולה יותר‪ ,‬כעין שמצינו באמירה שהצפייה‬ ‫לישועה גדולה מהישועה‪..‬‬ ‫בשו"ת הרשב"א מביא ששאלוהו איך יתכן לברך את השם הרי מה יועיל העבד לאדונו‬ ‫ומה הוא יכול להוסיף תת לו‪ .‬כלומר תפיסת השואל שברכה אינה תודה אלא רצון‬ ‫להחזיר ולהשפיע טובה להשם‬ ‫הרשב"א עונה שאכן עניין ברכה היא תוספת וריבוי השפעה טובה אבל בברכה אין‬ ‫האדם משפיע טובה על השם אלא מציין ומשבח את השם בהיות ברוך‪ ,‬כלומר מקור‬ ‫השפע בעולם ללא שמתחסר הוא בכך‪ .‬אם כן להבנה זו עניין הברכה אינה אמירת‬ ‫תודה אלא שבח להשם על יכולותיו בהשפעת טוב בעולם שאיתו נפגש האדם בהקשר‬ ‫לכך שאוכל‪.‬‬ ‫להבנה זו ניתן לומר שאכן יש לשבח לפני קבלת הטוב כדי שדבר זה יהיה חלק מהריצוי‬ ‫לקבלת השפע כמו שמצינו שקודם שאדם מבקש עליו לשבח בתפילת העמידה‪.‬‬ ‫העניין לשבח לפני האכילה אינו רק מצד התפיסה המוסרית כעין תפילת העמידה‪,‬‬ ‫אלא גם כדי לקשר שפע גשמי עם מקור ההשפעה העליון ובכך לתת לו משמעות‬ ‫עליונה יותר ואין כאן מקומו להאריך בעניין זה‪.‬‬ ‫בגמרא פסחים מובא בעניין ברכת המצווות שיש לברך על המצווה קודם עשייתה‬ ‫הריטב"א מבאר זאת שמעשה המצווה זה עבודת השם בעולם המעשה והברכה היא‬ ‫הכוונה במצווה שזה עבודה שבמחשבה ובדיבור ויש להקדימה לעבודה המעשית‪.‬‬ ‫ביאור דבר זה שהעבודה במחשבה ובדיבור נותנת תוקף ומשמעות לעשייה שאכן‬ ‫תהיה מעשה מצוותי שהרי בלא זה אין זה אלא עשיה אנושית חסרת משמעות‪.‬‬ ‫בכוזרי מבאר ברכת הנהנין על המזון בצורה דומה‬ ‫הכוזרי מבאר שברור הדבר שככל שמודעתו של האדם גדולה כך הנאתו גדולה‬ ‫ממעשה ההנאה הוא ממשיל הדבר בעניין הנאת אדם הגדולה משל חיה וכן הנאת‬ ‫השיכור פחותה משל מי שאינו שיכור‪.‬‬ ‫גם לדבריו של הכוזרי עניין הברכה לפני המזון כדי לכוון דעתו של האדם להתרכז‬ ‫בהנאה שעתידה לבוא אליו ובכך להעצים את הנאתו‪ .‬בלשונו נאמר כך‪" :‬לעומת זה‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪23  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫ההכנה להנאה וההבחנה בה והמחשבה על העדרה לפני בואה כל אלה כופלות את‬ ‫הנאה וזה אחת מתועלות הברכות ואז תכפל השמחה על הנאה זו"‪.‬‬ ‫לדברי הכוזרי ברור שעיקר העניין היא הברכה שתהיה לפני המזון ואין טעם לברך‬ ‫ברכה בעניין זה אחר המזון‪.‬‬ ‫בגמרא ברכות ישנה מחלוקת אמוראים מה יעשה אדם שאכל בלא ברכה‪ ,‬אחד אומר‬ ‫שוודאי אין לו תקנה ובלשונו וכי מי שאכל שום יחזור ויאכל שום הרי זה מעוות שלא‬ ‫יוכל לתקון ויש מי שאומר שיברך אחרי ובכך יתקן‪.‬‬ ‫ניתן לבאר מחלוקת זו בדיון הנזכר לעיל מה עניין הברכה לפני המזון שאם העניין‬ ‫ככוזרי להעצמת עניין ההנאה ודאי אין מה לברך לאחר מכן ואם העניין הוא אמירת‬ ‫תודה מסתבר שגם אחר האכילה יש עניין לברך ברכה זו ואם העניין לשבח יש לעיין‬ ‫בדבר‪.‬‬ ‫אם כן מצינו ג' משמעויות לברכת לפני המזון אמירת תודה‪ ,‬נתינת שבח וכיוון הדעת‬ ‫לחוויית ההנאה‪.‬‬ ‫יש להוסיף עניין נוסף בברכה שמתבאר מתוך דברי המדרש‪.‬‬ ‫מובא על יתרו שכאשר שמע את כל הקורות של ישראל ביציאתם ממצרים אמר ברוך‬ ‫השם אשר הצילו מיד מצרים ואומר המדרש מכאן גנאי לישראל שעד שבא יתרו‬ ‫ושמע הדברים לא היה מי שברכו להשם על כך‪.‬‬ ‫אכן מדרש זה גורם לנוע באי נוחות ביחס להכרת הטוב או חוסר החיבור הטבעי של‬ ‫בני ישראל להנאות הבאות להם מאת השם‪.‬‬ ‫נראה לבאר העניין שהרי עם ישראל אמר אחר הצלתו בים סוף שירה ודבר זה הוא‬ ‫כשבח וברכה להשם‪.‬‬ ‫אלא שההבדל בין שירה הבאה לו לאדם לבין ברכה היוצאת מפיו ששירה היא התפרצות‬ ‫הנובעת מהתפעלות כללית שבאה לאדם בראותו את נפלאות פעולת השם בעולם‬ ‫לעומת ברכה שהיא אמירת תודה או שבח או העצמת הנאה מתוך עניין הנוגע לאדם‬ ‫באופן אישי וכאשר עם ישראל יוצא ממצרים אין הוא רואה בכך מציאות של טובה‬ ‫אישית הבאה לו לעולם אלא התפתחות כללית שיש להתפעל ממנה ולכאורה דבר זה‬ ‫הוא גדול יותר מברכה אלא שעדיין יש לו לאדם גם לשים לב לרמת האישית שהוא‬ ‫נפגש עם הנהגת השם במציאות‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  24‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫אם כן יש על האדם להחזיק הן במידת השירה והן במידת הברכה על כל פרטיה ובכך‬ ‫יקשר עצמו בכל צעד ושעל למציאות השם והופעתו בעולם‪.‬‬ ‫בשם השם נעשה ונצליח‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪25  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫הערה קצרה לא מעובדת‬ ‫וניצוצות של מחשבה‬ ‫מסכת ברכות פרק שישי כיצד מברכין לה‪ .‬לה‪:‬‬

‫הרב נתנאל אביטן‬

‫א‬ ‫המשנה והגמרא במסכת ברכות פרק שישי מלמדות אותנו כיצד ולמה מברכים‪.‬‬ ‫או ליתר דיוק המשנה אומרת לנו כיצד מברכים‪ ,‬והגמרא דנה בסיבת החיוב של‬ ‫הברכה‪ .‬עולה מהגמרא (לה‪ ).‬ע"פ חלק מהראשונים‪ 1‬ומהאחרונים שאנחנו מברכים‬ ‫כדי להתיר את הפרי לאכילה‪ .‬לפני הברכה הפרי לא שלנו‪ ,‬לפני הברכה הפרי שייך‬ ‫לקב"ה ולכנס"י "כל הנהנה מהעוה"ז ללא ברכה כאילו גוזל לקב"ה וכנסת ישראל"‬ ‫(לה‪ ):‬ולאחר הברכה הפרי מותר לנו באכילה‪ .‬הברכה מתירה את הפרי לאכילה ומהווה‬ ‫כעין פדיון‪ .2‬יש שיטה אחרת לסיבת הברכה והיא הודיה‪ ,‬אמירת תודה‪ ,‬כך בפשטות‬ ‫עולה מדברי רש"י בד"ה "אלא סברא הוא" "‪...‬אלא סברא הוא דכיון דנהנה צריך‬ ‫להודות" מה היחס בין השיטה שסוברת שהברכה היא הודיה לבין השיטה שסוברת‬ ‫שהברכה היא מתיר? נראה מהאחרונים שחז"ל חייבו ברכה ומתוך החיוב נוצר גם‬ ‫האיסור לאכול ללא ברכה‪ .3‬עולה מדבריהם שחובת הברכה היא מדין דרך ארץ כמו‬ ‫ברכת המצוות‪ ,‬וחז"ל תיקפו את חובת ברכות הנהנין בכך שאסרו לאכול ללא ברכה‪.‬‬ ‫‪ 1 1‬ריטב"א ד"ה אלא סברא הוא "‪ ...‬משום דכתיב לה' הארץ ומלואה כדלקמן והיאך יטול אדם מה שאינו שלו‬ ‫ולא יטול ממנו רשות"‬ ‫‪ 2 2‬גה"ש ברכות י"ב ע"א‪ ,‬ובפשטות עולה מדבריו שסיבת חיוב הברכה היא להתיר את האיסור ואולי יש בזה‬ ‫כעין פדיון של הקודש‪ ,‬אך נראה יותר כדברי הגרש"ז אוירבאך כפי שמובא למעלה וצ"ע‬ ‫‪ 3 3‬מנחת שלמה חלק א'‪ ,‬סימן יח'‪ ,‬אות ח'‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  26‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫אך האיסור אינו עומד בפני עצמו‪ ,‬ותפקיד הברכה הוא להיות מתיר לאיסור‪ ,‬אלא‬ ‫האיסור הוא תוצאה של חובת הברכה שייסדו חז"ל‪ ,‬ואולי כך מדויקים הדברים שהוי‬ ‫"כאילו גזל" ולא גזל ממש אם לא ברך‪ .‬אך השיטה הראשונה אולי תסבור שהאיסור‬ ‫אינו התוצאה אלא האיסור קדם לחובת הברכה‪ ,‬ואדם האוכל פרי ללא ברכה "מעל"‬ ‫ולא כאילו מעל‪ ..." ,‬וכל הנהנה מהעוה"ז בלא ברכה מעל"‪ .‬אם כן‪ ,‬מבואר שהברכה‬ ‫שתיקנו חז"ל באה בעקבות איסור המעילה שקיים בפרי והברכה מגיעה בעקבות‬ ‫האיסור‪( .‬אולי אפשר לבאר שנחלקו האם הכרת הטוב היא השורש לברכה‪ ,‬כלומר הברכה היא עצמית ולא‬ ‫תוצאה של איסור שקדם לה‪ .‬זאת אומרת שהברכה היא הביטוי העמוק ביותר להכרת הטובה המצויה באדם ואנו‬ ‫נקראים מהסברא הפנימית שבנו לברך‪ ,‬וזו התנועה הנשמתית שבאדם לייחד את העוה"ז והעוה"ב‪ .‬ההנאה והברכה‬ ‫הם גוף ונשמה‪ ,‬והאדם ש'מבשרו אחזה אלוה' מתוך נשמתו‪ ,‬מתוך מחשבתן של ישראל שקדמו לעולם‪ ,‬סברא למה‬ ‫לי קרא‪ .‬מבין שזו נקודת עניינו בעולם לחבר בין העולמות‪ .‬או שמא יש איסור הקודם לברכה‪ .‬והאיסור הוא יוצר את‬ ‫הברכה אך ללא האיסור לא היינו חושבים לברך כלומר האדם הוא אורח בעולם הזה‪ ,‬העולם נברא בשבילו אך הוא‬ ‫לא קניינו האישי‪ ,‬לכן הברכה בהקשר הזה היא בקשת רשות (ריטב"א ד"ה סברא הוא) כלומר הברכה אינה עצמית‬ ‫אלא מתייחסת ובאה להתיר כעין פדיון)‬

‫‪ ‬בעקבות הדברים‬ ‫ב‬ ‫העולם הזה לא שלנו‪ ,‬הוא של הקב"ה וכנסת ישראל‪ ,‬האדם הוא אורח בגנו של‬ ‫הקב"ה שהכול שלו‪ .‬לכן כשהוא בא לאכול הוא אינו יכול לגשת לאוכל בלי לעבור‬ ‫תהליך של התברכות‪ ,‬עלייה פנימית‪ ,‬התקדשות‪ .‬הברכה מביאה את האדם למקום‬ ‫בו הוא יכול לגשת לאוכל לא ממקום שורד‪ ,‬חייתי‪ .‬אלא כאדם שהמפגש שלו עם‬ ‫החומר מעלה הן את הגברא והן את החפצא‪ .‬ההתהלכות של האדם בעוה"ז מתוך‬ ‫הבנה שהוא נמצא בתודעה שהעולם לא שלו‪.‬‬ ‫לכן הוא צריך להיות נזהר יותר מלהזיק את חברו מאשר להיות ניזק (תו"ס ב"ק) וכן‬ ‫כמובן שלא להזיק את העולם של הקב"ה‪ .‬אך נראה שהסברא לברך מביאה את האדם‬ ‫למדרגה עליונה יותר‪ ,‬ההתהלכות של האדם בעולם היא אינה התהלכות של חיה‬ ‫שורדת‪ ,‬אלא של אדם הנמצא בעולמו של הקב"ה‪ .‬הברכה היא הנטייה העמוקה ביותר‬ ‫שמקננת באדם להפוך את הנטיות השורדות של האדם לנטיות של קרבת אלוקים‪,‬‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪27  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫דרך ההנאה‪ .‬התוצאה היא שהאדם מתברך ודרכו גם ההנאה נכפלת משום שהיא‬ ‫מחוברת לשורש החיים‪ .‬זו מסקנת הגמרא שהשורש לברכה נעוץ בסברא הקודמת‬ ‫לתורה (ויתבאר בהמשך בעז"ה)‪ .‬אמר רב יהודה‪ :‬האי מאן דבעי למהוי חסידא‪ ,‬לקיים מילי‬ ‫דנזיקין‪...‬ואמרי לה‪ :‬מילי דברכות‪( .‬בבא קמא דף ל עמוד א)‪.‬‬

‫ג‬ ‫ברכות הנהנין‪ ,‬הן ברכות העונג‪ .‬עונג ללא ברכה‪ ,‬הוא עונג אטום‪ ,‬סגור‪ .‬כשאדם לא‬ ‫מברך (מבריך‪ ,‬מחבר) הוא מנתק את המהות‪ ,‬את הנקודה הפנימית מהחומר‪ .‬כשהרוח‬ ‫מסתלקת מהחומר הוא מתפורר‪ ,‬ונעלם‪ .‬חיבור הברכה להנאה כופלת את ההנאה‬ ‫(כוזרי מאמר שלישי)‪ ,‬משום שהעונג מחובר לשורשו‪ ,‬לנקודת החיים שבו‪ .‬הנאות הן‬ ‫חשובות מאוד גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמיים והקב"ה ברא את הטבע כדי‬ ‫"להנות" את בריותיו‪ .‬אך הנאה העומדת בפני עצמה‪ ,‬עלולה להיות הרסנית כל דבר‬ ‫שעומד בפני עצמו ללא חיבור למקור עלול לחרב את עצמו ואחרים‪ .‬ההנאה עלולה‬ ‫להפוך ליעד ולמטרה הסופית ובמקום שהאדם יפתח את עצמו דרך ההנאה לאלוקים‬ ‫חיים למקור החיים‪ .‬ההנאה הופכת להיות מרכז והאדם משתמש בכוחותיו ובזולת‬ ‫בשביל הנאתו‪ ,‬ובכך הוא משמין ומתנתק מנשמתו‪ ,‬על כך אומרת התורה "וַ ּיִ ְׁש ַמן‬ ‫לֹוּה ָע ָׂשהּו וַ יְ נַ ֵּבל צּור יְ ֻׁש ָע ֽתֹו" (דברים פרק לב‪ ,‬טו)‬ ‫יְ ֻׁשרּון וַ ּיִ ְב ָעט ָׁש ַמנְ ָּת ָע ִב ָית ּכָ ִׂש ָית וַ ּיִ ּטֹׁש ֱא ַ‬ ‫וכתוב במדרש‪:‬‬ ‫שמנת עבית כסית‪ ,‬אלו שלשה דורות שלפני ימות המשיח שנאמר ותמלא‬ ‫ארצו סוסים ואין קצה למרכבותיו ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאוצרותיו‬ ‫ותמלא ארצו אלילים למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעותיו‪ .‬ויטוש‬ ‫אלוה עשהו" (ספרי דברים פרשת האזינו פיסקא שיח)‪.‬‬ ‫לפני ימות המשיח יש השמנת יתר‪ ,‬השפע מטשטש את הראייה הפנימית של האדם‪,‬‬ ‫והאדם שוכח את מקורו‪ .‬תודעת העונג מקיפה את האדם ואוסרת אותו בכלובי זהב‪.‬‬ ‫בכך האדם מאבד את הקשר למקורותיו העצמיים‪ .‬האדם משתחווה למעשה ידיו‬ ‫ונוטש את מקורו‪' ,‬אלוה עשהו'‪ .‬אותה השמנה כפי שמבואר בעומק באורות מביאה‬ ‫למרידה רוחנית (אורות התחיה מד)‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  28‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫אולי בלימוד מילי דברכות וקיומן‪ ,‬יש בו משום פתיחת פתח והפיכת ההשמנה‬ ‫הרוחנית לגדילה רוחנית‪ ,‬ובמקום להשמין ולשקוע השפע הפיזי שרומז גם לשפע‬ ‫רוחני גבוה מאוד יגדל את האדם והשפע יהפוך לחומר עליו תוטבע צורה אלוהית‬ ‫מופלאה‪ ,‬שם מלא על עולם מלא‪.‬‬ ‫הברכה היא ערוץ ושער שהאדם פותח בתוכו לאלוקים חיים‪ ,‬ההנאה הופכת למפגש‬ ‫חי ופועם עם הקב"ה‪ .‬דרך ההנאה האדם מתברך ממקורו וכך כל המציאות‪ ,‬אפילו‬ ‫המציאות הדוממת מתברכת‪ .‬ע"פ הכוזרי ההנאה נכפלת‪ ,‬זאת אומרת שקרבת אלוקים‬ ‫מעצימה ומקרבת את החיים לטעם העדין שלהם‪ .‬ההשמנה היא תוצאה של שכחת‬ ‫אלוקים‪ ,‬הברכה פותחת את האדם למקורותיו הרוחניים‪ ,‬ובכך הופכת את האדם‬ ‫משורד‪ ,‬לאדם חי‪ ,‬לחסיד‪.‬‬

