כך היינו Flipbook PDF

כך היינו

---

103 Views
95 Downloads
FLIP PDF 1.51MB

DOWNLOAD FLIP

REPORT DMCA

‫כך היינו‬ ‫סי פורם של‬ ‫רוניה ) ר ח ל ( ויו סף אנ גלרד‬

2

‫לבנותינו ולנכדינו‪,‬‬

‫‪"Nazywam się million , bo za Miliony‬‬ ‫"‪Kocham I cierpię katusze.‬‬

‫שמי מליון‪ ,‬כי למען מיליונים‬ ‫אני אוהֵ ב וסובל עינויים‪.‬‬ ‫זקנים(‬ ‫מתוך הפואמה של אדם מיצקביץ' – ‪ֵ ) DZIADY‬‬

‫‪3‬‬

‫‪ ‬במקום הקדמה‬ ‫ילדים יקרים‪ :‬אסף‪ ,‬איילת‪ ,‬אלון‪ ,‬אחי‪ ,‬יעל‪ ,‬מיכל ויאיר‬ ‫ו כדים אהובים‪ :‬טע ויע קוש‬ ‫א י כותבת את הדברים האלה עוד לפ י שקראתי את הספר‪ ,‬אבל היה לי חשוב‬ ‫להעביר לכם את תחושותיי עוד קודם שפתחתי אותו‪.‬‬ ‫א י ולדתי לתוך השואה‪ .‬אמ ם לא הייתי שם‪ ,‬אבל יצאתי לאוויר העולם ארבע‬ ‫ש ים בלבד לאחר השחרור מ"שם"‪ .‬הוריי היו אז צעירים בגיל‪ ,‬אבל מבוגרים‬ ‫מאוד ב יסיון החיים שלהם ושבעי אסו ות ומשברים‪ .‬הדבר הזה השפיע על‬ ‫ילדותי‪ ,‬לא היה קל להיות בת בכורה לאם יצולת שואה‪ ,‬שמגיל ‪ 13‬לערך עברה את‬ ‫התופת הגדולה ביותר שיכול האדם לעבור‪.‬‬ ‫בעצם הולדתי כבר הייתי סמל – סמל להתמודדות שלהם‪ ,‬לרצו ם של "אודים‬ ‫מוצלים מאש" לחזור לחיים‪ ,‬להקים משפחה חדשה ולתפקד כהורים ורמליים‪.‬‬ ‫הייתי ההוכחה לכך ששאיפתם של ה אצים להכרית את אימא שלי ואת משפחתה‬ ‫מעל פ י האדמה – לא צלחה‪ ,‬עובדה שהיא חיה ו ושמת ומביאה לאוויר העולם את‬ ‫הדור הבא‪ ,‬כשהיא ושאת תפילה שדבר כזה לא יתרחש שוב‪.‬‬ ‫ההתמודדות שלי במהלך הש ים עם "שם" לא הייתה קלה‪ .‬לא סופרו לי סיפורים‬ ‫ולא פתחו צפו ות לב‪ ,‬אלא רמזו רמיזות ו אמרו אמירות מפחידות שהרתיעו‬ ‫אותי מלהתקרב‪ .‬רק ש ים רבות מאוחר יותר‪ ,‬בהיותי אם לש י ילדים‪ ,‬התרחש‬ ‫המפ ה‪ ,‬ואימא‪ ,‬ש שברה לפתע‪ ,‬התחילה לספר‪ ,‬אם כי בצורה מקוטעת ולא לפי‬ ‫סדר כרו ולוגי‪ .‬מאותו יום התחלתי להתקרב ל ושא והיה ברור לי שיש לי תפקיד‬ ‫חשוב‪ :‬להיות ר הזיכרון הראשון במשפחה‪ ,‬ולהוליך את סיפורה של סבתא‬ ‫אליכם‪ ,‬ילדי ו היקרים‪.‬‬ ‫כשאסף היה בן ‪ 12‬הוא הלך לסבתא עם טייפ ושאל אותה שאלות‪ ,‬כמו עיתו אי‬ ‫קטן‪ .‬סבתא ע תה‪ ,‬לראשו ה‪ ,‬כמו שעו ים בבית משפט‪ .‬כשהוא חזר הביתה‬ ‫הסתגרתי בחדרי והאז תי להקלטה‪ .‬זו הייתה ההיחשפות הראשו ה שלי לסיפור‪,‬‬ ‫אף פעם לא הצלחתי להתמודד עם סיפוריה של אימי פ ים אל פ ים‪.‬‬ ‫מאוחר יותר‪ ,‬כשעבדתי ב"יד ושם" ביקשתי שיקליטו אותה בווידיאו‪ ,‬וגם אז‬ ‫ישבתי בבית שלוש עד ארבע שעות לבדי והאז תי‪ ,‬תוך שא י עוקבת אחר פ יה‬ ‫שמשת ות מרגע לרגע עד שיורדת עליה עייפות קשה‪ .‬אח"כ שלחה אליה מראיי ת‬ ‫‪4‬‬

‫מטעם הפרויקט של שפילברג שראיי ה אותה בפול ית‪ ,‬ולפ י כמה ש ים ישב ו‬ ‫כול ו סביבה ביום השואה והקלט ו את סיפורה‪ .‬ש ה אחר כך אספ ו שוב‪ ,‬הפעם‬ ‫סביב סבא‪ ,‬כדי לשמוע גם את סיפורו‪.‬‬ ‫תמיד הייתי אומרת‪" :‬אימא בשבילי היא השואה ואבא – הגבורה"‪ ,‬אין לי ספק כי‬ ‫גם סבא עבר סיפור של שואה‪ .‬לא קל להיות בחור צעיר שמגורש מביתו לארץ זרה‬ ‫ו אלץ להחליף חיי עושר ב דודים‪ ,‬עבודת כפייה ועו י‪ .‬אבל איכשהו‪ ,‬גם בגלל שכל‬ ‫חייו הייתה חשובה לו העובדה שהוא היה חייל ביחידה הפול ית של הצבא הרוסי‪,‬‬ ‫תמיד דמיי תי אותו יותר כלוחם אמיץ‪ ,‬איש חיל שלחם בגבורה ואפילו דימיי תי‬ ‫שהוא שחרר את אמא‪ .‬המדליות שעמן שיחקתי בילדותי‪ ,‬היו ההוכחה לכך‪.‬‬ ‫ב יגוד לאימא‪ ,‬אבא דיבר וסיפר כל הש ים‪ :‬על צעידות של ‪ 40‬ק"מ בלילות‬ ‫קפואים ללא שי ה‪ ,‬על ישיבה בחפירות מושלגות‪ ,‬על אימו ים מפרכים בצ יחה‬ ‫וכו'‪ .‬כשקי אתי בחברותיי‪ ,‬ב ות הפלמ"ח יקים‪ ,‬היו סיפוריו של אבא פיצוי‬ ‫מבחי תי‪ ,‬סיפוריו הע יקו לי את זקיפות הקומה ואת הגאווה‪ ,‬דבר שלא תמיד היה‬ ‫מ ת חלקם של ב י ה יצולים האחרים שהכרתי מסביבי‪ .‬סיפוריו של סבא לצד‬ ‫שתיקותיה של סבתא‪ ,‬איז ו את חיי‪.‬‬ ‫ש ים רבות השתעשעתי ברעיון לכתוב ספר בעיקר על סבתא‪ ,‬והיו כבר באמתחתי‬ ‫כל מי י פתיחות‪ ,‬אבל החיים ועומס העבודה לא אפשרו לי לממש זאת‪ .‬ואז‬ ‫תקלתי בלאה חורב ה פלאה וידעתי שיחד אתה וכל להוציא לפועל את הרעיון‪,‬‬ ‫ועל כך א י מודה לה מאוד‪.‬‬ ‫יש לי תחושה שבספר הזה הייתה לסבא ולסבתא הזדמ ות להעביר את סיפורם‪,‬‬ ‫בדיוק כפי שרצו להעביר אותו אלי ו‪ ,‬כי הם היו שותפים לסיפורו‪ ,‬לעריכתו‬ ‫ולהגהתו‪ .‬וא ח ו כול ו יכולים סוף סוף לחוש שהציווי "והגדת לב ך" מתממש‪.‬‬ ‫מעתה יעמוד על המדפים של כול ו‪ ,‬עד לדור אחרון‪ ,‬ספר העדות האישי של סבא‬ ‫וסבתא‪.‬‬

‫ילדים יקרים‪,‬‬ ‫לאה וא י )ביחד עם אבא אלי( מעבירות אליכם את סיפור ההורים האהובים של ו‬ ‫כדי שת צרו אותו בלבכם ותעבירו אותו לילדיכם‪ ,‬ל כדיכם ואפילו ל י יכם‪ ,‬כי‬ ‫הסיפור הזה חשוב ל ו מאוד‪ ,‬ומרגע שעמד ו על דעת ו ידע ו שיש ל ו מחויבות‬ ‫לה חיל לכם אותו‪.‬‬ ‫‪5‬‬

‫ולכם‪ ,‬אימא ואבא היקרים‪,‬‬ ‫א י מודה על החלטתכם האמיצה לשתף פעולה ולהקדיש את כל כולכם כדי‬ ‫שהספר הזה יצא לאור‪ .‬א י יודעת שעברו עליכם שעות לא קלות‪ ,‬בייחוד עליך‪,‬‬ ‫אימא‪ ,‬ש אלצת שוב ושוב לפתוח את הפצעים‪ ,‬לספר את הזיכרו ות הכואבים‬ ‫ולחזור לתקופה השחורה ההיא‪ .‬ברור ל ו שעשיתם זאת‪ ,‬את ואבא‪ ,‬כי ידעתם שרק‬ ‫אתם יכולים לספר את הסיפור הזה כהווייתו‪ ,‬וכי הספר הזה יהווה עדות‪ ,‬רק אם‬ ‫אתם תמסרו אותה‪.‬‬ ‫הספר הזה‪ ,‬כמו עדויות וספות מהתקופה ההיא‪ ,‬הוא כלי חשוב וסף בהתמודדות‬ ‫מול מכחישי השואה‪ ,‬שהחלו לפעול ברחבי העולם‪ ,‬בעוד מקצת ה"אודים‬ ‫המוצלים" עדיין חיים בי י ו‪ .‬הספר הזה יהיה גם ההגדה לבית צוקר‪/‬רובי שטיין‪-‬‬ ‫א גלרד שתמיד קרא בו ו תגאה בסבא ובסבתא הגיבורים של ו‪.‬‬ ‫א י מאחלת לכם ש ות אושר ו חת עד ‪ 120‬יחד עם ילדיכם‪ ,‬כדיכם ו י יכם‬ ‫הקט ט ים‪ :‬טע‪ ,‬יע קוש ו‪ ...‬שימלאו את ביתכם ובתי ו בשמחה ובבריאות‪.‬‬

‫אוהבים אתכם‪,‬‬

‫בלהה )בילוש( ואלי )אלוש(‬

‫‪6‬‬

‫‪ ‬סיפור ה של רוניה ‪‬‬

‫‪ ‬ראשית דבר‬ ‫ולדתי ב‪ 26-‬בדצמבר ‪ ,1926‬בקרקוב שבפולין‪ .‬אמי ברטה לבית שפיץ היתה רעייתו‬ ‫הש ייה של אבי מ דל צוקר‪ ,‬אשר התאלמן ש ים אחדות קודם שהכיר את אמי‪,‬‬ ‫ותר עם שלוש ב ות‪ :‬ר ה‪ ,‬שרה וגוסטה‪.‬‬ ‫להוריי היו במשותף ארבעה ילדים – הלה אחותי הבכורה‪ ,‬י קוש‪ ,‬דורצ'ה וא וכי‪,‬‬ ‫בת הזקו ים הצעירה‪.‬‬ ‫אבא היה יליד ובו‪-‬ברוד ו‪ ,‬עיירה קט ה בפאתי ורשה‪ .‬הוא היה אדם דתי מאוד‬ ‫ועסק בלימוד תורה‪ ,‬לאחר שלמד ש ים רבות בישיבה‪ .‬אי י יודעת מדוע וכיצד‬ ‫הגיע לקרקוב‪ .‬מעולם לא היתה לי הזדמ ות לברר זאת‪ ,‬ועבורי קרקוב היתה‬ ‫עובדה קיימת‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪7‬‬

‫‪ ‬הבית‬ ‫בית ו היה אמ ם בית דתי מאוד‪ ,‬אך האווירה בו היתה חמה וטובה‪ .‬בין הוריי‬ ‫שררה אהבה גדולה‪ ,‬ולמרות הדתיות‪ ,‬הם הפגי ו את רגשות אהבתם מדי פעם‬ ‫במגע יד‪ ,‬בחיבוק או ב שיקה‪.‬‬ ‫התגורר ו ברובע קז'ימייז' שבו התגוררו בעיקר יהודים‪ ,‬ופר סת המשפחה‬ ‫התבססה על ח ות גל טריה‪ ,‬שאותה יהלה אמא‪ .‬הח ות עצמה היתה רחוקה‬ ‫מהבית‪ ,‬והיא שכ ה ברובע ה וצרי‪ ,‬ברחוב דלוגה‪ ,‬אחד הרחובות הראשיים‬ ‫והמרכזים בקרקוב‪.‬‬ ‫מצב ו הכלכלי היה טוב ולא חסר ו דבר‪ .‬אמא היתה אישה אי טליג טית מאוד‪,‬‬ ‫רחבת לב וכישרו ית‪ ,‬והייתי קשורה אליה מאוד‪ .‬היא היתה אשה חרדית והקפידה‬ ‫על קלה כבחמורה‪ .‬זכור לי שליוויתי אותה לעיתים לבית הכ סת‪ ,‬שם ראיתי אותה‬ ‫מתפללת באדיקות רבה‪ ,‬ומתייפחת תוך כדי התפילה‪.‬‬ ‫היא שלטה בשפות פול ית וגרמ ית וידעה ל הל את כל קשרי המסחר עם הלקוחות‬ ‫והספקים הגויים‪ .‬הח ות היתה גדולה ועבדו בה שתי בחורות וספות‪ ,‬חוץ‬ ‫מהאחיות שלי‪ .‬אבא עזר לאמא במקצת‪ ,‬בעיקר בתחום ה הלת החשבו ות‪,‬‬ ‫תשלומי מיסים ואריזת משלוחים גדולים‪.‬‬ ‫אהבתי להיות בחברתה של אמא בכל הזדמ ות בשבתות‪ ,‬בימי ראשון ובחגים‪ ,‬שכן‬ ‫בימי השבוע עבדה עד שעות מאוחרות‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬כשהגע ו לח ות‪ ,‬אהבתי‬ ‫להסתובב בתוכה‪ ,‬למשש את הבגדים והבדים‪ ,‬להתבו ן באמא בשעת עבודתה‪ ,‬או‬ ‫להסתתר מתחת השולחן כאשר הגיעו לקוחות שלא רציתי כי יראו י‪ ,‬כמו למשל‬ ‫המורות שלי‪.‬‬ ‫יום שישי היה היום האהוב עלי‪ .‬אהבתי ל שום את האוויר של יום זה עמוק אל‬ ‫ריאותי‪ .‬ידעתי כי ה ה מגיעים שבת ויום ראשון‪ ,‬ואוכל להיות עם אמא ברציפות‬ ‫וב חת יומיים תמימים‪ .‬במוצאי שבת בימי החורף היתה אמא פותחת את הח ות‪,‬‬ ‫ואז הגתי ללכת איתה דרך ה"פל טה"‪ ,‬שדרת העצים שהקיפה את העיר‪ ,‬במקום‬ ‫שבעבר עמדו החומות‪ .‬ה יתי לראות בדרך את ה שים ההדורות שאחזו בכלבים‬ ‫קט ים‪ ,‬ואפילו ביקשתי מאמא כי תאפשר לי לגדל כלב שכזה‪ .‬אמא‪ ,‬כ ראה‬ ‫בהיסח הדעת‪ ,‬השיבה בחיוב‪ ,‬למרות שלא התכוו ה לכך‪ ,‬ואילו א י כילדה קט ה‬ ‫לא השלמתי עם העובדה שלא קוימה ההבטחה ש ית ה לי‪ .‬במשפחות דתיות לא‬ ‫‪8‬‬

‫היה מקובל לגדל בעלי חיים‪.‬‬ ‫בבית ו עבדו שתי שים – עובדת גויה שטיפלה במשק הבית‪ ,‬ומבשלת יהודיה‬ ‫שידעה והקפידה על די י הכשרות‪ .‬בימי ילדותי המוקדמים התגוררה בבית ו גם‬ ‫סבתא ברכה‪ ,‬אמו של אבא‪ .‬היא עזרה במקצת‪ ,‬אלא שעם פטירתה היה על הוריי‬ ‫לדאוג לטיפול בבית ובילדים‪.‬‬ ‫מאוחר יותר עבר ו דירה למקום קרוב יותר אל הח ות‪ ,‬אזור שבו אמ ם התגוררו‬ ‫גם גויים‪ ,‬אך לאמא היה וח יותר‪ .‬היא יכלה ללכת ברגל לח ות ולא להזדקק‬ ‫ל סיעה בחשמלית )טרמוואי(‪ ,‬ובצהריים יתן היה לקפוץ לח ות ולהביא לאמא‬ ‫ארוחת צהרים קלה‪.‬‬ ‫בקרקוב‪ ,‬של אותם ימים‪ ,‬לא היה מקובל לרכוש דירה‪ ,‬כל אחד שילם שכר חודשי‬ ‫עבור דירתו‪ .‬היו יהודים שהפרוטה לא היתה מצויה בכיסם והם התגוררו במרתף‪,‬‬ ‫ולעומתם היו כאלה שהתגוררו בדירות גדולות והדורות‪.‬‬ ‫ל ו היתה דירה בי ו ית שכללה ש י חדרים ומטבח‪ .‬שלוש הב ות של אבא כבר לא‬ ‫התגוררו את ו‪ ,‬כך שרק ארבעת ו שאר ו בבית‪.‬‬ ‫ליד הבית היתה כיכר ובה הג ו לשחק‪ .‬הב ים שיחקו בכדור עשוי סמרטוטים‬ ‫וא ח ו‪ ,‬הב ות‪ ,‬שיחק ו במשחקי ילדות שו ים‪ .‬בחורף הג ו להשתעשע על השלג‬ ‫והקרח‪ .‬החלק ו במזחלת או על גבי מחלקיים‪ ,‬ללא כל דאגות קיומיות‪.‬‬ ‫מאחר שהוריי לא הרשו לי להחליק על הקרח דאגתי להחביא את המחלקיים שלי‬ ‫בביתה של אחת מחברותי‪ ,‬ולקחתי אותם בשעה שיצאתי להחליק על הקרח‪,‬‬ ‫לצלילי המוזיקה ה פלאה ש וג ה שם‪ .‬זה היה הדר‪.‬‬ ‫אחת השכ ות של ו עסקה בתפירת בגדי ילדים‪ .‬לבתה היחידה היו הרבה מאוד‬ ‫צעצועים‪ ,‬מצרך דיר ביותר באותם ימים‪ .‬לעיתים הגה התופרת לקרוא לי כדי‬ ‫שתוכל לתפור שמלה ללקוחותיה על פי מידותיי‪ ,‬ואז זכיתי ליה ות מעט מן‬ ‫המשחקים‪ ,‬או לקבל עוגיה טעימה‪.‬‬ ‫אביה של חברתי עסק כפי ה ראה במקצוע חופשי כלשהו‪ .‬הוא היה לבוש תמיד‬ ‫בהידור‪ ,‬ב יגוד למרבית היהודים שהיו סוחרים‪ ,‬ס דלרים‪ ,‬חייטים או ספרים‪ ,‬והיו‬ ‫לבושים ברישול בולט לעין‪.‬‬ ‫בעלי הח ויות חשבו למעמד גבוה‪ ,‬והיו מבוקשים תמיד לשידוך‪ .‬ראה היה כי לא‬ ‫חסר להם ממון‪ ,‬ועל כן ישואים להם היוו בסיס להצלחה‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫בקרקוב התגוררה גם שרה‪ ,‬אחותה של אמא‪ ,‬אשר הקשר בי יהן היה הדוק מאוד‪.‬‬ ‫אמא הגה ללכת אליה לעיתים קרובות‪ ,‬למרות שהיא הגיעה לבית ו רק לעיתים‬ ‫רחוקות‪.‬‬ ‫בעלה היה אדם חרדי מאוד וגרב גרביים לב ות שהגיעו עד הברכיים‪ ,‬אפילו בימי‬ ‫חול של אמצע השבוע‪ .‬הוא כמעט לא יצא מן הבית‪ ,‬אלא לבית הכ סת בלבד‪.‬‬ ‫הגתי ללכת עם אמא לבקר אצל דודה שרה‪ ,‬ועבורי זו היתה הזדמ ות וספת‬ ‫להימצא במחיצתה‪ .‬ביליתי שם עם בת דודתי ג'ו יה שאהבתי מאוד‪.‬‬ ‫היו שם גם שבע‪ ,‬הסקל‪ ,‬ולו יו‪ .‬הייתי מאוד קשורה אליהם וביתם היה לי בית ש י‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪10‬‬

‫‪ ‬חוויות ילדות ומנהגי הבית‬ ‫אחד המ הגים הקבועים והמסורתיים בבית היה ארוחת ליל שבת‪.‬‬ ‫המשפחה בשלמותה היתה מתכ סת סביב השולחן בשעה מסוימת‪ .‬כשאחותי‬ ‫הגדולה איחרה להגיע הביתה‪ ,‬לאחר שהיתה במספרה‪ ,‬היא לא העזה לגשת‬ ‫לשולחן‪ .‬היא שארה במטבח ושם אכלה את ארוחתה‪.‬‬ ‫על המפה הלב ה הו חו הפמוטים ואמא הדליקה רות‪ .‬תוך כדי התפילה בכתה‪,‬‬ ‫כמ הגה‪ .‬א י עמדתי על הכיסא סמוך לאמא‪ ,‬כיסיתי את פ יי בשתי ידיי הקט ות‪,‬‬ ‫וחיקיתי את הת הגותה‪ .‬כל המשפחה המתי ה לשובו של אבא מבית הכ סת‪ .‬לאחר‬ ‫שאבא ערך את הקידוש המסורתי‪ ,‬הוגשה אל השולחן ארוחת השבת החגיגית‬ ‫שכללה דגים )קרפיון(‪ ,‬מרק סמיך )שליים זופ(‪ ,‬ובשר אווז אפוי בת ור‪ .‬את האווז‬ ‫ק תה אמא מידי יהודיה בכיכר העיר ביום חמישי‪ .‬א י הגתי להתלוות אליה אל‬ ‫"מסע הק יות" הזה‪ .‬במיוחד אהבתי את המרק‪ ,‬וטעמו זכור לי עד היום‪.‬‬ ‫עם תום הארוחה הוגשו עוגות ש אפו אף הן בבית על ידי המבשלת‪ .‬אמא כמעט לא‬ ‫היתה במטבח‪ ,‬מפאת הזמן הקצר שבו שהתה בבית‪ .‬רק בימי ראשון היתה מפ קת‬ ‫אות ו במרק פירות )פמלה( עשוי שזיפים מיובשים‪ ,‬או מאפה כלשהו‪ .‬בכל השבוע‬ ‫אכל ו בשר בקר ובסוף השבוע ה י ו מבשר אווז‪.‬‬ ‫סביב השולחן שר ו את זמירות השבת‪ ,‬בעיקר ב יצוחם של אבא ואחי י קוש שהלך‬ ‫בדרכיו‪ ,‬והיה דתי גם הוא‪.‬‬ ‫אהב ו מאוד לשיר והקפד ו בעיקר על זמירות ב ושאים דתיים ומסורתיים‪ ,‬כדי לא‬ ‫להכעיס את אמא בשירים חילו יים שעסקו ברומ טיקה או אהבה‪ .‬כאשה דתית‪,‬‬ ‫אמא לא אהבה את השירים האלה‪ ,‬אך כשלפעמים בכל זאת חרג ו‪ ,‬לא זפה ב ו‬ ‫וקיבלה את הדבר בחיוך וב ועם‪.‬‬ ‫כשהסתרקתי בשבת הגה אמא להעיר לי בסבל ות רבה שאין להסתרק בחוזקה‪,‬‬ ‫כדי שחלילה לא תיתלש ה שערות תוך כדי הסירוק – שכן זוהי מלאכה האסורה‬ ‫בשבת‪.‬‬ ‫אבא היה סבל י מעט פחות – דמה לי כי מבין כל ילדיו הוא אהב מאוד את הלה‪,‬‬ ‫בשל עבודתה הטובה והמסורה בח ות‪.‬‬ ‫לי כמעט לא היה קשר עם אבא‪ .‬זכור לי כי פעם ליווי ו את אמא לתח ת הרכבת‬ ‫כש סעה לזקופ ה לחופשה בת שבועיים בהרים‪ .‬משום מה אמרה לי אמא לתת‬ ‫‪11‬‬