‫ד‬ ‫אכן נחלקו בכך האחרונים‪ ,‬הפני יהושע סובר שמסקנת הגמרא בסברא למה לי קרא‬ ‫שהברכות הם מהתורה‪ .‬כלומר הברכות חשובות כמו דין תורה ויש להם את הנפק"מ‬ ‫של ספק דאוריתא לחומרא ועוד‪ ,‬ונשאר בצ"ע‪ .‬אך הצל"ח חולק עליו ואומר שההסבר‬ ‫לסברא למה לי קרא אינו יכול לחדש מצווה אלא יכול לחדש רק הנהגה דינית כמו‬ ‫הפה שאסר הוא הפה שהתיר או המוציא מחברו עליו הראיה‪ .‬אולי מתבאר מדברי‬ ‫הפני יהושע שהסברא יכולה לחדש מצווה‪ ,‬משום שסברא היוצאת ממחשבתן של‬ ‫ישראל שקדמה לעולם יכולה ליצור מציאות חדשה המתפרצת ממעמקי נשמתם של‬ ‫חז"ל‪ ,‬מהתושבע"פ הגנוזה במעמקי עם ישראל‪ .‬כלומר יש צד בברכה שהיא תנועה‬ ‫טבעית לנפש‪ ,‬והיא הדרך ארץ שקדמה לתורה לא רק במובן הכרונולוגי אלא במובן‬ ‫האיכותי‪ ,‬כמו שורש וענף‪ .‬ואולי לכן כתוב שגוזל את הקב"ה מצד התורה ונותן‬ ‫התורה (ע"פ הראשונים שמסבירים שיש ברכות ולא רק ברהמ"ז שנלמדות מהתורה לפי המ"ד של כרם רבעי ר"ח‬ ‫ועוד)‪ ,‬וכן את כנסת ישראל‪ ,‬כלומר העצמיות של עם ישראל שקדמה לתורה‪ ,‬וזה לפי‬ ‫מסקנת הגמרא שהברכה היא מסברא (וע"פ הפני יהושע שהסברא היא אינה רק מדרבנן אלא יוצרת‬ ‫מצווה ויש לה תוקף דאורייתאי)‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪29  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫קליפות‬ ‫עידו שפירא‬

‫‪1‬בתחילת פרק שישי במסכת ברכות‪ ,‬הגמרא דנה איזה ברכה צריך לברך על כל‬ ‫מאכל ומאכל‪ .‬מתוך הדיונים השונים עולה השאלה לגבי הברכה על קליפות הפירות‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬נראה שזו שאלה תמימה של אותו ילד שובב המחליט לאכול את קליפת‬ ‫הבננה או התפוז‪ ,‬הרי אדם מן השורה אין רואה בכך כלל מאכל‪ ,‬וממילא לא הייתה‬ ‫עולה בחכתו השאלה מה מברכים עליה‪ .‬במאמר זה אנסה לחדד קצת יותר את‬ ‫השאלה ברבדיה השונים‪ ,‬מלמטה למעלה‪.‬‬

‫‪ ‬הצגת הסוגיה‬ ‫"אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬צלף של ערלה בחוצה לארץ ‪ -‬זורק את האביונות‬ ‫ואוכל את הקפריסין‪ .‬למימרא‪ ,‬דאביונות פירי וקפריסין לאו פירי? ורמינהו‪:‬‬ ‫על מיני נצפה על העלים ועל התמרות אומר בורא פרי האדמה‪ ,‬ועל האביונות‬ ‫ועל הקפריסין אומר בורא פרי העץ! ‪ -‬הוא דאמר כרבי עקיבא; דתנן‪ ,‬רבי‬ ‫אליעזר אומר‪ :‬צלף ‪ -‬מתעשר תמרות ואביונות וקפריסין‪ ,‬רבי עקיבא אומר‪ :‬אין‬ ‫מתעשר אלא אביונות בלבד‪ ,‬מפני שהוא פרי‪( ".‬תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לו עמוד א)‬ ‫אביונות הוא הפרי והקפריסין הוא הקליפה‪ .‬מדברי רב יהודה משתמע שקליפה אינה‬ ‫נחשבת פרי‪ .‬מזה יוצא שקליפה לא מתחייבת בדיני ערלה בחו"ל (כלומר מותר לאכלה כבר‬ ‫בשנה הראשונה של העץ ולא צריך להמתין שלוש שנים ראשונות ושנה רביעית של נטע רבעי)‪ ,‬וממילא לא‬ ‫תתחייב בברכה הרגילה של פרי (בפה"ע)‪ ,‬אלא בברכה נחותה ממנה (בפה"א)‪ .‬הגמרא‬ ‫מקשה על כך ממקור אחר המראה שעל קליפות מברכים בפה"ע‪ ,‬ועונה שיש מחלוקת‬

‫‪ 11‬תודה לרועי כהן שנתן עצות טובות‪ ,‬ועזר לי לפתח רעיונית את המאמר‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  30‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫תנאים בין ר' עקיבא לר' אליעזר לגבי חיוב דין מעשר‪ ,‬ורב יהודה מסתמך בסברתו‬ ‫על דברי ר' עקיבא שקליפות אינן מתעשרות‪ ,‬משום שאינם נחשבות חלק מהפרי‪.‬‬ ‫בהמשך הגמרא מסופר על מר בר רב אשי שהיה זורק את הפרי ואוכל את הקליפה‪.‬‬ ‫זריקת הפרי היא מחמת איסור ערלה‪ ,‬אך את הקליפה יכול לאכול משום שאינו‬ ‫החשיבה לפרי כלל‪ ,‬וממילא לא חל עליה איסור ערלה‪ .‬בהמשך‪ 2‬הגמרא מנסה לברר‬ ‫מדוע לא מחשיבים את הקליפה בתור פרי‪ ,‬ומגיעה תוך כדי הדיון למספר הגדרות‬ ‫שונות מתי הקליפה נחשבת פרי ומתי היא לא נחשבת‪.‬‬

‫‪ ‬ניסיון רבא להגדרת הקליפה‬ ‫הגמרא הגדירה קליפה כשומר לפרי‪.‬‬ ‫הניסיון הראשון של רבא להגדרת הקליפה כשומרת לפרי הוא שהקליפה מחוברת‬ ‫לפרי בין אם הפרי מחובר לעץ ובין אם נתלש ממנו‪ .‬כלומר‪ ,‬הקליפה תמיד צמודה‬ ‫לפרי‪ .‬לעולם כשנפגוש את הפרי נפגוש גם את קליפתו‪ .‬זהו מוצר אחד שהולך לכל‬ ‫מקום ביחד‪ .‬כל מציאות אחרת של קליפה שאינה קשורה כל הזמן לפרי מוציאה אותה‬ ‫משם פרי‪ .‬נדייק שקליפה זו לעומת קליפות אחרות לא הכרחית להתפתחות הפרי‪,‬‬ ‫והקשר שלי אל הפרי על פניו מקרי‪ .‬היא שומרת על הפרי מנזקים חיצוניים בלבד‪.‬‬ ‫הניסיון השני של רבא להגדרת הקליפה כשומרת לפרי הוא שהקליפה נמצאת צמודה‬ ‫לפרי כל זמן שהפרי עדיין בתהליך הבשלה‪ .‬אם הקליפה מתנתקת מהפרי לפני גמר‬ ‫בישולו – אין היא נחשבת כשומרת לפרי וממילא אינה נחשבת חלק מהותי מן הפרי‪.‬‬ ‫על פי זה‪ ,‬הקליפה היא חלק מהותי מהבשלת הפרי‪ ,‬חיונית לשעתה בלבד‪ ,‬ולאחר‬ ‫הבשלת הפרי אפשר לזרוק אותה‪ .‬קליפה זו מהותית יותר מהקליפה הראשונה משום‬ ‫שהיא שייכת לגידול והצלחת הפרי לכדי הבשלתו‪.‬‬ ‫‪ 22‬תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לו עמוד ב‪:‬‬ ‫ותיפוק ליה דנעשה שומר לפרי‪ ,‬ורחמנא אמר‪ :‬וערלתם ערלתו את פריו ‪ -‬את הטפל לפריו‪ ,‬ומאי ניהו ‪ -‬שומר לפרי!‬ ‫אמר רבא‪)1( :‬היכא אמרינן דנעשה שומר לפרי ‪ -‬היכא דאיתיה בין בתלוש בין במחובר‪ ,‬הכא ‪ -‬במחובר‬ ‫איתיה‪ ,‬בתלוש ליתיה‪....‬‬ ‫אלא אמר רבא‪)2( :‬היכא אמרינן דנעשה להו שומר לפירי ‪ -‬היכא דאיתיה בשעת גמר פירא‪ ,‬האי קפרס‬ ‫ליתיה בשעת גמר פירא‪...‬‬ ‫אלא אמר רבא‪)3( :‬היכא אמרינן דהוי שומר לפרי ‪ -‬היכא דכי שקלת ליה לשומר מיית פירא‪ ,‬הכא ‪ -‬כי‬ ‫שקלת ליה לא מיית פירא‪...‬‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪31  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫הניסיון השלישי של רבא להגדרת הקליפה כשומרת לפרי הוא שאם ניקח את הקליפה‬ ‫מהפרי‪ ,‬הפרי ימות‪ .‬קליפה זו חיונית לכל אורך חיי הפרי‪ ,‬בין בזמן גידולו בין בזמן‬ ‫שהוא יושב על המדף‪ .‬הקליפה היא שומרת הראש של הפרי גם מפני מזיקי העולם‪,‬‬ ‫ובעיקר היא המחייה אותו בכל רגע ורגע‪ .‬לולי הקליפה הפרי ניזוק בצורה וודאית‪.‬‬ ‫תפקיד קליפה זו קריטי לפרי‪ ,‬ולכן הקליפה תחשב פרי בעצמה‪ .‬קליפה זו עולה על‬ ‫הקליפות הקודמות בתפקודה משום בכך שהפרי צריך אותה תמיד‪ ,‬ובלעדיה אין‬ ‫לו קיום‪.‬‬ ‫אין ברור לנו לגמרי היחס בין הקליפה אל הפרי‪ .‬מצד אחד אנו מנסים לברר מתי‬ ‫הקליפה נחשבת כשומרת על הפרי ובזכותה יש קיום לפרי‪ ,‬אך מצד שני הקליפה‬ ‫מפריעה לנו לגשת אל הפרי ולאוכלו‪ .‬תמיד נרצה לקלף את הקליפה כדי לגשת אל‬ ‫הפרי‪ ,‬לגעת בפנים‪ ,‬עמוק‪ ,‬ללא מחיצות ומחסומים‪ ,‬להריח‪ ,‬לחוש ולטעום את טעם‬ ‫גן עדן‪.‬‬

‫‪ ‬פרי וקליפה‪ — ‬תכלית ושומר‬ ‫פרי תמיד יחשב כתכלית של דבר‪ ,‬היעד אליו אנו רוצים להגיע‪ .‬אדם העובד את השדה‬ ‫במשך כל השנה‪ ,‬עושה זאת על מנת להצמיח ולגדל פירות‪ .‬אם הפרי לא היה לנגד‬ ‫עיניו כל בוקר בזמן קימתו בחושך‪ ,‬או כאשר הוא חורש את השדה כשאגלי הזיעה‬ ‫נוטפים על עיניו‪ ,‬הוא לא היה מסוגל להשקיע כל כך הרבה משאבים וכוחות גוף‬ ‫ונפש בעבודה הקשה‪ .‬טעם הפירות הוא המחזיק של העבודה‪ .‬ובאותו אופן‪ ,‬כשאדם‬ ‫פועל ועמל בעולם על פי יעדים וחלומות שהציב לעצמו‪ ,‬מה שמצליח להחזיק אותו‬ ‫ברגעים הקשים של התהליך היא התכלית הסופית אליה הוא רוצה להגיע‪ ,‬הטעם‬ ‫המתוק של היעד‪ .‬אדם שלנגד עיניו אינה עומדת תכלית עבודתו ועמלו‪ ,‬אינו מסוגל‬ ‫לבצע בצורה איכותית ומלאה את המשימה ששם לעצמו‪ .‬מובן אם כך שהתכלית היא‬ ‫העיקר והיא המניעה את כל המערכת כולה בכל השלבים השונים‪.‬‬ ‫הקליפה‪ ,‬תפקידה לשמור על הפרי‪ ,‬התכלית‪ .‬הקליפות הן המגננות שלנו מהעולם‬ ‫החיצון שעלול לפגוע כל הזמן בפרי הפגיע‪ .‬ללא הקליפות‪ — ‬הפרי יפגע‪ .‬הקליפות‬ ‫משמשות אותנו כדי שנוכל לאחוז בתכלית‪ .‬ומנגד‪ — ‬הקליפה לא נותנת לנו לגשת‬ ‫אל הפרי‪ ,‬ולכן כשארצה לאכול מן הפרי אצטרך לקלף את הקליפה‪ .‬בנוסף‪ ,‬הקליפות‬ ‫בדרך כלל קשות ומרות‪ ,‬לעומת הפרי שהוא רך ובעל טעם טוב‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  32‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫‪ ‬שלוש סוגי קליפות ותפקידם‬ ‫אם נתבונן בשאלת הגמרא‪ — ‬מתי קליפה נחשבת כפרי‪ ,‬נוכל לומר שהיא מנסה לברר‬ ‫אילו קליפות אנו מעוניינים לשמר ואילו קליפות אנו מעוניינים להשליך מעלינו‪ ,‬ומתי‪.‬‬

‫קליפה ראשונה‪ — ‬חומה מפני הסכנות הרוחניות‬ ‫הקליפה הראשונה צמודה לפרי לאורך כל חייו‪ .‬אין זה קשר מחויב‪ ,‬אך מכורח המציאות‬ ‫היא מקיפה את הפרי תמיד‪ ,‬בכל מקום ובכל זמן‪ .‬אפשר להציע שקליפה זו משמשת‬ ‫כחומה מפני סכנות הנמצאות בעולם הגדול‪ ,‬כדוגמת הסינון לפלאפון ודומיו‪ .‬מצד‬ ‫אחד אפשר להסתדר בלי זה‪ ,‬ומצד שני כל עוד אנו משתמשים בחומה זו אפשר‬ ‫לראות ברכה ולמקד את תשומת הלב וכוחות הנפש על הדברים החשובים באמת‪.‬‬

‫קליפה שניה‪ — ‬שלב ביניים להתפתחות‬ ‫הקליפה השנייה‪ ,‬לעומת הראשונה‪ ,‬שימושית והכרחית כל עוד הפרי לא הגיע אל‬ ‫בישולו‪ ,‬כשהאדם עדיין לא הגיע אל היעד אותו הוא בחר‪ .‬אנו מציבים לעצמינו יעדים‬ ‫שונים‪ ,‬אך לעיתים ישנו פער בין מה שאני מסוגל להשיג לבין היעד שהצבתי‪ .‬לאחר‬ ‫שנשיג את היעד נרצה להסיר מעלינו את הקליפה משום שאנו רוצים להגיע אל יעד‬ ‫גבוה יותר ללא מגבלות של מחיצות‪ .‬מצד עצמה קליפה זו שלילית‪ ,‬ותפקידה הבלעדי‬ ‫הוא לעזור לי להגיע אל היעד‪ .‬בתור דוגמא אפשר להביא את המימרא בגמרא לגבי‬ ‫לימוד תורה‪ ,‬שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה‪ .‬מצד אחד בהתבוננות בלימוד תורה‬ ‫אנו מצפים לפגוש מציאות אידיאלית חסרת אינטרסים אישיים ולכן כל מציאות‬ ‫של לימוד תורה כדי להשיג כבוד גורמת לנו לתזוזה קלה במקום מחוסר נעימות‪.‬‬ ‫אך מצד שני אנחנו מבינים שהכבוד דוחף את התלמיד אל לימודו‪ ,‬וממילא לאחר‬ ‫תקופה של התקדמות והתקרבות אל היעד‪ ,‬התורה‪ ,‬התלמיד כבר אינו זקוק יותר אל‬ ‫הכבוד ויכול ללכת על הרגלים בעצמו‪ .‬השלכת הקליפה בשלב המתקדם של הלימוד‬ ‫אינה יכולה להתבצע בשלב מוקדם יות משום שהפרי עדיין לא הגיע לכדי הבשלה‪.‬‬ ‫דוגמא נוספת אנו מוצאים בדבריו של הרב קוק בהתייחסותו ל'תוהו ובוהו' שקדם‬ ‫לעולם‪ .‬הגסות תמיד מגיעה לפני העדינות‪ .‬תפקידה להכין את הקרקע על מנת להגיע‬ ‫לאיכויות גבוהות ומשמעותיות שלא היו יכולות להגיע בלעדיה‪ .‬קליפת החומריות‬ ‫הינה מזוהמת ואינה רצויה מצד עצמה‪ ,‬אך בלעדיה אין אפשרות ליצור את התוכן‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪33  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫הפנימי העמוק והמיוחד‪ .‬ומצד שני‪ ,‬אם לא נדע להתנתק מהקליפה בזמן‪ ,‬היא תשתלט‬ ‫על כל חלקת הטוב ויצא שכרנו בהפסדנו‪ .‬ואלו חלק מדבריו‪:‬‬ ‫"העולם נוצר מתוך תוהו ובוהו‪ ,‬הקליפה קדמה לפרי‪ ,‬החומריות והגסות‬ ‫הקדימה לבא‪ ,‬הדינים הקשים והגבורות שלטו לפני התגלות החסדים‪,‬‬ ‫העיגולים קדמו ליושר‪ .‬ובעולם הפנימי‪ ,‬בעולם הרוחני‪ ,‬הציורי‪ ,‬האידיאלי‬ ‫והאמוני‪ ,‬גם שם הדבר נוהג כן‪ ,‬קדימת הקליפה לפרי‪ .‬העזות‪ ,‬המרוצה‪,‬‬ ‫השטיפה החזקה‪ ,‬מתבצרת במקום נמוך ומזוהם‪ ,‬ומשם יוצאת ונלקטת‬ ‫תמצית שמתעדנת ומתרחנת‪ ,‬מתטהרת ומתקדשת‪ ,‬עד שנותנת את ריחה‬ ‫(שמונה קבצים‪ ,‬קובץ ה פסקה קמז)‬ ‫הנפלא‪ ,‬ריח ניחח לד'‪"....‬‬

‫קליפה שלישית‪ — ‬אור מקיף‬ ‫הקליפה השלישית חיונית לפרי לכל אורך חייו‪ ,‬ובלעדיה הפרי יירקב‪ .‬יכול להיות‬ ‫שהפרי כבר יבשיל (כביכול) לחלוטין אך עדיין הוא יהיה נזקק לקליפה‪ .‬אנסה לגעת‬ ‫במהות הקליפה על ידי כמה הסברים שונים‪ ,‬ומקווה שעינינו יאירו מדברים אלה‪.‬‬ ‫כשאדם נמצא בתהליכי למידה‪ ,‬יש למחנך דילמה תמידית עם מה נכון להפגיש עם‬ ‫התלמיד ובאיזה צורה‪ .‬מצד אחד יש רצון לדחוף את התלמיד כמה שיותר רחוק‬ ‫ולדחוס לו הרבה ידיעות והשגות בזמן מועט‪ ,‬ומצד שני מובן שאם התלמיד יקבל‬ ‫לידיו עודף מידע‪ — ‬הוא יוצף ויטבע תחת המעמסה‪ ,‬יחווה תסכול מכך שאינו מבין‬ ‫כלום‪ ,‬וממילא יצא שכרו של המחנך בהפסדו‪ .‬על פי זה אנו מבינים שהנכון הוא‬ ‫להפגיש את התלמיד עם מה שהוא יכול להכיל במדרגתו‪ ,‬אך אם התלמיד יפגוש‬ ‫רק את הדברים שהוא מסוגל להבין ולהשיג‪ ,‬תחסר לו התשוקה לדברים שאינו יכול‬ ‫להשיג כעת‪ .‬כאן נכנס התפקיד הנוסף של המחנך והוא ליצור אצל התלמיד גירוי‬ ‫אל מה שמעבר להשגתו‪ .‬בתצורת למידה זו‪ ,‬התלמיד מתקדם בצורה שקולה ומדודה‪,‬‬ ‫חווה הצלחה ושמח בלימודו‪ ,‬ומצד שני מבין שכל מה שהוא מבין זה רק קצה הקרחון‬ ‫של השגה גדולה יותר והוא באמת רוצה לאחוז את הקרחון כולו‪ .‬הקליפה בדוגמא‬ ‫זאת היא הקרחון השלם‪ ,‬הידיעות וההשגות הגבוהות שאין יכולת אמיתית לתלמיד‬ ‫להכיל ולהבין‪ .‬הסיבה שהיא נחשבת קליפה היא משום שאם התלמיד יתמקד בכל‬ ‫הקרחון כולו וינסה ללמוד דברים הגבוהים לרמת הבנתו‪ ,‬הוא לא יהיה מסוגל להשיגם‬ ‫באמת‪ ,‬וממילא ישבר ויתייאש מתוך חוסר הצלחה מוחלט בהשגה‪ .‬ומצד שני‪ ,‬תלמיד‬ ‫שאין ניצב בפניו האזור הנותן לו אופק וגירוי לדבר גדול שכרגע אינו מבין‪ ,‬מפסיק‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  34‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫להתפתח ונרקב‪ .‬נשים לב שתמיד אזור הגירוי וההשראה‪ ,‬שכרגע התלמיד אינו יכול‬ ‫להשיגו בדעת‪ ,‬יהפוך במהרה לאזור שהוא מסוגל לתפוס‪ ,‬וממילא המחנך יצטרך‬ ‫לאתגר את התלמיד מחדש עם אזורי גירוי מתקדמים וגבוהים יותר‪.‬‬ ‫במילים אחרות‪ — ‬הקליפה נחשבת אור מקיף‪ .‬אור מקיף הינו כל האור האלוקי המאיר‬ ‫לכל הבריאה כולה‪ .‬מצד אחד הברואים אינם יכולים לקבל את האור בפנימיותם‬ ‫והרגשתם‪ ,‬מצד היותו גדול ומופשט מהם‪ .‬הוא נקרא האור בחינת מקיף ביחס אליהם‪,‬‬ ‫היינו שהוא מעל ומעבר ליכולת השגתם‪ .‬עיקרו של אור מקיף הוא‪ ‬אור אין סוף‪ ‬הבלתי‬ ‫בעל גבול‪ .‬ניסיון יתר להיאחז באור המקיף‪ ,‬בעולם ההשראה‪ ,‬יכול להחריב את עולמי‬ ‫משום שאין לי כלים להכיל את האור האינסופי‪ .‬מצד שני‪ ,‬אני לא יכול להסתדר ללא‬ ‫האור המקיף‪ ,‬הקליפה‪ ,‬ואגיע לריקבון‪ ,‬משום שאדם ללא השראה ונקודת אינסוף‬ ‫להישען עליה סופו להישאר במקומו‪ ,‬וכבר ידוע לנו שרק מה שמת הוא חסר רצון‬ ‫ותנועה‪ .‬כלומר‪ — ‬כל עוד אני קשוב לאור המקיף אני מקושר למקור חיותי‪ ,‬ובתנאי‬ ‫שאני יוצר איזון פנימי בין מה אני מסוגל להכיל לבין מה שהייתי רוצה להכיל אך‬ ‫כרגע זה לא במדרגתי‪.‬‬

‫‪ ‬סיכום דברים‬ ‫ניסינו במאמר זה לשפוך אור חדש על סוגיות ברכת הקליפות שבמסכת ברכות‪.‬‬ ‫הגענו להבנה שקליפות הן לא תמיד הפסולת בחיים שלנו‪ ,‬ולא רק זאת אלא לפעמים‬ ‫הן ממש הכרחיות להתפתחות התקינה שלנו בעולם ואי אפשר כלל בלעדיהן‪ .‬ברגע‬ ‫סיום כתיבת שורות אלו אנו עומדים בין ט"ו בשבט לפורים‪ ,‬בין חג האילנות לבין חג‬ ‫הסרת הקליפות‪ ,‬ומקווים למצוא אצלנו את האיזון הנכון אילו קליפות רצוי לשמר‪,‬‬ ‫ואילו קליפות כדאי לשחרר‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪35  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫הרצון והנעם‬ ‫הרב ינון ברוך‬

‫"במחשבות הגדולות‪ ,‬הכלליות‪ ,‬מתגלה הנועם העליון של עולם הבא‪ ,‬אור‬ ‫הבינה‪ ,‬וברעיונות ועצות המוסר וההדרכה המדותית וכל פרטיה של תורה‬ ‫מתגלה זיו השלום‪ ,‬והשפעת הטוב‪ ,‬המיסד עולם‪ ,‬ומכינו להיות עומד וחי‬ ‫בחיי היחיד ובחיי החברה‪ ,‬בחיי שעה ובחיי עולם‪ ,‬והיינו דרכיה דרכי נעם‬ ‫וכל נתיבותיה שלום‪ .‬וצדיקים הולכים תמיד מחיל אל חיל‪ ,‬מדרך לנתיב‪,‬‬ ‫ומטיילים מנתיב לדרך בעילויים‪ ,‬וטועמים את הנועם בכל עדניו‪ ,‬ומתענגים‬ ‫על רוב שלום‪ ,‬ועולים מן השלום‪ ,‬והמנוחה שבאה לרגליו‪ ,‬אל הנועם‪ ,‬ומרבים‬ ‫נועם בעולם הרוחני ובחיי הנשמות‪ ,‬ושלום בעולם המעשה ובחיי הגויות‪.‬‬ ‫ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום‪ ,‬ומה מונח בתוך‬ ‫הכלי ההוא‪ ,‬עצם הברכה‪ ,‬ומה היא עצם הברכה זהו הנועם‪ ,‬ברכת משה‬ ‫שברך את עושי המשכן‪ ,‬כאשר הביאו אליו‪ ,‬וראה שעשו ככל אשר צוה‪ ‬ד'‬ ‫אותו‪ ,‬ומה ברכה ברכם‪ ,‬ויהי נעם‪ ‬ד' אלהינו עלינו‪ ,‬וכן אמר להם‪ ,‬יהי רצון‬ ‫שתשרה שכינה במעשי ידיכם‪ .‬והיא שכינה העליונה‪ ,‬אוצר הנועם‪ ,‬רחובות‬ ‫‪1‬‬ ‫הנהר‪ ,‬מקור התורה‪ ,‬בכל נועמה"‬ ‫שני סגנונות של מחשבות מתרוצצות באדם‪ :‬מחשבת האמונה ומחשבת המוסר‪.‬‬ ‫באמונה הכול אמיתי‪ ,‬נכון‪ ,‬צודק‪ ,‬ברור‪ ,‬פשוט ומדויק‪ .‬האדם ההוגה מלא בנעימות‬ ‫והוא מרגיש חיבור לאותן המחשבות‪ ,‬הן מחשבותיו שנבעו מתוכו לעומת מחשבת‬ ‫המוסר שבה הדברים עלולים להראות זועפים‪ ,‬כאילו מחמיצי פנים‪ ,‬כמו בציור הידוע‬ ‫של הגמרא בברכות‪" :‬כי מיץ חלב יוציא חמאה במי אתה מוצא חמאה של תורה‬ ‫במי שמקיא חלב שינק משדי אימו עליה"‪ 2‬או "זאת התורה אדם כי ימות באהל‪ ,‬אין‬

‫‪ 11‬שמונה קבצים ו' רעו‬ ‫‪ 2 2‬ברכות סג‪:‬‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  36‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה" שהאדם הולך עם תחושה שכך גם‬ ‫צריך להרגיש‪ ,‬כמו מת‪ ,‬כי צריך לעבוד באופן מוסרי ומכאן הדרך לחוסר חשק לעבוד‬ ‫באמת‪ ,‬אע"פ שאני יודע שהדברים הם אמיתיים היא קצרה‪ .‬בטעות אפשר לחשוב‬ ‫שיש כאן בעיה של יכולת‪ ,‬חוסר כח‪ ,‬הרי אתה מבין שזה נכון אז למה אינך פועל‬ ‫בנידון? למה אינך עושה את מה שצריך? אם אינך מצליח אני אציע לך פתרונות‬ ‫ותחבולות‪ ,‬כמו במסילת ישרים‪ .‬בפסקה שהבאתי למעלה‪ ,‬לדעתי טמונה הטעות‪,‬‬ ‫צריך לחבר בין האמונה למוסר‪ ,‬לראות בעבודה המוסרית את כל הטוב שיש בה והיא‬ ‫גורמת לאדם לסיפוק‪ ,‬לתחושת נעימות וגם לתחושה של קיום‪ ,‬יש לי משמעות‪ .‬יש‬ ‫לי ערך‪ .‬החיבור בין האמונה למוסר‪ ,‬בין הבינה ודעת‪ ‬ד' לשלום והטוב הבונה את‬ ‫העולם‪ ,‬שם נמצא האוצר ששמו הרצון‪ .‬שם הוא מתחבא‪ ,‬כאשר האדם נתקל בחייו‬ ‫במצב שדורש מעשה ‪ -‬מעשה חסד או מעשה גבורה‪ ,‬הרצון יופיע‪ ,‬יתגלה הטוב וגם‬ ‫הנעימות יחד איתו‪.‬‬ ‫זה חלק מהתיקון של ההשפעה שהיה למוסר פעם בעולם‪,‬לעומת המוסר בצורתו‬ ‫המתוקנת‪:‬‬ ‫"עד תור הגאולה העתידה השפענו על העולם רק לימודי חובות‪ ,‬מוסר וצדק‬ ‫היוצא מדעת אלהים אמת‪ .‬וחובות אין העולם חפץ לקבל‪ ,‬ואם הוא מקבל‬ ‫נשאר בלב טינא על המעורר הראשי לידיעת החובה‪ ,‬שאינה נותנת להנפש‬ ‫הברברית להתפשט בכל מאוייה‪ .‬אבל בבא התור של אור העולם להגלות‪,‬‬ ‫יודע לעולם‪ ,‬שדרכי החיים של העונג האמיתי אנחנו משפיעים בעולם‪ ,‬את‬ ‫אושר החיים הנותן לו את ערכו‪ ,‬אשר מבלעדו הוא שלול כל ערך‪ .‬ועונג‬ ‫ואושר זהו דבר השוה לכל‪ ,‬עכ"פ לחשוק בו‪ ,‬ואת המקור המשפיע אושר‬ ‫ועונג מכבדים ומחבבים‪ ,‬וע"כ "יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים‬ ‫‪3‬‬ ‫בכנף איש יהודי"‬ ‫את הדבר הזה אנו צריכים להופיע בחיינו‪" :‬מוסר מתוך עונג"‪ .‬פעם אמר פילוסוף גוי‪:‬‬ ‫"אני שונא את עם ישראל‪ ,‬כי הם לא רק מדברים על מוסר הם ממש מאוהבים בו"‬

‫‪ 33‬אורות ישראל פרק ה‪,‬טו‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪37  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫גם עבורנו יש בכך עבודה‪ ,‬להיות תמיד מחובר לנעם‪ ,‬לענג‪ ,‬לעדן העליון‪ ,‬אבל שקוע‬ ‫בכל רמ"ח אברי באופן אמיתי בעשיית הטוב בעולם‪ ,‬בעשיית השלום בעולם‪ ,‬קודם‬ ‫בתוכי כמובן‪ ,‬והכול מתוך הדרכתה של תורה ש"דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום"‬ ‫"וחובה גדולה היא על הצדיקים‪ ,‬להתעסק תמיד בלימודים ושירות המעוררים‬ ‫את התענוג העליון‪ ,‬כדי שיהיו תמיד מדושני עונג‪ ,‬ומהעונג שלהם ימשך‬ ‫שפע עונג על כל העולם כולו‪ ,‬על כל בחינה של כל בריה כפי מה שהיא‬ ‫יכולה לקבל‪ .‬ומרוב העונג המתמשך מזיו הנשמה הקדושה של הצדיק‬ ‫העליון‪ ,‬בעל ההשגה הבהירה‪ ,‬ימשך נועם של אהבה לכל ישראל ואהבה‬ ‫פנימית לכל טוב‪ ,‬וימחקו כל תוי הקטיגוריות מכל הפנים‪ ,‬וממילא תשתתק‬ ‫החוצפא‪ ,‬ולא תוכל להרים ראש לטשטש את העולם‪ .‬כי כל כחה של הרשעה‬ ‫‪4‬‬ ‫בא מהמרירות הנמצא בנשמות‪"...‬‬ ‫כמובן אין הכוונה להיות רק בלימודים אלו‪ ,‬אך צריך תמיד להיות מלאי "ענג" שזו‪-‬‬ ‫עבודה‪ ,‬נאמנות‪ ,‬גבורה‪ -‬רק מתוך שלושת התכונות הפעולות האלה מגיעים לענג‬ ‫אמיתי‪.‬‬

‫‪ 44‬קובץ א‪,‬שט‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  38‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫"וקראני ביום צרה‪ ,‬אחלצך‪ ,‬ותכבדני"‪— 1‬‬ ‫מבט על צמיחה‬ ‫הרב אריק קמחי‬

‫ ‬

‫פתיחה‬

‫ ‬

‫א‪ .‬הכוח הדוחק‬

‫ ‬

‫ב‪ .‬הכוח הבולם‬

‫ ‬

‫ג‪ .‬שטח ההפקר‬

‫ ‬

‫ד‪ .‬אור תחיית המתים‬

‫‪ ‬פתיחה‬ ‫רבים מתייחסים לתפילה כאל כלי להשלמת חסרים חומריים‪ ,‬נפשיים ואף רוחניים‪.‬‬ ‫ובאמת כך התפילה נתפסת אצל הרבה מאוד אנשים‪ .‬כאן אני רוצה לרדת לשורש‬ ‫הדברים ולברר את שורש המושג מצוקה‪ ,‬אך באור החיובי שלה שהוא המושג "צמיחה"‪.‬‬ ‫בכך אולי ננסה להגדיר ולהאיר אצל האדם את היחס הנכון להתמודדות עם המושג‬ ‫הנ"ל‪ .‬ובכך לפנות את נפשו ולבבו למפגש אמיתי עם הקב"ה‪.‬‬ ‫הדברים שיבואו להלן הם בעצם הקדמה למאמר עתידי שיעסוק בתפילה עצמה‪.‬‬

‫‪ 11‬תהילים נ‪ ,‬טו‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪39  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫‪ ‬א‪ .‬הכוח הדוחק‬ ‫"תשוקה היא נקודת ההתחלה של כל הישג‪ ,‬לא תקווה‪ ,‬לא משאלה‪ ,‬אלא‬ ‫‪2‬‬ ‫תשוקה בוערת שגוברת על הכל"‬ ‫האגדה מספרת על מעריץ צעיר שפנה פעם אל סוקרטס‪ ,‬הפילוסוף היווני הידוע‪,‬‬ ‫וביקש ממנו ללמדו כיצד להגשים את רצונותיו‪.‬‬ ‫סוקרטס נענה לבקשה בחיוב‪ ,‬והוביל את הצעיר לעבר הנהר‪.‬‬ ‫"הנה‪ ,‬זו הדרך" אמר לו סוקרטס‪ .‬ובאומרו זאת דחף את הצעיר לתוך הנהר‪ ,‬ואז קפץ‬ ‫אל המים בעקבותיו‪ .‬הוא תפס את הצעיר והחזיק את ראשו מתחת למים‪ .‬הצעיר‬ ‫נאבק נואשות לשחרר את עצמו‪ ,‬אבל סוקרטס החזיק את ראשו בחזקה ולא הניח לו‪.‬‬ ‫לבסוף‪ ,‬לאחר שהצעיר הפעיל את כל כוחותיו הוא הצליח סוף סוף להשתחרר‪.‬‬ ‫לאחר שהוציא את ראשו מחוץ למים שאל אותו סוקרטס‪" ,‬כאשר חשבת שאתה טובע‬ ‫מהו הדבר האחד בו רצית יותר מכל?"‬ ‫כשהוא עדיין מתנשף בכבדות ענה הצעיר‪" ,‬רציתי אוויר!"‪,‬‬ ‫אז חייך סוקרטס לעברו ואמר לו‪" ,‬כאשר תשאף לממש את רצונותיך כפי ששאפת‬ ‫לאוויר‪ ,‬אז תשיג זאת‪ .‬כיון שהיכן שיש רצון אמת‪ — ‬הדרך להגשמתו תימצא!"‪.‬‬ ‫תהליך הצמיחה וההתפתחות של האדם הוא תהליך מורכב‪.‬‬ ‫בתוך האדם קיים מטבע לידתו דחף פנימי שלא לקפוא על שמריו‪ .‬לחפש תמיד את‬ ‫נתיב ההתקדמות לעבר חיים יותר איכותיים‪.‬‬ ‫הדחף יכול להתבטא בשתי דרכים‪:‬‬ ‫‪.1‬דחף כללי‪ .‬מקורו בהתבוננות האדם ועשיית חשבון כללי על מצבו הנוכחי‪ .‬התחושה‬ ‫הקיימת היא שהוא כבר "הבין את הפרינציפ"‪ ,‬ועכשיו הגיע הזמן להתקדם הלאה‪.‬‬ ‫דוגמת חייל הממצה את עובדת היותו חייל פשוט ושואף להתקדם לתפקיד פיקודי‪.‬‬ ‫זוהי תנועת צמיחה שמקורה מהחוץ אל עבר הפנים‪.‬‬