‫שיקה לאבא‪ ,‬וא י סירבתי‪ .‬אי י יודעת מדוע‪ ,‬אך הדבר זכור לי במדויק‪ .‬מעולם‬ ‫לא שקתי לו‪ .‬בזמ ים אלה הא שים לא הת שקו כל כך‪.‬‬ ‫בימי החגים היה הבית מתקדש והאווירה היתה חגיגית במיוחד‪ .‬בשמחת תורה‬ ‫רקד ו עם התורה ברחובות לאחר היציאה מבית הכ סת‪ ,‬וזה היה אירוע משמח‬ ‫מאוד גם עבור ו הילדים הקט ים‪ .‬לקראת סוכות ב ו בחצר בית ו המשותף שתי‬ ‫סוכות‪ .‬הסוכות שירתו את כל המשפחות היהודיות שגרו בב יין‪ .‬כל עקרת בית‬ ‫התגאתה במטעמיה‪ ,‬בחלות שאפתה ובבישולים שבישלה‪ .‬בסוכה ישבו רק גברים‬ ‫וילדים‪ ,‬ואילו ה שים דאגו להביא את האוכל‪.‬‬ ‫כבר מפורים החלו ההכ ות לחג הפסח‪ .‬מהאווזים הוצא השומן‪ ,‬ולקראת החג‬ ‫עצמו השתמשו בו בכל בישולי החג‪ .‬מסלק הכי ו חזרת וחמיצה לשתייה‪ .‬גם יין‬ ‫הוכן מבעוד מועד‪ ,‬מצימוקים שהוכ סו לבקבוקים עד שתססו סמוך לחג עצמו‪.‬‬ ‫גם יקיון הבית היה מבצע רצי י‪ .‬כל החפצים בארו ות ובמגירות הוצאו ממקומם‪,‬‬ ‫כדי ל קות אותם מכל גרגר חמץ‪ .‬עיקר הדגש הושם כמובן על המטבח‪ ,‬כלי האוכל‬ ‫וסירי הבישול‪ .‬יומיים‪-‬שלושה לפ י החג אי אפשר היה כלל להיכ ס אל המטבח‪,‬‬ ‫ואת הארוחות אכל ו באחד החדרים‪.‬‬ ‫המטבח עבר הכשר מדוקדק וקפד י בכל פי ה ופי ה‪ .‬בערב החג חיפש אבא אם‬ ‫ותר חמץ בעזרת וצה ו ר‪ .‬כל גרגר הוצא‪ ,‬כדי לא לחלל חלילה את כשרות הבית‪.‬‬ ‫הילדים‪ ,‬וא י בי יהם‪ ,‬הצטרפ ו אליו‪ ,‬והלכ ו רגשים בעקבותיו‪.‬‬ ‫את ליל הסדר הג ו‪ ,‬כמ הג הגולה‪ ,‬לחגוג בש י לילות רצופים‪ .‬את הערב הראשון‬ ‫כמעט אי י זוכרת‪ .‬מיד לאחר האוכל‪ ,‬לא הצלחתי לשמור על ער ותי ו רדמתי‪.‬‬ ‫בבוקר הייתי מתחרה עם אחי מי החזיק מעמד עד שעה מאוחרת יותר‪ .‬בסדר‬ ‫הש י‪ ,‬למחרת‪ ,‬כבר הייתי ער ית יותר‪ .‬חגג ו רק המשפחה של ו באווירה‬ ‫משפחתית אי טימית‪.‬‬ ‫לפעמים היי ו וסעות אמא וא י לרבקה שהיה מקום ופש‪ .‬סע ו למספר שבועות‪,‬‬ ‫ואבא הג לבקר אות ו ביום שישי לקראת סוף השבוע‪.‬‬ ‫לפעמים סעתי לסבתי ברו יה‪ ,‬אם אמי‪ ,‬שהתגוררה בכפר סמוך לטר וב‪ .‬בדרך כלל‬ ‫שהיתי שם עם בת דודתי ג'ו יה‪ ,‬בת אחותה של אמא‪.‬‬ ‫סבתא היתה בעלת ח ות כלבו שבה היה יתן למצוא הכל‪ .‬אהבתי להימצא ליד‬ ‫סבתא בשעה שעבדה בח ות‪.‬‬ ‫גם סבתא היתה אישה דתית מאוד‪ .‬באחת מחופשות הקיץ‪ ,‬היה זה סמוך לתשעה‬ ‫‪12‬‬

‫באב‪ ,‬א י זוכרת אותה יושבת‪ ,‬מתפללת ובוכה על חורבן ירושלים‪.‬‬ ‫הח ות של סבתא עמדה בקדמת הבית‪ ,‬ומאחוריה היה בית המגורים‪ .‬בפתח הח ות‬ ‫היה תלוי פעמון‪ ,‬ובכל פעם שהפעמון צלצל היה זה סימן כי לקוח כ ס פ ימה‪,‬‬ ‫וסבתא היתה מזדרזת לצאת מביתה כדי לשרת אותו‪ .‬אחת לשבוע התקיים בכפר‬ ‫שוק‪ ,‬וכמות גדולה של א שים הגיעה לח ות‪ .‬עבורי היה מע יין לראות את יהול‬ ‫המסחר‪ ,‬המקח והממכר בין סבתא לקו ים‪ .‬את כישרון המסחר ירשה אמי כ ראה‬ ‫מאמה‪.‬‬ ‫בכפר בילי ו כחודשיים‪ ,‬והיו אלה תקופות עימות מאוד‪ .‬אהבתי את אווירת הכפר‬ ‫הרגועה‪ ,‬השו ה כל כך מהאווירה העירו ית הסוא ת המוכרת לי מקרקוב‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪13‬‬

‫‪ ‬שלבי החינוך שלי‬ ‫את לימודיי התחלתי בגיל שש‪ .‬למרות שבסביבה של ו היה גן ילדים‪ ,‬והילדים בילו‬ ‫בו‪ ,‬העדיפו הוריי לא לשלוח אותי לשם‪ ,‬ולהמתין עד לתחילת הלימודים בבית‬ ‫הספר‪.‬‬ ‫היה זה בית ספר ממשלתי לב ות יהודיות בלבד‪ ,‬אך המורות היו וצריות‪.‬‬ ‫אהבתי ללכת לבית הספר‪ .‬מרגע שלמדתי לקרוא באופן חופשי קראתי ספרים‬ ‫רבים‪ .‬בשעות אחר הצהריים הלכתי לספרייה כדי להחליף ספרים‪ ,‬ועשיתי זאת‬ ‫בתדירות גבוהה‪ .‬באמצעות הקריאה מילאתי את הזמן הפ וי שעמד לרשותי‪ ,‬בשל‬ ‫היעדרותה הקבועה של אמא מהבית‪ .‬כ ראה שהייתי ילדה לא כל כך חברותית‪ ,‬כי‬ ‫לא זכורות לי חברות ילדות מהגיל הצעיר בבית הספר‪ ,‬רק מעט חברות משכו תי‪.‬‬ ‫מאוחר יותר‪ ,‬כשבגרתי מעט‪ ,‬התחלתי גם א י‪ ,‬כמו אחיותיי‪ ,‬ללכת לת ועת‬ ‫"עקיבא" שהיתה ת ועה ציו ית‪ ,‬ושם כבר התחלתי ליצור קשרים חברתיים‪ .‬יצאתי‬ ‫במסגרת זו למח ה קיץ בהרים‪ ,‬מח ה שזכור לי כחופשה הדרת בחיק הטבע‬ ‫הירוק‪ ,‬רחוק מהבית‪ .‬לפעמים יצלתי את ימי השמש הבודדים‪ ,‬פתחתי את החלון‬ ‫בחדרי ושכבתי כדי להשתזף במקצת‪ .‬חשבתי שעל ידי כך אשפר את המראה שלי‪.‬‬ ‫רצפת הבית היתה מעץ ויכולתי לשכב עליה שעות‪.‬‬ ‫המקצוע האהוב עליי ביותר בבית הספר היה היסטוריה‪ .‬אהבתי לקרוא‪ ,‬להעמיק‬ ‫ברומ ים היסטוריים עבי כרס‪ ,‬ולהפליג באמצעותם‪ ,‬על כ פי הדמיון‪ ,‬אל תקופות‬ ‫אחרות ואל ארצות רחוקות‪.‬‬ ‫אהבתי לטייל לארמון מלכי פולין )ואבל( העומד על גבעה ישאה בקרקוב‪.‬‬ ‫התרגשתי מן הסיפורים המיתולוגיים הקשורים בתרבות פולין ובהיסטוריה שלה‪.‬‬ ‫אחד המורים לימד אות ו לימודי דת‪ .‬למדתי אצלו את סיפורי התורה של ו‪,‬‬ ‫ובעיקר זכורים לי ציורי המקרא שליוו את הקטעים הכתובים בספר הלימוד‪,‬‬ ‫והפכו את השיעורים למרתקים ולמוחשיים במיוחד‪.‬‬ ‫יום הלימודים החל בשעה שמו ה בבוקר והסתיים בשעה שתיים‪ .‬למד ו חמישה‬ ‫ימים בלבד‪ ,‬שכן יום שבת ויום ראשון היו ימים חופשיים‪ .‬אין פלא אפוא שהיום‬ ‫האהוב עלי ביותר היה יום שישי‪ ,‬בשל הידיעה כי צפויים לי יומיים חופשיים‪.‬‬ ‫***‬

‫‪14‬‬

‫משום מה‪ ,‬אי י יודעת מדוע‪ ,‬ליוו אותי תמיד מחשבות על מוות‪ .‬ייתכן ש תקלתי‬ ‫ב ושא בספרים שקראתי‪ ,‬או בהזדמ ויות בלתי מוסברות אחרות‪ .‬חששתי כי הוריי‬ ‫ימותו‪ ,‬וכי א י אמות‪ .‬המחשבה הזאת הטרידה את מ וחתי‪ ,‬ולא פעם בכיתי מאוד‪,‬‬ ‫מחשש שהדבר יקרה‪ ,‬גם שכ יסו להרגיע אותי כי הדבר יקרה רק כשאזדקן ואהיה‬ ‫בת שמו ים‪ .‬לא עלה בדעתי כי גורלם של הוריי יהיה כה אכזרי‪ ,‬זמן קצר מאוחר‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫באחת הפעמים‪ ,‬בהיותי אצל השכ ים‪ ,‬שוב החלה ל קר בי המחשבה על המוות‪ ,‬עד‬ ‫כי גרמה לי להתפרצות בכי כה גדולה שהצריכה להזעיק את אמי כדי להרגיע י‪.‬‬ ‫באחד הלילות בכיתי קשות במיטתי‪ ,‬עד שרק מגע ידה של אמא‪ ,‬במיטתה‪,‬‬ ‫הרגיע י‪ ,‬ו רדמתי‪.‬‬ ‫זכור לי שישבתי פעם על המדרכה מחוץ לבית וחשבתי‪ ,‬איך ייתכן שא י וא שים‬ ‫וספים כמו י מסתובבים עתה בעולם? כיצד ייתכן שהכל מת הל בשקט? מי מכוון‬ ‫את הדברים?‬ ‫לא היה לי עם מי לשוחח בע יין זה באותו רגע‪ ,‬ולכן כשעליתי הביתה פ יתי‬ ‫בשאלות לעוזרת שגיהצה באותו זמן‪ .‬היא לא התייחסה אלי ברצי ות‪ ,‬והשיבה לי‬ ‫תשובות סתמיות‪ ,‬כדי להיפטר משאלותיי הטורד יות‪.‬‬ ‫א י המשכתי להתעמק במחשבות פילוסופיות שו ות‪ ,‬כגון צורתם השו ה של ב י‬ ‫האדם‪ ,‬כיצד ייתכן שא י חשה בכאב ומישהו אחר אי ו חש בו‪ ,‬ועוד כה ה וכה ה‪.‬‬ ‫***‬ ‫את לימודיי בבית הספר המשכתי עד תום שבע כיתות‪ .‬בהיותי בת ‪ 12‬וחצי פרצה‬ ‫המלחמה‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪15‬‬

‫‪ ‬פרוץ המלחמה‬ ‫היחסים של ו עם הגויים היו יחסים קורקטיים‪ .‬לא הרגש ו כל א טישמיות‬ ‫מצידם‪ .‬אמא אפילו העדיפה את הלקוחות הגויות ששילמו ישירות‪ ,‬ללא כל מקח‬ ‫וויכוח‪ ,‬כמ הג היהודיות‪ .‬א י זוכרת את שפתיה היבשות של אמא לאחר ויכוח‬ ‫וקב עם אחת הלקוחות היהודיות‪ .‬כל סכום ש קבה בו‪ ,‬היווה גורם לויכוח‪ .‬יחד‬ ‫עם זאת‪ ,‬לא וצרו יחסי חברות בין גויים ליהודים‪ ,‬הקשרים החברתיים היו בין‬ ‫היהודים לבין עצמם‪ .‬מעולם לא כ סתי לבית של גויים ולא ידעתי מה בתוכו‪ .‬כך‬ ‫חיי ו עד תחילת המלחמה‪.‬‬ ‫היה זה יום שישי ‪ 1‬בספטמבר ‪ .1939‬כבר בשעות הבוקר המוקדמות שמע ו את‬ ‫רעש המטוסים בשמים‪ .‬בתחילה לא ייחס ו כל חשיבות לע יין‪ .‬היי ו בטוחים כי‬ ‫אלה הם מטוסים פול יים‪.‬‬ ‫לפתע הבח תי מרחוק בשריפה גדולה מאוד‪ .‬עשן גדול היתמר השמימה‪ ,‬וא י לא‬ ‫ידעתי מה מקורו‪ .‬השמועות אמרו כי הצבא הפול י שורף שם אי אלו חפצים‬ ‫יש ים‪ ,‬מחשש פן יפלו בידי הגרמ ים‪ ,‬אך גם לכך לא התייחס ו יתר על המידה‪.‬‬ ‫בשעות הצהרים החלו להישמע ברחובות העיר אזעקות‪ ,‬ומן הרדיו בקעו שידורים‬ ‫שהי חו את הציבור כיצד להת הג בשעת האזעקה‪.‬‬ ‫מסביב טרם הורגשה תכו ה מיוחדת‪ .‬הח ויות היו עדיין פתוחות‪ ,‬ובי יהן גם‬ ‫הח ות של ו‪ .‬ייתכן ש פלה באזור ו פצצה או שתיים‪ ,‬אך הדבר עדיין לא סימל כל‬ ‫שי וי במצב‪.‬‬ ‫בשעות אחר הצהריים כבר הגיעו הגרמ ים לעיר‪ .‬ברחובות צעדו טורי חיילים גבוהי‬ ‫קומה‪ ,‬לבושי מדים קיים ומגוהצים‪ ,‬ו עולים במגפיים מצוחצחות ומבריקות‪ .‬הם‬ ‫חצו את רחובות העיר במצעדים רבי רושם והדר‪.‬‬ ‫יהודים אחדים יסו לפ ות אליהם‪ ,‬ולמצוא איזה מכ ה משותף בין שפת היידיש‬ ‫לשפה הגרמ ית‪ .‬הם חילקו להם סיגריות‪ ,‬וחשבו להתקרב אליהם‪ .‬גם הפול ים‬ ‫הגויים התקרבו אל טורי החיילים‪ .‬חלק מהם‪ ,‬אשר שירתו בצבא האוסטרי‪ ,‬סיפרו‬ ‫על כך לגרמ ים הצועדים‪ ,‬ללא כל מורא ופחד‪.‬‬ ‫למחרת כבר הורגש מחסור במזון והשתרכו תורים ללחם‪ .‬ברחובות סעו משאיות‬ ‫של הצבא הגרמ י‪ ,‬ובתוך חלק מהן הבח תי ביהודים שידיהם מו חות על ראשיהם‪.‬‬ ‫סוק יצה" הידוע של קרקוב‪ ,‬ראיתי גרמ ים שהסתובבו ואיימו‬ ‫בכיכר‪ ,‬ליד שוק ה" ֶ‬ ‫‪16‬‬

‫על העוברים והשבים‪ ,‬יהודים וגויים כאחד‪ .‬הם אמרו כי יאסרו אותם‪ ,‬אם לא‬ ‫יישמעו להוראות‪ .‬כעבור ימים אחדים אסרו את ראש העיר‪ ,‬והודיעו לו כי עליו‬ ‫לדאוג להת הגות אותה של תושבי עירו‪ ,‬ולא ‪ -‬יהיה גורלו מר‪ .‬בי תיים החלו‬ ‫להסתובב בעיר שמועות על תפיסת יהודים עטורי זק ים באזור קז'ימייז'‪.‬‬ ‫קריקטורות על מראה היהודים הופצו בעיתו ים ובחוצות העיר‪.‬‬ ‫כדי להפגין את יחסם האוהד כלפי הגרמ ים‪ ,‬החלו אף הגויים הפול ים להת כל‬ ‫ליהודים‪ .‬הם עדיין לא ידעו כי גם הם מהווים יעד לגרמ ים‪ .‬הגברים בעיר היו‬ ‫מטרתם הראשו ה של הגרמ ים‪ .‬הגברים תפסו בקלות ברחובות‪ ,‬ללא כל סיבה‬ ‫וללא כל הסבר‪ .‬גברים יהודים וגויים החלו להימלט לכיוון מזרח‪ ,‬לעבר גבול‬ ‫רומ יה‪ ,‬או לכיוון לבוב‪ ,‬מתוך תקווה כי לשם הגרמ ים לא יגיעו‪ .‬הכבישים היו‬ ‫הומי אדם‪ .‬אלפי א שים הרו בהם כדי להתרחק מהעיר‪ .‬גם אבי ואחי יסו לצאת‬ ‫מהבית לעבר אזור הבריחה‪ ,‬אך הם שבו הביתה כעבור זמן קצר יחסית‪ .‬הם לא‬ ‫רצו להתרחק ולהשאיר אות ו מאחור‪.‬‬ ‫כמעט מן היום הראשון לכ יסתם של הגרמ ים החלו להאמיר מחירי המזון‪,‬‬ ‫ובעיקר מחיר הלחם‪ .‬גם הגויים יצלו את המצב‪ ,‬פגעו ביהודים‪ ,‬והורו להם לצאת‬ ‫מבתיהם ומעסקיהם‪.‬‬ ‫הוריי חששו מפ י ירידה מיידית של ערך הכסף והחליטו שלא למכור את המוצרים‬ ‫בח ות‪ .‬אבא ק ה גלילי עור לתפירת עליים כדי שתישאר בידיהם סחורה ולא כסף‬ ‫של ממש‪ .‬הגרמ ים הורו‪ ,‬למרות הכל‪ ,‬על פתיחת הח ויות‪ ,‬ולכל קבוצת ח ויות‬ ‫מי ו אחראי מטעמם שהקפיד על ביצוע ההוראות והה חיות‪ .‬לאט לאט ובחשאי‬ ‫התחילו הוריי להוציא את הסחורה מן הח ות כדי להחביא אותה אצל מכרים‬ ‫גויים בוויש יץ – אחת העיירות שאליה תכ ו הוריי לברוח מאוחר יותר‪ ,‬אם המצב‬ ‫יחמיר‪ .‬חלק מהסחורה הוחבאה בבתי מכרים גויים בקרקוב‪.‬‬ ‫אבא קיווה שאם יהיו בידי ו מוצרים של ממש‪ ,‬ולא רק שטרות כסף‪ ,‬מצב ו יהיה‬ ‫טוב יותר‪ .‬מוצרים תמיד מהווים סחורה עוברת לסוחר‪ ,‬וזה עשוי להק ות תחושת‬ ‫ביטחון גבוהה יותר‪.‬‬ ‫פעם‪ ,‬וזה היה בערב שבת‪ ,‬בתחילת המלחמה‪ ,‬בא אלי ו גרמ י ובפיו דרישה לתת לו‬ ‫את כל חפצי הערך שיש בבית‪ .‬הוא כמובן קיבל את הכל וא ח ו היי ו מרוצים‪,‬‬ ‫בזמן הזה‪ ,‬שהוא לא הרג אות ו‪.‬‬ ‫זמן קצר אחר כך הגיעו גרמ ים והודיעו כי עלי ו לפ ות את הבית בתוך כמה ימים‪.‬‬ ‫‪17‬‬

‫היה עלי ו לארוז במהירות מעט מיטלטלים‪ .‬כמובן שאת החפצים הכבדים‬ ‫והריהוט לא יתן היה לקחת‪ .‬טל ו רק את המוצרים הקלים וההכרחיים ביותר‪.‬‬ ‫עבר ו לגור בביתה של דודה שרה‪ ,‬אחות אמי‪ .‬הצטופפ ו בדירתה כשבוע‪-‬שבועיים‪,‬‬ ‫עד אשר הוקם הגטו‪ ,‬ועל היהודים היה לעבור אליו‪.‬‬ ‫הלה‪ ,‬אחותי‪ ,‬סעה ללבוב בעקבות החבר שלה‪ .‬ותר ו שלושה ילדים בבית‪ .‬הוריי‬ ‫החליטו לעבור לוויש יץ‪ .‬בעיירה זו התגוררו קרובים‪ ,‬וא ח ו עבר ו לגור בביתו של‬ ‫אחד מהם‪ .‬קיבל ו שם חדר לא גדול ו שאר ו בו תקופה ארוכה למדיי‪.‬‬ ‫הוצא ו מהח ות בקרקוב סחורה כדי ש וכל להתקיים‪ .‬שכר ו בכסף רב משאית‬ ‫ו סע ו בה‪ ,‬א י ואחותי דורצ'ה‪ .‬הדבר היה מסוכן מאוד‪ ,‬כי היה אסור להוציא‬ ‫סחורה מהח ות‪ .‬מעל ראש ו ריחף עו ש מוות‪.‬‬ ‫לא רחוק מקרקוב‪ ,‬בוויאליצ'קה )‪ ,(Wielicika‬תפסו אות ו שוטרים‪ .‬אך פתאום‬ ‫הופיע אדם יפה תואר )אי י יודעת מי היה‪ ,‬כ ראה אדם חשוב( והורה להם לשחרר‬ ‫אות ו‪ .‬הוא אמר‪" :‬הן כל כך צעירות‪ ,‬ת ו להן לחיות עוד קצת‪"...‬‬

‫‪‬‬

‫‪18‬‬

‫‪ ‬החיים בווישניץ‬ ‫עבר ו לוויש יץ וא י בת שתים עשרה וחצי בלבד‪.‬‬ ‫בתחילה לא היה ורא כל כך‪ .‬שהיתי עדיין עם כל ב י המשפחה‪ .‬לא התגורר ו בגטו‬ ‫הצפוף והדחוס‪ .‬ביקרתי פעם אחת בגטו‪ ,‬בבית בתו ה שואה של אבי‪ ,‬ו דהמתי‬ ‫ממה שראיתי‪ .‬חמש‪ ,‬שש‪ ,‬או יותר‪ ,‬משפחות התגוררו בצפיפות וראית בחדר אחד‪,‬‬ ‫בת אים קשים‪.‬‬ ‫חיי ו בוויש יץ בת אים סבירים יותר‪ ,‬למרות שמדי פעם הגיעו אל המקום גרמ ים‪,‬‬ ‫תפסו יהודים‪ ,‬הכו אותם‪ ,‬צעקו ואיימו עליהם‪ ,‬ולא פעם ירו והרגו‪.‬‬ ‫על שרוול הבגד היה על היהודים ללבוש סרט לבן ועליו כתוב "ציון" – היה זה‬ ‫סימן ההיכר שהבדיל אות ו מהגויים‪.‬‬ ‫אבא הטיל עלי משימה ל סוע חזרה לקרקוב‪ ,‬אל בתי הגויים שבביתם הסתר ו‬ ‫חלק מהסחורה של הח ות‪ .‬את הסחורה הזאת הייתי אמורה לארוז‪ ,‬ולשלוח‬ ‫בדואר אל כתובת ו בוויש יץ‪.‬‬ ‫כש סעתי לקרקוב לא ע דתי את הסרט הזה‪ ,‬כדי שלא יזהו י חלילה‪ .‬המראה‬ ‫החיצו י שלי לא הבליט את יהדותי‪ .‬אספתי את שתי צמותיי הבהירות מעל‬ ‫הקודקוד‪ ,‬ו ראיתי פול ייה לכל דבר‪ .‬כך יכולתי להסתובב די בחופשיות‪ .‬היה חשש‬ ‫שאם אתפס יהרגו אותי‪.‬‬ ‫החשש של ו היה דווקא מהגויים‪ .‬הם זיהו מהר מאוד כל יהודי ומיד הת כלו לו‪,‬‬ ‫קראו בקול‪" :‬ג'יד‪ ,‬ג'יד )יהודי‪ ,‬יהודי("‪ ,‬ויצרו מהומה סביבו‪ .‬כשעברתי בקרבת‬ ‫גרמ י לא חששתי כמעט‪ ,‬אך כשעברתי ליד פול י רעדתי מפחד‪ .‬היה מספיק לומר‬ ‫מילה או משפט בפול ית‪ ,‬כדי שהגויים מיד יזהו אות ו‪ .‬כ ראה שהשפה שבה דיברו‬ ‫היהודים היתה גבוהה יותר משפת הרחוב הפשוטה שבה דיברו הפול ים‪ .‬הדבר‬ ‫היה יכול להסגיר אות ו במהירות רבה‪.‬‬ ‫א י זוכרת שפעם‪ ,‬בעת סיעתי ברכבת לקרקוב‪ ,‬יגש אלי פול י אחד‪ ,‬ואמר לי כי‬ ‫הורגים את כל היהודים‪ .‬הוא הציע לי לסייע לי להסתיר את יהדותי‪ ,‬ולא להיחשף‪,‬‬ ‫כדי לא להיתפס‪ .‬סיפרתי זאת בבית‪ ,‬אך הוריי התייחסו לכך בביטול‪ ,‬ואמרו לי‬ ‫שהוא פשוט א טישמי הרוצה להפחיד י‪.‬‬ ‫עם הזמן הבח ו בהיעדרותם‪ ,‬או כון יותר בהיעלמותם‪ ,‬של א שים ממכרי ו‬ ‫ומיהודי הכפר‪.‬‬ ‫‪19‬‬