‫‪ 2 2‬נפוליאון היל‪" .‬חוק ההצלחה"‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  40‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫‪.2‬דחף פנימי‪ .‬שמקורו בתחושה של חוסר התאמה למצב החיצוני של חייו‪ .‬האדם‬ ‫חש כי הוא עומד במצב נפשי בוגר יותר‪ ,‬חש שמסגרת חייו הנוכחית לוחצת עליו‬ ‫וחונקת אותו‪.‬‬ ‫הוא מבין ששלב הנוכחי של חייו "קטן עליו"‪ ,‬ואינו מספק לו את כל יכולת מיצוי‬ ‫יכולותיו וכישרונותיו‪ .‬הוא כבר עבר תהליך שהביא אותו למיצוי הקיים‪ .‬דוגמת תינוק‬ ‫שנגמל באופן טבעי מיניקת חלב ועבר לאכילת אוכל מוצק‪ .‬זוהי תנועת צמיחה‬ ‫מהפנים לחוץ‪.‬‬

‫‪ ‬ב‪ .‬הכוח הבולם‬ ‫"אין רואים את הרוח‪ ,‬אבל היא הנוהגת את הספינה‪,‬‬ ‫ולא הסמרטוטים האלה המתנפנפים מעל התורן לעיני כל"‬

‫‪3‬‬

‫אלא שדווקא אז‪ ,‬בדרכו של האדם לצאת מהמצב הנוכחי לעבר מקום יותר איכותי‬ ‫וגבוה‪ ,‬קורה תהליך לכאורה הפוך‪:‬‬ ‫"ּכָל אָ דָ ם ֶשּׁבָ עֹולָ ם אֲ פִ יּלּו מִ י ֶשׁהּוא ּבְ מַ דְ ֵרגָה הַ ּתַ חְ ּתֹונָה מְ אד וַאֲ פִ יּלּו אִ ם הּוא‬ ‫ּבְ תֹוְך הָ אָ ֶרץ מַ ּמָ ׁש עִ ם ּכָל זֶה ּכ ְֶשׁרֹוצֶ ה לִ כְנס ּבַ עֲ בֹודַ ת הַ ֵּשׁם‪ ..‬לעלות מִ ּדַ ְרּגָא‬ ‫לְ דַ ְרּגָא‪ ..‬אֲ זַי מִ תְ ּגַּבְ ִרים ָעלָ יו מֵ חָ דָ ׁש הַ ְּקלִ יּפֹות ֶשׁהֵ ם הַ ּתַ אֲ וֹות וְהַ ּדִ מְ יֹונֹות‬ ‫וְהַ ּמַ חֲ ָשׁבֹות וְהַ ּבִ לְ ּבּולִ ים וְהַ ּמְ נִיעֹות ּומִ תְ ּפַ ְּשׁטִ ים ְּכ ֶנגְּדֹו ּבְ כָל ּפַ עַ ם מְ אד וְאֵ ינָם‬ ‫מַ ּנִיחִ ים אֹותֹו לִ כְנס לְ ַשׁעֲ ֵרי ְקדֻ ָּשׁה‪".‬‬ ‫דווקא ביציאה לעבר מקום חדש‪ ,‬האדם חווה חוסר ודאות המתבטא בבלבולים‪,‬‬ ‫ספקות ודמיונות הנוטעים חשש בליבו של האדם‪ ,‬ועלולים למנוע אותו מעלייתו‪.‬‬ ‫"ּובָ זֶה טֹועִ ים הַ חֲ סִ ידִ ים הַ ּכ ְֵש ִׁרים הַ ְרּבֵ ה‪ּ ,‬כ ְֶשׁרֹואִ ים ֶשּׁפִ תְ אם מִ תְ ּגַּבְ ִרים עָ לָ יו‬ ‫שּנָפַ ל מִ ּמַ דְ ֵרגָתֹו מֵ חֲ מַ ת ֶשּׁבַ ּזְמַ ן הַ ּקדֶ ם‬ ‫ּתַ אֲ וֹות ּובִ לְ ּבּולִ ים ּומְ נִיעֹות ְונִדְ מֶ ה לֹו ֶ ׁ‬ ‫לא הָ יו אֵ ּלּו הַ ּתַ אֲ וֹות וְהַ ּבִ לְ ּבּולִ ים מִ תְ ּגַּבְ ִרים עָ לָ יו ּכָל ּכְָך וְהָ יּו נָחִ ים ְקצָ ת עַ ל ּכֵן‬ ‫שּזֶה מֵ חֲ מַ ת‬ ‫הּוא סֹובֵ ר ֶשּׁנָפַ ל חַ ס ו ְָשׁלֹום‪ .‬אֲ בָ ל ּבֶ אֱ מֶ ת אֵ ין זֶה נְפִ ילָ ה ּכְלָ ל ַרק ֶ ׁ‬ ‫‪ 3 3‬חיים נחמן ביאליק‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪41  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫ֶשּׁצָ ִריְך לַ עֲ לֹות מִ ּדַ ְרּגָא לְ דַ ְרּגָא לְ פִ י ּבְ חִ ינָתֹו‪ּ ,‬ומֵ חֲ מַ ת זֶה מִ תְ ּגַּבְ ִרים עָ לָ יו מֵ חָ דָ ׁש‬ ‫ּבְ הִ תְ ּגַּבְ רּות ּגָדֹול יֹותֵ ר ּכָל הַ ּתַ אֲ וֹות וְהַ ּבִ לְ ּבּולִ ים וְהַ ּמְ נִיעֹות וְהָ עַ ְקמִ ימּות ֶשּׁבַ ּלֵ ב‬ ‫וְכּו'‪ ,‬וְצָ ִריְך ּבְ כָל ּפַ עַ ם ּופַ עַ ם לְ הִ תְ חַ ּזֵק אֶ ת עַ צְ מֹו הַ ְרּבֵ ה וְלִ בְ לִ י לִ ּפל מִ ּזֶה ּבְ דַ עְ ּתֹו‬ ‫‪4‬‬ ‫ּכְלָ ל‪ ,‬עַ ד ֶשּׁיִתְ ּגַּבֵ ר עֲ לֵ יהֶ ם ְוי ְִשּׁבר אֹותָ ם מֵ חָ דָ ׁש‪".‬‬ ‫מסביר רבי נחמן‪ ,‬שאם האדם יתייחס לטשטוש הזה כעובדה ממשית‪ ,‬ויחשוש לבצע‬ ‫את ההתקדמות אל עבר מציאות החיים החדשה‪ ,‬הוא יטעה בכך טעות גדולה ומרה‪.‬‬ ‫מהי הטעות?‬ ‫כל אדם שואף לחיות את חייו במסגרת מרחב נוחות המוכר לו והנשלט על ידו‪ .‬זוהי‬ ‫נטייה טבעית של האדם‪ .‬לא להיות עסוק באופן תמידי באישור והגדרת המסגרת‬ ‫החיצונית של חייו‪ .‬אלא להגדיר את גבולות מרחב החיים הנוכחי‪ .‬ולאחר מכן‪ ,‬להיות‬ ‫עסוק בפעולות הרלוונטיות לאותה מסגרת חיים‪.‬‬ ‫לדוגמא‪ ,‬אדם הבוחר להתגייס לצבא‪ ,‬בתחילה ישאל את עצמו באיזה סוג שירות הוא‬ ‫מעוניין לשרת‪ .‬האם יהיה מעוניין לשרת באוויר? או אולי בים? או שמא חפצה נפשו‬ ‫ביבשה? בתרגום יותר מעשי‪ :‬קורס טיס‪ ,‬שייטת‪/‬חובלים‪/‬צוללות‪ ,‬או שאר יחטיו"ת?‬ ‫אולי להיות "משביח" גדודים "רגילים"? שמא יחפוץ לשרת בתחום בעל מבט יותר‬ ‫רחב דוגמת מודיעין מחקר וכדו'? או לתרום את תרומתו בהיותו תומך לחימה איכותי‬ ‫בתחום הטיפול בכוח אדם (שלישות) או בפיתוח אמצעי לחימה וכו' וכדו'?‬ ‫אבל לאחר שהתקבלה החלטה‪ ,‬כל המערכת הנפשית שלו מרוכזת כל כולה במטרה‬ ‫אחת‪ ,‬שהיא לפעול את הפעולות הנכונות‪ ,‬באינטנסיביות המקסימלית ביותר‪ ,‬ביחס‬ ‫לדרישות של אותה יחידה בה הוא בחר לשרת‪.‬‬ ‫אבל אז יש לדעת‪ ,‬כי בכל יציאה ממרחב נוחות‪ ,‬עולים חששות ודמיונות שנובעים‬ ‫מחוסר מודעות למצב החדש‪ ,‬כיוון שמדובר במרחב חדש ולא מוכר‪.‬‬ ‫אך‪ ,‬יש נחמה‪ ,‬והיא‪ — ‬סיגול מבט המביט על חוסר הוודאות והקושי בעין אמיתית‬ ‫המייצרת תודעה שאומרת‪:‬‬ ‫‪.1‬הקשיים וחוסר הודאות הם בעצם סיבה שבאה לברר ולהעלות שאלות יסודיות‬ ‫שאמורות לעזור לאדם לקבל החלטה באופן הטוב והאידיאלי ביותר‪.‬‬

‫‪ 4 4‬משיבת נפש פיסקה ו‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  42‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫‪.2‬הקשיים וחוסר הודאות הם בעצם סימן שיכולת ההכלה הנפשית של האדם גדלה‪,‬‬ ‫"הכלי התרחב"‪ ,‬והאדם מסוגל להכיל הרבה יותר באישיות שלו‪ .‬אלא שכרגע הוא‬ ‫יצא ממצב "מלא" למצב שהוא בחלקו "ריקן" ששם נמצאים הדמיונות והבלבולים‪,‬‬ ‫עד שהאדם ימלא עד תום את המקום שהתרחב‪ ,‬וכך הלאה‪.‬‬ ‫בין כך ובין כך‪ ,‬בתהליך הצמיחה נדרשת ההכרה שהתגברות הקליפות מבטא חוסר‬ ‫וודאות רוחנית –נפשית‪ .‬האדם לא מצליח לראות את האופק‪ .‬מתחילים להתגבר בקרבו‬ ‫פחדים מסוגים שונים‪ ,‬ואולי הגרוע מכל‪ ,‬והוא הייאוש מהמהלך שהוא בחר לעשות‪.‬‬ ‫אלא שצריך לדעת שכל זה אמור לשמש ככלי צמיחה ולא ההפך‪ .‬צמיחה מחייבת‬ ‫יציאה ממרחב נוחות אישי‪ ,‬שתוצאותיה הן הרחבת היכולת התודעתית‪ — ‬הכרתית‪— ‬‬ ‫נפשית של האדם‪.‬‬ ‫ובכך מתחזק האדם בהבנתו כי הריווח העתידי גובר על המחיר של הסבל העכשווי‪.‬‬

‫‪ ‬ג‪ .‬שטח ההפקר‬ ‫"כדי להבין את הלב והמחשבה של אדם‪ ,‬אל תסתכל על מה שהוא כבר השיג‪,‬‬ ‫‪5‬‬ ‫אלא על מה שהוא עוד שואף להשיג"‬ ‫במרכז חיים משמעותיים תמיד מונחת השאיפה הבלתי פוסקת לצמוח ולגדול‪ .‬אין‬ ‫באמת תחליף אמיתי וראוי לצורת חיים בה האדם פוסע באופן רציף בחיפוש אחר‬ ‫דרכים ונתיבות‪ .‬בבדיקת גבולות גזרה חדשים‪ .‬במבט החותר להתקדמות אל מעבר‬ ‫ממרחב הנוחות העכשווי‪ .‬וכשמרחב הנוחות ממצה את עצמו‪ — ‬לא לחשוש מלהרחיבו‪.‬‬ ‫לצעוד בשמחה אל עבר מקומות חדשים ולא מוכרים‪.‬‬

‫‪ 55‬אפלטון‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪43  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫לחיות חיים שעיקרם הוא הרחבת העולם הנפשי של האדם‪ .‬סיגול מבט רחב ככל‬ ‫שניתן על מרכיבי החיים וערכם האמיתי‪.‬‬ ‫"קוב"ה וחד מסכנא [=המשיח] הם המה יושבים בהיכל קן צפור'‪ .‬וטהורי לב‪..‬‬ ‫‪6‬‬ ‫הם דרים בהאי מגדלא ומסתכלים הם במפלאות תמים דעים באור ישועתו‪".‬‬ ‫השאיפה מכוונת להצליח ולראות את הדברים מגובה רב ככל שניתן‪ .‬שאיפה המגביהה‬ ‫את המבט האנושי ומרוממתו אל מרומי פסגת ההכרה‪ .‬נסיקה רוחנית הנוצרת‬ ‫במעמקי רוחו של האדם‪.‬‬ ‫להעריך כל דבר על פי הערך האלוקי המחיה אותו‪.‬‬ ‫"וצריך בכל פעם ופעם להתחזק את עצמו"‪ ,‬כי באמת אין דמיונות ובלבול‪,‬‬ ‫אין קליפות ומניעות‪ ,‬כי אם גורמי התססה פנימיים המקדמים את האדם‬ ‫למקום יותר גבוה ואיכותי‪.‬‬

‫‪ ‬ד‪ .‬אור תחיית המתים‬ ‫‪7‬‬

‫"יש כאלה המטביעים את צרותיהם‪ ,‬ויש כאלה המלמדים אותם לשחות‪".‬‬

‫ּבֹורא יִתְ ּבָ ַרְך נִתְ ּגַּלֶ ה‬ ‫"וְהָ עֵ צָ ה לָ זֶה לִ ּתֵ ן צְ דָ ָקה לַ עֲ ִנּיִים הֲ גּונִים‪ּ ,‬כִי עִ ַּקר ּגְדֻ ּלַ ת הַ ֵ‬ ‫עַ ל יְדֵ י צְ דָ ָקה ֶשּׁנֹותְ נִים לְ עָ נִי הָ גּון ֶשׁעַ ל יְדֵ י זֶה הַ ָּקדֹוׁש ּבָ רּוְך הּוא מִ תְ ּגַּדֵ ל‬ ‫ּומִ תְ ּפָ אֵ ר‪ .‬וְעַ ל יְדֵ י זֶה ִי ְזּכֶה לְ הַ ְכנִיעַ הַ ְּקלִ יּפֹות ֶשׁהֵ ם הַ ּמְ נִיעֹות וְהַ ּבִ לְ ּבּולִ ים וְכּו'‬ ‫‪8‬‬ ‫ֶשּׁמִ תְ ּגַּבְ ִרים ּבְ כָל ּדַ ְרּגָא וְדַ ְרּגָא ַּכּנַ"ל"‬ ‫רבי נחמן מציע פתרון להתמודד עם חוסר הודאות‪ — ‬נתינת צדקה‪.‬‬ ‫כל התרחשות בעולם עניינה חסרון ומילויו‪ .‬תנועה של ריצה במגמה כלפי חוץ‪,‬‬ ‫וכנגדה תנועה של שיבה והתכנסות פנימית‪ .‬השפעה אקטיבית המתחברת ומשפיעה‬ ‫‪ 66‬אורות‪ ,‬ישראל ותחייתו פיסקה יד עפ"י הזוהר‬ ‫‪ 7 7‬קורנליוס טקיטוס‬ ‫‪ 88‬משיבת נפש פיסקה ז‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  44‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫על מושפע פסיבי‪ .‬קשר היוצא אל הפועל באופן שבו מצד אחד קיים הממד הזכרי‬ ‫נותן ההשפעה‪ ,‬ומאידך נמצא הממד הנקבי מקבל השפע‪.‬‬ ‫אחד הגילויים הכי פרקטיים בעולם שלנו של השפעה היא מצוות הצדקה‪.‬‬ ‫בפעולה הנ"ל מתבצע גילוי של השלמת ומילוי חוסר בין אדם לחברו‪ .‬ודווקא בכסף‬ ‫שהוא מבטא את אמצעי המחיה המרכזי בעולם‪ .‬מעין דוגמא של מעלה של השפעת‬ ‫החיים על האדם מהקב"ה‪.‬‬ ‫ּבֹורא יִ ְת ָּב ַרְך נִ ְתּגַ ּלֶ ה ַעל יְ ֵדי ְצ ָד ָקה" דייקא‪ ,‬כי בזה מגלה האדם את‬ ‫"ּכִ י ִע ַּקר ּגְ ֻדּלַ ת ַה ֵ‬ ‫ההתדמות וההליכה בדרכי הבורא בהשפעת החיות על האדם והעולם‪.‬‬ ‫ּומ ְת ָּפ ֵאר"‪ .‬הנוכחות האלוקית מתגלית בעולם‬ ‫"שעל יְ ֵדי זֶ ה ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ִמ ְתּגַ ֵּדל ִ‬ ‫ַ‬ ‫ההסתר‪ ,‬ע"י האדם הנותן צדקה לעני‪ ,‬ומרחיב לו את חייו ע"י אמצעי המחייה הנ"ל‪.‬‬ ‫ּש ָּזכָה‬ ‫"עֹוד עֵ צָ ה לָ זֶה‪ֶ ,‬שּׁי ְַשּׂמַ ח אֶ ת עַ צְ מֹו ְו ָיגִיל ְוי ִָשׂיׂש ּבִ נ ְֻקּדָ תֹו הַ ּטֹובָ ה ּבַ ּמֶ ה ֶ ׁ‬ ‫לִ הְ יֹות מִ ּז ֶַרע י ְִש ָׂראֵ ל ּולְ הִ תְ ָק ֵרב לְ אַ נ ְֵשׁי אֱ מֶ ת הַ ּמֹולִ יכִין ּומַ דְ ִריכִין אֹותֹו ּבְ דֶ ֶרְך‬ ‫שּיִהְ יֶה יֵׁש לֹו ּתִ ְקוָה טֹובָ ה לָ נֶצַ ח וְעַ ל יְדֵ י הַ ִּשׂמְ חָ ה‬ ‫הָ אֱ מֶ ת‪ ,‬אֲ ֶשׁר עַ ל יְדֵ י‪ .‬זֶה אֵ יְך ֶ ׁ‬ ‫‪9‬‬ ‫הַ ּזאת הּוא מְ ַשּׁבֵ ר הַ ְּקלִ יּפֹות ֶשׁהֵ ם הַ ּמְ נִיעֹות וְכּו' ֶשּׁבְ כָל ּדַ ְרּגָא"‬ ‫רבי נחמן מציע פתרון נוסף‪ ,‬והוא‪ — ‬מידת השמחה‪.‬‬ ‫את מקום השמחה כדרך התמודדות עם מצבים קשים בחיים‪ ,‬ניתן להסביר‪:‬‬ ‫‪.1‬פתרון טכני‪ .‬בכדי למנוע נפילה לייאוש וחידלון‪ .‬כמו כן‪ ,‬על אותו ציר‪ ,‬השמחה‬ ‫מייצרת גם אופטימיות שמטבעה היא מעלה במחשבת האדם דרכי פתרון אפשריים‬ ‫לקושי הנוכחי‪.‬‬ ‫‪.2‬פתרון מהותי‪ .‬האדם משקיף במבט עמוק על מהות הקושי‪ .‬הוא מבין שהקושי אינו‬ ‫עצמי אלא משקף חבלי לידה של מציאות חיים חדשה ולא ידועה‪ .‬הקושי מבטא‬ ‫את התחושה בעקבות ההרחבות של תכונת ההכלה של האדם‪ .‬מתוך מבט כזה‪,‬‬ ‫האדם מצליח להתרומם למצב בו דווקא חוסר הודאות והקושי‪ ,‬מצליחים לעורר‬ ‫אצלו שמחה פנימית על עצם התהליך העובר עליו‪ ,‬ועל היכולת להתפתח ולגדול‪.‬‬