‫הגרמ ים היו מגיעים מדי פעם לכפר‪ ,‬פו ים לא שי היוד ראט ומודיעים להם כי‬ ‫עליהם לאסוף בתוך פרק זמן קצר סכום כסף גבוה‪ ,‬ומי שלא ישלם יעלה לו הדבר‬ ‫בחייו‪ ,‬או שיגורש לעבר מח ות הכפייה שבמזרח )אאוסזילדו ג(‪ .‬א י זוכרת את‬ ‫הוריי מגייסים גם הם מדי פעם סכומי כסף‪ ,‬כדי להעבירם לידי א שי היוד ראט‪.‬‬ ‫לאט החלו להזדחל שמועות כי אין מדובר רק במח ות עבודה או כפייה‪ ,‬כי אם‬ ‫גרוע מזה‪ .‬ראי ו כי א שים שגורשו לשם‪ ,‬לא חזרו‪.‬‬ ‫באחד הימים‪ ,‬כשעברתי בקרבת בית הכ סת‪ ,‬הבח תי כי הגרמ ים כי סו את כל‬ ‫הגברים שהתפללו בבית הכ סת‪ ,‬הוציאו אותם החוצה‪ ,‬והודיעו שכולם צפויים‬ ‫למוות‪ .‬גם אחי י קוש היה בי יהם‪ .‬מכל עבר שמעו צעקות וזעקות שבר של ב י‬ ‫המשפחות‪ .‬גם א י התח תי בפ י הגרמ ים‪ ,‬כי לא יפגעו באחי לרעה‪ .‬אי י יודעת‬ ‫מה בדיוק התרחש שם וכיצד ית ה ההוראה‪ .‬מכל מקום‪ ,‬לפתע פלה ההחלטה לא‬ ‫לירות בהם באותו רגע‪ ,‬כי אם לשלוח אותם ליולג )מח ה ריכוז של יהודים(‪ ,‬ליד‬ ‫קרקוב‪ .‬גם אחי שלח עמהם‪ .‬רצתי מהר הביתה לספר את מה שראיתי‪ ,‬אך אי י‬ ‫זוכרת איך הגיבו הוריי‪ .‬יש לי לפעמים "חורים שחורים" בקטעים מסוימים‪.‬‬ ‫באחת הפעמים ש סעתי לקרקוב בשליחותו של אבא‪ ,‬עברתי דרך עיירה בשם‬ ‫פרושוביצה‪ .‬אי י יודעת מדוע עצרתי שם‪ .‬דמה לי שהיה עלי לבקר מישהו‪ .‬מיד‬ ‫הבח תי כי מתבצע במקום שילוח וגירוש של יהודים‪ .‬על קירות הבתים יתלו‬ ‫פלקטים וכרזות גדולות‪ ,‬ועליהם הה חיות בדבר הגירוש‪ .‬אל כיכר השוק זרמו‬ ‫יהודים רבים‪ ,‬ובידיהם חבילות או שקים שבהם לא יותר מארבעה קילוגרם של‬ ‫מזון ומעט מטלטלים חיו יים‪ .‬לפתע מצאתי את עצמי בתוך ההמון ה והר אל‬ ‫הכיכר‪ .‬כל הזמן חשבתי בלבי‪ ,‬איך אצליח לצאת מבלי שהגרמ ים יבחי ו בי? לא‬ ‫היו בידי כל יירות או מסמכים‪ ,‬וכמובן גם לא השרוול המסמן את יהדותי‪ .‬לא‬ ‫ידעתי מה לעשות‪ .‬היה לי ברור כי כל תזוזה שלי היא מסוכ ת‪ .‬היה ברור לי‬ ‫שאתפס מיד‪ ,‬ואז יש ן שתי אפשרויות – האחת‪ ,‬יהרגו י במקום‪ ,‬האחרת‪ ,‬ישלחו י‬ ‫יחד עם כל ההמון הרב שהתאסף‪.‬‬ ‫בעודי פוסעת ברחוב‪ ,‬אובדת עצות‪ ,‬מיואשת ומבוהלת‪ ,‬יגש אלי בחור פול י‪ ,‬אשר‬ ‫הכיר אותי מ סיעותיי ברכבת‪ .‬הוא שאל אותי מה מעשיי‪ .‬סיפרתי לו כי הזדמ תי‬ ‫במקרה אל המהומה הגדולה‪ ,‬ואי י יודעת איך להיחלץ ממ ה‪.‬‬ ‫הוא הציע לי להתלוות אליו לבית משפחתו‪ .‬הסכמתי‪ ,‬כמובן‪ ,‬ללא היסוס‪ .‬בלילה‪,‬‬ ‫כשהצצתי מבעד לתריסי החלון אל עבר כיכר השוק‪ ,‬ראיתי המו י ב י אדם‪ ,‬עגלות‬ ‫‪20‬‬

‫עמוסות שקים וא שים‪ ,‬ילדים מתרוצצים‪ ,‬צעקות ובכי‪.‬‬ ‫בתוך הבית שמעתי את אמו של הפול י‪ ,‬מדברת על חששה הגדול מן העובדה‬ ‫שבביתם מסתתרת ילדה יהודייה‪ .‬בכרזות היה כתוב כי כל פול י שיימצא כי‬ ‫הסתיר בביתו יהודים‪ ,‬אחד די ו ודין משפחתו – מוות!‬ ‫בבוקר רציתי לצאת משם‪ .‬לא יכולתי לשאת את העובדה כי מישהו מהם ייפגע‬ ‫בגללי‪ ,‬מה גם שהאם פחדה כי יהרגו אותם מיד כשאתגלה‪ .‬אך הבחור הפול י עמד‬ ‫על המדרגה‪ ,‬בפתח קומת הכ יסה‪ ,‬ומ ע ממ י לצאת‪ .‬הוא עמד על כך בתוקף‪,‬‬ ‫שהדבר מסוכן עבורי‪ ,‬ולא היה מוכן כי יקרה לי משהו‪.‬‬ ‫למחרת שמעתי כי אחת המשפחות השכ ות הוצאה להורג‪ ,‬שכן בביתה התגלו‬ ‫יהודים שהוסתרו‪ .‬עובדה זו הגבירה את פחד האם‪ ,‬אך לא מ עה מהבחור להמשיך‬ ‫את הסתרתי‪.‬‬ ‫למזלי‪ ,‬מראה פ יי לא הסגיר את יהדותי‪ ,‬ומאחר שתושבי הכפר לא הכירו אותי‪,‬‬ ‫יכולתי‪ ,‬כעבור יומיים‪ ,‬להתלוות אל אביו של הבחור‪ ,‬אשר שימש כדוור‪ ,‬והוא‬ ‫הוציא אותי אל מחוץ לעיירה‪.‬‬ ‫חזרתי הביתה ומצאתי שם את אמא ופ יה עצובות ועי יה אדומות מבכי‪ .‬עברו‬ ‫יותר מיומיים מאז ראתה אותי לאחרו ה‪ .‬היא היתה בטוחה‪ ,‬כי תפסתי על ידי‬ ‫הגרמ ים‪ ,‬וגורלי חרץ כגורל רבים אחרים‪ .‬היא קו ה "היתה לי בת‪ ,‬היתה לי‬ ‫בת"‪ .‬קשה לתאר את השמחה והאושר על פ יה כשראתה אותי‪ .‬היא חיבקה‬ ‫ו ישקה אותי בחום ובהתרגשות‪ ,‬והודתה לאלוהים על שזכתה לראות אותי‪.‬‬ ‫היתה זו אחת הפעמים שבהן באה לידי ביטוי עזרתו של גוי פול י פשוט‪ ,‬אך הוא‬ ‫היה בין המעטים מתוך רבים שלא עזרו ליהודים ואף סייעו בידי הגרמ ים‪.‬‬ ‫מרבית הפול ים‪ ,‬כמו גם הגרמ ים‪ ,‬התייחסו אלי ו היהודים כמו לתת‪-‬אדם‪ .‬ער ֵכּ ו‬ ‫כב י אדם היה מוך מערכם של בעלי החיים ה חותים ביותר עלי אדמות‪.‬‬ ‫***‬ ‫על יד ויש יץ היה מקום ה קרא קופלי ה ובו הקימו צעירים שהגיעו מקרקוב חווה‪.‬‬ ‫בין הצעירים היה שימק דר גר וגם אחותי דורצ'ה‪ ,‬המבוגרת ממ י בשלוש ש ים‪.‬‬ ‫בעבר הם היו פעילים בת ועת "עקיבא" שבקרקוב‪ ,‬ומאוחר יותר הקימו מחתרת‬ ‫והיו בין משתתפי המרד בקרקוב‪ .‬א י לא ידעתי דבר על פעילותה של דורצ'ה‬ ‫בקופלי ה‪ ,‬היא לא סיפרה לי דבר‪.‬‬ ‫שהי ו בוויש יץ כש ה וחצי‪.‬‬ ‫‪21‬‬

‫כלפי ו‪ ,‬יהודי קרקוב‪ ,‬היתה התייחסות שלילית מצד א שי העיירה‪ .‬הם טע ו‪ ,‬כי‬ ‫יהודי קרקוב מת הגים בהת שאות ובגאווה כלפי א שי הכפר והעיירה‪ ,‬והקיצו ים‬ ‫שבי יהם אף טע ו כי כל המצב הגרוע‪ ,‬שבו פולין שרויה‪ ,‬ובע מהת הגותם‬ ‫המת שאת של תושבי קרקוב‪.‬‬ ‫בתקופה זו החלה המלחמה בין גרמ יה לרוסיה‪ ,‬אך גם בפולין המלחמה כבר היתה‬ ‫בעיצומה‪ .‬הגרמ ים ישבו בפולין ושלטו בה‪ .‬יהודים רבים גורשו ולא חזרו יותר‬ ‫והמצב היה קשה‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪22‬‬

‫‪ ‬לאחר וישניץ‬ ‫בתום כש ה וחצי לשהיית ו בוויש יץ‪ ,‬כאשר המצב הורע‪ ,‬היה חשש כי הרעה לא‬ ‫תיפסח גם עלי ו‪ .‬הוריי החליטו לא לחכות עד לגירוש הבא‪ ,‬ולברוח לכיוון‬ ‫ובובז'סקו‪ ,‬עיירה ליד פרושוביצה‪ ,‬שם התגוררה אחותי ר ה‪ ,‬שהיתה כבר שואה‪.‬‬ ‫את כל חפצי ו השאר ו בוויש יץ‪ ,‬לא יכול ו לשאת אית ו את הכל‪ ,‬כך שהיי ו‬ ‫חצויים בין בית אחותי והחדר בוויש יץ‪ .‬היי ו עים ו דים בין ש י היישובים‪.‬‬ ‫אצל אחותי לא שהי ו תקופה ממושכת‪ .‬א שים ברחו ממקום למקום מבלי לדעת‬ ‫מה יהיה‪ .‬הוריי החליטו לעבור לבוח יה‪ ,‬עיר גדולה יותר‪ .‬היה דמה כי שם יהיה‬ ‫שקט יותר‪ ,‬קיווי ו כי ית ו ל ו לחיות בשלווה יחסית‪.‬‬ ‫כשהיה גירוש ב ובובז'סקו )‪ ,(Nowobnesku‬הועברה אחותי ר ה יחד עם ב י‬ ‫משפחתה לגטו בקרקוב‪ .‬כמה פעמים אפילו הספקתי לבקר אותה לזמן קצר‪.‬‬ ‫ת ועת הא שים היתה מתמדת‪ .‬הם עו ממקום למקום בין אם ברצון‪ ,‬או מתוך‬ ‫כורח‪ .‬קשה היה להישאר זמן ממושך במקום אחד‪ .‬חוסר הביטחון מפ י הצפוי לא‬ ‫איפשר מ וחה ממושכת‪ .‬תמיד לקח ו אית ו רק את הציוד המי ימלי‪ ,‬כמובן‪ ,‬ללא‬ ‫כל חפץ גדול או כבד יותר‪.‬‬ ‫בבוח יה כלל לא יכולתי להישאר‪ .‬בחדר אחד הצטופפו ו דחסו חמש או שש‬ ‫משפחות‪ .‬להוריי הקצו פי ה קט ה בקצה החדר ושם הם אלצו להתמקם‪ .‬לי‬ ‫אפילו לא היתה פי ה‪ .‬חשבתי שאצל ר ה‪ ,‬בקרקוב‪ ,‬יהיה לי וח יותר‪ ,‬לכן סעתי‬ ‫אליה‪ ,‬אלא שגם אצלה לא יכולתי להישאר‪ .‬היא ומשפחה התגוררו בצפיפות‬ ‫וראית עם משפחות וספות‪ ,‬ולא היה שם מקום עבורי‪ .‬התחלתי להסתובב‬ ‫ברחובות‪ .‬הייתי בת ארבע עשרה וכבר היה עליי לחיות את חיי לבדי‪ .‬כל אחד היה‬ ‫חייב לדאוג לעצמו‪ .‬זו היתה הדרך היחידה לשרוד‪ .‬אפילו הורים לא יכלו לדאוג‬ ‫לילדיהם כמעשה טבעי ‪.‬‬ ‫הש ה הייתה ‪ ,1942‬ולמרות שמשפחתי היתה עדיין בחיים‪ ,‬הרגשתי בודדה בעולם‪.‬‬ ‫הרגשתי כי לאיש לא איכפת ממ י‪.‬‬ ‫באחד הימים‪ ,‬כשהסתובבתי ברחוב‪ ,‬עצרה לידי משאית פתוחה ובתוכה בחורים‬ ‫צעירים שזיהיתי מיד כי הם יהודים‪ .‬שאלתי אותם‪" :‬מאין אתם?"‪ ,‬והם השיבו לי‪,‬‬ ‫‪23‬‬

‫שהם ממח ה פרוקוצ'ים‪ ,‬לא הרחק מקרקוב‪.‬‬ ‫מאחר שלא היה לי ממילא לאן ללכת‪ ,‬שאלתי האם א י יכולה להצטרף אליהם‪.‬‬ ‫התשובה היתה חיובית‪ ,‬ובתוך ש יות אחדות הייתי על המשאית‪ ,‬בדרכי‬ ‫לפרוקוצ'ים‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪24‬‬

‫‪ ‬תחנה חדשה בשלבי ההישרדות‬ ‫לא ידעתי לאן הגעתי‪ .‬השם פרוקוצ'ים לא אמר לי דבר‪ .‬מיד כש כ סתי למח ה‬ ‫חלפה במוחי מחשבה לגבי גורלי‪ :‬או שיהרגו אותי מיד‪ ,‬או שיאפשרו לי להישאר‬ ‫במקום‪ .‬שום דבר אי ו תלוי בי‪ ,‬גורלי תון בידיהם של אחרים‪.‬‬ ‫לפתע הופיע מ הל המח ה‪ ,‬הלגר פיהרר‪ ,‬איש שמן‪ ,‬גדול ממדים ומאיים‪ ,‬ששאל‬ ‫מיד בגרמ ית‪" :‬מי את ומה את עושה כאן?"‪ .‬את השפה כ ראה קלטתי במהלך‬ ‫הזמן‪ ,‬כך שיכולתי לע ות לו בשפתו‪" :‬איבדתי את הוריי והייתי רוצה לעבוד‬ ‫במח ה‪ ,‬שמא תוכל למצוא עבורי עבודה כלשהי?"‪" .‬יש לי כלב גדול וא י רוצה‬ ‫שתטפלי בו"‪ ,‬ע ה‪.‬‬ ‫לא האמ תי עדיין איזו "מת ה משמים" חתה עליי‪ .‬לאחר ימים של הסתובבות‬ ‫בחוסר כל‪ ,‬מתייחס אלי איש האס‪.‬אס‪ .‬כאל בן א וש‪ .‬הוא חייך אליי‪ ,‬לא היכה‬ ‫אותי‪ ,‬ואף יגש איתי אל המטבח ודאג שאקבל דבר מה לאכול‪ .‬תפוחי האדמה‬ ‫שאכלתי באותו ערב‪ ,‬היו הטעימים ביותר שטעמתי מזה תקופה ארוכה ביותר‪.‬‬ ‫במח ה היו צריפי מגורים שבהם התגוררו כעשרים או שלושים שים וכמה מאות‬ ‫גברים‪ .‬ה שים עסקו בעיקר בעבודות מטבח – בישול וקילוף תפוחי אדמה‪ ,‬וא י‬ ‫השתלבתי בי יהן‪.‬‬ ‫מצבי השתפר באופן יחסי‪ ,‬שכן עבדתי במטבח ולפחות מזון לא חסר לי‪ .‬גם‬ ‫העבודה לא הקשתה עליי במיוחד‪ ,‬טיפלתי בכלבו של מ הל המח ה‪ ,‬ולפעמים‬ ‫עסקתי בקילוף תפוחי אדמה במטבח שבמח ה‪.‬‬ ‫ימים אחדים לאחר שהגעתי למקום‪ ,‬ביקשתי מהלגר פיהרר שיאפשר לי לצאת כדי‬ ‫ל סוע לבוח יה‪ ,‬כדי ל סות למצוא שם את הוריי‪ .‬אמ ם ידעתי כי הם מצאים שם‪,‬‬ ‫אך לא רציתי לומר לו זאת בוודאות‪ .‬הוא הסכים לתת לי אישור‪ ,‬ויצאתי לבוח יה‪.‬‬ ‫אי י זוכרת כיצד בדיוק סעתי‪ .‬דמה לי שעשיתי את הדרך ברכבת‪ .‬הגעתי לבית‬ ‫שבו שהו הוריי‪ ,‬ואכן מצאתי אותם באותה דירה צפופה ודחוסה‪ .‬שמחת הפגישה‬ ‫היתה גדולה‪ ,‬כמובן‪ ,‬אך שוב‪ ,‬בשל הצפיפות הרבה‪ ,‬לא יכולתי להישאר עימהם‪,‬‬ ‫ו אלצתי למצוא לעצמי מקום לי ה חלופי‪.‬‬ ‫ודע לי כי מספר בחורים ובחורות יש ים באחת הדירות שממ ה הוצאה משפחה‬ ‫יהודית כלשהי‪ .‬הם הסכימו לקבל אותי ללי ה ושם שארתי באותו לילה‪ ,‬ועוד‬ ‫מספר לילות וספים‪ .‬בשעות היום הייתי עם הוריי‪ ,‬ובערב הלכתי לדירה זו‪.‬‬ ‫‪25‬‬

‫לאחר כשבוע ידעתי כי עליי לשוב למח ה ובבוקר הגעתי לדירה שבה התגוררו‬ ‫הוריי‪ ,‬כדי להיפרד מהם‪ .‬תחושתי הפ ימית אמרה לי כי זו הפעם האחרו ה‬ ‫שאראה את אמא‪ .‬בתוך תוכי ידעתי כי לא אראה אותה יותר‪ .‬אי י יודעת מ יין‬ ‫בעה תחושה זו‪ ,‬אבל בדיעבד התברר כי צדקתי‪.‬‬ ‫יגשתי אל אמא מספר פעמים‪ .‬הת שקתי איתה‪ ,‬בכיתי ויצאתי‪ ,‬ושוב חזרתי כדי‬ ‫להת שק פעם ועוד פעם‪ .‬לא יכולתי להת תק ממ ה‪ .‬ידעתי כי זו תהיה הת תקות‬ ‫ל צח‪ ,‬ו יסיתי לדחות את הקץ‪ .‬זה היה קשה מ שוא‪.‬‬ ‫ידעתי שהמבוגרים הם בעלי "עדיפות" גבוהה להשמדה‪ .‬למח ה ריכוז לא הכ יסו‬ ‫כלל את הא שים המבוגרים וגורלם היה ידוע‪ .‬הגרמ ים רצו כי למח ות יגיעו‬ ‫א שים צעירים בלבד‪ ,‬בעלי כושר עבודה‪ ,‬ולא מבוגרים‪.‬‬ ‫לאחר דקות ארוכות פרדתי מאמא ומאבא‪ ,‬בלב כבד ודואב‪ .‬כל הדרך בכיתי וגם‬ ‫כשהגעתי חזרה למח ה‪ ,‬לא פסקתי מלבכות‪.‬‬ ‫***‬ ‫במהלך הימים שבהם עדרתי מהמח ה תפס מקום עבודתי‪ ,‬הן במטבח והן‬ ‫בשמירה על הכלב‪ .‬במקומי הובאה בחורה יפהפייה‪ ,‬אשר דמתה לשחק ית‬ ‫הקול וע הידועה‪ ,‬ה סיכה גרייס קלי ממו קו‪ .‬כ ראה היה לה חבר‪ ,‬קאפו‪ ,‬שסידר‬ ‫לה את המשרה‪.‬‬ ‫במח ה זה הסתובבו גם חיילים רוסים שערקו מן הצבא הרוסי והצטרפו לצבא‬ ‫הגרמ י‪ .‬הם היו חייליו של הג רל הרוסי ולאסוב‪ .‬חיילים אלו התגלו כאכזריים‬ ‫במיוחד‪ ,‬ותפקידם היה להרוג ולשמור במח ה‪ .‬אם הוטל עו ש מוות על אחד‬ ‫האסירים הם היו מבצעים זאת ללא כל היסוס‪.‬‬ ‫בתוך המח ה הסתובבו גם יהודים בתפקידי קאפו אשר לא פעם התגלו כ"צדיקים‬ ‫יותר מהאפיפיור"‪ .‬הם פעלו באכזריות רבה כלפי יהודים אחרים ומילאו אחר‬ ‫הפקודות באדיקות‪ .‬קשה להאשימם – כל אחד שמר על עצמו ודאג לחייו‪.‬‬ ‫א י התגוררתי בצריף יחד עם ה שים האחרות במח ה‪ .‬בתוך הצריף‪ ,‬לידי‪ ,‬יש ה‬ ‫פולה – אחת הבחורות שעבדה אתי במטבח‪ .‬מ הל המח ה טען‪ ,‬כי היא מ הלת‬ ‫רומן עם עוזרו‪ .‬קיום קשר רומ טי בין יהודייה לגרמ י היה אסור בתכלית האיסור‪,‬‬ ‫וגילוי מן הסוג הזה‪ ,‬די ו היה חמור לש י הצדדים‪.‬‬ ‫מפקד המח ה כ ראה כעס על עוזרו‪ ,‬ועל כן הלשין לגרמ ים במח ה על הרומן‪.‬‬ ‫באחד הלילות‪ ,‬כשיש תי בצריף ה שים‪ ,‬כ ס לפתע מפקד המח ה עם אקדח שלוף‬ ‫‪26‬‬

‫בידו‪ ,‬ורעם‪" :‬איפה רוזה‪ ,‬איפה רוזה?" )כך קראו לי(‪ .‬זי קתי מן המיטה‬ ‫והתייצבתי בפ יו‪ .‬הייתי בטוחה שזהו יומי האחרון‪" .‬בואי איתי מהר‪ ,‬צריך‬ ‫להדליק את הת ור באזור המגורים ועליך לעשות זאת"‪ ,‬ציווה עליי‪ .‬א י כמובן לא‬ ‫יכולתי לשאול שאלות וספות והלכתי במהירות בעקבותיו‪ .‬את פולה‪ ,‬הבחורה‬ ‫היפה‪ ,‬לא ראיתי במקום‪ ,‬אך כעבור דקות אחדות‪ ,‬כשיצאתי להביא מים או דבר‬ ‫מה אחר‪ ,‬ראיתי בחוץ את גופתה מושלכת על האדמה‪ .‬הייתי המומה‪ .‬פ יה היו‬ ‫מרוטשות לחלוטין מכדורי הדום‪-‬דום ש ורו בה‪ .‬בקושי יתן היה לזהותה‪ .‬רק אז‬ ‫הב תי מדוע הוזעקתי באמצע הלילה‪ .‬מאחר שפולה כבר לא היתה בין החיים‪,‬‬ ‫הייתי א י צריכה לבצע את העבודה‪.‬‬ ‫הייתי כל כך צעירה‪ ,‬אבל המראות שהספקתי לראות עד כה לימדו אותי לשתוק‪,‬‬ ‫ולהגיב רק כשאיש אי ו רואה‪ .‬למחרת קרא לי הטבח והורה לי ל קות את חדר‬ ‫המגורים של הצוות‪ .‬כ סתי לשם‪ ,‬ולעי יי התגלה מחזה מחריד‪ .‬קירות החדר היו‬ ‫מכוסים בדם‪ ,‬טרי יחסית‪ .‬התברר לי‪ ,‬כי הרגו את עוזרו של מפקד המח ה אשר‬ ‫יהל את הרומן עם פולה‪ .‬כך מצאו ש יהם את מותם האכזרי‪.‬‬ ‫***‬ ‫משם עברתי לעבוד אצל החיילים הרוסים – א שי ולאסוב‪.‬‬ ‫עיקר התעסוקה היתה ב יקיון ובקרצוף רצפות העץ הסדוקות והחורקות‪ .‬העבודה‬ ‫עשתה ללא שימוש בחומרי יקוי‪ ,‬כי אם במים בלבד‪ ,‬אך התוצאה היתה חייבת‬ ‫להיות מבהיקה‪.‬‬ ‫משום מה הובאו לשם דווקא שים ש דרשו להוריד את התכשיטים ולמסור אותם‬ ‫לחיילים‪ .‬ה שים המבוהלות והמפוחדות הסירו בפחד ובמהירות את התכשיטים‪,‬‬ ‫אך בתוך דקות אחדות ורו על ידי אחד מא שי ולאסוב‪ .‬בתחילה בכיתי בכל פעם‬ ‫שראיתי את המחזה ה ורא‪ ,‬אך לאט לאט‪ ,‬כשהב תי מה עומד לקרות‪ ,‬השתדלתי‬ ‫לא להביט לאותו כיוון‪ .‬בכל פעם שראיתי שים‪ ,‬או שים וילדים‪ ,‬ולידם צועדים‬ ‫"ולאסובים" – ידעתי כי זה סופם‪.‬‬ ‫על פ יו הת הל המח ה באופן יעיל ומסודר‪ .‬אפילו סוכ ות דואר היתה במקום‪ ,‬וא י‬ ‫יצלתי עובדה זו כדי לשלוח מכתבים אל הוריי בבוח יה‪ .‬לפעמים אפילו קיבלתי‬ ‫תשובה‪ ,‬ועוד יותר מפתיע היה‪ ,‬כשגוי אחד הביא לי מעט מזון שאמא שלחה לי‪.‬‬ ‫קשה לתאר את השמחה שלי למראה החבילות הקט ות‪ .‬היה בהם טעם של בית‪,‬‬ ‫טעם מגע ידיה של אמא‪ ,‬ובעיקר – הוכחה אמיתית כי היא עדיין בחיים‪ .‬בי תיים‬ ‫‪27‬‬