‫‪ 99‬שם פיסקה ח‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪45  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫"וְ ַעל יְ ֵדי ַה ִּש ְׂמ ָחה ַהּזאת הּוא ְמ ַש ֵּׁבר ַה ְּקלִ יּפֹות"‪ .‬כשהשמחה משולבת עם הידיעה‬ ‫שהוא מזרע ישראל‪ ,‬זה מה שמחולל את הרגשת הנוחות והשייכות למדרגה החדשה‪.‬‬ ‫כיון שכל עניינם של ישראל הוא לספר תהילתו של הקב"ה בעולם‪ ,‬כל מהותם היא‬ ‫להשפיע אלוקות במציאות‪ ,‬בעומק חייהם מונחת תכונת ההשתלמות והחתירה‬ ‫התמידית אל עבר דבקות בקב"ה‪.‬‬ ‫יוצא אפוא‪ ,‬שמידת השמחה‪ ,‬בתוספת ההכרה בהשתייכות לעם ישראל‪ ,‬היא המחוללת‬ ‫אצל האדם את המוכנות והאומץ הנדרש להמשיך בתהליך הצמיחה של חייו‪ .‬ובגמר‬ ‫התהליך‪ ,‬היא המאפשרת לו להיות חי ופועל באופן הרמוני במציאות חייו החדשה‬ ‫והעליונה יותר‪.‬‬ ‫‪10‬‬

‫"חיים ללא אידיאולוגיה ששווה למות למענה‪ ,‬אינם חיים ששווה לחיות אותם"‬

‫‪" 110‬מכתבים לטליה"‪ .‬דב אינדיג הי"ד‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  46‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫את פניך ה' אבקש‬ ‫רועי כהן‬

‫‪ ‬פתיחה‬ ‫תחילת החיים‪ .‬ילדות‪ .‬לילד אין אישיות משל עצמו‪ ,‬המציאות והוא זה דבר אחד‬ ‫מבחינתו‪ .‬הילד לא רואה את הוריו בפני עצמם‪ .‬הוא חי בתודעה מוחלטת שהוא והוריו‬ ‫או המציאות הם דבר אחד לגמרי‪ ,‬ולא מצליח להבין ולתפוס שיש כאן שני דברים‬ ‫נפרדים אני והוריי‪ .‬אגוצנטריות מוחלטת שתפקיד חשוב לה בהתפתחותו של הילד‪.‬‬ ‫הילד גדל‪ ,‬נהפך לנער‪ ,‬ואט אט ִמ ְת ַּבּכֶ ֶרת בתוכו אישיות‪ .‬השכל מתחיל להאיר את‬ ‫חלל התודעה והוא מתחיל להבדיל‪ .‬לתפוס שיש לו חיים פנימיים משל עצמו שלא‬ ‫קשורים להוריו או לסביבה מבחוץ‪ .‬האדם מתחיל להכיר את עולמו הפנימי הייחודי‬ ‫שנבדל מהיש שמסביב‪.‬‬ ‫הנער מלא באנרגיות וכוחות חיים‪ .‬המון כוחות טמונים שם כי הוא נחשף לגודל‬ ‫אישיותו‪ .‬יש לו אמירה בעולם‪ ,‬אמת‪ ,‬גוון‪ .‬זה יוביל אותו ללכת עד הסוף עם אמירתו‬ ‫הפנימית‪ ,‬פעמים במרידה פעמים בשלווה‪.‬‬ ‫מה שנכנס באישיותי יהיה לו מקום‪ ,‬ומה שלא‪ — ‬לא‪.‬‬ ‫אט אט האדם מתגבר יותר‪ ,‬והוא מבין שהאישיות שלי היא בכלל לא כל הסיפור‪ ,‬יש‬ ‫מרחבים אינסופיים‪ ,‬רוחניים‪ ,‬חיים נשגבים שאישיותי היא רק שער וביטוי להופעתם‪.‬‬ ‫האישיות שלי היא רק מבוע‪ ,‬כלי להופעת חיים אינסופיים‪ ,‬מרחבי אין קץ שדרך‬ ‫אישיותי‪ ,‬כשרונותיי‪ ,‬הגוון הייחודי שלי יוכל להופיע‪ ,‬להאיר בעולם‪.‬‬ ‫אני רוצה להתחיל מכאן מהפער הזה בין הנערות לבגרות הרוחנית‪....‬‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪47  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫‪ ‬בגרות רוחנית‬ ‫בדר"כ כדי להתקדם‪ ,‬להתעלות‪ ,‬להיפתח לחיים חדשים‪ ,‬לעורר רצון‪ -‬נרוץ למרחבי‬ ‫השכל‪ ,‬הדעת‪ .‬נעמול על הבנה‪ ,‬מחשבה‪ ,‬נלמד מספרים‪ .‬השכל יסביר לנו את הנעלם‬ ‫ממנו‪ ,‬ייתן לנו מזור ומרגוע לנפשנו‪ ,‬בסוף נלך לישון לצד האישיות שלנו שנרגעה‬ ‫מבקשתה‪.‬‬ ‫אני מבין שיש חיים מעבר אליי‪ ,‬את זה למדתי כבר‪ ,‬בזוגיות או מהחיים עצמם‪,‬‬ ‫אולם כל החיבור שלי אליהם זה דרך הצינור הנגלה‪ ,‬הצד המודע שלי‪ ,‬השכל‪ ,‬המבין‬ ‫והתופס‪ .‬מה שלא נכנס דרך הצינור הספציפי הזה של ההבנה והדעת לא מקבל‬ ‫רשות להתבוננות ושימת לב‪ .‬פתיחת הלב שלי עומדת בפני שומר ראש פנימי שנקרא‬ ‫'מרחבי הדעת' וההבנה שכל מה שלא נכנס בתוכו הוא בטל מבחינתי‪.‬‬ ‫אעיר בנקודה קלה‪ ,‬היום יש אנשים שכל מה שלא נכנס לחוויה שלהם‪ -‬זה לא חי‪ ,‬לא‬ ‫קשור אליהם והוא מחוץ להם‪ .‬כלי הקיבול שלהם זה רק החוויה‪ ,‬דבר הגורם צמצום‬ ‫עצום בקבלת חיים נשגבים מעבר אליי‪...‬‬ ‫ממילא‪ ,‬ההתקדמות בציר הזה דורשת עמל ומאמץ רב‪ .‬ככל שאבין ואעמול יותר‪,‬‬ ‫אצליח להעלות את הווית חיי למימדים עמוקים יותר‪.‬‬ ‫אמר לי פעם אברך מבוגר בשוטחי לפניו את כאביי הפנימיים‪ ,‬אמור נא לי מה‬ ‫הרגשותיך? מתחיל לתאר רגשות עמעומים‪...‬ואז הוא שולף את המשפט שלו והוא‪:‬‬ ‫"את הצד הנעלם שאין לי מגע איתו‪ ,‬אני רוצה להתעסק עם הצד המודע של הכאב"‬ ‫זה בדיוק הנקודה‪....‬‬ ‫אני רוצה להדגיש צד נוסף‪ ,‬איני בא לחדש‪ ,‬אלא רק לעורר את עצמי בבחינת ככל‬ ‫שהדבר מוכר יותר ככה חרב השכחה מונחת על צווארו‪...‬‬ ‫יש רובד נוסף שדרכו החיים נובעים‪ .‬העולם נברא מרצון‪ .‬כל חיים שרוצים להיוולד‬ ‫נובעים מרצון עמוק‪ ,‬חיים שבוקעים‪ ,‬משתוקקים‪ ,‬כמהים‪ ,‬עוד לפני מחשבה או‬ ‫תפיסה‪ .‬הדרך לפתיחת החיים היא פעמים דווקא דרך קשב עמוק אליהם‪ .‬רצון אין‬ ‫פירושו רצון הגלוי שרוצה משהו מסוים מתוך השלמת חסרונו‪ .‬יש רצון שבשורשו‪,‬‬ ‫המניע הפנימי שלו הוא תענוג‪ ,‬ללא חוסר כלל ורק משתוקק להופיע ולתת‪ .‬משל‬ ‫לאדם שמשתוקק לתת לזולת אולם לא תלוי בכך‪ .‬רצון רפוי‪ .‬אלו שני ממדים סותרים‬ ‫שמופיעים בכפיפה אחת בצורה נעלמת‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  48‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫הרפיה‪ ,‬שחרור הגלוי‪ ,‬לשחרר ולתת לו ללכת ממך‪ ,‬המוכר‪ ,‬המחשבות המתרוצצות‬ ‫במערכת הפנימית‪ ,‬שהזקינו כבר‪ ,‬להיפרד מהם‪ ,‬לשים אותם בצד‪.‬‬ ‫כניסה פנימה לממדי עומק‪ ,‬התבודדות ארוכה ותדירית‪ ,‬היא אשר תפתח את מבוע‬ ‫החיים ותזרים את זרימת החיים התדיריים שבאדם‪ .‬ממילא‪ ,‬האדם לא יצטרך לשאול‬ ‫מה הוא רוצה‪ ,‬ומהי הדרך‪ ,‬אלא החיים פשוט מקיפים את אישיותו וזורמים מתוכה‪,‬‬ ‫כך האדם נדחף מפנימיותו אל המציאות‪.‬‬ ‫הפתיחה הזו נעלמת‪ .‬אנשים לומדים‪ ,‬משכילים‪ ,‬מלאי מחשבות ותובנות אולם נקודת‬ ‫חייהם לא פתוחה וזורמת בהם‪ .‬הדבר לא חי‪.‬‬ ‫יש רובד של השראה בעולם ולא כוונה‪ ,‬ההוויה כולה מתפללת‪ ,‬כמהה ואומרת שירה‪.‬‬ ‫אולם האדם נשאר עומד מבחוץ‪.‬‬ ‫הלב לא נפתח‪ ,‬לא חי את הדבר‪ .‬נפגש רק עם שכלו ודעתו‪ ,‬לא עם יניקת חייו ואומר‬ ‫ליבו‪.‬‬ ‫בתדר הזה האדם חוזר ופונה להטבת החיים עצמם‪ ,‬מתקשר למציאות‪ ,‬לא מתרחק‬ ‫ממנה‪ ,‬אולם ממקום אחר‪.‬‬

‫‪ ‬שבת היא מלזעוק‬ ‫עבודה 'שבתית'‪ .‬חיבור למעיין של החיים‪ ,‬למקור שממנו המים נובעים‪ .‬להבין‬ ‫שהחיים משתלמים ומגיעים למקומם לא רק בדרך המאמץ שלי הנגלה אלא חיבור‬ ‫שלי לזרימתם‪ ,‬לאמירתם הפנימית תוך קשב‪ .‬שתיקה‪ .‬שתיקה עמוקה‪ .‬השתיקה אינה‬ ‫הפסקת הדיבור החיצוני תוך פטפוט פנימי בלתי פוסק‪ .‬שתיקה היא כניסה לעולם‬ ‫הדממה‪ ,‬עלייה לממדי עומק פנימיים וקבלת חיים חדשים ממקור החיים עצמם‪.‬‬ ‫משורשם‪ .‬חידוש מאין שלא היה במציאות‪ ,‬קבלת חיים‪.‬‬ ‫הרפיה מעבודת הענפים‪ ,‬וכניסה אל שורשי החיים וחזרה לענפים‪.‬‬ ‫הרמב"ן כותב שיש מצווה לזכור את יום השבת כל הימים‪ 1‬גם בששת ימי החול‪ ,‬לכן‬ ‫אנו אומרים בשיר של יום יום אחד בשבת וכו'‪ ..‬אופייה של העבודה 'השבתית' הזו‬ ‫היא חלק מעבודתנו גם בששת ימי החול שלנו ולא רק בשבת‪.‬‬ ‫‪ 11‬שמות פרק כ‪ ,‬ח‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪49  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫הרמב"ן גם כותב שיש מצוות עשה לשבות‪ .‬שביתה אינה רק חוסר עשייה‪ ,‬ומאידך‬ ‫אינה גם רק פאסיביות ובטלנות‪ .‬שביתה היא כניסה למציאות חיים של שביתה‬ ‫כדברינו‪ ,‬לרובד שבו החיים שלמים כהוויתם‪ ,‬לכן אומרים חז"ל "כאילו כל מלאכתך‬ ‫עשויה"‪ .‬מלאכה נובעת מעולם של פער וחוסר‪ ,‬לעומת השבת‪.2‬‬

‫‪ ‬השפעת האדם לזולתו‬ ‫העולם שלנו מושתת בבסיסו על יחסי משפיע ומקבל‪ .‬יש רב ותלמיד‪ ,‬הורים וילדים‬ ‫וכו'‪ .‬בדר"כ אנרגיית העבודה של המשפיע בעיקר מוסבת אל המילים‪ ,‬דיוקם‪ ,‬הבנת‬ ‫המקבל‪ .‬הזולת מוציא את מילותיו ואני אשמע את צורתן החיצונית ללא יכולת‬ ‫להקשיב לעומק המילים‪ ,‬למקום שממנו הם יוצאות ואליו הם שבות‪.‬‬ ‫רוב התקשורת שלנו היא אינה מילולית‪ ,‬כ‪ 80-‬אחוז מהתקשורת בין אנשים היא לא‬ ‫מילולית בעוד כ‪ 20-‬אחוזים בלבד היא מילולית‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬באיזו דרך אנו בעיקר מתקשרים אחד עם השני? הוויה‪.3‬‬ ‫ההוויה שלנו מחנכת‪ ,‬מתקשרת‪ .‬משל למורה שצעק על תלמידו "צא החוצה מהשיעור"‬ ‫ומורה אחר שצעק בדיוק באותם המילים‪" :‬צא החוצה מהשיעור"‪ .‬והתוצאה לתדהמתנו‬ ‫הייתה שונה‪:‬‬ ‫התלמיד הראשון לא חזר‪ ,‬והתלמיד השני חזר‪ .‬מדוע? מה השתנה?‬ ‫המורה הראשון לא רצה שהתלמיד יחזור לעומת השני שרצה בתלמיד‪ ,‬וכל מילותיו‬ ‫נשאו בתוכן אהבה אין קץ‪.‬‬ ‫התקשורת מתחילה ממקום נעלם‪ ,‬ממקום של ההוויה הפנימית שזורמת ומפכה בתוכי‬ ‫ומתוכי‪ .‬זה יכול להיות לא מודע כ"כ‪ ,‬אולם זה מה שאני משדר ומקרין לסביבה‪ .‬השדר‬ ‫הפנימי ביותר שנמצא בתוכי‪ ,‬המחשבות הכמוסות שבי שאני לא יכול אפילו להגותם‬ ‫במילים ולצמצמם בדיבור‪ ,‬הרצון שמפעם בתוכי‪ ,‬אין הכוונה לרצון הגלוי לדבר זה‪,‬‬ ‫אלא שקיקת חיי הטמירים אל‪ ,-‬חשקי ל‪ ,-‬כל המרחב הפנימי הזה משודר ממני הלאה‬