‫ודע לי מאחד הבחורים שאחי‪ ,‬אשר היה ביולג‪ ,‬חלה בטיפוס‪ .‬ידעתי כי כאשר‬ ‫מצליחים להתגבר על המחלה ומבריאים ממ ה‪ ,‬עשים רעבים מאוד‪ ,‬וקיימת סכ ה‬ ‫לחיים‪ ,‬במידה שלא אוכלים את הכמות ה דרשת‪.‬‬ ‫חששתי מאוד לחיי אחי‪ ,‬ו יצלתי את היכרותי עם אחד הבחורים אשר חזר ליולג‪.‬‬ ‫שלחתי עמו מעט מן האוכל שהגיע מאמא‪ ,‬וביקשתי ממ ו כי ישגיח עליו וימסור‬ ‫אותו לאחי‪ .‬לשמחתי הרבה קיבלתי פעם פתק מי קוש אחי‪ .‬הוא כתב לי כי בזכותי‬ ‫הבריא‪ .‬עבורי זה היה דבר עצום‪ ,‬והתרגשתי מאוד‪ .‬אמ ם לא היתה בי י ו קירבה‬ ‫גדולה בהיות ו בבית‪ ,‬בשל היותו בחור דתי מאוד שלא התייחס כמעט אל אחותו‬ ‫הקט ה שהסתובבה בבית‪ ,‬אך ב סיבות האלה‪ ,‬דאגתי לו והתגעגעתי אליו מאוד‪.‬‬ ‫הפתק מאחי הובא אליי על ידי אחד הבחורים שעמו הייתי מיודדת‪ ,‬אשר סיכן בכך‬ ‫את עצמו‪ .‬כמעט בכל מעשה חריג היתה סכ ת מוות‪ .‬אסור היה לו להגיע לשטח‬ ‫שבו מצאתי‪ ,‬אך הוא עשה זאת על אף הסכ ה‪ .‬כל מעשה יוצא דופן עלול היה‬ ‫להסתיים עם כדור בראש‪ .‬מעשה זה‪ ,‬ותוכ ו של המכתב‪ ,‬חיזקו אותי מאוד באותם‬ ‫ימים קשים‪.‬‬ ‫***‬ ‫העבודה הת הלה משעות הבוקר ועד שעות הערב‪ .‬מדי בוקר‪ ,‬בכל מזג אוויר‪ ,‬היה‬ ‫עלי ו לעמוד במסדר‪ ,‬כדי ש יתן יהיה לספור אות ו ולוודא כי איש אי ו חסר‪.‬‬ ‫א י המשכתי לעבוד במטבח אצל החיילים הוולאסובים‪ .‬אוכל הצלחתי לקבל‬ ‫במסגרת העבודה‪ .‬עיקר האוכל היה מרק דליל‪ .‬היי ו כעשרים שים בלבד שעבדו‬ ‫ובישלו עבור חמש מאות גברים‪.‬‬ ‫עבד ו ללא הפסקה‪ .‬כמעט שאסור היה ל וח‪ ,‬וכשסיימ ו מטלה אחת‪ ,‬מיד היה‬ ‫עלי ו למצוא מטלה אחרת‪ .‬לא רצי ו לעורר חלילה את תשומת לבו של הטבח‬ ‫שהיה סדיסט אכזר ולא אהב לראות אות ו חות‪ ,‬ולו גם לרגע‪.‬‬ ‫לפ י שהגיע למח ה‪ ,‬שימש טבח באו ייה‪ ,‬וכל זרועותיו היו מכוסות כתובות קעקע‪,‬‬ ‫ציורי עוג ים ואלמ טים ימיים אחרים‪ .‬הוא הסתובב בי י ו‪ ,‬מגודל שפם‪ ,‬פ יו‬ ‫זועפות באופן קבוע‪ ,‬ואפילו בימי החורף היה לבוש בחולצה קצרת שרוולים‪ .‬ברגע‬ ‫שהבחין כי מישהי אי ה עובדת‪ ,‬היה מכה אותה בפראות‪.‬‬ ‫פעם פיתה אותי ללכת אחריו כדי לקבל מעט ריבה‪ ,‬אך תמורת זה הורה לי לגעת‬ ‫באיבר מי ו‪ .‬הייתי עוד ילדה‪ .‬לא ידעתי במה מדובר ומרוב פחד עשיתי כדבריו‪.‬‬ ‫זכיתי במעט ריבה תמורת מעשה מגו ה זה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בפעם אחרת‪ ,‬הוא היכה‬ ‫‪28‬‬

‫אותי‪ ,‬ללא כל סיבה‪ ,‬מכות מרצות‪ ,‬עד ש פלתי לרצפה‪.‬‬ ‫הייתי כמעט מעולפת‪ ,‬ומתוך עירפול החושים שמעתי את ה שים האחרות אומרות‬ ‫כי בוודאי יהרגו אותי בקרוב‪.‬‬ ‫***‬ ‫בי תיים‪ ,‬בגטו קרקוב התגבר קצב המשלוחים‪ .‬עדיין לא ידע ו במדויק לאן‪ ,‬אבל‬ ‫השמועות היו שגטו ב' הולך ומתרוקן‪.‬‬ ‫באחד הימים הופיע במח ה איש אס‪.‬אס‪ .‬גבוה וגדול מימדים שביצע סלקציה‬ ‫כלשהי‪ .‬הוא הורה למספר שים‪ ,‬בריאות פחות‪ ,‬כות ומבוגרות יותר‪ ,‬לעמוד בצד‪.‬‬ ‫היה ברור כי גורלן גזר‪ .‬הוא הצביע עליי והורה לי לעמוד ליד ה שים שהיו‬ ‫מיועדות לגירוש‪ .‬ידעתי כי שולחים אות ו לגטו ב'‪ ,‬למשלוחים‪ ,‬וידעתי שזה לא‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫יגשתי אליו‪ ,‬קט ה ובוכייה‪ ,‬והרמתי אליו את ראשי )הוא היה ע ק(‪ .‬העזתי לפתוח‬ ‫את פי ולבקש ממ ו שיאפשר לי לעבוד‪ .‬התח תי לפ יו כי לא ישלח אותי אל מחוץ‬ ‫למח ה‪ .‬אמרתי לו‪" :‬אדו י תן לי עוד לחיות"‪.‬‬ ‫לפתע יגש מפקד המח ה אל קבוצת ה שים והסתכל עליי‪ .‬ייתכן שזכר אותי‬ ‫מעבודתי אצלו‪ .‬הוא חייך ואמר לאיש האס‪.‬אס‪ .‬שי יח לי‪ .‬הלה שמע לדבריו‪ ,‬בעט‬ ‫בי‪ ,‬ככה בצחוק‪ ,‬והורה לי לעלות על משאית שעמדה בצד‪ ,‬ובתוכה ישבה קבוצת‬ ‫בחורים ועוד בחורה שהצליחה להתג ב פ ימה‪ .‬התיישבתי על הספסל וידעתי‬ ‫בוודאות כי מפקד המח ה הציל אותי‪.‬‬ ‫עזבתי את מח ה פרוקוצ'ים כשתיק קטן בידי ובתוכו כמה חפצים‪ .‬המשאית‬ ‫הובילה אותי ליעד חדש‪ .‬עברתי למח ה בייז'א וף‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪29‬‬

‫‪ ‬החיים בבייז'אנוף‬ ‫המשאית עצרה בפתח המח ה ואת פ י ו קידם איש אס‪.‬אס‪ .‬הוא כבר ידע כ ראה‬ ‫על בואי‪ ,‬שכן מיד אמר בגרמ ית‪" :‬שילחו לכאן את רוזה )שמי( הקט ה"‪ ,‬והצביע‬ ‫עליי‪ .‬כשראה את הבחורה הש ייה‪ ,‬אשר הגיעה אף היא במשאית‪ ,‬הוא חטף התקף‬ ‫כעס וראי‪ ,‬החל להכותה והורה לשלוח אותה בחזרה למח ה הקודם‪.‬‬ ‫במח ה פעלו שתי חברות תעשייתיות – האחת ק ֶלה וייגר‪ ,‬והש ייה אמבי ש יידר‪.‬‬ ‫במפעלי תעשייה אלה תכ ו וייצרו פסי ברזל לרכבות‪.‬‬ ‫אותי שיבצו לעבודה במפעל קלה וייגר‪ ,‬לתפקידי יקיון במשרד המה דסים‪ .‬מאחר‬ ‫שהמה דסים אכלו במקום יכולתי ליה ות מכל מה שהותירו לאחר ארוחתם‪,‬‬ ‫ועבורי זה היה דבר בלתי רגיל‪ .‬במח ה זה חל שיפור יחסי במצבי‪ ,‬בעיקר מאחר‬ ‫שהאוכל הפך זמין יותר‪.‬‬ ‫במפעל עבד מה דס אוסטרי‪ ,‬יליד וי ה‪ ,‬אשר דאג לי בצורה יוצאת מן הכלל‪ .‬בסך‬ ‫הכל הייתי עדיין ערה צעירה‪ .‬כשחזר מווי ה מביקור משפחתי הביא לי מאשתו‬ ‫זוג עליים‪ .‬לפעמים הוא היה משאיר עבורי כמה פרוסות לחם באחת הפי ות‪,‬‬ ‫ורומז לי לגשת ולקחת אותן‪.‬‬ ‫לאורך כל התקופה שמרתי על ש י מטבעות זהב וכמה זלוטי שאבא תן לי בביקור‬ ‫האחרון בבוח יה‪ .‬שמרתי אותם בתפר של השמלה היחידה שלי‪ .‬איש לא ראה‬ ‫זאת‪ ,‬אך חששתי שיג בו לי אותם ולכן הפקדתי את כל "רכושי" בידיו של המה דס‬ ‫האוסטרי‪ ,‬כדי שישמור לי עליו‪.‬‬ ‫באחד הימים‪ ,‬אי י יודעת כיצד‪ ,‬הגיעה לאוז י השמועה שלקחו את אבא מבוח יה‬ ‫למח ה ירוזולימסקה שליד פלאשוב )בית קברות יהודי(‪ ,‬באזור הגבוה שבסביבה‪.‬‬ ‫ודע לי שהגיע משלוח של א שים מבוח יה‪ ,‬ושאבא מצא בי יהם‪.‬‬ ‫רציתי מאוד לראות את אבא‪ ,‬אבל אסור היה לי לצאת מהמח ה‪ .‬ידעתי כי מדי יום‬ ‫יוצאת קבוצת א שים מהמח ה של ו לפלאשוב‪ ,‬כ ראה לביצוע עבודות כלשהן‪.‬‬ ‫אי י זוכרת איך הצלחתי להצטרף לקבוצה זו ולהגיע למח ה שבו שהה אבי‪.‬‬ ‫כ סתי לצריף ה שים‪ ,‬ויש תי במיטה יחד עם עוד בחורה ש ע תה לבקשתי‬ ‫ואיפשרה לי לישון במיטתה‪.‬‬ ‫באמצע הלילה התעוררתי למשמע קולות פץ ויריות בעוצמה אדירה‪ .‬היריות לא‬ ‫פסקו זמן רב‪ .‬היי ו בטוחות שמחסלים את כל א שי המח ה‪ ,‬ועוד מעט יגיע תור ו‪.‬‬ ‫‪30‬‬

‫כעבור זמן מה כ ס לתוך הצריף מפקד המח ה‪ .‬מ יה‪ ,‬הבחורה שבמיטתה‬ ‫התחבאתי‪ ,‬כל כך בהלה‪ ,‬עד שיצאה מהמיטה‪ .‬הוא מיד פ ה אליה בזעם‪ ,‬ושאל‪:‬‬ ‫"מה את עושה?" היא מילמלה איזו תשובה‪ ,‬אשר כ ראה סיפקה אותו‪ ,‬עשה סיבוב‬ ‫קצר בצריף‪ ,‬ויצא החוצה‪ .‬אילו היה רואה אותי במיטתה‪ ,‬לא שייכת למח ה הזה‪,‬‬ ‫היה סופ ו לא טוב‪.‬‬ ‫בבוקר התברר ל ו כי אחד הרופאים שעבדו במח ה יסה להימלט‪ ,‬אך תפס על ידי‬ ‫א שי האס‪.‬אס‪ .‬הרופא החל להתקומם‪ ,‬לא היה לו מה להפסיד‪ ,‬הוא ידע כי סופו‬ ‫קרב‪ .‬א שי האס‪.‬אס‪ .‬החליטו ל קום‪ ,‬ועל כן הוציאו להורג את כל הצוות הרפואי‬ ‫שבמח ה – רופאים‪ ,‬אחים ואחיות ‪ -‬כעשרים או שלושים א שים‪ .‬אלה היו היריות‬ ‫ששמע ו‪.‬‬ ‫התוכ ית להגיע לאבא כבר ירדה מן הפרק‪ .‬ידעתי כי בקרב הגרמ ים שורר זעם רב‪,‬‬ ‫והם לא יהססו לפרוק אותו על כל מקרה חריג‪ .‬חזרתי עם הקבוצה למח ה המקורי‬ ‫שלי‪ ,‬מבלי שראיתי את אבא‪.‬‬ ‫כעבור ימים אחדים‪ ,‬שאל אותי יהודי כבן שלושים‪ ,‬איפה מצא אחי‪ .‬השבתי לו‬ ‫"ביולג"‪ ,‬ושאלתי "מדוע אתה שואל?" היהודי ע ה לי שיש להגיד "קדיש" על אבי‪.‬‬ ‫הב תי כי אבא כבר אי ו בין החיים‪ .‬התמוטטתי כמעט לגמרי‪ ,‬הייתי שבורה‬ ‫מכאב ומצער‪ .‬ידעתי כי היתה לי הזדמ ות כה קרובה לראותו‪ ,‬אך הדבר לא עלה‬ ‫בידי‪.‬‬ ‫לא יכולתי לצאת אפילו לעבודה‪ ,‬וכשמר טוליס )המה דס האוסטרי( התע יין‬ ‫בשלומי ו אמר לו מה קרה הצטער מאוד‪ ,‬ואף שאל בדאגה‪ ,‬מדוע סיפרו לי בכלל‬ ‫על מות אבי‪ .‬הוא הגיע למח ה לבקר י ולראות באילו ת אים א י חיה‪ .‬הוא היה‬ ‫אחד הא שים הטובים שבהם תקלתי במהלך המלחמה‪ ,‬אך הוא היה בודד‬ ‫שבבודדים‪.‬‬ ‫כמובן שלא יכולתי להישאר ביגו י זמן רב‪ ,‬היה עלי לשוב למסלול ולעבודה‪ .‬את‬ ‫הכאב יכולתי ל צור בלבי בלבד‪.‬‬ ‫ש ים רבות לאחר המלחמה פגשתי מישהו ש ישא מאוחר יותר לחברה שלי‪ .‬הוא‬ ‫סיפר לי כי ש י אסירים ברחו מפלאשוב ובתגובה רצו הגרמ ים להע יש את יתר‬ ‫האסירים‪ .‬הם הוציאו את כולם החוצה‪ ,‬העמידו אותם למסדר‪ ,‬והרגו כל עשירי‬ ‫בשורה‪ .‬למזלו הרע של אבא‪ ,‬היה הוא העשירי בספירה‪ .‬סיפרו לי שאבא ביקש‬ ‫‪31‬‬

‫להתפלל עוד בטרם ורה‪ ,‬ואיפשרו לו לעטות את הטלית שלו ולומר תפילה‪.‬‬ ‫***‬ ‫כעבור ימים וספים החליטו משום‪-‬מה על סגירת מח ה בייז' וף‪ .‬העבירו אות ו‬ ‫למח ה אחר‪ ,‬איש לא ידע מדוע‪ ,‬ואיש לא ידע לאן‪ .‬הגוי שהיה בקשר עם אמא שלי‪,‬‬ ‫הבטיח לקחת אותי פעם לביקור אצל אמא לאחר שסיפרה לו עד כמה היא‬ ‫מתגעגעת אליי‪.‬‬ ‫יום הביקור קבע בדיוק ליום בו הוחלט על סגירת המח ה‪.‬‬ ‫כבר לא הספקתי ל סוע איתו לבוח יה‪ ,‬ושוב החמצתי את ההזדמ ות ה דירה‬ ‫לראות את אמא‪ .‬לימים‪ ,‬היה זה אולי מזלי‪ .‬על חודו של רגע קבע גורל ו‪ .‬לא ידע ו‬ ‫מה טוב ומה רע‪ .‬הכל היה מקרי ובלתי תלוי ב ו‪.‬‬ ‫התברר כי את כל היהודים בבוח יה שלחו באותו יום לבלז'ץ ובזה חתם גורלם‪.‬‬ ‫אילו סעתי אל אמא‪ ,‬הייתי בוודאי מצטרפת אליה‪ ,‬אל גורלה‪.‬‬ ‫המח ה החדש שאליו הועבר ו היה מח ה פלאשוב‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪32‬‬

‫‪ ‬מחנה פלאשוב – ‪1943‬‬ ‫פלאשוב היה מח ה לא גדול כל כך‪ ,‬אך ת אי החיים בו היו וראיים‪ .‬הצפיפות‬ ‫היתה כה גדולה‪ ,‬עד כי ברחוב אדם הת גש באחר‪ .‬עקב הצפיפות היו הרעש‬ ‫וההמולה בלתי סבלים לאורך כל היממה‪ .‬בכל דרגש יש ו מספר א שים בדוחק‪.‬‬ ‫לא היתה פי ה פרטית לאיש‪.‬‬ ‫צעקות וראיות היו שמעות מכל עבר‪ ,‬היו אלו זעקות ילדים‪ ,‬זק ים‪ ,‬שים וגברים‬ ‫שהובאו מקרקוב ומהכפרים שבסביבה‪.‬‬ ‫בכל מקום השתרך תור ארוך‪ .‬אפילו ללטרי ה‪ ,‬אותם בתי שימוש עלובים‪ ,‬חסרי כל‬ ‫פרטיות‪ ,‬אלצתי לעמוד בתור עד שיגיע תורי‪.‬‬ ‫התור לאוכל השתרך עד אין סוף‪ .‬מי שזכה למרק סמיך מעט יותר היה מאושר‬ ‫באותו יום‪ .‬הרעב היה בן לוויה כמעט קבוע‪.‬‬ ‫באחד הימים‪ ,‬זמן קצר לאחר שהגעתי למח ה‪ ,‬ודע לי שממח ה בייאז' וף הגיעו‬ ‫לקחת לחם מהמאפייה הגדולה שהיתה בפלאשוב‪ .‬הלכתי למאפייה לראות אם‬ ‫אכיר מישהו מן הבאים‪ .‬אחד היהודים זיהה אותי ואמר לי לחכות בצד‪.‬‬ ‫כשהסתיימה חלוקת הלחם תן לי בסתר‪ ,‬אותו יהודי‪ ,‬את הכסף אשר מסרתי‬ ‫למשמורת אצל מר טוליס האוסטרי‪ .‬גם בכך היה מעשה אצילי‪ ,‬יוצא דופן‪ .‬לא‬ ‫היתה לטוליס כל מחויבות לשמור על כספי‪ ,‬ובודאי לא להחזירו‪ ,‬אך בכל זאת הוא‬ ‫מצא דרך לעשות זאת‪ .‬לימים‪ ,‬כשביקרתי בווי ה‪ ,‬יסיתי לאתר את מר טוליס‪ ,‬אך‬ ‫לא הצלחתי‪ .‬כ ראה הלך לעולמו‪ ,‬הוא היה מבוגר ממ י בהרבה‪.‬‬ ‫גם היהודי שהחזיר לי את הכסף הג בהגי ות‪ ,‬שכן יכול היה לקחת אותו לעצמו‪,‬‬ ‫ואפילו לא הייתי יודעת על כך‪.‬‬ ‫***‬ ‫בפלאשוב מצאתי להפתעתי הרבה את אחותי ר ה‪ ,‬שהיתה בין המגורשים‬ ‫מקרקוב‪ .‬הייתי בטוחה שכבר איש ממשפחתי לא ותר‪ ,‬ועל‪-‬כן ההפתעה לראותה‬ ‫היתה בלתי‪ -‬תפסת‪ .‬פשוט לא האמ תי למראה עי יי כשגיליתי אותה בין מאות‬ ‫הא שים וה שים שבמח ה‪ .‬עבורי זה היה ממש ס משמיים‪ ,‬והתחושה כי מישהו‬ ‫כה קרוב מצא לידי‪ ,‬היתה משמעותית ביותר‪.‬‬ ‫עבדתי במתפרה שבה תיק ו מדים של א שי הצבא הגרמ י שהובאו מרוסיה‪.‬‬ ‫ערימות של מדים לתיקון והמו י א שים שעבדו במקום‪ ,‬יצרו המולה וראה‪.‬‬ ‫‪33‬‬

‫למרות כל זאת‪ ,‬היו תמיד כאלה שידעו להסתדר טוב‪ .‬בי יהם היו א שים שהצליחו‬ ‫תוך כדי הגירוש להחביא מעט מטבעות או תכשיטים‪ ,‬ויכלו לסחור תמורתם‪,‬‬ ‫ולהביא יותר לחם או מזון אחר‪.‬‬ ‫למרות הת אים הקשים השתדלתי‪ ,‬ככל שיכולתי‪ ,‬להגיע אל ברז מים כדי‬ ‫להתרחץ‪ .‬חלק מהב ות ויתרו על הרחצה ולקו בכי ים תת‪-‬עוריות‪ ,‬תוצאה ישירה‬ ‫של הלכלוך והזוהמה‪.‬‬ ‫גם כשחולק המזון הדל‪ ,‬דחפתי פ ימה כדי לקבל פעם ועוד פעם‪ .‬לא היה לי מה‬ ‫להפסיד‪ .‬יכולתי רך להרוויח עוד פרוסת לחם או קערת מרק‪ .‬קיבלתי מכות‪ ,‬אך‬ ‫לא פחדתי‪ .‬היו ב ות ש כ עו פיזית‪ ,‬ותוך זמן קצר חלשו בריאותית‪ ,‬לקו בשחפת‬ ‫או בטיפוס‪ ,‬ו פטרו‪ .‬א י השתדלתי לשמור על צלם א וש‪ ,‬גם כשכרוך היה בכך‬ ‫מאמץ גדול‪.‬‬ ‫במח ה היה חדר חולים שבו עבד רופא יהודי בשם ד"ר גרוס‪ .‬כדי לשרוד‪ ,‬הוא‬ ‫שיתף פעולה עם הגרמ ים ו תלה על ידי הפול ים לאחר המלחמה‪.‬‬ ‫היה שם גם זוג יהודי בשם הילוביץ‪ ,‬אשר אף הוא שיתף פעולה עם הגרמ ים‪ .‬גברת‬ ‫הילוביץ הסתובבה לבושה כמעט כמו גרמ יה‪ ,‬בידיה היה שוט‪ ,‬והיא היכתה בכל‬ ‫הזדמ ות‪ ,‬לפי ראות עי יה‪ .‬גם א י "זכיתי" למ ה הגו ה ממ ה באחת הפעמים‬ ‫כשחזר ו מהעבודה‪.‬‬ ‫היה שם מקום בשם חיובה‪-‬גורה‪ ,‬לשם הביאו הגרמ ים יהודים ופול ים וירו בהם‪.‬‬ ‫בחודש מאי ‪ 1943‬יצאתי מהצריף של ו‪ ,‬וראיתי שכל המח ה מוקף בא שי אס‪.‬אס‬ ‫חמושים ברובים‪ .‬כל האסירים היו אמורים להתרכז במרכז המח ה ולעמוד בתור‬ ‫בפ י ארבעה גרמ ים ש אמר עליהם כי הם רופאים‪.‬‬ ‫במח ה היו כעשרים אלף אסירים‪ .‬הגרמ ים הללו ישבו מאחורי שולחן‪ ,‬וכל‬ ‫האסירים‪ ,‬עירומים כביום היוולדם‪ ,‬היו צריכים לעבור בפ יהם‪ .‬אם מישהו היה‬ ‫רזה‪ ,‬מבוגר או ילד‪ ,‬כה או ראה בלתי כשיר – ירשם מספרו על ידי הגרמ ים‪.‬‬ ‫כעבור כשבועיים‪-‬שלושה‪ ,‬ראי ו את אמוֹן גט הידוע לשמצה‪ .‬הוא הסתובב לבוש‬ ‫במדיו המרשימים‪ ,‬אקדח בידו‪ ,‬וזקוף‪-‬קומה התהלך במח ה‪.‬‬ ‫לפתע ראי ו שלוש משאיות עמוסות בילדים שהובאו מאזור מגורי הילדים‬ ‫שבמח ה‪ .‬שים החלו לזעוק זעקות שבר‪ .‬ממשמעות המשלוח במשאיות הן ידעו כי‬ ‫הילדים יישלחו לאושוויץ – מח ה ההשמדה הקרוב אלי ו‪.‬‬ ‫האמהות החלו לרוץ אל עבר המשאיות ולצרוח בקולי קולות את שמות ילדיהן –‬ ‫‪34‬‬