‫‪ 22‬הדברים עוד ארוכים אולם אין כאן המקום להאריך‪.‬‬ ‫‪ 3 3‬שמעתיה מהרב משה קוסטה‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  50‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫אל מרחבי הזולת‪ .‬ויותר מכך להוויה כולה‪ .‬המרחב הזה הוא מרחב הרבה יותר עמוק‬ ‫מהעולם הרגשי‪ ,‬התנועות הללו יופיעו ויתגלו במרחבי הרגש‪ ,‬אולם הם נשגבים מהם‪.4‬‬ ‫עוד לפני ההתגלות הממשית‪ ,‬המרחבים הללו מהדהדים בהוויה כולה‪ .‬ברגע שאני‬ ‫בתוכי רוצה‪ ,‬משתוקק‪ ,‬מלא בחיים שבשורשם יש רוגע ושמחה‪ ,‬מלאות עם רצון‬ ‫לתת‪ ,‬כבר ברגע זה אני פתוח להוויה כולה‪ .‬אני מושך באופן לא מודע ונקשר למרחבי‬ ‫החיים שאליהם אני משתוקק‪ ,‬באומר ליבי‪ ,‬ואני מתייחד איתם‪ .‬עוד לפני כל הגהה‬ ‫וציץ נגלה‪ .‬במרחבי הסוד והמסתורין‪ .‬כי האדם קשור לכל הבריאה כולה‪.‬‬ ‫הנקודה שאתה לא רוצה‪ .‬לא מבקש במובן העמוק של המילה‪ .‬והרצון הגלוי שלך‬ ‫והבקשה החיצונית שלך מזויפות יקירי‪ .‬אתה לא באמת רוצה את הדבר‪ .‬מאחורי‬ ‫המסווה של בקשתך יושב פער רגשי כפחד או כאב‪ ,‬כשל שכלי של הבנה או דמיון‬ ‫כוזב שיושבים ומונעים ממך את החיבור לפער הזה‪ .‬דוגמא לדבר היא‪ ,‬אנשים שרוצים‬ ‫להתחתן והם לא מצליחים להתחתן‪ .‬אומר זאת בעדינות ככל האפשר‪ .‬כנראה שמשהו‬ ‫באומר חייהם‪ ,‬בבקשה שלהם לא באמת רוצה חתונה‪ .‬אמירתם החיצונית להתחתן‬ ‫היא בקשה או פיצוי לחוסר נפשי או רוחני‪.‬‬ ‫להיפגש עם מרחבי הסוד הללו‪ ,‬ללא תלות בזמן או בזולת‪ .‬ללכת לשם‪ ,‬לשהות‬ ‫ולהקשיב אליהם‪ ,‬להתחיל לחיות בעדינות את החיים‪ .‬לכוון את הלב לשם‪ ,‬לצד‬ ‫ההשקעה במרחבים הגלויים‪.‬‬ ‫לפני שאתה מעביר את השיעור‪ ,‬ולאחר עמל רב בהכנת תוכנו‪ ,‬מהלכו‪ ,‬ישנה עבודה‬ ‫חשובה ויקרה‪ :‬תחבר את כל המחשבה לשורשה‪ ,‬למקום שממנו השיעור עצמו נובע‬ ‫וחי‪ ,‬למקורו‪ .‬תעלה מתוכך תפילה לה' יתברך על תלמידיך‪ ,‬על העולם‪ ,‬על נקודת‬ ‫הלימוד וממנה תעלה לה‪ .‬בתוכך תפתח נביעת הלימוד‪ ,‬המילים יצאו ממקום אחר‬ ‫לחלוטין‪ .‬המילים רטובות‪ ,‬רעננות‪ ,‬צעירות‪ ,‬חיות‪ .‬עוד לפני מרחב הדיבור‪ ,‬הנוכחים‬ ‫מרגישים שיש כאן הוויה‪ ,‬לידת חיים חדשה שהם עומדים לקבלה‪.‬‬ ‫להקשיב לשתיקות‪ .‬השתיקות של הרב או בעל ההשראה הם פעמים יותר משמעותיים‬ ‫מהמילים שאמר‪ .‬שימת לב למרווחים בין המילים‪ ,‬לתנועות גופו‪ ,‬פניו‪ ,‬ידיו ורגליו‪.‬‬

‫‪ 4 4‬בזוגיות ניתן להבחין זאת שאישה יכולה לקלוט אינטואיטיבית את התרחשות הפנימית של בעלה‪ ,‬עוד‬ ‫לפני שהבעל ידע להבחין בעצמו את הדבר‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪51  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫כשהגמרא תרצה ללמד אותנו שגדולה שימושה יותר מלימודה היא תלמד זאת‬ ‫מהנבואה‪ — ‬מאלישע הנביא שיצק את ידי אליהו הנביא‪.5‬‬ ‫מדוע?‬ ‫כי שימוש התלמיד חכם מצליח לגעת בנקודה מעבר לחכמה וללימוד שאתה מקבל‬ ‫מהרב‪ .‬נקודת מפגש עצמית עם הרב עוד מעבר לתורתו‪ ,‬למילותיו‪ ,‬להתגלותו‬ ‫בממדים הנגלים של העוה"ז‪ ,‬החכמה‪ .‬בשימוש מועבר משהו שלא מצליח להתגלות‬ ‫ולעבור דרך הצד הקונקרטי של העולם‪ .‬לכן יש צינורות נוספים של מעברי חיים‬ ‫ותקשורת בעולם‪.‬‬ ‫כל משפיע מעביר לתלמיד שני ממדים בו זמנית‪ :‬מקיף ופנימי‪ .6‬הפנימי זה מה שאדם‬ ‫משיג‪ ,‬מבין‪ .‬אולם חייב להיות רובד מקיף‪ — ‬בו הרב פותח במקבל רשימו לעולם‬ ‫גבוה מכפי השגתו ויכולת קיבולו שאותו הוא מצליח לשער‪ ,‬לזהות בפנימיותו אולם‬ ‫ללא הבנה נגלית והשגה גמורה‪.‬‬ ‫ללא רובד המקיף‪ ,‬יהיה ניוול רוחני של המקבל‪ .‬תמיד יהיה אור פנימי שאותו לא‬ ‫למדתי מהרב והוא מחדש אותו‪ ,‬אולם חסר מקיף‪ ,‬אור גבוה מהכלי ומיכולת ספיגתי‪,‬‬ ‫שהרב מרומם אותי אליו‪ ,‬לשער אותו‪ ,‬ליצור רושם ומפגש פנימי עימו מעבר לשכל‬ ‫הגלוי שלי‪ .‬זה מה שיעורר בי טעם‪ ,‬תשוקה ורצון‪.‬‬

‫‪ ‬תפילה‬ ‫יש תפילת העני‪ ,‬שכל נביעתה נובעת מרצון וחוסר‪ .‬המציאות מעורערת וחסרה ואני‬ ‫מבקש להשלימה‪ .‬זוהי תפילת אחור באחור‪.‬‬ ‫אבל יש תפילה של פנים‪ — ‬התשוקה והרצון לא נובעים מחוסר‪ ,‬אלא בשורשם הם‬ ‫נובעים מתענוג‪ ,‬מריווי‪ .‬התפילה כאן היא מאחדת הפכים בכל שמצליחה להופיע‬ ‫רצון ותענוג‪ .‬הרחבנו לעיל בעניין‪.‬‬ ‫כרבי חנינא בן דוסא וקצרה ידי מלכתוב‪...‬‬

‫‪ 5 5‬ברכות דף ז‪ ,‬ועיין במסכת דרך ארץ פ"ז‪ ,‬ה"י‪ — ‬בסיפור המופלא שם על רבי עקיבא ורבותיו‪.‬‬ ‫‪ 66‬הרב ראובן ששון‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  52‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫‪ ‬חתימה‬ ‫לחיות את החיים והיומיום בהמתנה‪ ,‬באיטיות‪ .‬תשומת לב לגוף‪ ,‬להליכה שלי‪ ,‬לדפיקות‬ ‫הלב‪ ,‬למקום שאני תמיד מחפש לתקוע את הידיים חסרי המעש‪ .‬לא לעשות כלום‪.‬‬ ‫פשוט להיות‪ .‬נוכחות עמוקה‪ .‬לשמוע את הנשימה והשאיפה‪.‬‬ ‫להתרחב‪ .‬לשמוע את הרגשות‪ .‬לצבוע אותם בצבעים‪ .‬לתת מקום לבקשות הנפש‬ ‫לעלות‪ .‬לא לחסום אותם‪ .‬לשחרר את האחיזה מכל המוכר והידוע‪ .‬לתת לרגש לנבוט‪.‬‬ ‫להתרחב‪ .‬לתת מקום לכמיהות‪ .‬לתשוקות‪ .‬לרצונות העמוקים‪ .‬לחלומות‪ .‬לתפילות‪.‬‬ ‫להתרחב‪ .‬לתת מקום לשתיקות‪ .‬לשחרר את הפטפוט הפנימי‪ .‬שקט‪ .‬שקט‪ .‬שקט‪.‬‬ ‫עצימת עיניים‪ .‬ערות‪ .‬אין‪.‬‬ ‫להתרחב‪ .‬שים לב למרחב מחוץ אליי‪ .‬לזולת‪ .‬נכנס לבית מדרש‪ .‬באיטיות‪ .‬לא לחייך‬ ‫אם הלב לא מחייך‪ .‬לשמור על כנות‪ .‬להסתכל על המרחב בחוץ‪ :‬כ"כ הרבה חיים‬ ‫כאן‪ .‬הרבה גוונים‪ ,‬צבעוני כאן‪ ,‬אולם המשותף לכולם זה עצם החיים‪.‬‬ ‫נותן מקום לאינטואיציה לצאת‪ ,‬להרגיש את החיים שמסתובבים ומתרחשים כאן‪.‬‬ ‫מרגיש זולת זקוק לעזרה‪ .‬פונה אליו או זוכר אותו‪ .‬או פשוט מעלה את הרגש הנזקקות‬ ‫הזו לתפילה לה‪.‬‬ ‫להתרחב‪ .‬נותן מקום לדומם‪ .‬אבנים בצורות שונות‪.‬‬ ‫להתרחב נותן מקום לצומח ‪ .‬מקשיב לעצים‪ .‬לרשרוש‪ .‬מביט ביופי הפרחים‪.‬‬ ‫להתרחב‪ .‬נותן מקום וקשב לחי‪.‬‬ ‫להתרחב נותן מקום וקשב לכל ההוויה כולה‪.‬‬

‫חיים יפים‪.‬‬ ‫אשמח לתגובות ‪[email protected]‬‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪53  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫יצירות‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  54‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫עצמי פועם‬ ‫הדמיונות הקדומים שלך על עצמיך קמלים ומתפוררים‪ ,‬תן להם ליפול ממך ‪ .‬דמיין‬ ‫את עצמיך כמו שהנשמה שלך רוצה שידמיינו אותה‪ .‬דמיין את עצמיך העמוק והקדוש‬ ‫ביותר התבונן בו‪ .‬הנכח אותו יותר בתודעתך‪ .‬זו האישיות שלך‪ .‬לא הפרסונה שנדבקה‬ ‫ממך מהזולת או מדמיונות הכזב הישנים שלך שהיו טובים לשעתם‪ .‬אל תחשוב על‬ ‫אלוקים תידבק בו‪ ,‬תהיה אותו‪ .‬לית מחשבה תפיסא ביה‪ .‬אנו לא רוצים להיתפס או‬ ‫לתפוס את אלוקים‪ .‬אנו רוצים לאשתאבא בגופא דמלכא‪ .‬הדמיונות שלך על אלוקים‬ ‫דבוקות בך כמו ניילון נצמד העוטף את הפנים‪ .‬אתה חושב שאתה רואה משהו דרכו‬ ‫אבל אתה נחנק וגווע‪ .‬אל מי תדמוני ואשווה‪ .‬המחשבות והרגשות שהדבקת על הזולת‬ ‫דהויות ומעלות אבק‪ .‬נסה להרגיש אותו מחדש‪ ,‬להבין אותו מבפנים‪ ,‬בהבנה רכה‬ ‫וחמלה פשוטה‪ .‬כמו שהוא רוצה שיבינו אותו‪ ,‬כמו שהנשמה שלו מבינה אותו כמו‬ ‫שאלוקים מבין אותו‪ .‬דמיין את הנשמה שלו‪ ,‬את הילד התמים שפעם היה‪ ,‬אליו תפנה‪.‬‬

‫התשוקה להקשיב‪ ,‬להשקיט את כל המערכות‪ .‬את הדיבורים החיצוניים והפנימיים‪.‬‬ ‫להנמיך בעדינות את הרצון לומר‪ ,‬לחנך‪ ,‬לייעץ‪ ,‬להנדס את העולם של הזולת כפי‬ ‫ראות עיני‪ .‬להיות בשקט‪ ,‬בשקט‪ .‬להקשיב בתשוקה לא לתת לאף מילה וצליל לחמוק‬ ‫לתהום‪ .‬הקשבה טוטאלית שרואה רק את הזולת‪ ,‬את העיניים הלחות את השפה‬ ‫שמתייבשת‪ .‬את המילים את הכאב‪ ,‬את הפנים‪ .‬אחרי הקשבה עמוקה‪ ,‬כשאין דחף‬ ‫לדבר‪ ,‬בלי הלהט שטורף את החלקות השקטות שבדיבור בלי הרצון לעצב את הזולת‬ ‫כדמותי‪ .‬כשהלב שקט‪ ,‬כשהמהות עומדת על קצה הלשון והיא רוצה ובה בעת לא‬ ‫רוצה לומר‪ ,‬אז ניתן לדבר דיבור אמתי דיבור שכולו פרוזדור לנשמת הזולת‪ .‬הרצון‬ ‫לומר את המעמקים הוא מסוכן‪ ,‬הוא עלול להטביע את הזולת בעולם שלא שייך לו‪.‬‬ ‫המעמקים שלך עלולים להיות התהומות של הזולת‪ .‬המילה חיה‪ ,‬בוערת ומטפסת‪,‬‬ ‫רוצה לפרוץ ולהתקיים בעוד עולמות‪ .‬למילה יש חיים העומדים בפני עצמם‪ .‬יש מילים‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪55  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫שזקוקות לברית‪ .‬מילים עם ערלה‪ ,‬עם אוטם החופה עליהם‪ .‬לפני שמדברים צריך‬ ‫לעשות ברית למילים‪ .‬הפריעה חושפת את הלב של המילה‪ .‬את הנקודה הפנימית‪.‬‬ ‫הקשבה משתוקקת ושקטה יוצרת מרחב שהזולת יכול להתקיים בו‪ .‬ככל שהמרחב‬ ‫יהיה יותר פנוי ותשוקת ההקשבה תהיה מדויקת‪ ,‬כך עוד עולמות של הזולת יוכלו‬ ‫להתקיים ואף להיוולד שם‪ .‬אינך צריך לומר דבר‪ .‬לזולת יש את המעמקים שלו‪ .‬לזולת‬ ‫יש את הנשמה המקורית שלו‪ ,‬שמאירה לו ומעניקה לו את התורות המיוחדות לו‪" .‬יש‬ ‫כח בנשמה להשכיל השכלות של אמת מקרבה פנימה‪ ,‬מעצם מקור מעיינה" (א' פד')‬ ‫מילות הברית שמגיעות לאחר ההקשבה המתמסרת‪ ,‬עוטפות את הזולת ומאירות לו‬ ‫את עולמותיו המיוחדים לו‪ ,‬את הרצונות הספונים בו‪" .‬הדעה האלוהית החיה‪ ,‬היא‬ ‫מקור החופש‪ ,‬אינה מטלת על האדם דברים חדשים ברעיון ובמחשבה‪ ,‬כי אם מכשירתו‬ ‫להארת מה שיש בו כבר‪ ,‬מה שחתום באוצר הטוב שבנשמתו הגדולה‪( "...‬פנקס ה' סד')‬ ‫ולא ילמדו איש את רעהו ותמלא הארץ דעה ‪-‬חיבור‪ -‬את ה'‪ .‬ללא היררכיות צנומות‬ ‫של גדול או קטן ללא התוהו והשבירה‪ .‬פרצוף שלם עשוי משמי שמיים ותהומות‬ ‫רבה‪' .‬ולוואי כל עם ה' נביאים'‪ .‬שני מלכים משתמשים בכתר אחד‪.‬‬

‫רעיעות‬ ‫להרגיש רעוע על סף נפילה‪ .‬להרפות מהתורה שלי מהאחיזה הנואשת במילים‬ ‫ובמחשבות שאינם שלי‪ ,‬לסדוק את המילים הישנות‪ .‬לחפש אחרי בארות חדשות של‬ ‫מילים‪ ,‬לחפש ולא למצוא בכוונה מקום‪ .‬להתייאש גם כשאני מגיע‪ .‬לא לדעת‪ ,‬לא‬ ‫לדעת שאיני יודע ‪,‬פשוט לא לדעת‪ .‬לבקש לכאוב את הגעגוע‪ ,‬להעמיק אותו‪ .‬לא‬ ‫להיות בהול להרוות אותו‪ .‬מתי הרגשת עזוב מאלוקים? נדחה מדבר ה'? אתה שם לב‬ ‫שאתה בעל מום? כרות ראש? להיות כאיוב המצפה לדבר ה' ויגונו התהומי דוחה את‬ ‫ההבנות והניחומים האנושיים‪ ,‬הוא תאב להתגלות‪ .‬להזדקק אליך כילד קטן שהוריו‬ ‫לא אוספים אותו מהגן ימים ארוכים‪" .‬הרפו ודעו כי אנוכי אלוקים‪( "...‬תהילים מו)‬

‫כשהזולת מדבר אתה מקשיב עם האוזניים או עם הלב? אתה מקשיב גם לשתיקות‬ ‫שלו? אתה מקשיב לכאב שמסתתר מאחורי המילה הצנומה? ההקשבה האלימה‪,‬‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  56‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫המתאפקת‪ ,‬מלאה בעצמה‪ .‬גודשת את האוזניים ואינה משאירה מקום לזולת להיכנס‪.‬‬ ‫הקשבה רוטנת‪ ,‬כועסת על הזולת והודפת את דיבוריו החוצה‪ .‬להתמסר להקשבה‪,‬‬ ‫לדחוק את עצמי כדי להבין‪ .‬להעמיק וללמוד את האחר בעיון הלב והשכל ולדובב‬ ‫אותו עד שתרווה רוחו‪ ,‬להניח למילים שלו לחדור אליי‪ .‬המילים של הזולת הם כמו‬ ‫סולם ארוך הנשען על ליבו‪ ,‬עליהם אפשר לטפס ולהתקרב מעט אל רוחו‪.‬‬

‫האם אפשר לדבר באופן שהמילים לא ייצרו מחנק? אולי בלחישות? האם הדיבור יכול‬ ‫ליצור חלל? האם החלל שביננו יכול ליצור דיבור? כל חלל תאב למילוי‪ ,‬לחום הגנוז‬ ‫במילה הטובה‪ .‬החלל שבלב הוא געגוע שלא ידע שובע‪ .‬המילים הן תיבות פנויות‪,‬‬ ‫מפולשות‪ ,‬הן אומרות ובה בעת מבקשות להתמלא‪ .‬כל מילה שלי יכולה להיות כף‬ ‫יד מושטת לאחר‪ .‬האות שבמילה היא רמז‪ ,‬סימן‪' ,‬אות'‪ .‬כשהאותיות בונות מילה‬ ‫הם לא קובעות דבר‪ ,‬הם רק יוצרות הד רפה למה שלא ניתן להיאמר במילים‪ .‬אם‬ ‫נרצה‪ ,‬המילים שלנו יוכלו לחולל מקום ולא לגדוש את המרחב בערימות של דיבורים‪.‬‬ ‫כל דיבור יכול להיות פתח להשראת שכינה‪" .‬קול ה' יחולל איילות ויחשוף יערות‪,‬‬ ‫ובהיכלו כולו אומר כבוד"‪ .‬לומר את הכבוד אבל לא במילים‪ ,‬הן ממעיטות את קומת‬ ‫הכבוד‪ .‬ה‪-‬הכול דובר את הכבוד‪ .‬תחליש את האחיזה ב'הגה'‪ ,‬בנאמר‪ .‬תלחש את‬ ‫מילותיך‪ .‬נסה להתקרב למה שלא יכול להיאמר ותשתדל לא לחלל אותו במילותיך‪.‬‬

‫'כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם'‪ .‬לכל חידוש יש בית אב‪ ,‬יש שורש‪.‬‬ ‫הגאולה היא להחזיר את הכול למקור‪ .‬ביובל לא רק הטריטוריות הפיזיות חוזרות‬ ‫לבעליהן‪ .‬ה‪-‬הכול שב למקומו‪ .‬חידושי התורה בחיים ובספרים שבים לבעלים‬ ‫המקוריים שלהם‪ ,‬לשבט שלהם‪ ,‬לאבות ולמשה‪ ,‬להוויה הפנימית שלהם‪ ,‬לכנסת‬ ‫ישראל‪" .‬וזהו הרז של אורו של משיח‪ ,‬הופעת נשמת העולם‪ ,‬שבהאירו ישוב העולם‬ ‫לשורש ההוויה ואור ה' עליו יגלה" (אורות התשובה טו י) רק השיבה אל השורש העתיק‬ ‫תוכל להביא להתגלות‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪57  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫'כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם'‪ .‬כי הוא משיב את הדבר לאומר‪ ,‬את‬ ‫השמועה לבעל השמועה את היצירה ליוצר את עשרת הדברות לעשרת המאמרות‪.‬‬ ‫ואת עשרת המאמרות לקב"ה‪ ,‬אך אם נשיב הכול מה יישאר? אם נחזיר את הרב לאר"י‬ ‫מה יישאר מהרב? אם נגלה שלית אתר פנוי מיניה והכל כאן דמיון מה המשמעות של‬ ‫הכול? האם התפקיד של היש הוא רק להתאיין? מה נעשה עם האהבה? עם חיוך של‬ ‫ילד? עם יד מושטת של אביון? מה נעשה עם הכאב של היצירה? אם כל הסבל של‬ ‫איוב היה משל ודמיון האם אנשים חיים יכולים ללמוד ממנו איך לצמוח מהתוהו?‬ ‫"התאווה הקב"ה לעשות לו דירה בתחתונים"‪ .‬יש תאווה לקב"ה והיא להתגלות כאן‬ ‫בתוככי העולם הזה‪ ,‬במחשבות וברגשות שלנו במדינה ובצבא בפוליטיקה‪ ,‬בימין‬ ‫ובשמאל‪ ,‬בהפכים ובעומק התהומות‪' .‬בתחתונים'‪ ,‬בתחתית‪ ,‬בהמון‪ ,‬בקול המון כקול‬ ‫שדי‪ .‬בוודאות שבחושים‪ .‬בבשר‪" .‬מבשרי אחזה אלוה" כפשוטו ממש‪" .‬ליבי ובשרי‬ ‫ירננו לאל חי"‬

‫מבעד לשכבות עבות של מילים מבהיקות ומסנוורות נחבאת שתיקה לבנה ודקה‪.‬‬ ‫שתיקה המחרבת בבוהק שלה את הדיבורים הרבים‪ ,‬שורפת אותם בלובן העמוק שלה‪,‬‬ ‫מפרקת את ארמון המילים המנצנץ‪ .‬כשהשתיקה זורחת באמצע היום היא מרסקת‬ ‫כל מוטיבציה לדיבור‪ .‬השתיקה רווה את המילה עד קצות ליבה‪ ,‬עד גבול השפה‪.‬‬ ‫השתיקה היא התוהו‪ ,‬התהום‪ ,‬חוט דק של דממה מדברית‪ .‬ההתקשרות העמוקה‬ ‫לשתיקות האדירות שבנו — לבתי הגוואי הבוכים והמתגעגעים שבתוכנו‪ -‬חושפת לנו‬ ‫את העולם הבא הגנוז בעולם הזה‪ .‬ככל שהשתיקה תהיה מדויקת ושקטה יותר‪ ,‬כך‬ ‫פתחים לעולמות סודיים יותר יתגלו‪ .‬השתיקה היא יצירת קשר עם נשמת המילה‪.‬‬ ‫השתיקה היא השהייה בעולמות המחשבה בחופש עצום עוד לפני הנפילה הטרגית‬ ‫למילה השדופה והמוגבלת‪ .‬יש דיבור שותק‪ ,‬דיבור שמשאיר רווח שמותיר מקום‬ ‫לקב"ה להיכנס לדיבורים העיוורים המתפרצים כלבה רותחת‪ .‬ישנם דיבורים הרוויים‬ ‫בשתיקות‪ ,‬ברווחים‪ ,‬בחללים‪ .‬דיבורים עדינים שבריריים שאומרים המון ובה בעת‬ ‫לא אומרים דבר‪ .‬יש גם המון זועם ואילם של דיבורים הנגרר אחריך במשך השנים‪.‬‬ ‫דיבורים זקנים ותשושים‪ ,‬דיבורים קודרים‪ ,‬הנח להם לגווע‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  58‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫ארבע קירות‬ ‫אביתר לסרי‬

‫הבזק אור חזק‪ ,‬בהבכה אחת הוסר הכיסוי מעניו‪ ,‬מטושטש‪ ,‬הוא נדחף מאחור בחזקה‬ ‫בבעיטה‪ ,‬דלת הפלדה נסגרה אחריו בעצמה שהותירה באוזניו צלצול חזק וארוך‪.‬‬ ‫כאב חזק מפלח את כתפו‪-‬היכן שהוטח לארץ‪ ,‬למרבה המזל הרצפה הייתה מעט‬ ‫רכה‪ ,‬לדאבונו התברר שהייתה זו זוהמה שהצטברה על הרצפה שריפדה את המכה‪.‬‬ ‫ראייתו החלה לשוב אליו‪ ,‬מתברר שלא כזה מואר פה‪ ,‬להפך אשנב קטן היה בקצה‬ ‫התקרה‪ ,‬וזה היה מקור האור היחיד‪ .‬הקירות היו די קרובים‪ ,‬ולפי צבעם החום־שחור‬ ‫גם הם היו מעט יותר מרוחקים לפני שהזוהמה קרבה אותם והקטינה את החדר‪ ,‬אורי‬ ‫המשיך לסרוק את המקום‪ ,‬בפינה הרחוקה הייתה מונחת קערה שלאחר הרבה מחשבה‬ ‫התבררה כאסלה‪ ,‬היה את הדלת אשר ממנה הוטח‪ ,‬ובפינה השנייה היה גוש שק לא ברור‪.‬‬ ‫הראש מת להתפוצץ‪ ,‬זכר לחבטה שממנה כנראה גם הראש לא ניצל‪ ,‬וזכר למעט‬ ‫מים ששתה בשעות האחרונות‪ ,‬השק שבפינה זז לפתע‪ ,‬אורי זינק לאחור‪" ,‬מי‬ ‫מי אתה?" גמגם לעברו‪ ,‬מרוב תדהמה המילים נפרצו מפיו בעברית‪ ,‬וכבר בה‬ ‫לתקן "?‪ "hi, who are you‬וכבר השיב השק‪" ,‬אה ישראלי??" דומה שניסה לזנק‬ ‫בשמחה‪ ,‬אך גופו הכבד אפשר לו רק להתיישב תוך העזרות בהמון תמיכה מהרצפה‬ ‫הדביקה‪ ,‬מצמץ בעניו כמתאמץ לפקחם‪ "no ,Australian" ,‬תקוות אחרונות "כן‬ ‫כן" השק לא נכנע‪" ,‬כולם אוסטרלים‪ ,‬אז איך אוסטרלי יפה כמוך הגיע לכאן?"‬ ‫אורי הרים לעברו את מבטו‪ ,‬ונאנח‪ ,‬כלל לא מבין למה הוא מנסה להסתיר את זהותו‪ ,‬הרי‬ ‫מבור כזה אי אפשר יותר לרדת‪ ,‬וגם אותו שק שהתברר כישראלי לא נראה כל כך מזיק‪.‬‬ ‫אורי התיישב באיטיות על הרצפה‪ ,‬כבר אי אפשר להימנע מכך‪ ,‬השעין את גפו‬ ‫בקיר‪ ,‬כופף את ברכיו ואחז בהם בידו‪ .‬אורי נזכר בשעשוע‪ ,‬איך תמיד בימי ראשון‬ ‫כשהיה רץ לתפוס את הרכבת בתחנת מודיעין־מרכז (אף פעם לא הגיע בזמן‪ ,‬גם אם לא‬ ‫באמת היה לחוץ בזמן תמיד מצא על מה להתמהמה)‪ ,‬היה מתיישב בזהירות במושבים‪ ,‬מבלי‬ ‫יותר מידי לשקוע‪ ,‬מבלי להישען‪ ,‬כדי שהזיעה לא תדבק‪ ,‬כעת דומה שצריך‬ ‫לגרד אותו מרצפת הכלא‪ .‬הדז'ה־וו המוזר הזה כל כך לא מתאים לעכשיו‪.‬‬ ‫"על מה אתה פה בעצם?" השיב בעברית‪ ,‬אך בחשדנות‪" ,‬אני?" ענה שק בשאלה‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪59  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫באיטיות‪ ,‬נדמה שהוא עצמו שכח עד שנזכר והשיב "מצאו אצלי ‪' 2‬טולות' בשדה‬ ‫תעופה"‪ ,‬ענה בעודו מחזיק את שערו הארוך‪" ,‬שמענו שבסרילנקה קשה ממש‬ ‫להשיג איזה קטנה‪ ,‬ואין מצב שהייתי מוותר על מה שהיה לנו בהודו‪ ,‬חוצמזה רצינו‬ ‫להפתיע את ה'אחים' שהיו שם כבר מזמן‪ ,‬בכל מקרה הבידוק היה רצחני‪ ,‬והם מצאו‬ ‫את זה בתפילין" אורי לא חשב לקשר בינו לבין דת‪ ,‬אבל כבר לשק הייתה תשובה‬ ‫לכך "איזה חב"דניק דחף לי אותם ב'מנאלי'‪ ,‬ראה אותי רוקד בשבת‪ ,‬חשב שאני‬ ‫מתחזק‪ ,‬לא קלט שאני מסטול פיצוצים‪ ,‬חבל דווקא זה היה נראה אחלה הסוואה"‬ ‫רעש מתכת נפתחת ע"י צירים חלודים מצמררים הפסיקה את סיפורו‪ ,‬צלחת‬ ‫ועוד צלחת הוטלו על הרצפה‪ ,‬הצוהר נסגר בחבטה‪ ,‬ודממה נחתה עליהם בתא‪.‬‬ ‫כמו בסרטים חשב אורי לעצמו‪ ,‬אשכרה לא להאמין‪ ,‬אורי לא היה רעב‪ ,‬וכשהביט‬ ‫בצלחת הבחין שצבע העיסה הדביקה שהתבררה כארוחה היה דומה לצבע הקירות‬ ‫והרצפה תאבונו צנח עוד יותר‪ ,‬שק לא היסס‪ ,‬גופו הכבד נע במהירות יחסית לעבר‬ ‫הצלחת וטרף אותה במהירות‪ ,‬אורי הביט בו‪ ,‬בשק‪ ,‬גם הוא השתתק‪ ,‬עיניו בצלחת‪,‬‬ ‫כמרוכז‪ ,‬כשסיים והניח את הצלחת‪ ,‬הרים את מבטו‪" ,‬לפני שנכנסתי לא הייתי רעב‬ ‫הרבה‪ ,‬היו ימים שלא הייתי אוכל‪ ,‬לפעמים בסטלה טובה‪ ,‬היה נפתח הרעב‪ ,‬וגם‬ ‫אז מנשנשים איזה ממתק" כאילו המשיך את סיפורו‪ ,‬נעצר‪" ,‬ואתה?" הצביע בידו‬ ‫אורי‪ ,‬ספק את כפיו "עזוב‪ ,‬יצאתי מהארץ לפני כמה ימים‪ ,‬מצאו אצלי כדור במעיל"‬ ‫סיפור קצר חשב לעצמו וגיחך‪" ,‬כדור?" שאל שק כלא מבין‪" ,‬כדור של נשק‪ ,‬מהצבא"‪,‬‬ ‫שק הביט בו בתימהון "למה שיהיה אצלך כדור‪ ,‬אתה לא נראה כמו משהו שהשתחרר‬ ‫עכשיו‪" ,‬השתחררתי עכשיו‪ ,‬הייתי מ"פ"‪" ,‬ואלק?" תמה שק בסקרנות‪ ,‬וחשב לעצמו‪,‬‬ ‫קצינים במזרח‪ ,‬אין אין הם פשוט לא עוזבים אותי‪" .‬כן‪ ,‬כן" אורי התעורר לספר‬ ‫"שירתתי איזה ‪ 6‬שנים בצבא‪ ,‬בכלל לא מאמין שהשתחררתי‪ ,‬ותראה אותי עכשיו"‬ ‫אורי נזכר איך היה מעביר 'תדריך יציאה' לחייליו‪" ,‬כשאתם יוצאים‪ ,‬תוודאו סטריליות‪,‬‬ ‫שלא נשאר לכם איזה 'גז ‪ '400‬מההפס"ד בשישי" הוסיף תמיד‪ ,‬לא חשב שמישהו‬ ‫מחייליו הטובים יעשה את הטעות הכל כך נפוצה כשכבר די נמאס לשמוע עליה‬ ‫בתקשורת‪ ,‬והנה הוא‪ ,‬עוד כותרת ב־‪ ynet‬אשר מעלה גיחוך‪ ,‬ועוד עם איזה סטלן מטונף‪.‬‬ ‫"תגיד‪ ,‬אתה לא בקטע של זה?" הצביע שק על הצלחת תוך התקדמות לעברה‪" ,‬לא‪,‬‬ ‫לא תרגיש חופשי"‪ ,‬מבלי שסיים לענות‪ ,‬שק ותלתליו כבר היה טמון עמוק בצלחת‪.‬‬ ‫"אשכרה על כדור" אמר שק מתנשף אחרי שסיים‪" .‬כן‪ ,‬וכבר הצלחתי ליצור קשר‬ ‫עם השגרירות‪ ,‬העניין בטיפול" השיב בטון הכי בטוח שלו‪ ,‬שעד לא מזמן היה טון‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  60‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫הראשון שלו‪ ,‬וכעת קולו שברירי וחלוש‪" .‬מקווה בשבילך‪ ,‬אח‪ ,‬אני חיזקי אגב"‪" ,‬אורי"‬ ‫השיב בשתיקה‪.‬‬ ‫שעון לא היה לו‪ ,‬וגם לא תחושת זמן‪ .‬באמת‪ ,‬אף פעם לא חשב על זה כך‪,‬‬ ‫אבל מכל הדברים שאנו רגילים אליהם וקשה לאבד אותם‪ ,‬זמן היה בעל ערך‬ ‫נכבד‪ ,‬מבלעדיו יש ערפילים וחוסר וודאות‪ ,‬ללא זמן אתה לא בדיוק אדם‪.‬‬ ‫חיזקי חזר למאורתו בפינת החדר‪ ,‬מכורבל כעובר מגודל‪ ,‬לא לפני שהציע לשחק‬ ‫"קבו־כלא" וכבר החל להסביר את החוקים‪ ,‬לפני שראה את פניו של אורי‪ ,‬אשר לא‬ ‫התירו מקום לספק ואמרו לו — שחרר‪.‬‬ ‫אורי נשען על הקיר‪ ,‬ונשם עמוקות‪ ,‬תמיד היה אחד שאחז בחייו‪ ,‬עוד בתיכון בימי‬ ‫החופש הגדול היה לו לו"ז מסודר‪ ,‬שבועות שבהם עבד‪ ,‬וכאלה שבהם טייל‪ ,‬וגם 'חורים'‬ ‫קטנים היה 'סותם'‪ .‬תמיד היה פעיל ונמרץ‪ ,‬כשחבריו צפו יחדיו ב'מונדיאל' הוא יצא‬ ‫לריצה‪ ,‬העדיף לעסוק בספורט מאשר לצפות בו‪ .‬אורי גם דאג למשפחתו‪ 7 ,‬אחים‪ ,‬כולם‬ ‫מתחתיו‪ ,‬בפרט לאחיו הקטן‪ ,‬שלעיתים היה נראה אובד עצות‪ ,‬ולאורי‪-‬תמיד היו עצות‪,‬‬ ‫לא שגדל בבית מורכב‪ ,‬ממש לא‪ ,‬הוריו אוהבים ואמידים‪ ,‬אבל כזה הוא‪ ,‬טיפוס אחראי‪.‬‬ ‫עוד בטירונות‪ ,‬כבר היה ניכר עליו מנהיגותו‪ ,‬הוא לא התאמץ לשם כך‪ ,‬ואף שלא דיבר‬ ‫הרבה‪ ,‬כשדיבר‪-‬כולם השתתקו‪ ,‬וגם כשלא היה לו רעיון גדול‪ ,‬היה כפי שהיה קורא‬ ‫לזה "מחרטט בביטחון"‪ ,‬את מסלול הפיקוד עשה באופן די ישיר‪ ,‬וכבר רצה להמשיך‬ ‫עוד בצבא‪ ,‬לפני שהיה את המקרה ההוא‪ ,‬שגמר על הקריירה שהייתה עוד בתחילתה‪.‬‬ ‫'המקרה'‪ ,‬חיכה במחשבתו את עצמו‪ ,‬חייל דביל ששיחק בנשק וירה באיציק הקשר‪,‬‬ ‫אותו חייל למיטב ידיעות כבר השתחרר‪ ,‬איציק שרד ואף השתקם‪ ,‬הקריירה הצבאית‬ ‫של אורי לא שרדה‪.‬‬ ‫אורי‪ ,‬ידע שהוא לא יהיה שם הרבה זמן‪ ,‬מכל הסיפורים ששמע‪ ,‬לא יותר מכמה‬ ‫שבועות‪ ,‬אבל כל דקה נדמתה עליו לנצח‪ ,‬והטיול אותו תכנן היטב‪ ,‬כל כך מחכה‬ ‫שזה פשוט לא מתאים עכשיו‪.‬‬