‫מוישלה‪ ,‬יע קלה‪ ,‬חיימ'קה‪ .‬לפתע החלו יריות מכל עבר לכיוון ה שים‪ ,‬ולאט לאט‬ ‫פלו ערימות שים מתבוססות בדמן על הרחבה‪ .‬מיד לאחר מכן קראו לכל אותם‬ ‫א שים‪ ,‬אשר מספריהם רשמו שבועיים קודם‪-‬לכן‪ .‬כולם כאיש אחד הועלו‬ ‫למשאיות שהמתי ו להם‪ .‬כול ו ידע ו כי לא ראה אותם יותר לעולם‪.‬‬ ‫***‬ ‫עבד ו במשמרות – לעיתים ביום ולעיתים בלילה‪ .‬באחת הפעמים עבד ו בהעמסת‬ ‫אב ים ובהעברתן ממקום למקום – עבודת פרך של ממש‪ .‬אם מישהי לא עבדה‬ ‫כהלכה או חה לרגע ‪ -‬מיד הוכתה מרצות‪ ,‬עד ש פלה ארצה‪.‬‬ ‫באחת הפעמים‪ ,‬אחרי העבודה‪ ,‬רדמתי בצריף מרוב עייפות ושקעתי בשי ה כה‬ ‫עמוקה‪ ,‬עד כי לא התעוררתי למסדר‪ .‬יחד איתי לא התעוררו עוד מספר שים‪.‬‬ ‫כשהבחי ו בכך שקבוצת ה שים חסרה‪ ,‬כ סו א שי האס‪.‬אס אל הצריף‪ .‬לפתע‬ ‫חשתי מכות על גופי‪ .‬משכו בשערי עד שהתעוררתי‪ .‬לא ידעתי כלל מה קורה‪.‬‬ ‫העמידו אותי בצד יחד עם ה שים ה וספות והשליכו אות ו למעין בית‪-‬סוהר‪.‬‬ ‫היה זה חדר שקירותיו עירומים‪ ,‬ללא כיסוי של מרצפות‪ ,‬ללא כיסא או מיטה‪.‬‬ ‫במשך כל הלילה ישב ו על הרצפה‪ ,‬קופאות מקור ורועדות מפחד‪.‬‬ ‫למחרת בבוקר הוציאו אות ו‪ ,‬וכל אחת מאית ו קיבלה עו ש של עשרים וחמש‬ ‫מלקות בשוט שזור עור ומתכת‪ .‬הכאב היה בלתי סבל‪ .‬עד עצם היום הזה אי י‬ ‫יכולה לשכוח את הכאב‪ .‬דם זרם מישב י‪ .‬בכיתי וזעקתי‪.‬‬ ‫***‬ ‫חדר המאסר עמד סמוך לחדר השוטרים היהודים‪ .‬אחד השוטרים‪ ,‬קר ץ‪ ,‬קרא לי‬ ‫וסיפר לי שהביאו את יושה‪ ,‬בתה של אחותי ר ה‪.‬‬ ‫יושה בת התשע הסתתרה בבית העוזרת שעבדה אצל אמה לפ י המלחמה‪ .‬מישהו‬ ‫כ ראה הלשין על כך שהגויה מחביאה ילדה יהודייה בביתה‪.‬‬ ‫הדבר הוסיף לשברון הלב שלי‪.‬‬ ‫קר ץ סיפר לי‪ ,‬שלמחרת קראה אחותי למשרד ו אמר לה כי בתה הובאה למח ה‪.‬‬ ‫ר ה כ סה לחדר וראתה שם את בתה‪ ,‬אך כששאלו את הילדה האם זו אמא שלה ‪-‬‬ ‫ה ידה הילדה את ראשה מצד לצד לשלילה‪ .‬היא הבי ה שאם תודה שזו אימה‪,‬‬ ‫יסתבר מיד כי היא ילדה יהודייה‪ ,‬בעוד שהיא טע ה כי אי ה יהודייה‪ .‬היום א י‬ ‫חושבת איזה קושי וראי עמד בפ י שתיהן ‪ -‬האם ובתה ‪ -‬להתייצב זו מול זו‬ ‫ולהת הג כשתי זרות‪.‬‬ ‫‪35‬‬

‫ר ה שלחה חזרה לעבודה‪ ,‬ואת הילדה הרגו כעבור דקות אחדות‪ ,‬בלי שר ה ידעה‪,‬‬ ‫בלי שהיא ראתה‪.‬‬ ‫***‬ ‫כשבוע שבועיים מאוחר יותר‪ ,‬חיסלו את מח ה יולג‪ ,‬והביאו את האסירים אל‬ ‫המח ה המרכזי בפלאשוב‪ ,‬אלי ו‪.‬‬ ‫הלכתי למקום שאליו הובאו האסירים‪ ,‬ובי יהם גיליתי את אחי י קוש‪ .‬זיהי ו זה‬ ‫את זו ובהתרגשות התחל ו לדבר‪.‬‬ ‫קיוויתי שהאסירים יתעכבו במח ה במשך ימים אחדים‪ ,‬ותהיה לי הזדמ ות‬ ‫להיפגש עם י קוש פעמים וספות‪ ,‬ואולי אפילו לדאוג לו למ ת מזון וספת‪.‬‬ ‫קיוויתי אפילו ל צל קשרים מסוימים שהיו לי עם כמה מחשובי המח ה‪ ,‬שעליהם‬ ‫התחבבתי‪ ,‬כדי לדאוג עבורו למקום עבודה סביר יחסית‪ .‬אך בבוקר שמעתי‪ ,‬כי כל‬ ‫הקבוצה לקחה לסקרג'יסקו‪ ,‬שם היה מפעל לייצור שק‪ .‬יותר לא זכיתי לראותו‪.‬‬ ‫לימים‪ ,‬לאחר המלחמה‪ ,‬ודע לי שהוא פטר במח ה‪ .‬חברו סיפר לי כי לא פעם‬ ‫דיבר עליי בגעגועים‪ .‬בכל פעם שא י חושבת עליו‪ ,‬דמעות חו קות את גרו י‪.‬‬ ‫***‬ ‫לפעמים הזדמן לי לראות א שים מובאים למח ה‪ .‬היו בי יהם שים צעירות‬ ‫ומטופחות שעוד הקפידו להסתרק כשירדו מן המשאיות‪ .‬הן לא שיערו מה צופן‬ ‫גורלן ומה עומד לקרות‪ .‬לעיתים‪ ,‬חמש דקות מאוחר יותר‪ ,‬הן כבר לא היו בין‬ ‫החיים‪.‬‬ ‫לאט לאט החלו לשלוח א שים לאושוויץ‪ .‬ראיתי את קרו ות הרכבת המלאים‬ ‫יוצאים לדרכם‪ .‬לפעמים צפיתי בהם מן המתפרה שבה עבדתי‪ .‬באחד הימים הגיע‬ ‫גם תור ו לעלות לקרו ות‪ ,‬אלא שמשום מה שמעה פתאום הקריאה "צוריק‪,‬‬ ‫צוריק" )חזרה‪ ,‬חזרה(‪ ,‬וללא כל הסבר הורו ל ו לשוב על עקבותי ו‪.‬‬ ‫בי תיים המשיכו בחיסול המח ה‪ .‬עדיין לא היי ו בין המשלוחים‪ ,‬כך שהצלח ו‪,‬‬ ‫אחותי וא י‪" ,‬ליה ות" במקצת מרווחה מסוימת עם התרוק ות המח ה‪ .‬הצפיפות‬ ‫פחתה‪ ,‬הרעש דעך‪ ,‬והמזון יתן בכמות גדולה מעט יותר‪.‬‬ ‫פחתו גם ביקוריו במח ה של אמון גֶט‪ ,‬איש האס‪.‬אס האכזר‪ ,‬אשר הג לבקר‬ ‫ולהשאיר אחריו גוויות מוטלות על הקרקע‪.‬‬ ‫באוויר היתה איזו תחושה כי משהו מתרחש‪ .‬מרחוק שמע ו יריות והשמועות‬ ‫בישרו על התקרבותם של הרוסים‪.‬‬ ‫‪36‬‬

‫בית החרושת "אמליה" שבו ייצרו מוצרי מתכת‪ ,‬היה בבעלותו של אוסקר שי דלר‪,‬‬ ‫ובמפעל עבדו גם יהודים‪ .‬באחד הימים ודע כי שי דלר מעו יין להקים ס יף‬ ‫בצ'כיה‪ ,‬וכי יש ברצו ו להעביר חלק מן העובדים אל המפעל החדש‪ .‬רשימת‬ ‫הא שים המיועדת להישלח לצ'כיה היתה אחד הדברים המבוקשים ביותר‪ ,‬וא שים‬ ‫ביצעו כל מעשה‪ ,‬שילמו שוחד‪ ,‬ובלבד להיכלל ברשימה זו‪ ,‬שהיתה הרשימה לחיים‪.‬‬ ‫בכל יום התקיים מסדר‪ ,‬וכמעט תמיד הורו לקבוצת א שים מסוימת להתכ ס בצד‪,‬‬ ‫כדי לעלות על המשאיות שעמדו מוכ ות להסיעם‪ .‬אף פעם לא ידע ו אם ה סיעה‬ ‫תוביל למוות או לחיים‪ .‬ש י המצבים היו אפשריים באותה מידה‪.‬‬ ‫כשהוטלו עו שי מוות על חלק מהאסירים‪ ,‬היה עלי ו להוציא את הגופות כדי‬ ‫לשרוף אותן‪ .‬באוויר ישא ריח של גופות חרוכות‪ ,‬המלווה אותי עד היום‪.‬‬ ‫את הגופות סידרו בסדר מדויק‪ .‬שכבה ראשו ה של גופות‪ ,‬עליה שכבה של בולי עץ‪,‬‬ ‫מעליה שוב גופות ומעליה עוד בולי עץ‪ .‬כך חמש שכבות‪ .‬רק כאשר ערימות האדם‬ ‫הללו היו מוכ ות ‪ -‬הן הועלו באש‪ .‬המראות היו קשים‪ .‬הגופות היו מכוסות‬ ‫זבובים‪ ,‬ובי יהן ראו גם כמה שוטרים יהודים‪.‬‬ ‫הגרמ ים הרגו גם את ב י הזוג הילוביץ‪ ,‬אשר קיוו שבזכות אמ ותם לגרמ ים‪,‬‬ ‫יי צלו חייהם‪.‬‬ ‫המראות היו קשים‪ .‬הגופות היו מכוסות זבובים וצח ה עלתה באוויר‪.‬‬ ‫הכל היה על פי מצוות הרייך ‪" -‬אורד ו ג מוסט זיין" )סדר חייב להיות(‪.‬‬ ‫כעבור חודשים אחדים הגיע גם יומ ו לעזוב את פלאשוב‪ .‬היה זה סתיו ‪.1944‬‬ ‫לאחר שציידו אות ו במעט לחם‪ ,‬עלי ו לקרו ות בליווי א שי אס‪.‬אס‪.‬‬ ‫יצא ו לאושוויץ‪ ,‬מח ה ההשמדה הגדול‪ ,‬ה וראי מכולם‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪37‬‬

‫‪ ‬אושוויץ‪ ,‬סתיו ‪1944‬‬ ‫הגע ו אל פאתי מח ה אושוויץ‪ ,‬אשר עד כה שמע ו רק את שמו‪ .‬למזלי הגדול הייתי‬ ‫עם אחותי לאורך כל הדרך מאז שהגיעה לפלאשוב‪.‬‬ ‫על יד הרכבת החלו להישמע צעקות האס‪.‬אס‪" .‬ראוס‪ ,‬ראוס" )החוצה החוצה(‪.‬‬ ‫היי ו רק שים‪ .‬רוב ו ראו עדיין די טוב‪ .‬היי ו צעירות ו אות‪ .‬המבוגרת שבי י ו‬ ‫היתה כבת שלושים בלבד‪ .‬ידע ו כבר מה זה מח ה ריכוז‪ .‬היי ו "ותיקות"‪.‬‬ ‫התחל ו ללכת ישר‪ ,‬מבלי לדעת מה יעלה בגורל ו‪ .‬הוּבל ו על ידי הגרמ ים לכיוון‬ ‫הארובה הרחוקה שממ ה פרצו להבות אש‪ .‬ידע ו שאלה להבות שעולות מתוך‬ ‫הקרמטוריום‪ .‬הייתי בטוחה שזה סופ ו ואף אמרתי זאת לאחותי‪.‬‬ ‫לידי ו צעדו א שי אס‪.‬אס די מבוגרים‪ ,‬שאת חלקם היכרתי עוד מפלאשוב‪ .‬שאלתי‬ ‫אחד מהם לאן מובילים אות ו‪ ,‬והוא‪ ,‬בחיוך בזי‪ ,‬תוך שהוא מדגים באצבעותיו‪,‬‬ ‫ויוצר רווח מצומצם בין האמה לבין האצבע המורה‪ ,‬אמר לי‪" :‬שם עושים את‬ ‫היהודים קט ים קט ים"‪ ,‬כלומר‪ ,‬שם הורגים אותם‪.‬‬ ‫אחותי החלה לבכות ודאגה לבתה יושה‪ ,‬שתישאר לבד לאחר שיחסלו אות ו‪ .‬היא‬ ‫היתה בטוחה שבתה עדיין בחיים‪ .‬לא היתה לי ברירה‪ ,‬ואמרתי לה בכאב‪" :‬ר ה‪,‬‬ ‫אין לך יותר מה לדאוג‪ ,‬כי יושה כבר אי ה‪ .‬אולי אפילו תפגשי אותה שם‬ ‫למעלה"‪ ,‬יסיתי לעודד אותה‪ .‬העובדה כי בתה כבר אי ה בין החיים גרם לר ה‬ ‫זעזוע עמוק והחליש אותה מאוד‪ .‬התייסרתי בשאלה אם הייתי צריכה לספר לה‪,‬‬ ‫או להמשיך להסתיר ממ ה את העובדה המרה‪.‬‬ ‫בי תיים המשכ ו ללכת עד אשר הגע ו אל סככה טולת קירות שהיתה ממוקמת‬ ‫מול הקרמטוריום‪ .‬הורו ל ו להתיישב על הקרקע וכך שאר ו במשך שלושה ימים‪.‬‬ ‫הסתובבו בי י ו א שי ה"זו דר קומא דו" )א שים שעבדו בקרמטוריום( ולמרבה‬ ‫ההפתעה התברר כי אחד מהם הכיר את אחי מלימודיהם המשותפים בישיבה‪.‬‬ ‫התחל ו לשוחח‪ ,‬כדי לשמוע מעט פרטים על המקום‪ ,‬אך כל מה שאמרו ל ו היה כי‬ ‫על כול ו גזר עו ש מוות‪ .‬איש מאית ו לא ייצא חי מן הגיהי ום הזה‪ .‬המכר עצמו‬ ‫סיפר ל ו כי לפ י זמן‪-‬מה הוביל במו ידיו לקרמטוריום את אמו ואחותו‪.‬‬ ‫אילו היו אומרים ל ו לעמוד בתור כדי שכל אחת מאית ו תקבל כדור בראשה‪ ,‬אין‬ ‫לי ספק שהיי ו עושות זאת‪ .‬היי ו בוחרות במוות מהיר ומיידי‪ ,‬ולא בגז שמאריך‬ ‫את זמן המוות‪ .‬ישב ו בסככה הזאת‪ ,‬עדיין מחוץ למח ה‪ ,‬שלושה ימים תמימים‪.‬‬ ‫‪38‬‬

‫חלק מהזמן בכי ו‪ ,‬בשאר הזמן היו עי י ו כבר יבשות מדמעות‪ .‬אכל ו בקיצוב את‬ ‫מעט האוכל שהבא ו אית ו מפלאשוב‪ .‬הסתובבו לידי ו שים יהודיות שמוצאן‬ ‫מסלובקיה שבישרו ל ו כי בקרוב יגיעו סָ ַפּריות‪ .‬עבור ו היה זה סימן שיכ יסו‬ ‫אות ו לתוך המח ה‪.‬‬ ‫לאחד מא שי האס‪.‬אס שהגיע לסככה‪ ,‬היה פרצוף מזרה אימה –הוא ראה ממש‬ ‫כמו רוצח‪ .‬הוא עבר מצד אחד של הסככה לצידה האחר‪ ,‬ובעי יו צמאות הדם‬ ‫התבו ן ב ו‪ .‬כעבור זמן מה הוא הורה להכ יס אות ו לאולם גדול‪ ,‬ובו החל לבצע‬ ‫את הסלקציה )סגרגציה(‪ ,‬כדי לשלוח חלק מאית ו לקרמטוריום‪.‬‬ ‫בשלב הראשון יצר קבוצה של שים מבוגרות מעט יותר מאית ו‪ ,‬אמהות לילדים‪,‬‬ ‫שים בסביבות גיל שלושים וחמש – ארבעים‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬הורה לכול ו להתפשט‬ ‫מכל מלבושי ו‪ ,‬המרופטים בלאו הכי‪ .‬היה עלי ו להישאר עירומות כביום היוולד ו‪,‬‬ ‫בימי הקור הסתווי של אירופה‪ .‬עמד ו כך‪ ,‬רועדות מקור‪ ,‬למעלה מעשר שעות‪,‬‬ ‫כשבי י ו הסתובבו א שי הזו דר‪-‬קומא דו וא שי האס‪.‬אס‪ .‬בושה כבר לא היתה‬ ‫ב ו‪ .‬בי תיים החלו הספריות שהובאו לספר אות ו‪ .‬הן היו יהודיות ותיקות במח ה‬ ‫ואכזריות במיוחד‪ .‬כש תקלו בשיער יפה וגולש‪ ,‬הן סיפרו אותו ללא רחמים‬ ‫ובגסות‪ .‬לפעמים הן סיפרו רק חלק מהשיער‪.‬‬ ‫א י הייתי קט ה והן סיפרו אותי חלקית‪ ,‬אך לא ויתרו על גילוח המפשעה ובית‬ ‫השחי‪ .‬כל שיער יהודי היה ראוי לשימוש‪.‬‬ ‫לאחר‪-‬מכן הכ יסו אות ו למקלחות שבהן הזרימו מים קפואים כדי ש תרחץ‪.‬‬ ‫חשש ו כי השמועה על הכ סת גז דרך ברזי המים תתאמת‪ ,‬וזה גם יהיה גורל ו‪.‬‬ ‫המים הקפואים דקרו בגופי ו כמחטים חדות‪ ,‬ועל מגבות כדי להת גב ולהתחמם‬ ‫קמעא‪ ,‬לא היה מה לדבר‪.‬‬ ‫עם תום ה"רחצה" היפ ו אות ו בצעקות ובמכות לאולם אחר שאליו הגע ו יחפות‬ ‫לאחר ההליכה על השלג‪ .‬היי ו קפואות ורעד ו מקור ומפחד‪ .‬א י זוכרת שהתחושה‬ ‫הייתה כאילו הלכתי על גחלים לוהטות‪.‬‬ ‫זה היה המקום שבו הוטבע בזרועי המספר הכחול‪" ,A-27320 :‬המלווה" אותי עד‬ ‫היום‪ .‬אי י יודעת מדוע בוצע קעקוע המספר דווקא בחלקה הפ ימי של הזרוע‪.‬‬ ‫אולי חשבו לשלוח אות ו למח ה אחר ולא רצו כי המספר יבלוט על צידה החיצו י‪.‬‬ ‫עבור ו היתה בכך עדות כי מתכוו ים להשאיר אות ו בחיים‪.‬‬ ‫העובדה שאחותי וא י היי ו יחד עזרה מאוד‪ .‬יכול ו לתמוך זו בזו בכל פעם‬ ‫‪39‬‬

‫שמישהי מאית ו שברה‪.‬‬ ‫הקעקוע שלי בוצע דווקא על ידי בחורה עדי ה מצרפת או מהול ד ש יסתה להרגיע‬ ‫אותי‪ .‬לאחר מכן ת ו לי שמלה קצרה ו עלי עץ הול דיות‪ .‬הקור חדר לעצמותיי‬ ‫וכפות רגליי התכסו פצעים ויבלות בעת ההליכה אל צריף השי ה בבירק או‪ .‬הייתי‬ ‫קט ה ומצומקת‪ ,‬רק החזה היה יפה ומפותח – עובדה שבלטה מאוד כאשר אלצ ו‬ ‫להתפשט‪ .‬באותם רגעים לא פחדתי‪ .‬ידעתי כי גופי הוא שי ו ראה מבוגר‪ ,‬בעוד‬ ‫שבבגדים ראיתי כמעט ילדה‪ ,‬וידעתי כי גורלם של הילדים חרץ מזמן‪.‬‬ ‫בצריף השי ה עמדו דרגשים זה על גבי זה בשלוש קומות‪ ,‬ובכל דרגש יש ו שבע או‬ ‫שמו ה שים‪ .‬לצפיפות כבר הייתי רגילה‪ ,‬אך הדבר הקשה ביותר בצריף היו‬ ‫העכברים והחולדות שהתרוצצו בחופשיות ובכמויות עצומות‪ .‬השמועות סיפרו‪ ,‬כי‬ ‫עקב הרעב הן אוכלות כל דבר‪ ,‬אפילו אוז יים או אפים של ב י אדם‪ .‬הייתי‬ ‫מפוחדת עד מוות מן הרעיון הזוועתי‪ .‬בלילה‪ ,‬כאשר אחותי געה בי או יסתה‬ ‫לכסות אותי‪ ,‬בהלתי כל‪-‬כך ופרצתי בצעקות – הייתי בטוחה כי אחת החולדות‬ ‫מטפסות על גופי‪.‬‬ ‫בבוקר שוב שמעו הצעקות מפי המפקחות על הצריפים‪" ,‬לצאת החוצה‬ ‫במהירות!" הן קראו‪ ,‬וא ו רצ ו מיד למסדר‪ .‬חלק מהן היו יהודיות הו גריות‪ ,‬אשר‬ ‫רק בערב ודע לי כי הן היו אפילו דתיות‪ .‬ראיתי בחדר שבצריף ש י רות ו אמר ל ו‬ ‫כי זהו ליל שבת‪ .‬מי ידע בכלל איזה יום‪ ,‬או מהו התאריך המדויק‪ .‬יום רדף יום‪,‬‬ ‫וא ח ו היי ו מ ותקות לחלוטין מהעולם שמחוץ למח ה‪.‬‬ ‫המפקחות‪ ,‬שהיו כבר שלוש ש ים במח ה‪ ,‬ותרו ספורות בלבד מתוך רבבות שים‬ ‫שהובאו לאושוויץ‪ ,‬ומעמדן היה חזק מאוד‪.‬‬ ‫שים אלה הת הגו לא אחת כמו חיות‪ .‬לאחר שהות כה ממושכת במח ה‪ ,‬הן היו‬ ‫כבר חסרות שמה א ושית‪ ,‬ורק דאגו להישרדותן‪ .‬למשל‪ ,‬כשהגיע לחם ‪ -‬הן דאגו‬ ‫בראש וראשו ה לעצמן‪ .‬במסדרי הבוקר שהתקיימו מדי יום בכל מזג אויר‪ ,‬כולל‬ ‫בימי סופה‪ ,‬רוחות וגשם‪ ,‬דאגה מפקחת הבלוק של ו כי בצע תרגילי התעמלות‪.‬‬ ‫היא ישבה בצד‪ ,‬שלא להירטב חלילה‪ ,‬אך דאגה כי סג יתה תפעיל אות ו‪ .‬היא לא‬ ‫חסכה מאית ו את השכיבה על הקרקע על הברכיים במשך זמן ממושך‪ .‬עצמותי ו‬ ‫כאבו‪ ,‬אך היא לא הפסיקה לשאוג את הוראותיה‪ .‬זו היתה דרכה להבליט את‬ ‫מעמדה ואת העובדה כי א ו תלויות בה‪.‬‬ ‫ר ה‪ ,‬שהיתה מבוגרת ממ י בארבע עשרה ש ים‪ ,‬פלטה פעם בשקט‪ ,‬במהלך‬ ‫‪40‬‬

‫ההתעמלות‪" :‬אידיוטית"‪ .‬היא היתה בטוחה שאיש לא שמע אותה‪ ,‬אך המדריכה‬ ‫שמעה זאת וציוותה עליה לומר את המספר שלה‪ .‬ידע ו כי עם קבלת המספר היא‬ ‫תדווח על ר ה לגרמ ים והם ירצחו אותה‪ .‬דאגתי ורא‪ ,‬ומיד עם תום המסדר‬ ‫יגשתי למדריכה והתח תי בפ יה כי תסלח לאחותי‪ ,‬כי אי י רוצה להישאר פה‬ ‫לבד‪ ,‬אמרתי וביקשתי שרק הפעם ייסלח לה‪.‬‬ ‫המדריכה עתרה לבקשתי ואמרה שלאחותי יש מזל‪ ,‬וכי יצלה רק בזכות אחותה‬ ‫הקט ה‪ .‬א י לאות תודה השפלתי את עצמי ו ישקתי את ידה‪.‬‬ ‫גם היציאה לשירותים ‪ -‬ללטרי ה ‪ -‬היתה בעיה‪ .‬המפקחות לא איפשרו ל ו לצאת‬ ‫בכל שעה שבה זקק ו לכך‪ .‬היציאה התאפשרה בשעות מסוימות בלבד‪ .‬התורים‬ ‫והצעקות היו בלתי סבלים‪ .‬ל שים ה אות‪ ,‬ש ראו עדיין כב י אדם‪ ,‬לא הרשו כלל‬ ‫לגשת ללטרי ה‪ .‬היה זה עו ש על הופעתן ה אה‪ ,‬והן אלצו להתאפק במשך שעות‬ ‫ארוכות‪ ,‬עד שלעיתים לא יכלו לעצור בעד עצמן‪.‬‬ ‫הקור ה וראי חדר לעצמותיי‪ .‬כל מה שלבשתי היתה שמלה דקיקה וקצרה‪ ,‬ללא כל‬ ‫לבוש תחתון‪ .‬במשך הזמן מצאתי משהו הדומה למעיל‪.‬‬ ‫באחד הימים‪ ,‬כשעברתי סמוך לגדר שהפרידה בין מח ה ה שים למח ה הגברים‪,‬‬ ‫ראה אותי כומר‪ .‬הוא קרא לי בשקט והשליך לעברי זוג מכ סיים שאותם לבשתי‬ ‫מתחת לשמלה‪ .‬הוא פשוט הציל אותי מן הקור‪.‬‬ ‫באושוויץ לא עבדתי כלל‪ .‬היי ו בעצם במעין הסגר )קר טי ה(‪ .‬במשך כל היום‬ ‫הסתובב ו‪ ,‬ובעיקר ביקש ו למצוא איזו חתיכת לחם ‪ -‬המצרך המבוקש ביותר‪.‬‬ ‫חלק מהזמן עמד ו במסדרים‪ ,‬בתורים ללטרי ה‪ ,‬או בתור לאוכל‪ .‬מסביב היה בוץ‬ ‫עמוק‪.‬‬ ‫לא פעם ראי ו מראות זוועה של בחורות שהפכו ל"מוזלמ ים"‪ .‬הן היו שלדים‬ ‫מהלכים עם עי יים כבויות‪ ,‬בקושי שמו‪ .‬לפעמים היה קשה להחליט אם הן חיות‬ ‫או מתות‪ .‬לא היה להן כוח אפילו לשבת‪ ,‬והן שכבו על הקרקע הבוצית‪ .‬דבר כבר‬ ‫לא היה אכפת להן‪.‬‬ ‫באחד המסדרים‪ ,‬עברה לא הרחק מאית ו קבוצה של שים‪ .‬מיד ידע ו כי מובילים‬ ‫אותן לקרמטוריום‪ .‬לפתע הבח תי באשה קט ה שהצליחה לחמוק מן הקבוצה‬ ‫ברגע שהמשגיח הסיר ממ ה את עי יו‪ ,‬ורצה היישר לכיוו ו‪ .‬בתה‪ ,‬אשר צעדה אתה‬ ‫בקבוצה‪ ,‬קראה לעברה "אמא‪ ,‬אמא"‪ ,‬אך האשה לא הגיבה‪ .‬לפתע פרץ מגופה פרץ‬ ‫של שלשול – כ ראה תגובה לפחד ולמעשה ה ורא שעשתה בעוזבה את בתה‪ .‬ייתכן‬ ‫‪41‬‬