‫חיזקי כבר היה תקופה בתא‪ ,‬הוא אף פעם לא היה טיפוס עם שעון‪ ,‬לא טרח כל הזמן להביט‬ ‫בו‪ ,‬אך כעת התלישות ללא זמן כבר הצרה לו‪ .‬אך אם חישב נכון‪ ,‬מחר או מחרתיים שבת‪.‬‬ ‫אחרי כמה ימים הצליח ליצור קשר עם הוריו‪ ,‬אמרו שידאגו לו ויעשו הכל‬ ‫להוציאו משם ולהחזירו לארץ‪ ,‬הטריד אותו שהם לא היו מופתעים כל כך‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪61  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫כשסיפר להם‪ ,‬כלומר ברור שאכפת להם‪ ,‬אבל היה קצת צליל אדיש בכולם‪ ,‬הוא‬ ‫לא היה אחד שריצה את הוריו‪ ,‬ולא היה מהתלמידים שהתפדחו לומר להוריהם‬ ‫שהמורה העניש אותם‪ ,‬להפך‪ ,‬אבל עכשיו‪ ,‬עמוק בבור‪ ,‬הרגיש חזק את הבושה‪.‬‬ ‫בושה כזאת לא הרגיש מאז שהדיחו אותו מהטירונות ב'גולני'‪ ,‬את היום הזה‬ ‫הוא לא יישכח‪ ,‬מה אמר למ"פ שרצה להשאיר אותו שבת על זה שעישן‬ ‫סיגריה בהפסקה‪ ,‬המ"פ נתן לו לשצוף‪ ,‬לרטון ולנבל את הפה‪ ,‬להוציא את‬ ‫אשר על ליבו‪ ,‬וכשסיים‪ ,‬שתק‪ ,‬הרצין את מצחו ובפנים חתומות אמר‪ ,‬במחשבה‬ ‫שנייה‪ ,‬זה די מיותר‪ ,‬תכל'ס אני לא רואה שום סיבה שתישאר פה שבת‪.‬‬ ‫את אותו מ"פ אשר ראה רק לאותם דקות דלות כבר לא זכר‪ ,‬לטירונות בגולני הוא‬ ‫כבר לא חזר‪ ,‬מאז ועד תום השירות שלו‪ ,‬התגלגל ממקום למקום‪ ,‬ותמיד כשנראה‬ ‫שהינה פה הוא מסתדר‪ ,‬משהו לא כשורה קרה‪ ,‬איכשהו זה נגמר‪ ,‬באמת אין לו מושג‪,‬‬ ‫לבקו"ם הגיע די מפורק‪ ,‬ודי מהר מצא את עצמו על מטוס‪ ,‬למזרח‪.‬‬ ‫וכבר חשב לשוב לארץ‪ ,‬לשכור דירה וללמוד הנדסה כמו שתמיד רצה‪,‬‬ ‫אם כל מה שאפשר להגיד עליו‪ ,‬היה לו מוסר עבודה‪ ,‬נזכר בתקופה בה עבד‬ ‫בחפירות ארכיאולוגיות בעיר דוד‪ ,‬כולם נחו לעיתים‪ ,‬המעשנים יצאו לעשן‪,‬‬ ‫חיזקי ניגב זיעה והמשיך‪ ,‬ולא מטורח‪ ,‬אהב את המלאכה‪ ,‬כבר אז ידע שיהיה‬ ‫מהנדס בניין‪ ,‬מעבר לניהול עצמו‪ ,‬ראה בתפקיד‪ ,‬יכולת להעביר את מוסר‬ ‫העבודה שלו לחניכיו‪ ,‬הרי מחנך בפה הוא לא‪ ,‬אבל דרך עמל כפיים זה אחרת‪.‬‬ ‫והנה הוא פה‪ ,‬בכלא בהודו‪ ,‬המציאות נראית כמו בסרט‪ ,‬פעם סרטים היו מדמים‬ ‫מציאות‪ ,‬הרהר‪ ,‬כיום סרטים מדמים את מה שקורה רק בסרטים‪ ,‬מחקים את החיקוי‬ ‫שלהם‪ ,‬ללא קשר למציאות‪ ,‬וכך גם הרגיש‪ ,‬קריקטורה לעצמו‪.‬‬ ‫ואז כשהגיע לכאן‪ ,‬להודו‪ ,‬תחילה הכל נראה לו מוגזם‪ ,‬איך הכל מתנהל לאט‪ ,‬אף פעם‬ ‫לא חושבים מה עושים עכשיו‪ ,‬אלא מה נעשה‪ ,‬או מה לא נעשה‪ ,‬החבר'ה היו מסוגלים‬ ‫לשבת שעות במרפסת‪ ,‬להאזין למוסיקה ולפטפט‪ ,‬תחילה ישב עימם‪ ,‬מהר מאוד‬ ‫הרגיש שלא בנוח‪ ,‬משהו מרעיד את רגליו‪ ,‬הוא לא יכול ככה לשבת בחוסר מעשה‪.‬‬ ‫וככה מצא את עצמו‪ ,‬מחליף חברים כל שבוע‪ ,‬מטייל‪ ,‬נוסע ממקום למקום‪ ,‬אט אט‬ ‫נחה עליו רוח המקום‪ ,‬והחל להבין את החוויה הזאת‪ ,‬להיות‪ ,‬להפסיק לרדוף‪ ,‬להרגיש‬ ‫בנוח במקום שלו‪ .‬עדיין סלד מהרפיסות במרפסת‪ ,‬מהשממה של לדבר כל היום על‬ ‫אוכל‪ ,‬סמים‪ ,‬וספורט‪ ,‬עדיין החליף חברים כל הזמן‪ ,‬ברם‪ ,‬מצא את עצמו לעיתים‪,‬‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  62‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫מביט בנוף כמה שעות‪ ,‬עוצם עניים גם באמצע היום‪ ,‬ואז גם החל לכתוב‪ ,‬תחילה‬ ‫לא ידע מה עושים‪ ,‬מה כותבים כשכותבים‪ ,‬אז תיאר את שהרגיש‪ ,‬תיאר וכתב על‬ ‫האגם הצלול שהיה שרוע לפניו‬ ‫איך צמרות העצים נשקפו בו והתנודות שבמים שיוו להם מראה של ציור‪,‬‬ ‫תיאר את המקומי שישב ישיבה מזרחית בקצה הנהר וניקה שם דג שכעת תפס‬ ‫כתב על שמיים‪ .‬תכלת‪ .‬אינסוף‪.‬‬ ‫ולבסוף חתם קרקע‪ .‬יציבות‪ .‬להיות‪.‬‬ ‫כשהחל לנשום עוד ועוד מאויר המזרח‪ ,‬קיבל עליו את נחת המקום‪ ,‬וכן אפשר‬ ‫לשבת במקום ורק לפטפט כל היום‪ ,‬אפשר גם לא לדאוג ליום המחר‪ ,‬וכן גם לעשן‪.‬‬ ‫וכשהוא התחיל לעשן‪ ,‬כבר הכל נראה אחרת‪ ,‬אפילו במראה החיצוני‪ ,‬השיל הרבה‬ ‫ממשקלו‪ ,‬והבגדים כעת מרושלים עליו יותר משהיו‪ ,‬שערו התארך עד למטה מצווארו‪.‬‬ ‫רק כשהגיע לכלא‪ ,‬הבין שהפך להיות מאלו שתמיד בז להם‪ ,‬יושבים שם במרפסת‬ ‫ומדברים על כדורגל‪.‬‬ ‫דלת נטרקת‪ ,‬משהו הוטח לרצפה‪ ,‬חיזקי קם מן הרצפה‪ ,‬המשהו שהוטח התברר‬ ‫כאדם‪ ,‬ששאל אותו 'מי מי מה אתה?' ורק כששמע את השפה העברית‪ ,‬כולו נדלק‪,‬‬ ‫מעבר לכך שנמאס לו מאנגלית משובשת במבטא הודי‪ ,‬לשמוע את שפת הקודש‬ ‫כמו חלום "אה ישראלי??" דומה שניסה לזנק בשמחה‪ ,‬אך גופו הכבד אפשר לו רק‬ ‫להתיישב תוך העזרות בהמון תמיכה ברצפה הדביקה‪....‬‬

‫הדלת נפתחה שוב‪ ,‬סוהר הודי נכנס‪ ,‬והצביע לעבר אורי‪'up' and follow me' ,‬‬ ‫באותה אנגלית משובשת במבטא הודי‪ ,‬אורי קם‪ ,‬ניער את בגדיו קלות‪ ,‬הביט לעברו‬ ‫של חיזקי‪ ,‬בגדיו הבלויים נראו לו ככותונת פסים‪ ,‬חיזקי ידע שלאורי אין דרך לעזור‪,‬‬ ‫אבל ביקש ממנו שלא יישכח אותו‪ ,‬אורי‪ ,‬הבטיח שלא יישכח‪ ,‬שתק ובפנים חתומות‬ ‫אמר‪ ,‬תכל'ס אני לא רואה שום סיבה שתישאר פה שבת‪.‬‬ ‫לתגובות‪ ,‬הא\ערות‪ ,‬או סתם ד"ש‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪63  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫חֹ ֶרף‬

‫‪ //‬דוד טבסקי‬

‫ַּבח ֶֹרף‬ ‫ּתֹורה נִ ְהיֵ ית ְק ִר ָירה‬ ‫ַה ָ‬ ‫אֹותּה‬ ‫וְ ָה ָא ָדם ֶׁש ְּמ ַח ֵּבק ָ‬ ‫יה‬ ‫ַמכְ נִ יס לִ וְ ִר ֶיד ָ‬ ‫ֶאת ָּדמֹו ַה ַחם‬ ‫ּנֹוטף ַעל ָה ִר ְצ ָּפה ַהּלְ ָבנָ ה‬ ‫ֶׁש ֵ‬ ‫ִהיא ְמ ַחּיָ ה אֹותֹו‬ ‫מֹותיו ְמלֵ אֹות ַה ִּצּנָ ה‬ ‫ּומ ַח ֶּמ ֶמת ֶאת ַע ְצ ָ‬ ‫ְ‬

‫וְ ִעם ּבֹוא ַה ֶּׁש ֶמׁש ָה ִראׁשֹונָ ה‬ ‫ִהיא ְּת ַק ֵּבל ֶאת ָע ְצ ַמת ַה ַחּיִ ים‬ ‫ַה ְּמלַ ְבלְ ִבים ֵּבין ִטּפֹות ַה ַּטל‬ ‫ִהיא ּתּוכַ ל לְ ָה ִאיר ָעלָ יו‬ ‫אׁשית‬ ‫ֵמאֹור ִׁש ְב ַעת יְ ֵמי ְּב ֵר ִ‬

‫ַה ָּדם יְ נֻ ֶּקה ֵמ ָה ִר ְצ ָּפה‬ ‫עֹור ִקים‬ ‫יִ זְ רֹם ֲחזָ ָרה לָ ְ‬ ‫ּבֹוהקֹות‬ ‫אֹותּיֹות ֲ‬ ‫ֵעינַ יִ ם ְּפקּוחֹות מּול ִ‬ ‫עֹוטף ֶאת ֶה ָחלָ ל ֵּבין ַה ִּקירֹות‬ ‫עֹוד ּגֶ ֶׁשם ְּב ָרכָ ה ֵ‬ ‫טּובים‬ ‫הֹומה ַּב ֶח ְב ֶר'ה ָה ְר ִ‬ ‫ֵּבית ַה ִּמ ְד ָרׁש ֶ‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  64‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫עֹוס ִקים ְּב ַׁש ְקלָ א וְ ַט ְריָ א ֶׁשל ַהּנְ ָׁש ָמה‬ ‫ְ‬ ‫ימה‬ ‫ֹלא עֹוד לָ ֲעיֵ פּות ַה ֲח ִמ ָ‬ ‫ָה ָאפֹר ֶׁש ְּמ ַמּלֵ א ֶאת ָה ֵעינַ יִ ם‬ ‫ְמ ַק ֵּבל ִחּנָ נִ ּיּות ְמב ֶֹרכֶ ת‬ ‫יח ַה ָּמ ָטר ָה ַא ֲחרֹון עֹוד ָּב ֲאוִ יר‬ ‫ֵר ַ‬

‫ַּבּלַ יְ לָ ה ַּבּלַ יְ לָ ה‬ ‫ֵאין עֹוד ִאיׁש ָּבא ֶֹפק‬ ‫ּזֹוה ִרים ִּב ְמ ִתיקּות‬ ‫מּול ַה ַּד ִּפים ַה ֲ‬ ‫קֹומי‬ ‫יה נִ ְר ַּד ְמ ִּתי ִּב ְמ ִ‬ ‫אֹותֹות ָ‬ ‫ֶ‬ ‫נֹותנֶ ת ָה ֲעיֵ פּות‬ ‫ֶ‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪65  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫‪ //‬איתי קליר‬ ‫ֵמ ָהעֹולָ ם‪ֵ ,‬מ ַה ֶה ְס ֵּתר‬ ‫יִ ְפ ְּתחּו ְׁש ָע ִרים‬ ‫ּגּוף ִמ ְתוַ ֶּדה לִ ְב ָׂשרֹו‬ ‫ּבֹוׁש ְׁשנָ ה עֹוד‬ ‫וְ ֹלא נִ ְת ַ‬ ‫רּומים ָהיִ ינּו‬ ‫ּכִ י ֲע ִ‬ ‫ְּבלִ י ִקירֹות‬ ‫וְ נֹוף ַמ ְק ִסים ֶׁשל עֹולָ ם ָמלֵ א‬ ‫יֹופ ַיע ׁשּוב ֶּד ֶרְך ַה ַחּלֹון‬ ‫ִ‬ ‫ׁשּוב‪ָ ,‬מתֹוק‪.‬‬ ‫נֹוגֵ ַע ֹלא נֹוגֵ ַע‪.‬‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  66‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫ַ ּג ְר ַ ּביִ ם‬

‫‪ //‬טוביה טבסקי‬

‫לֹובׁש ּגַ ְר ַּביִ ם‬ ‫ֲאנִ י לִ ְפ ָע ִמים ֵ‬ ‫ֹלא ְּבאֹותֹו ַה ֶּצ ַבע‬ ‫ֹלא ִמּתֹוְך ִענְ יַ ן‬ ‫יֹוצא‬ ‫ְס ָתם ּכִ י ֵ‬ ‫ֲה ֵרי ַאף ֶא ָחד ֹלא יִ ּכָ נֵ ס לִ י לַ ּנַ ֲעלַ יִ ם לִ ְבּדֹק‬ ‫רֹוצה לְ ִהּכָ נֵ ס לַ ּנַ ֲעלַ יִ ם‬ ‫ּכִ י ִמי ְּב ֶע ֶצם ֶ‬ ‫יׁשהּו ַא ֵחר‬ ‫ֶׁשל ִמ ֶ‬

‫ש ֲאלָ ה  ‪67  //‬‬ ‫ְרצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬

‫ִהּנֵ ה ָּב ָאה ַה ֶּׁש ֶמׁש‬ ‫ְמיַ ֶּב ֶׁשת ֶאת ַה ְּסכָ כָ ה ַהּיְ ָׁשנָ ה ֶׁש ֲעיְ ָפה ַּבח ֶֹרף‬ ‫ְמ ִא ָירה ֶּד ֶרְך ַה ֲח ַרכִ ים‬ ‫ְמ ַקּלֶ ֶפת ְקלִ ּפֹות ֶׁשּנִ ְד ְּבקּו ָחזָ ק ָחזָ ק‬

‫אֹותּה ַה ֶּׁש ֶמׁש?‬ ‫רֹוצה ָ‬ ‫ָמה ָ‬ ‫לִ ְקּב ַֹע‬ ‫לִ ְקּב ַֹע ִּבי‬ ‫"א ֶמת ֵמ ֶא ֶרץ ִּת ְצ ַמח וְ ֶצ ֶדק ִמ ָּׁש ַמיִ ם נִ ְׁש ַקף"‬ ‫ֱ‬ ‫וְ יֵ ׁש ְׁשלִ ילָ ה‬ ‫וְ יֶ ְׁשנָ ּה ַאנְ ַחת ּכְ ֵאב‬ ‫רֹוצה לְ ִה ְצ ַט ְמ ֵצם לִ גְ בּול ָה ַע ְצ ִמי‬ ‫ֹלא ֶ‬ ‫רֹוצה לְ ִה ְת ַר ֵחב‬ ‫ֶ‬

‫ש ֲאלָ ה‬ ‫‪ְ //  68‬רצוֹ נָ ְך ֶא ְ ׁ‬ ‫  ‬

‫‪ //‬ידידיה גוטליב‬