‫שיצאה מדעתה‪ .‬זעקותיה של ה ערה אל עבר אימה מהדהדות באוז יי עד עצם‬ ‫היום הזה ולא מרפות ממ י‪.‬‬ ‫גם בקבוצה של ו העמידה אישה את שתי ב ותיה לפ יה כדי שהן תיפגע ה ולא‬ ‫היא‪ .‬אמ ם בדרך כלל פועל האי סטי קט האמהי להגן על הילדים‪ ,‬אך כפי שהעיד‬ ‫ק‪ .‬צט יק במהלך משפט אייכמן ‪ -‬אושוויץ היה פל טה אחרת‪ ,‬בלתי טבעית‬ ‫לחלוטין‪ .‬האדם רוצה כל כך לחיות‪ ,‬וגם כאשר הדבר וגד את הטבע – מסתבר‬ ‫שהוא טבעי‪.‬‬ ‫***‬ ‫חלק מן ה שים בקבוצה של ו עלמו לאט לאט‪ .‬בדיעבד התברר ל ו שהן שלחו‬ ‫לברי יץ שבסלובקיה‪ ,‬למח ה העבודה של שי דלר‪ .‬למזלן הן פגשו שם עם בעליהן‪,‬‬ ‫ש לקחו קודם לכן מפלאשוב‪.‬‬ ‫שים אלה היו רשומות ברשימה המפורסמת‪ ,‬אשר לימים ודעה כ"רשימת‬ ‫שי דלר"‪ ,‬והדבר ודע ל ו מאוחר יותר‪ ,‬כשכבר היי ו בחבל הסודטים‪ ,‬כפי שאספר‬ ‫בהמשך‪.‬‬ ‫***‬ ‫כל מסדר התחלק לחמישיות‪ ,‬ולכל משימה שלח ו תמיד חמישיות‪-‬חמישיות‪ .‬אילו‬ ‫התפצל ו ולא עמד ו באותה חמישייה‪ ,‬היי ו עלולות להיפרד לתמיד‪ .‬על כן‬ ‫באושוויץ‪ ,‬ובכל מקום אחר‪ ,‬דאגתי כל הזמן להיות בחמישייה עם אחותי‪.‬‬ ‫המאבק על כל אמצעי קיום היה עצום‪ .‬תורים של אלפים עמדו לקבלת לחם‪ ,‬מים‪,‬‬ ‫או הליכה לשירותים‪ .‬הכל היה מלווה בצעקות ובמכות‪ .‬רעש וראי היה מסביב‪.‬‬ ‫חוסר פרטיות מי ימלי ופחד קבוע מפ י הבלתי ודע‪.‬‬ ‫פעם פגשתי מכר‪ ,‬שהיה חבר של אחותי דורצ'ה‪ ,‬בשם קצ'קה‪ .‬הוא תן לי שתי‬ ‫סיגריות שממש הצילו אותי‪ .‬יכולתי לקבל תמורתן כמה פרוסות לחם‪ ,‬דבר עצום‬ ‫עבור ו‪.‬‬ ‫לימים ודע לי מאישה בשם אלזה‪ ,‬חברתה של דורצ'ה אחותי‪ ,‬כי גם דורצ'ה‬ ‫הובאה לאושוויץ לאחר ש תפסה בקופלי י ‪ -‬חוות ההכשרה ליד העיר ויש יץ‪.‬‬ ‫דורצ'ה העדי ה והאידיאליסטית חלתה מיד‪ ,‬ומאוחר יותר השליכה עצמה אל גדר‬ ‫התיל וכך מצאה את מותה‪ .‬קשה לי מאוד לכתוב על דורצ'ה אחותי ולחשוב על‬ ‫סבלה בימיה האחרו ים‪.‬‬

‫‪42‬‬

‫במח ה העצום של אושוויץ‪ ,‬שבגודלו היה כמו עיר שלמה‪ ,‬היו אסירים ב י לאומים‬ ‫שו ים‪ .‬ליד הצריף של ו עמדו צריפים ובהם התגוררו צוע ים‪ .‬באחד הבקרים‪,‬‬ ‫כשיצא ו‪ ,‬גילי ו שהצריפים התרוק ו מכל יושביהם‪ .‬הצוע ים שלחו בלילה למוות‬ ‫בלי שאיש ידע על כך‪.‬‬ ‫באחד הימים הודיעו לפתע כי קבוצה של שלוש מאות שים תישלח מן המח ה‪ .‬גם‬ ‫א י הייתי בי יהן‪ .‬שוב לא ידעתי מה מטרת ה סיעה ומהו היעד‪ .‬לחיים או למוות?‬

‫‪‬‬

‫‪43‬‬

‫‪ ‬עוזבים את אושוויץ‬ ‫יצא ו מצריף המגורים לעבר אזור ההתכ סות בשער המח ה‪ .‬לא רחוק משם הבח ו‬ ‫ברכבת שהיתה מיועדת עבור ו‪ .‬ראי ו בכך סימן טוב‪ ,‬שכן לקרמטוריום הובלו‬ ‫האסירים במשאיות ואל מחוץ למח ה סעו רכבות‪.‬‬ ‫עלי ו לקרו ות ש ועדו להוביל בעלי חיים‪ .‬גם עובדה זו לא הפריעה ל ו‪ .‬זכור לי‬ ‫שמתוך הרכבת‪ ,‬בשעת ה סיעה‪ ,‬הבח תי מרחוק בכלב‪ ,‬והתק אתי בו‪ .‬במוחי חלפה‬ ‫מחשבה‪ ,‬עד כמה מאושר הכלב החופשי הזה‪ ,‬וכי בשמחה הייתי מעדיפה להיות‬ ‫הסודטים‪ ,‬למקום הקרוי‬ ‫ִ‬ ‫במקומו‪ .‬הרכבת סעה שעות רבות‪ ,‬עד אשר הגע ו לאזור‬ ‫ליכט וורדן‪.‬‬ ‫המקום עצמו היה יפה מאוד‪ .‬הטבע הירוק מסביב‪ ,‬היערות וה ופים‪ ,‬שבו את עי ַ י‪,‬‬ ‫והזכירו לי מראות מימים רחוקים‪ .‬בתוך כל היופי הזה שכן המח ה החדש שאליו‬ ‫הובל ו‪.‬‬ ‫היי ו שלוש מאות שים צעירות יחסית‪ ,‬שהתמזל מזלן והן יצאו מאושוויץ‪.‬‬ ‫הת אים במח ה החדש היו סבירים לאין ערוך בהשוואה לאלה של אושוויץ‪ .‬מב י‬ ‫המגורים‪ ,‬השירותים ואפילו המקלחות היו במצב סביר יחסית‪ .‬הדבר היחיד‬ ‫שחסר ל ו היה אוכל‪ .‬ממש לא ת ו ל ו לאכול‪.‬‬ ‫במקום היה בית חרושת לייצור חוטים ולשם שלחתי‪ .‬התפקיד שלי היה לעבור‬ ‫במהירות ממכו ה למכו ה‪ ,‬ולאסוף את החוטים‪.‬‬ ‫המפקחת הגרמ יה צעקה כל הזמן "ש ל‪ ,‬ש ל" )מהר‪ ,‬מהר(‪ .‬שתים עשרה שעות‬ ‫העבודה של ו בוצעו בריצה‪ .‬פעם אחת ביום קיבל ו קערת מרק מֵ ימי דלוח וחתיכת‬ ‫לחם קט ה‪ .‬זה כל מה שהובא לפי ו‪ .‬בימי ראשון זכי ו לקבל מעט ריבה כדי למרוח‬ ‫על הלחם‪ ,‬ותו לא‪.‬‬ ‫היי ו במח ה זה חודשים ספורים‪ .‬אין לי ספק שאילו שאר ו בו זמן ממושך יותר‪,‬‬ ‫רבות מאית ו היו מתות ברעב‪.‬‬ ‫בתוך המפעל שרר רעש מחריש אוז יים של מכו ות וקשות ללא הרף‪ .‬זה היה איום‬ ‫ו ורא‪ .‬סבלתי מכאבי ראש‪ ,‬ולא פעם חשכו עי ַ י ועמדתי על סף עילפון‪.‬‬ ‫אחותי "זכתה" בתפקיד טוב יותר ‪ -‬היא עבדה במחלקת האריזה של החוטים‪,‬‬ ‫ממ ה חסך לפחות הרעש ה וראי‪.‬‬ ‫במפעל זה עבדו גם אזרחיות תושבות האזור‪ .‬לפ י שהגע ו למח ה‪ ,‬עברה באזור‬ ‫‪44‬‬

‫שמועה כי אמורות להגיע שלוש מאות פושעות‪ ,‬עבריי יות שפגעו בביטחון המדי ה‪,‬‬ ‫ועל כן אסור לדבר אית ו או לעזור ל ו‪ .‬הן הוזהרו לבל יהיו אית ו בקשר כלשהו‪.‬‬ ‫כתוצאה מכך לא ת ו ל ו דבר‪ .‬ביקש ו מהן קצת אוכל‪ ,‬כי היי ו מורעבות‪ ,‬אך‬ ‫התשובות היו שאין להם‪ ,‬ועל כן אין הן יכולות לתת ל ו דבר‪" .‬גם בחורי ו לחמים‬ ‫בחזית קשה"‪ ,‬אמרו ל ו‪" ,‬ועל כן אין בלב ו רחמים כלפיכן"‪ .‬ככר לחם אחת‬ ‫הוקצבה לעשר ב ות‪ ,‬ותמיד וצר ריב או סכסוך על הפרוסה הדקיקה שהגיעה לכל‬ ‫אחת מאית ו‪ .‬בלילות לא יכולתי להירדם מרוב רעב‪ .‬בט י קירקרה ושי ַ י החלו‬ ‫להת ד ד‪ .‬כשאחותי ראתה זאת‪ ,‬היא החלה לבכות‪ .‬היא מאוד אהבה את שי י ואת‬ ‫החיוך שלי‪ ,‬ולא יכלה לשאת את המחשבה כי שי י י שרו‪ .‬למזלי‪ ,‬הצלחתי לקבל‬ ‫איזו משחה כדי להרגיע מעט את הח יכיים שלי‪ .‬לאחר המלחמה‪ ,‬כשטיפלתי‬ ‫בשי י‪ ,‬עשו לי עשרים ושמו ה סתימות‪ .‬כמעט כל השי יים בפי היו גועות‪.‬‬ ‫בכל פעם שצעד ו לכיוון בית החרושת שמע ו את פרצי הצחוק של תושבי האזור‬ ‫המתבו ים ב ו מחלו ות הבתים‪ .‬ראי ו כל כך משו ות ומוז חות בבגדי ו‬ ‫המסמורטטים‪ .‬עשו מאית ו קרקס‪.‬‬ ‫באחת הפעמים הבח תי בבצל שצמח בצד הדרך‪ .‬איך שהתכופפתי כדי לקטוף‬ ‫ולאכול אותו‪" ,‬זכיתי" במכה הגו ה מידיה של אחת השומרות‪ .‬אך לי לא היה‬ ‫אכפת‪ ,‬הייתי חייבת להכ יס משהו אל פי‪.‬‬ ‫הרעב היה קשה מ שוא‪ .‬חלק מהב ות היו כבר פוחות מרוב רעב‪ .‬אחת ה שים‬ ‫שמוצאה מבודז'ין‪ ,‬היתה הרה והצליחה ללדת את ילדה‪ .‬מיד לקחו את הילד ממ ה‬ ‫ולאחר כמה ימים הוא פטר‪ .‬לא היה באפשרותה להאכילו ולתת לו חיים‪.‬‬ ‫לפעמים עסק ו בימי ראשון‪ ,‬בזמן הפ וי שעמד לרשות ו‪ ,‬בתפירה או בפרימה של‬ ‫בגדים‪ ,‬שהגיעו לידי ו איכשהו‪ .‬באחת הפעמים כשפרמתי מעיל‪ ,‬גיליתי בתפר‬ ‫שבכתף טבעת זהב‪ ,‬אשר הוחבאה שם כ ראה בידי בעליו של המעיל‪.‬‬ ‫אחותי לקחה את הטבעת ו יגשה אל הטבח‪ ,‬כדי לקבל תמורתה מעט מזון‪ .‬זכי ו‬ ‫למ ת לחם גדולה יותר שהספיקה ל ו לשלושה ימים‪.‬‬ ‫יום אחד הגיעה למח ה של ו קבוצת גרמ ים ושאי תפקידים מאושוויץ‪ .‬התברר כי‬ ‫הם ברחו מהמח ה אשר שוחרר כבר‪ ,‬לאחר שחשו כי המלחמה עומדת להסתיים‪.‬‬ ‫הם כ סו למטבח של ו‪ ,‬מילאו את קיבתם והמשיכו במ וסתם‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬כפי‬ ‫שאספר‪ ,‬גילי ו בתוך המח ה של ו מחס ים עמוסי מזון‪ ,‬למרות שכל הזמן טע ו כי‬ ‫אין כלל אוכל עבור ו‪ .‬א ו פשוט לא היי ו ראויות לקבלו‪.‬‬

‫‪‬‬ ‫‪45‬‬

‫‪ ‬יום השחרור‪ 8 ,‬במאי ‪1945‬‬ ‫ימים אחדים לפ י השחרור עצמו חש ו כי סוף המלחמה קרב‪ .‬עוד לא היו ל ו‬ ‫הוכחות ממשיות‪ ,‬אך הבח ו כי בית החרושת כמעט פסק מלפעול‪ .‬העובדים‬ ‫האזרחיים לא הופיעו לעבודה‪ .‬בדרכ ו לעבודה הבח ו בצידי הדרך בחיילים‬ ‫גרמ ים‪ ,‬אשר ישבו באפס מעשה ולא התייחסו אלי ו‪.‬‬ ‫ודע ל ו‪ ,‬כי לא הרחק מאת ו ורו טייסים גרמ ים שמרדו וסירבו לצאת לקרב‪,‬‬ ‫מאחר שגרמ יה עמדה בפ י תבוסה‪.‬‬ ‫את יום השחרור א י זוכרת היטב‪ .‬זה היה ב‪ 8-‬במאי ‪ . 1945‬מפקד המח ה האכזרי‪,‬‬ ‫אשר כו ה על ידי ו "ש אוצר"‪ ,‬כשמו של גזע הכלבים האכזרי‪ ,‬ברח מן המח ה‪,‬‬ ‫ואילו העוזר שלו פתח את השער והודיע ל ו כי א ח ו משוחררים‪ .‬הבח ו כי ארבעת‬ ‫מגדלי השמירה שעמדו בפי ות המח ה‪ ,‬ריקים משומרים‪.‬‬ ‫היי ו בהלם‪ .‬חלק ו פרץ בבכי‪ ,‬חלק אחר בצעקות שמחה וחלק בצעקות שבר‪" :‬מה‬ ‫עשה?" "לאן לך?" "אין ל ו אף אחד יותר!"‪ .‬לא יכול ו לשמוח‪ .‬היה עצב‪ ,‬הלם‬ ‫ופחד‪ .‬פחד ו מאוד‪ .‬היה קשה להאמין שהיום המיוחל הגיע‪ .‬פחד ו לצאת‬ ‫מהמח ה‪ ,‬פחד ו לזוז‪.‬‬ ‫היי ו לבושות עדיין בבגדי ו הבלויים‪ .‬חלק מה שים התעשת ופרץ את הגדר‪ ,‬אך‬ ‫עדיין לא היי ו בטוחות בחופש שהגיע לפתע‪ .‬בדק ו אם לא הוטמ ו פצצות מתחת‬ ‫לצריפים של ו‪ .‬הגרמ ים דאגו להפחיד אות ו עוד קודם לכן‪ ,‬כשאמרו‪" :‬אם אות ו‪,‬‬ ‫הגרמ ים‪ ,‬יהרגו בשעה ‪ 12.00‬דאג כי אתכם‪ ,‬היהודים‪ ,‬יהרגו ברבע ל‪ .12.00-‬א ח ו‬ ‫ראה במותכם"‪.‬‬ ‫פחד ו לצאת מהמח ה‪ .‬חשש ו שמא הטמי ו ל ו איזו מלכודת מחוצה לו‪ ,‬שמא‬ ‫הוטמ ו פצצות או כל חומר פץ שיפגע ב ו‪ .‬במחס י המזון גילי ו ערימות לחם‬ ‫מכוסה עובש בצבע ירוק‪ .‬לאורך כל התקופה טע ו בפ י ו שאין אוכל‪ ,‬בעוד שהוא‬ ‫היה ב מצא בתוך המח ה‪ .‬הגרמ ים פשוט רצו לחסל אות ו וכל דרך ראתה סבירה‬ ‫לבצע זאת‪ .‬לא העז ו אפילו להיכ ס לדרגשי השי ה‪ .‬פשוט ישב ו עליהם כלא‬ ‫מאמי ות‪ ,‬האם זו מציאות או חלום? א י הצלחתי ל מ ם קלות ואף לחלום חלום‬ ‫עים‪ ,‬על הימצאותי בחתו ה עליזה באמריקה‪ ,‬לבושה יפה כמו כל המוזמ ים‪.‬‬ ‫החלום אמ ם לא משך זמן ארוך‪ ,‬אך התעוררתי ממ ו רגועה יחסית‪ ,‬ואף העזתי‬ ‫לומר לר ה‪ ,‬אחותי‪ ,‬כי א י מאמי ה שהדברים יסתדרו‪.‬‬ ‫‪46‬‬

‫בבוקר הבח ו מרחוק בט קים של הצבא הרוסי ולפתע הגיעו לעבר ו ברכיבה ש י‬ ‫פרשים רוסים על סוסיהם‪.‬‬ ‫יצא ו לקראתם בשמחה מהולה בבכי‪ .‬חיבק ו ו ישק ו אותם‪ .‬גם הם בכו‪.‬‬ ‫יש לציין כי לא כל החיילים הגו כלפי ו בהגי ות‪ .‬היו בי יהם חיילים אשר חשבו‬ ‫ל צל את ההזדמ ות ו"ליה ות" מן המפגש עם ב ות צעירות‪ .‬בין הקצי ים הרוסים‬ ‫היו גם כאלה שהצהירו שהם יהודים וגרמו ל ו התרגשות גדולה‪.‬‬ ‫בתחילה חשש ו הן מהגרמ ים והן מהרוסים‪ .‬בערב לא יצא ו מתוך המח ה‪ ,‬עדיין‬ ‫פחד ו‪ ,‬אך ההזדמ ות וצלה על ידי חיילים רוסים שיכורים שקיוו למצוא פורקן‬ ‫בזרועות ה שים שבמח ה‪ .‬חסמ ו את דלתות המב ה בשולח ות ובמיטות‪ ,‬כדי‬ ‫למ וע את כ יסתם‪.‬‬ ‫כשהעז ו סוף סוף לצאת מתוך המח ה‪ ,‬דהמ ו לראות את מגורי הגרמ ים ריקים‬ ‫לאחר שהם סו מפחד הרוסים‪ .‬הגרמ ים פחדו מאוד מהרוסים והתח ו בפ י ו כי‬ ‫אם חקר אודות הת הגותם‪ ,‬ספר כי הם גילו כלפי ו טוב לב ויחס אוהד‪.‬‬ ‫גילי ו במזווה שבמגוריהם כמויות מזון גדולות‪ ,‬בגדים ותכשיטים‪ .‬חיפשתי בגדים‬ ‫עבור ר ה וגם עבורי‪.‬‬ ‫הבתים באזור היו ריקים ו עזבו במהירות על ידי יושביהם‪ ,‬הם פשוט מלטו על‬ ‫פשם מפ י הבאות‪.‬‬ ‫אל אחד הבתים שאליו כ סתי‪ ,‬חדרו לפתע ש י חיילים רוסים‪ .‬הם כלאו אותי‬ ‫בחדר‪ ,‬ואיימו עליי‪ .‬צעקותיי מחרישות האוז יים גרמו להם להירתע ולצאת מן‬ ‫הבית‪ ,‬לא לפ י שאחד מהם בעט בי והפטיר קללה רוסית עסיסית‪.‬‬ ‫יצאתי בריצה מהבית‪ ,‬אך ידעתי כי יש בפ יי משימה‪ .‬כ סתי לבית אחר‪ ,‬ומשם‬ ‫יצאתי עמוסה בבגדים עבורי ועבור ר ה‪ .‬דיירי הבית‪ ,‬שהבחי ו במספר שעל זרועי‪,‬‬ ‫היו מוכ ים לתת כל מה ש יתן‪ .‬א י דרשתי רק את הבגדים‪ .‬בדיעבד הסתבר לי‪ ,‬כי‬ ‫שים מבוגרות יותר ובעלות יסיון דרשו כלים‪ ,‬ובעיקר תכשיטים יקרי ערך‪,‬‬ ‫והגרמ ים לא העזו לסרב‪ ,‬ובלבד שלא יפגעו בהם‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪47‬‬

‫‪ ‬היציאה אל החופש‬ ‫כעבור יומיים הב ו סופית שהמלחמה סתיימה‪ ,‬ושא ו‪ ,‬כשלוש מאות ה שים‬ ‫מהמח ה‪ ,‬משוחררות‪ .‬התחל ו לצאת לאט לאט‪ ,‬אל מחוץ לשער‪.‬‬ ‫חלק מה שים‪ ,‬אשר הצליחו לבזוז כמות גדולה של פריטים‪ ,‬מצאו עגלות קט ות‬ ‫ועליהן העמיסו את הביזה‪ .‬אחרות ארזו את החפצים בשקיות ובחבילות וצעדו‬ ‫ברגל‪.‬‬ ‫באופן טבעי וצרה חלוקה לקבוצות‪-‬קבוצות של ארבע‪ ,‬חמש או שש שים‪ .‬ר ה‬ ‫וא י היי ו בתוך קבוצה שכזו‪ .‬כל אחת טלה את מיטלטליה ויצא ו לדרך‪ .‬הכיוון‬ ‫לא היה ברור אך ברורה היתה ל ו המטרה‪ .‬כול ו רצי ו לחזור לפולין‪ .‬יסי ו להגיע‬ ‫לתח ת הרכבת הסמוכה‪ ,‬אך התברר ל ו כי כל תח ות הרכבת שבסביבה הופצצו‬ ‫ופסי הרכבת היו בלתי עבירים‪.‬‬ ‫בלית ברירה המשכ ו ברגל‪ .‬היי ו יחד כעשר ב ות‪ .‬כעבור מספר שעות הליכה עצרה‬ ‫אות ו בדרך קבוצת חיילים רוסים‪ .‬הם הורו ל ו ללכת בעקבותיהם אל בית‬ ‫החולים הגדול‪ ,‬כדי לסייע שם בטיפול בחיילים‪ ,‬פצועי המלחמה הרבים‪.‬‬ ‫לא ותרה בידי ו ברירה והלכ ו אחריהם‪.‬‬ ‫א י הייתי הצעירה שבקבוצה‪ .‬היה שם קצין צעיר שמצאתי חן בעי יו‪ .‬הוא ישב‬ ‫לידי כל הערב‪ ,‬אחז בידי והתע יין בשמי‪ ,‬אשר שמע לו מוזר במקצת )רו יה(‪ .‬גם‬ ‫א י התע יי תי בו ובעיקר בשל העובדה שבגיל כה צעיר כבר היה קצין‪ .‬הוא סיפר‬ ‫לי‪ ,‬כי גילה אומץ לב‪ ,‬וכאשר הכדורים שרקו סביבו בשדה הקרב‪ ,‬לא התכופף ולא‬ ‫התחבא‪ ,‬כי אם הלך בראש זקוף‪ ,‬מתוך ידיעה כי אמו ש פטרה משגיחה עליו מן‬ ‫השמים‪.‬‬ ‫כשמפקדיו ראו זאת הע יקו לו לאות הוקרה על הת הגותו האמיצה‪ ,‬דרגת קצין‪.‬‬ ‫כמובן שלא היו לי כל כוו ות לפתח את הקשר הזה‪ ,‬ויחד עם חברותיי מצא ו ש י‬ ‫חיילים רוסים בעלי משאית‪ ,‬שהבטיחו לעזור ל ו תמורת בקבוקי וודקה שהב ות‬ ‫מצאו קודם לכן בבתי הגרמ ים‪.‬‬ ‫לפ ות בוקר התג ב ו אל המשאית כשפ י ו מועדות אל תח ת רכבת פעילה כלשהי‪.‬‬ ‫כשהתרחק ו מהמקום במשאית‪ ,‬הבח תי בקצין הצעיר שהכרתי בערב הקודם‪.‬‬ ‫הוא הגיע לחפש י‪ ,‬ו אלץ להתאכזב משלא מצא אותי‪.‬‬

‫‪48‬‬

‫סע ו מספר שעות‪ .‬המשאית עצרה סמוך ליער גדול שהשתרע לאורך הכביש‪,‬‬ ‫מש י צידיו‪ .‬ש י ה הגים‪ ,‬יחד עם עוד ש יים‪ ,‬אשר ישבו על הגג‪ ,‬הודיעו ל ו כי הם‬ ‫רוצים שארבע שים מתוך הקבוצה תצטרפ ה אליהם‪ ,‬אל תוך היער‪ ,‬והכוו ות‬ ‫שלהם היו ברורות‪.‬‬ ‫כמובן שאף אחת לא הסכימה לכך‪ ,‬ובלית ברירה הם הורו ל ו לאסוף את כל‬ ‫חפצי ו ולעזוב את המשאית‪ ,‬וזרקו אות ו באמצע הדרך‪.‬‬ ‫חשש ו להיכ ס אל תוך היער‪ .‬השמועות דיברו על א שי אס‪.‬אס שברחו ומצאו‬ ‫מסתור ביערות‪ .‬פחד ו ש יתקל בהם והמצב ילך מן הפח אל הפחת‪ .‬על הכביש‬ ‫המשיכו ל וע עגלות‪ ,‬עמוסות בא שים ובמיטלטלים‪ .‬כל אחת מאית ו יסתה את‬ ‫מזלה כדי לקבל רשות לעלות על אחת העגלות‪ .‬בתוך זמן קצר ותר ו שלוש שים ‪-‬‬ ‫אחותי‪ ,‬חברה אחת וא י‪ .‬לפתע הבח ו בש י אזרחים חמושים ברובים‪ ,‬והחלט ו‬ ‫לגשת אליהם ולבקש עזרה‪ .‬סיפר ו להם כי ותר ו שלושת ו לבד‪ ,‬פליטות מלחמה‪,‬‬ ‫אך לא סיפר ו שא ו יהודיות‪ .‬הסתבר ל ו כי היו אלה שלושה שוטרים צ'כים‪ .‬הם‬ ‫לקחו אות ו למטה המשטרה‪ ,‬שהיה ממוקם לא הרחק‪ ,‬האכילו אות ו והישקו‬ ‫אות ו‪ ,‬ואף לרגע לא חשדו כי א ו יהודיות‪ .‬המבטא הפול י הרהוט של ו‪ ,‬לא עורר‬ ‫כל חשד שא ח ו יהודיות‪ .‬הם חשבו שא ו צעירות פול יות‪.‬‬ ‫בשקיקה רבה שתיתי חלב טרי ש חלב היישר מן הפרה‪ ,‬אך משום שלא הייתי‬ ‫רגילה לכך‪ ,‬לקיתי במחלת מעיים חריפה שגרמה לי לשלשולים והקאות בלתי‬ ‫פוסקים‪.‬‬ ‫וסף על משקלי הצ ום‪ ,‬איבדתי קילוגרמים רבים‪ .‬המליצו לקחת י לבית חולים‪,‬‬ ‫אך גם א י וגם אחותי סירב ו לכך בכל תוקף‪ .‬המשכתי להרגיש רע מאוד והייתי‬ ‫בטוחה כי ה ה מגיע סופי‪.‬‬ ‫אחותי מצאה באחד המחס ים תפוחי עץ‪ ,‬והחלה להאכיל אותי ברסק תפוחים‬ ‫עדין‪ .‬מאכל זה השפיע עליי לטובה וקיבתי החלה לחזור לאט לאט לאית ה‪ .‬טוב‬ ‫שהיי ו יחד‪ .‬פעם היא סייעה לי ופעם סייעתי לה א י‪.‬‬ ‫***‬ ‫למרות יחסם הטוב של השוטרים‪ ,‬היה ברור ל ו כי אין טעם להישאר שם‪ .‬מטרת ו‬ ‫היתה להגיע לפולין ולראות מה עלה בגורל המשפחה‪ ,‬הקרובים והחברים‪.‬‬ ‫כשביקש ו לעזוב הם דאגו ל ו לתחבורה‪ .‬על עגלה אחת רתומה לש י סוסים עלו‬ ‫אחותי והבחורה ה וספת‪ ,‬יחד עם ש י השוטרים‪ ,‬ואילו לי מצא זוג אופ יים‪.‬‬ ‫‪49‬‬

‫המשכ ו להתקדם הלאה‪ ,‬עד אשר הגע ו לשבִ י ִ צֶ ה‪ ,‬המרוחקת כ‪ 50-‬קילומטרים‪,‬‬ ‫ולמרבה השמחה היתה בה תח ת רכבת תקי ה ופעילה‪.‬‬ ‫היה כבר ערב‪ ,‬והרכבות כבר חו על המסילה‪ .‬אלצ ו להמתין ליום המחרת‪ .‬זירות‬ ‫מקומיות שעברו במקום הציעו ל ו מזון ומקום למ וחת הלילה‪.‬‬ ‫למחרת בבוקר המתה התח ה מא שים רבים‪ ,‬בי יהם פול ים ורוסים שחזרו‬ ‫מהעבודה בגרמ יה‪ .‬הם התע יי ו ב ו‪ ,‬כ ראה שבלט ו בהופעת ו‪ .‬ייתכן ש ראי ו‬ ‫פליטות‪ .‬אי י יודעת‪ .‬בכל אופן‪ ,‬הצלח ו לעלות אל רכבת המשא‪ ,‬ואפילו העליתי‬ ‫את האופ יים שלי‪ ,‬והיי ו בדרכ ו לפולין‪.‬‬ ‫ה סיעה לפולין משכה כיומיים ובמהלכה הצלח ו אף ל מ ם מעט‪ .‬בשל מכת‬ ‫הג יבות שהיתה בכל מקום היה עלי ו להשגיח על מעט החפצים שהצלח ו להוציא‬ ‫מבתי הגרמ ים‪ .‬היה חבל לאבד אותם‪.‬‬ ‫חציית הגבול לפולין היתה שיגרתית‪ ,‬ועברה ללא אירועים מיוחדים‪ ,‬אך א ח ו‬ ‫היי ו רגשות מאוד‪ .‬כל חפצ ו היה להגיע לעיר הולדת ו ‪ -‬קרקוב‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪50‬‬

‫‪ ‬שוב בקרקוב‬ ‫הגע ו לעירי שאותה עזבתי כ ערה צעירה ביותר‪ ,‬חמש ש ים קודם‪.‬‬ ‫הציפייה היתה גדולה‪ ,‬וכמוה גם האכזבה‪ .‬מאורעות המלחמה הקשים אולי לא‬ ‫פגעו בה ישירות‪ ,‬אך השפעותיהם יכרו בכל פי ה‪ .‬העיר אמ ם לא הופצצה‪,‬‬ ‫ו שארה בשלמותה‪ ,‬אך היתה מוז חת מאוד‪ ,‬קודרת ואפרורית‪ .‬הג יבות היו מכת‬ ‫מדי ה של ממש‪ .‬על כל רכוש או חבילה היה צריך לשמור בשבע עי יים‪ .‬זמן קצר‬ ‫לאחר המלחמה חל פיחות בשער המטבע הפול י‪ ,‬וגם בעלי האמצעים ותרו עם‬ ‫חמש מאות זלוטי בלבד‪ .‬עובדה זו השפיעה על הרמה הכלכלית של המדי ה בכלל‪,‬‬ ‫ועל קרקוב בפרט‪.‬‬ ‫בשלב ראשון היה עלי ו למצוא מקום לי ה‪ .‬לאחותי‪ ,‬שהיתה שואה עוד בטרם‬ ‫המלחמה ו יהלה ח ות גל טריה‪ ,‬היתה‪ ,‬כפי שסיפרתי קודם‪ ,‬עובדת גויה שסייעה‬ ‫לה ב יהול הח ות ושמרה מאוחר יותר על בתה הקט ה‪ ,‬יושה‪ ,‬ש ספתה בפלאשוב‪.‬‬ ‫אחותי החליטה כי יגש אליה ו ראה האם באפשרותה לעזור ל ו‪ .‬התקבל ו בסבר‬ ‫פ ים יפות‪ ,‬אך לא יכול ו להישאר אצלה זמן ממושך‪ .‬כעבור ימים אחדים עבר ו‬ ‫להתגורר אצל חבר של ר ה‪.‬‬ ‫חלק מהבתים בקרקוב ותרו ריקים לחלוטין‪ .‬לפ י המלחמה התגוררו בהם‬ ‫יהודים‪ ,‬אך לאחר שגורשו לגטו או למח ות‪ ,‬פלשו לתוך הדירות הללו גרמ ים‪ .‬עם‬ ‫תום המלחמה מלטו הגרמ ים מן העיר והבתים שארו ריקים‪ .‬חלק מהיהודים‬ ‫שהצליחו לחזור כ סו לדירות אלה‪.‬‬ ‫כבר בימים הראשו ים לשהותי בקרקוב הלכתי לראות את הבית שבו גדלתי‪.‬‬ ‫הגעתי עד לשער‪ ,‬אך לא היה לי האומץ להיכ ס פ ימה‪ .‬ידעתי כי מתגוררים בו‬ ‫א שים זרים‪ ,‬ואין לי מה לחפש שם‪.‬‬ ‫בבית הקהילה‪ ,‬שאליו יגשתי כדי לברר אם ותר מישהו מהמשפחה‪ ,‬רשמו את‬ ‫פרטיי האישיים והבטיחו להודיע לי במידה שיתגלה דבר‪-‬מה‪.‬‬ ‫כעבור כמה ימים קיבלתי הודעה כי הגיע מכתב מהלה‪ ,‬אחותי‪ ,‬שהיתה ברוסיה‪.‬‬ ‫בהתרגשות פתחתי את המכתב‪ .‬הלה סיפרה מה עלה בגורלה‪ ,‬ובעיקר התע יי ה‬ ‫בגורל כול ו‪.‬‬ ‫ע יתי למכתבה במהירות האפשרית וכבר באותו יום יצרתי איתה קשר‪ .‬העובדה‬ ‫שהיא חיה‪ ,‬ושאולי בקרוב אזכה לראות אותה‪ ,‬עודדה אותי מאוד‪ ,‬והיתה בכך‬ ‫‪51‬‬

‫חמה פורתא על האובדן הגדול של אמא‪ ,‬אבא‪ ,‬אחי ואחיותיי גוסטה ודורצ'ה‪.‬‬ ‫אחותי סלה )שרה( שעלתה ארצה‪ ,‬במסגרת ת ועת "עקיבא"‪ ,‬ותרה בחיים‪.‬‬ ‫גם אצל החבר של ר ה לא שאר ו זמן רב‪ .‬חילוקי דעות כלשהם התעוררו בי יהם‬ ‫ו אלצ ו שוב להתפ ות מהדירה ולמצוא ל ו כתובת אחרת‪.‬‬ ‫ֶר ַ ה היתה אז בת ‪ ,35‬יפהפיה מאוד‪ ,‬ובחורים רבים חיזרו אחריה‪ .‬אחד מהם היה‬ ‫איש צבא שהמליץ עליי לעבודה במשרד צבאי בעיר‪.‬‬ ‫ר ה‪ ,‬שהיתה בעלת כישרון לעסקים‪ ,‬עסקה במסחר ובתיווך‪ ,‬ובחלק מהזמן פעלה‬ ‫לאו דווקא בתוך קרקוב‪ ,‬כי אם גם בסביבה ובפריפריה‪ .‬לא פעם שארתי לבד עד‬ ‫אשר שבה מעיסוקיה ולכן שמחתי להתקבל לעבודה‪.‬‬ ‫במשרד הצבאי מצאתי היטב את מקומי‪ .‬למדתי להדפיס במכו ת כתיבה והייתי‬ ‫יעילה מאוד‪ .‬בזכות עבודתי קיבלתי דירה סמוכה למשרד‪ .‬ר ה וא י לא זקק ו‬ ‫יותר לחסדים של זרים‪.‬‬ ‫מרגע שהתחל ו לעבוד בקביעות חל שיפור גם במצב ו הכלכלי‪.‬‬ ‫לרשות ו עמד כבר כסף שהרווח ו ובעיקר מזון "יבש" שקיבל ו לעיתים במקום‬ ‫שכר‪ .‬המזון כלל קמח‪ ,‬סוכר ומוצרים וספים שמהם ר ה בישלה ארוחות‪.‬‬ ‫במקום עבודתי קיבלתי לעיתים כרטיסים להצגות או לאופרה‪ .‬דווקא מידידיי‬ ‫הגויים‪ ,‬שהתלוו אליי מדי פעם‪ ,‬זכיתי ליחס פלא‪ ,‬כמו שיקה על גב ידי‪ ,‬פתיחת‬ ‫דלתות ועוד כה ה גי ו ים פול יים מוכרים‪.‬‬ ‫במוצאי שבת יצא ו בדרך כלל לרקוד‪ ,‬וגם שם היתה אווירה עימה מאוד‪ .‬לא‬ ‫אכפת היה לי בשלב זה שמדובר בבחורים לא יהודים‪ ,‬אפילו ה יתי מן המחוות‬ ‫והפי וק‪.‬‬ ‫באחד הימים‪ ,‬כשחזרתי הביתה‪ ,‬ראיתי בחדר חייל ג'י ג'י‪ .‬לא ידעתי מיהו‪ ,‬אך מיד‬ ‫הוא אמר לי כי יש בפיו דרישת שלום מאחותי הלה‪ .‬הייתי מאושרת‪ .‬סוף סוף‬ ‫דרישת שלום אמיתית ומוחשית‪ .‬בהתרגשות ביקשתי לדעת פרטים מדויקים יותר‪,‬‬ ‫הן לא ראיתי אותה כחמש ש ים‪ .‬החייל השיב לי בחיוך כי הוא יכול לספר לי‬ ‫פרטים רבים אודותיה‪ ,‬שכן הוא ב"מקרה" בעלה‪.‬‬ ‫לא ידעתי את פשי מרוב שמחה והתחלתי לחבקו ול שקו‪ .‬אחזתי בידו וביקשתי‬ ‫לשמוע עוד ועוד‪.‬‬ ‫הוא סיפר לי כי הגיע במסגרת הצבא לפולין‪ ,‬וכעת יחידתו שוהה באזור ורוצלב‪,‬‬ ‫ואילו הלה שארה ברוסיה‪ .‬הוא סיפר לי על חייהם המשותפים‪ ,‬ועל כי הלה היא‬ ‫‪52‬‬

‫רעיה הדרת עבורו‪ .‬הוא תיאר את התרגשותה הרבה כשהגיע מכתבי אליה‪,‬‬ ‫התרגשות אשר גרמה לה לעילפון‪ .‬מתברר כי לאורך כל תקופת המלחמה‪ ,‬היא‬ ‫דיברה בגעגועים על המשפחה ועל רצו ה לחזור לקרקוב לפגוש אות ו‪ ,‬להתחקות‬ ‫על קורותי ו ולספר על עצמה‪.‬‬ ‫הלה עבדה בתקופה זו כמלצרית ולמזלה לא סבלה חרפת רעב‪.‬‬ ‫לאחר המלחמה‪ ,‬כשהחלו להגיע אליה השמועות על מה שקרה‪ ,‬חשבה הלה בעצב‬ ‫שכבר אין לה בשביל מה לחזור ולמי לספר‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬כשהתבשרה על כך שא ו‬ ‫בחיים ושמעה כל מה שאירע לכול ו‪ ,‬שעדיין חיים ושאי ם בין החיים‪ ,‬חרדה‬ ‫וציפתה בהתרגשות להיפגש ולהתאחד‪.‬‬ ‫הפגישה עם גיסי גרמה גם לי סערת רגשות עצומה‪ .‬חיכיתי בכיליון עי יים לפגוש‬ ‫את אחותי‪ .‬כעבור מספר שעות של דיבורים וסיפורים‪ ,‬אמר לי גיסי כי עליו לשוב‬ ‫ליחידתו‪ ,‬וכי מחכה לו חבר שבא ברכב להסיע אותו ליחידה‪ .‬אמרתי כי אין טעם‬ ‫שהחבר ימתין בחוץ‪ ,‬והצעתי כי יעלה לדירת ו לזמן קצר‪.‬‬ ‫עדיין לא ידעתי כי מפגש זה יהיה כה גורלי עבורי‪ .‬החבר עלה למעלה‪ ,‬הציג את‬ ‫עצמו בשם יוסף‪ ,‬והוא אשר לימים הפך להיות בעלי‪.‬‬ ‫יוסף מצא חן בעי יי‪ ,‬והיה למעשה הבחור היהודי הראשון שהיכרתי באופן אישי‪,‬‬ ‫לאחר המלחמה‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪53‬‬

‫‪ ‬היכרותי עם יוסף‬ ‫יוסף הגיע עם גיסי‪ ,‬טולק‪ ,‬כדי לבקר את משפחתו שהגיעה מרוסיה והתגוררה‬ ‫בקרקוב‪.‬‬ ‫מן המפגש הראשון‪ ,‬האקראי‪ ,‬בי י ו התהדק הקשר‪ ,‬ויוסף החל לחזר אחריי‪.‬‬ ‫הוא סיפר לי על משפחתו ועל שלושת אחיו‪ ,‬ולאחר מספר פגישות אף הסכמתי‬ ‫ללכת איתו כדי להכירם‪ .‬כבר מהרגע הראשון התקבלתי בביתם בחמימות‪.‬‬ ‫התרשמתי מטוב לבם‪ ,‬ומיחסי הקירבה ששררו בין ב י המשפחה‪.‬‬ ‫במשך הזמן החלו יוסף וגיסי לשכ ע אותי לעזוב את קרקוב ולעבור לאזור ורוצלב‪,‬‬ ‫שבו שהתה יחידתם‪ .‬לדבריהם היה אזור זה‪ ,‬של שלזיה תחתית‪ ,‬מקום וח‬ ‫למגורים‪ ,‬ובעל פוט ציאל כלכלי טוב‪ .‬הגרמ ים שחיו באזור טשו אותו והותירו‬ ‫בתים מרוהטים ומטופחים ש יתן להסתדר בהם בקלות‪.‬‬ ‫הרעיון מצא חן בעי יי‪ .‬לא היה לי מה להפסיד‪ .‬לר ה היה חבר בקרקוב והיא לא‬ ‫רצתה לעזוב את העיר‪ .‬הודעתי במשרד על עזיבתי והם הצטערו על כך מאוד‪.‬‬ ‫הצלחתי למצוא בחורה יהודייה אחרת שתמלא את מקומי‪.‬‬ ‫כעבור ימים אחדים‪ ,‬לאחר שלימדתי אותה את מהות העבודה וביצעתי איתה‬ ‫חפיפה‪ ,‬פרדתי מחבריי במשרד ומאחותי‪ ,‬ו סעתי לשלזיה תחתית‪ ,‬לעיר לוּבַ אן‪.‬‬ ‫בי תיים השתחררו יוסף וגיסי מן הצבא והחלו לעבוד במקום‪ .‬גיסי עבד במאפייה‬ ‫ודאג לדירה עבורו ועבור הלה רעייתו‪ ,‬אחותי‪ ,‬שהגיעה מרוסיה‪.‬‬ ‫שמחת הפגישה בי י ו לא תתואר‪ .‬ימים ולילות סיפר ו זו לזו כל מה שעבר ו בחמש‬ ‫הש ים מאז פרד ו‪ .‬העובדה שהלה היתה במקום חיזקה אותי מאוד‪.‬‬ ‫הקשר עם יוסף הלך ו רקם לאט לאט‪.‬‬ ‫הוא היה אז בן ‪ 22‬בלבד ואילו א י ‪ -‬בת ‪ .19‬הוא שב אל חיק המשפחה וחי עמהם‪,‬‬ ‫ואילו א י חייתי אצל אחותי‪ ,‬אך רציתי להקים כבר משפחה משלי‪ .‬כשאמרתי זאת‬ ‫ליוסף‪ ,‬ואף הצעתי כי תחתן‪ ,‬גיליתי הסתייגות מצד אמו שחשבה כי הוא צעיר‬ ‫עדיין מכדי להיכ ס לעול של ישואין ומשפחה‪ .‬הב תי מכך שלא וכל להתחתן‬ ‫בזמן הקרוב‪ ,‬ועל כן בהזדמ ות הראשו ה ש קרתה בדרכי החלטתי להצטרף לש י‬ ‫חברים אשר סעו לקיבוץ בואובז'יק‪.‬‬ ‫פרדתי מאחותי ומיוסף ו סעתי לקיבוץ אשר הכשיר חברים לקראת העלייה‬ ‫ארצה‪ .‬בקיבוץ היו כעשר שים בלבד ויותר משישים גברים‪.‬‬ ‫‪54‬‬

‫כמעט מן הרגע הראשון התאקלמתי בקבוצה‪ .‬במיוחד בלטתי בשירתי‪ ,‬הן בגלל‬ ‫הקול והן בגלל שהיכרתי את כל מילות השירים העבריים‪ ,‬שאותם זכרתי עוד‬ ‫מבית אבא‪ ,‬מאחיותיי שלמדו אותם בת ועת "עקיבא"‪ .‬בתוך יומיים עשיתי כוכב‬ ‫ יהודייה דוברת פול ית רהוטה השרה שירים עבריים‪ ,‬ממש יחידה במי ה‪ .‬הייתי‬‫מחוזרת מאוד בקרב הבחורים שבקיבוץ‪ ,‬וחשבתי כי העלייה ארצה זו הדרך וזה‬ ‫הפיתרון‪.‬‬ ‫ביום השלישי או הרביעי לשהותי בקיבוץ הגיע יוסף וביקש ממ י לחזור עמו חזרה‪,‬‬ ‫תוך מתן הבטחה כי בקרוב תארס ו תחתן‪.‬‬ ‫האמת היא שכבר לא התלהבתי כל כך מהרעיון‪ .‬ידעתי שהחבר'ה מתכ ים לפ י‬ ‫עלייתם ארצה סיעה להול ד‪ ,‬והדבר קסם לי מאוד‪ .‬דמיי תי את ה סיעה‬ ‫הראשו ה לחו"ל וחשקתי בהרפתקאה זו‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬לאחר דברי שיכ וע‪,‬‬ ‫עתרתי לבקשתו של יוסף‪ .‬פרדתי מהחברים‪ ,‬שזה מקרוב היכרתי‪ ,‬ושבתי איתו‬ ‫ללובאן‪.‬‬ ‫כעבור יומיים התארס ו רשמית‪ .‬לאחר האירוסין סע ו ליל יה גורה‪ ,‬עיר מחוז‬ ‫גדולה יותר‪ ,‬כדי לרכוש בגדים חדשים‪ ,‬כלי מטבח‪ ,‬כלי מיטה ושאר אביזרים וציוד‬ ‫ביתי‪.‬‬ ‫החתו ה עצמה התקיימה בקרקוב‪ ,‬באוגוסט ‪ .1946‬במקום שמלת כלה לב ה‪,‬‬ ‫לבשתי חליפה שחורה מעוטרת פסים לב ים‪ ,‬וחולצה לב ה‪ .‬לא היה מקובל באותו‬ ‫זמן להתחתן בשמלה לב ה‪.‬‬ ‫מעט ב י משפחה וחברים קרובים ליוו אות ו אל חופת ו‪ ,‬שלוותה בקולות בכי‬ ‫מרים‪ .‬ידע ו כול ו מי חסר בשמחה הגדולה‪ ,‬שהיתה עצובה מאוד – הוריי‪ ,‬אחי‪,‬‬ ‫אחיותיי‪ ,‬קרובים ומכרים רבים ש יספו בשואה‪ .‬כל אלה לא יכלו לקחת חלק ביום‬ ‫כל כך חשוב בחיי וזה היה קשה‪ .‬השמחה היתה מהולה בעצב עמוק‪.‬‬ ‫בסעודה שלאחר החופה השתתפו יהודים רבים מהסביבה‪ ,‬בי יהם אפילו שלושה‬ ‫רב ים‪ .‬סוף סוף‪ ,‬לא בכל יום התקיימה חתו ה יהודית בעיר‪ ,‬וזו היתה הזדמ ות‬ ‫לחוש מעט יידישקייט‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪55‬‬

‫‪ ‬בונים חיי משפחה‬ ‫לאחר ישואי ו לא שאר ו בקרקוב זמן רב‪ .‬בחר ו לחזור ללובאן‪.‬‬ ‫ליוסף ולאחיו שאול היה במקום בית קפה‪ ,‬לא הרחק מגבול פולין‪-‬גרמ יה‪ ,‬ששימש‬ ‫עוברי אורח רבים שהיו בדרכם לחצות את הגבול‪ .‬ב וסף לכך‪ ,‬עזר בית הקפה גם‬ ‫לא שי ארגון ה"בריחה"‪ ,‬שיוסף מ ה עמם‪ ,‬שתפקידם היה להעביר יהודים כדי‬ ‫לחצות את הגבול בדרך הבלתי ליגאלית‪.‬‬ ‫הוריו של יוסף חזרו לקרקוב ואילו א ח ו שאר ו בלובאן‪ .‬ההורים העדיפו לחיות‬ ‫בקרבת יהודים‪ ,‬בעוד שבלובאן היה מספר היהודים קטן מאוד‪ .‬גם ב ם האהוב‪,‬‬ ‫פ חס‪ ,‬אחיו הגדול של יוסף‪ ,‬שלימים עשה רב‪ ,‬התגורר בקרקוב‪ ,‬וכ ראה שזו‬ ‫היתה סיבה וספת לרצו ם לחיות בה‪.‬‬ ‫בלובאן שארו לגור אחותי ומשפחתה‪ ,‬אך א ח ו ידע ו שלא ישאר שם עוד זמן רב‪.‬‬ ‫היה ברור ש עזוב את המקום‪ ,‬למרות שעדיין לא היתה ל ו תוכ ית מוגדרת‪.‬‬ ‫בתחילה לא דחפתי את יוסף לעלות לארץ‪ ,‬לא חשבתי כי זהו המקום שאליו כדאי‬ ‫להגיע‪ .‬ש ים רבות כל כך חייתי תחת אימת המלחמה‪ ,‬ומראות התקופה היו עדיין‬ ‫חרוטים היטב בזיכרו י‪ .‬ידעתי כי המצב הביטחו י בישראל אי ו טוב וחששתי‬ ‫מהסכ ות הצפויות שם‪ .‬ידעתי שלא אהיה שם בטוחה ושקטה‪ .‬לא היה לי כוח‬ ‫להתחיל בהתמודדות חדשה בארץ לא מוכרת‪.‬‬ ‫בי תיים סע פ חס‪ ,‬אחיו הבכור של יוסף‪ ,‬ללו דון‪ ,‬ואילו הוריהם החליטו לעלות‬ ‫לישראל‪ .‬הם חששו כי גם א ח ו בחר לעצמ ו יעד אחר‪ ,‬והחלו לשכ ע אות ו ללא‬ ‫הרף לבוא בעקבותיהם‪ .‬חיים‪ ,‬אחיו הצעיר של יוסף בחר אף הוא לעלות ארצה‪,‬‬ ‫וגם מכיוו ו החלו ל שוב רוחות של שיכ וע ובקשה להצטרף אליהם‪.‬‬ ‫היה ברור כי עלי ו לקבל החלטה לגבי המשך דרכ ו‪.‬‬ ‫לאחר התלבטויות קשות פלה ההחלטה לעלות לישראל‪ ,‬והתחל ו לטפל בסידורי‬ ‫העלייה‪ .‬ראשית כל היה עלי ו לקבל את האישורים הדרושים‪ ,‬ויזה ומסמכי עלייה‪,‬‬ ‫במשרדי הסוכ ות בוורשה‪.‬‬ ‫בשלב הראשון קיבל ו ויזה לצ'כוסלובקיה והתחל ו בתהליך האריזה‪ .‬לא לקח ו‬ ‫אית ו חפצים רבים‪ ,‬שכן ידע ו כי צפויים ל ו טלטולים ארוכים‪.‬‬ ‫הוריו של יוסף היו כבר במרסיי שבצרפת בדרכם ארצה‪ ,‬ואילו א ו יצא ו לכיוון‬ ‫‪56‬‬

‫פראג שבצ'כוסלובקיה‪.‬‬ ‫הפרידה מאחותי היתה קשה מאוד‪ .‬במיוחד התקשיתי להיפרד מלושה‪ ,‬אחיי יתי‬ ‫הקט ה‪ ,‬אשר פשי קשרה ב פשה במהלך התקופה שגרתי אצלם‪ ,‬וגם בש ה וחצי‬ ‫שלאחר ישואיי‪.‬‬ ‫כל הדרך‪ ,‬ועוד כשבוע בפראג‪ ,‬בכיתי על הפרידה הזאת‪ .‬לא ידעתי מתי אזכה‬ ‫לראותן שוב‪.‬‬ ‫המצב הכלכלי בפראג היה טוב‪ .‬המחירים היו זולים מאוד וערך הדולר היה גבוה‪.‬‬ ‫תמורת הדולרים שהיו מצויים בכיס ו יכול ו לרכוש מוצרים רבים‪ ,‬ו יצל ו את‬ ‫תעריפי הקול וע הזולים לבילויים כמידת יכולת ו‪ .‬הפלג ו בספי ות על הר‬ ‫הוולטבה‪ ,‬החוצה את העיר‪ ,‬שבהן התקיימו מסיבות ריקודים עליזות‪.‬‬ ‫העיר היפהפייה הזאת היתה מבורכת גם בא שים טובים ומסבירי פ ים‪ .‬אילו‬ ‫השארתי את מזוודתי הכבדה על המדרכה כשעליה כתובת מגוריי‪ ,‬היה מישהו‬ ‫דואג להביא אותה לכתובת הרשומה‪ .‬בידי ו ית ו אישורים לרכישת מצרכים‬ ‫בח ויות מסוימות‪ ,‬ויחס האוכלוסיה כלפי ו היה טוב‪.‬‬ ‫את אישור השהייה בפראג היה צריך לחדש במשטרת העיר אחת לשבועיים‪ .‬חיכי ו‬ ‫לקבלת הוויזה לצרפת‪ ,‬שם המתי ו ל ו הוריו של יוסף‪.‬‬ ‫כמעט מדי יום קיבל ו מכתב מההורים‪ ,‬שבו הם ביקשו‪ ,‬חזור ובקש‪ ,‬כי בוא‬ ‫עמהם ולא סטה מתוכ יות העלייה של ו‪ .‬הם חששו כל הזמן כי לא ידבק‬ ‫בתוכ ית העליה ו תפתה להצעות אחרות‪.‬‬ ‫***‬ ‫כעבור שלושה חודשים הגיע סוף סוף היום המיוחל‪ ,‬והוויזה לצרפת הגיעה‪.‬‬ ‫יצא ו לכיוון פאריס‪ .‬לעומת פראג היתה העיר שקידמה את פ י ו מלוכלכת‬ ‫ואפורה‪ .‬אפילו מצעי המיטה במלון שבו שהי ו היו מרופטים ולא קיים‪ .‬מאוד לא‬ ‫אהבתי את העיר הזאת‪ ,‬אך הגע ו אליה מאחר שיוסף רצה ל צל את ההזדמ ות‬ ‫ולבקר שם את דודו‪ .‬התעכב ו בה ימים ספורים בלבד והמשכ ו לעבר מרסיי‪ ,‬עיר‬ ‫ה מל הצרפתית‪ ,‬שממ ה היי ו אמורים להפליג לארץ‪ .‬גם כאן היה עלי ו להתעכב‬ ‫כדי לקבל את הוויזה‪ .‬הפעם היה זה עיכוב של כעשרה חודשים‪ .‬בי תיים עבד יוסף‬ ‫עם אחיו במסגרת "הבריחה"‪.‬‬

‫‪57‬‬

‫במהלך שהות ו במרסיי הריתי‪ ,‬ואת ההפלגה המיוחלת עברתי כבר בחודש השביעי‬ ‫להריו י‪ .‬הים היה סוער וגלי מאוד‪ ,‬והאו ייה "קדמה" היטלטלה מצד אל צד ללא‬ ‫הרף‪ .‬א י הקאתי כמעט לאורך כל ההפלגה‪ ,‬ויחד איתי א שים רבים‪ ,‬ואפילו א שי‬ ‫צוות האו ייה‪ .‬חששתי מאוד לגורלו של העובר שבבט י‪.‬‬ ‫לאחר כשבעה ימי הפלגה עג ה האו ייה ב מל חיפה‪ ,‬ובמרס ‪ 1949‬הגשמ ו את‬ ‫מטרת ו והגע ו ארצה‪.‬‬ ‫ירדתי מן האו יה לאחר הטלטולים‪ .‬סוף סוף יכולתי לה יח את רגלי‪ ,‬לעמוד יציב‬ ‫על הרציף ולחוש תחתי קרקע מוצקה‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪58‬‬

‫‪ ‬סיפור ו של יוסף ‪‬‬

‫‪ ‬ראשית דבר‬ ‫ולדתי ב‪ 15-‬במאי ‪ 1923‬בעיר ירוסלב שבאזור גליציה בפולין‪ ,‬להוריי‪ ,‬יעקב‬ ‫א גלרד ומרים )לבית הורוביץ(‪.‬‬ ‫לפי הידוע לי‪ ,‬במהלך מלחמת העולם הראשו ה ברחה משפחת אבי מפשבורסק‬ ‫שבפולין לווי ה‪ ,‬ומשם לציריך שבשוויץ‪.‬‬ ‫סבי מצד אמי‪ ,‬אשר כיהן כרב בבוהורוצ'א ה‪ ,‬ליד סט יסלבוב‪ ,‬היה ציו י‪-‬דתי‪,‬‬ ‫ו מ ה עם מקימי ת ועת "המזרחי"‪ .‬סמוך מאוד לפרוץ מלחמת העולם הראשו ה‬ ‫התקיימה ועידה חשובה בציריך‪ ,‬וסבי סע לשם כדי להשתתף בדיו ים‪ .‬מאחר‬ ‫שכבר בתחילת המלחמה כבשה בוהורוצ'א ה על ידי הרוסים‪ ,‬מ ע סבי מלחזור‬ ‫אל העיר ו שאר להתגורר בשוויץ‪ .‬בי תיים הכירה אחת מב ותיו‪ ,‬מרים‪ ,‬את אבי‪,‬‬ ‫כ ראה על ידי שידוך ‪ -‬כמקובל באותם ימים‪ ,‬ו ישאה לו‪.‬‬ ‫סבתי פטרה לאחר ש דבקה באחת המגפות שפקדו את אירופה‪ ,‬וסבי ותר אלמן‪.‬‬ ‫מאוחר יותר זכה סבי במשרת הרב הראשי של קהילת קרקוב‪ ,‬אך לפ י שהספיק‬ ‫להגיע לקרקוב‪ ,‬דבק גם הוא באחת המחלות שאפיי ו את אותם ימים‪ ,‬ו פטר עקב‬ ‫המחלה‪.‬‬ ‫הוריי שארו לגור כמה ש ים בציריך‪ ,‬ושם הקים אבא עסק למכירת חולצות‪,‬‬ ‫בשותפות עם אדם וסף‪.‬‬ ‫אחיו ואחיותיו האחרים של אבא התפזרו אף הם ברחבי אירופה‪ .‬איש מהם לא‬ ‫ותר בפשבורסק‪ .‬אחות אחת התגוררה בברלין‪ ,‬אחות אחרת בווי ה‪ ,‬אח אחד‬ ‫בפאריס‪ ,‬אח אחד בישראל וגם האחיות ה ותרות לא חזרו לעיר הולדתן‪ .‬רק סבא‬ ‫חזר לשם‪.‬‬ ‫מצבם הכלכלי של כל האחים היה טוב ואיש מהם לא רצה לשוב לפולין‪ ,‬אי‪-‬לכך‬ ‫ותר סבא לבדו ל הל את עסקיו‪.‬‬ ‫כשחש סבא שהגיל מתחיל לתת את אותותיו‪ ,‬והוא זקק לעזרה‪ ,‬פ ה אל ב יו‬ ‫‪59‬‬

‫וביקש את עזרתם בעסקיו ה רחבים‪ .‬איש מהב ים לא היה מעו יין בכך‪ ,‬להוציא‬ ‫אבא שלי שהחליט להיעתר ולחזור לפולין‪ ,‬ויחד עם אמי שב אליה בש ת ‪.1920‬‬ ‫להוריי‪ ,‬יעקב ומרים‪ ,‬היו ארבעה ב ים‪ .‬אחי הבכור פ חס‪ ,‬א י הש י‪ ,‬אחריי ולד‬ ‫שאול ולבסוף חיים‪ ,‬בן הזקו ים‪ ,‬הצעיר ממ י בשבע ש ים‪.‬‬ ‫***‬ ‫משפחתו של אבא היתה עשירה ורבת כסים‪ ,‬ואביו‪ ,‬אייזיק א גלרד‪ ,‬היה בעל עסק‬ ‫סיטו אי לממכר בירה‪ ,‬הצמוד לבית החרושת שבו יצרו את המשקה ומילאו אותו‬ ‫בבקבוקים‪.‬‬ ‫את סבתי‪ ,‬אם אבי‪ ,‬לא הכרתי כלל‪ ,‬שכן היא פטרה עוד בטרם ולדתי והותירה‬ ‫אחריה‪ ,‬ב וסף לאבי‪ ,‬עוד שמו ה אחים ואחיות ‪ -‬עקיבא המבוגר ביותר‪ ,‬אפרים‬ ‫שהיה סוחר תבואות‪ ,‬אדליה גריפל‪ ,‬חה לם ‪ -‬בווי ה‪ ,‬אברהם שמיל ‪ -‬בפאריס‪,‬‬ ‫ופ חס שגר בחיפה והיה ציו י מאוד‪.‬‬ ‫אביהם‪ ,‬סבא אייזיק‪ ,‬שימש ראש קהילה‪ ,‬והיה מוכר כ דיב מאוד ה ותן בסתר‬ ‫וגומל חסדים‪.‬‬ ‫***‬ ‫במשפחתה של אמא היו וסף לה עוד שלוש ב ות ובן – האחות הבכורה היתה‬ ‫מירל'ה גודשטוף‪ ,‬הש ייה רוזה פרייליך‪ ,‬השלישית אסתר ל דאו ואח וסף –‬ ‫משולם‪ ,‬שגר עם משפחתו בבלגיה‪.‬‬ ‫אביה של אמא‪ ,‬סבי פ חס הלוי איש הורוביץ‪ ,‬שימש כרב וכראש ישיבה בעיר‬ ‫בוהורוצ'א ה‪.‬‬ ‫גם את סבתי בת‪-‬שבע‪ ,‬אם אמי‪ ,‬לא זכיתי להכיר‪ ,‬שכן היא פטרה באביב ימיה‬ ‫ממגפה שפקדה את אירופה לאחר מלחמת העולם הראשו ה‪ ,‬בערך בש ת ‪.1918‬‬ ‫לאחר מותו של סבי‪ ,‬מצד אבא‪ ,‬ירש אבי את העסק המשפחתי בעיר פשבורסק‬ ‫המרוחקת כ‪ 12-‬קילומטרים מירוסלב‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪60‬‬

‫‪ ‬החיים בבית‬ ‫היי ו ארבעה אחים בבית‪ ,‬ומרבית השבוע שהי ו עם אמא בלבד‪ .‬אבא הג ל סוע‬ ‫לפשבורסק בתחילת השבוע וחזר בדרך כלל רק בשבתות ובחגים‪.‬‬ ‫אמ ם בין שתי הערים היה קו רכבת‪ ,‬אך מחויבותו של אבא לא איפשרה לו‬ ‫להיעדר מהעסקים‪ .‬בעסק של אבא היו עגלות רתומות לסוסים שבאמצעותן העביר‬ ‫את משלוחי הבירה ללקוחותיו ברחבי האזור‪ .‬כשהזדמן לו להיות בקרבת ירוסלב‪,‬‬ ‫היה מפתיע אות ו באמצע השבוע‪ ,‬לשמחת ו הרבה‪.‬‬ ‫בתחילה‪ ,‬כאמור‪ ,‬עבד אבא עם סבא אייזיק‪ ,‬אך בש ת ‪ 1931‬הלך סבא לעולמו‪.‬‬ ‫הייתי אז בן שמו ה ש ים בלבד‪.‬‬ ‫סבא זכור לי כאדם דתי עטור זקן ארוך‪ ,‬אך לא חרדי קיצו י‪ .‬בחג הפסח הג ו‬ ‫להתכ ס כל ב י המשפחה‪ ,‬הב ים וה כדים מפולין ומחוצה לה‪ ,‬סביב שולחן גדול‬ ‫בביתו המרווח‪ ,‬וסבא הג להוציא מתוך קופה שטרות ארוכים‪ ,‬ולחלק לכל כדיו‪,‬‬ ‫וא י בתוכם‪ ,‬שטר של דולר כדמי כיס‪.‬‬ ‫סבא האלמן התחתן ש ית עם אשה אחרת שעזבה לאחר מותו את הבית‪ ,‬כך‬ ‫שאי י זוכר אותה במדויק‪ .‬סבא הוריש את כל כסיו לאבי‪ ,‬אך אבא דאג להתחלק‬ ‫בהם עם אחיו ואחיותיו שהתגוררו במקומות מרוחקים בפולין‪ .‬אבא התחיל ל הל‬ ‫את העסק בעצמו‪ ,‬וכעבור ש ים אחדות עברה משפחת ו לפשבורסק‪ ,‬כדי להימצא‬ ‫בקרבתו‪.‬‬ ‫אמא היתה עקרת בית ואבא יהל את העסק‪ .‬גם הוא היה ראש הקהילה ופעיל‬ ‫בת ועת "המזרחי"‪ .‬ב וסף‪ ,‬שימש חבר במועצת העיר ועסק בפעילות ציבורית‪.‬‬ ‫בשבתות הגתי ללכת עם אבא לבית הכ סת המשפחתי‪ ,‬הקרוי על שם משפחת ו‪.‬‬ ‫בעבר היה זה בית הכ סת של סבא‪ ,‬ולאחר הסתלקותו הפך להיות בית הכ סת של‬ ‫אבא‪.‬‬ ‫גם רחוב היה בפשבורסק על שמו של סבי אייזיק א גלרד ‪ -‬הוכחה וספת למעמדו‬ ‫הכלכלי והחברתי‪.‬‬ ‫***‬ ‫מערכת היחסים עם שלושת אחיי היתה טובה‪ .‬אחי פ חס היה מבוגר ממ י‬ ‫בש תיים בלבד‪ ,‬ואילו שאול היה צעיר ממ י בשלוש ש ים‪ .‬חיים היה צעיר ממ י‬ ‫בש ים רבות יותר‪.‬‬ ‫‪61‬‬

‫הג ו לשחק בי י ו בעיקר במשחקים שאבא הג להביא ל ו ממסעות העסקים שלו‬ ‫בקרקוב או בלבוב‪ .‬בדרך כלל היו אלה צעצועים חדישים שזה עתה יצאו לשוק‬ ‫וטרם ראו כמותם‪ .‬פעם אחת הביא ל ו גרמופון‪ ,‬פעם אחרת הביא ל ו רדיו שחובר‬ ‫לאוז יות‪ ,‬וכל העיירה הגיעה לצפות בפלא המשמיע מ גי ות פלאות‪ .‬מדי פעם‬ ‫שמעתי את הא שים אומרים זה לזה ביידיש‪" :‬א גלרד שוב הביא דבר חדש"‪ .‬זו‬ ‫היתה אטרקציה עבור ו ועבורם‪.‬‬ ‫אבא עצמו אהב חידושים טכ ולוגיים ו ה ה לראות את התלהבות ו מהם בכל פעם‬ ‫מחדש‪ .‬כשבגרתי‪ ,‬הביא לי אבא אופ ים‪ ,‬ורכבתי עליהם לה אתי ברחובות העיירה‪.‬‬ ‫הוריי ראו חשיבות גדולה ברכישת השכלה לילדיהם‪ .‬אחי הגדול שלח כבר בגיל‬ ‫ארבע עשרה לבית הספר העברי "תחכמו י" בקרקוב‪ ,‬ובגיל שמו ה עשרה הוסמך‬ ‫לרב ות‪ .‬במהלך לימודיו התגורר אצל דודתי רוזה פרייליך ‪ -‬אחותה של אמא‪.‬‬ ‫אותי ייעדו הוריי ללימודים טכ ולוגיים‪ ,‬אך לא הספקתי לממש זאת‪.‬‬ ‫בית ההורים היה גדול ומרווח‪ .‬היו בו שלושה חדרים גדולים‪ ,‬מרוהטים במלואם‬ ‫כיאה למשפחה אמידה למדיי‪ .‬מעולם לא חסר ל ו דבר והורי ו דאגו להע יק ל ו‬ ‫מכל טוב ולפ ק אות ו ככל יכולתם‪.‬‬ ‫אחי פ חס שעבר להתגורר בקרקוב‪ ,‬פי ה את חדרו‪ ,‬כך שא ו‪ ,‬שלושת האחים‬ ‫ה ותרים‪ ,‬התגורר ו בש י חדרים‪ ,‬וההורים התגוררו בחדר שי ה מרווח‪ .‬וסף על‬ ‫חדרים אלה היה גם סלון‪ ,‬וכמובן מטבח מאובזר ומצויד בכל ה דרש‪ .‬היה זה בית‬ ‫פרטי בן קומה אחת ומסביבו חצר גדולה ומטופחת‪ ,‬ובה ערוגות של ירקות‬ ‫ופרחים‪ .‬על שולחן האוכל עלו תמיד ירקות טריים מפרי גי ת ו‪ ,‬ובאגרטלים יצבו‬ ‫פרחים צבעו יים האופיי יים לעו ות הש ה‪.‬‬ ‫בבית ו התגוררה בקביעות עוזרת יהודייה שעסקה בעבודות ה יקיון והבישול‪.‬‬ ‫אמא עסקה בפעולות הת דבות שו ות‪ ,‬בעיקר בקרב האוכלוסייה הע ייה‪ .‬לקראת‬ ‫עו ת החורף‪ ,‬דאגה אמא וחברות וספות לאסוף כספים שבהם רכשו עליים‬ ‫חמות‪ ,‬בגדים ושמיכות שחולקו לתושבים ה זקקים‪.‬‬ ‫כמו כן טיפלה אמא ברכישת פחם או גזרי עץ‪ ,‬לחימום בתיהם של אביו ים חסרי‬ ‫אמצעים‪.‬‬ ‫את רוב זמ ה השקיעה אמא בעזרה לזולת‪ ,‬ואת מקצתו ‪ -‬במטבח‪ ,‬בבישול‬ ‫המאכלים האהובים עלי ו‪.‬‬ ‫במיוחד זכור לי שולחן השבת הערוך כהלכה‪ ,‬שסביבו ישב ו כול ו‪ ,‬כל ב י‬ ‫‪62‬‬

‫המשפחה‪ .‬לשולחן הוגשו מאכלי השבת המסורתיים‪ ,‬קיגל האטריות‪ ,‬הטשול ט‬ ‫והגפילטע פיש‪ ,‬אשר את טעמם א י זוכר עד היום‪.‬‬ ‫בדרך כלל הוזמ ו אל השולחן גם אורחים‪ ,‬חיילים יהודים‪ ,‬אשר שירתו בצבא‬ ‫הפול י‪ ,‬ומח ות האימו ים שלהם היו ליד ירוסלב‪ .‬אמא ואבא דאגו לכך וראו‬ ‫בזאת מצווה גדולה וחשובה‪.‬‬ ‫בית ו היה בדרך כלל מלא‪ ,‬בין אם באורחים ב י משפחה‪ ,‬בין אם בחברותיה של‬ ‫אמא ובין אם ב זקקים שהגיעו כדי לבקש דבה או סיוע‪ .‬אמא היתה מסבירת‬ ‫פ ים וחמה כלפי כל אחד מה כ סים אלי ו‪.‬‬ ‫***‬ ‫ירוסלב עצמה היתה עיר יפה‪ .‬בפארק הגדול ש יצב במרכז העיר התקיים אחת‬ ‫לשבוע‪ ,‬בימי ראשון‪ ,‬קו צרט ש וגן על ידי תזמורת צבאית‪ ,‬כל פעם של יחידה‬ ‫אחרת‪ .‬בחגים הלאומיים השו ים היו ברחובות העיר מצעדי חיילים חגיגיים‪,‬‬ ‫ובראשם ‪ -‬התזמורות ש יג ו את שירי הלכת‪ ,‬המארשים הידועים‪.‬‬ ‫שליש מתושבי העיר היו יהודים‪ ,‬ומערך החיים שבין הגויים ליהודים היה סביר‪.‬‬ ‫לא תקלתי בתקופת ילדותי המוקדמת בגילויים רצי יים של ש אה מצד הגויים‪,‬‬ ‫ולא זכורים לי גילויי א טישמיות‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪63‬‬

‫‪ ‬שלבי החינוך שלי‬ ‫כמקובל בפולין של אותם ימים‪ ,‬הלימודים התחילו בגיל שלוש‪ .‬ש תיים לאחר‬ ‫שאחי פ חס החל ללמוד‪ ,‬הגיע גם תורי‪ .‬מוסד הלימוד הראשון שהיכרתי היה‬ ‫ה"חדר"‪.‬‬ ‫מאחר שמצב ו הכלכלי היה טוב‪ ,‬לא הגעתי אל ה"חדר" בכוחות עצמי‪ .‬בלפר‪,‬‬ ‫עוזרו של "המלמד" שלי‪ ,‬היה מקדים להגיע לבית ו מדי בוקר ו שא אותי על גבו‬ ‫עד ה"חדר"‪ .‬הייתי קטן ורך בש ים‪ ,‬כך שההליכה אל ה"חדר" היתה עבורי משימה‬ ‫לא פשוטה‪ .‬בתוך החדר ישבו ילדים‪ ,‬תי וקות של בית רבן‪ ,‬ולמדו את הא'‪-‬ב' של‬ ‫הכתב העברי‪" .‬קומץ א' או" וכך הלאה‪.‬‬ ‫לאחר שלמד ו את האותיות יכול ו להתחיל ללמוד חומש‪.‬‬ ‫אחי כבר למד מש יות וגמרא‪ ,‬שכן היה כבר בכיתה גבוהה יותר‪.‬‬ ‫ישב ו כול ו‪ ,‬דרדקים צעירים‪ ,‬סביב שולחן ארוך‪ ,‬כשהמלמד יושב ומרביץ ב ו‬ ‫תורה‪ ,‬תרתי משמע‪ .‬פה ושם הו חתה מכה על יד ו‪ ,‬בין אם מכה ביד או מכת סרגל‪,‬‬ ‫העיקר ש תרכז בלימודי הקודש‪.‬‬ ‫הבלפר סייע למלמד להשתלט על החבורה הצעירה‪ ,‬בעודו עובר מאחד לש י כדי‬ ‫לבחון אם קלט את החומר‪.‬‬ ‫תהליך הלימוד היה לא פשוט‪ ,‬מאחר שבבית דיבר ו פול ית‪ ,‬וב"חדר" היה עלי ו‬ ‫לתרגם את המלים מעברית ליידיש ומיידיש לפול ית‪.‬‬ ‫הלימודים משכו כמעט עד שעות החשיכה‪ .‬כל אחד מאית ו היה מצויד בעששית‬ ‫קט ה ובתוכה ר‪ ,‬כדי ש וכל להאיר את דרכ ו כששב ו הביתה‪.‬‬ ‫לפעמים‪ ,‬כש ולד תי וק בקהילה‪ ,‬יגש ו כל ילדי "החדר" לבית הילוד‪ ,‬כדי לברך‬ ‫את המשפחה ולומר שם "קריאת שמע"‪ .‬לאות תודה ושמחה‪ ,‬הגו ב י הבית לכבד‬ ‫אות ו בפרוסת עוגה או בממתקים‪ ,‬ועבור ו זו היתה‪ ,‬כל פעם מחדש‪ ,‬חוויה‪.‬‬ ‫כשבגרתי קצת הגתי לשחק עם הילדים במשחקים שו ים ‪ -‬קלפים‪ ,‬אגוזים או‬ ‫משחקי חצר‪ .‬אשתו של המלמד הגה למכור ל ו סוכריות‪ ,‬וא י ה יתי לרכוש אותן‬ ‫בכסף שהיה מצוי בידי‪ ,‬מדמי הכיס שאבא תן לי מדי פעם‪ .‬גם בזה היה סוג של‬ ‫חוויית ילדות‪.‬‬ ‫ב"חדר" למדתי שלוש ש ים‪ .‬תחילה בלימודי היסוד של דרדקים צעירים‪ ,‬ולאחר‬ ‫מכן בכיתת "חדר" גבוהה יותר‪ ,‬לשם כבר הלכתי לבדי‪.‬‬ ‫‪64‬‬

‫בחדר זה למד ו שעתיים‪-‬שלוש ביום‪ ,‬בשעות אחר הצהרים‪ ,‬לאחר שבשעות הבוקר‬ ‫כבר למדתי לימודים כלליים בבית ספר פול י עם עוד כשלושים וחמישה ‪ -‬ב ים‬ ‫בלבד ‪ -‬גויים ויהודים כאחד‪.‬‬ ‫ב יגוד ללימודים ב"חדר"‪ ,‬שבו למד ו גמרא ומש יות‪ ,‬בבית הספר הפול י למד ו‬ ‫מקצועות כמו‪ :‬פול ית‪ ,‬חשבון‪ ,‬היסטוריה וגיאוגרפיה‪.‬‬ ‫לא הרחק מבית הספר לב ים היה בית ספר לב ות‪ .‬בפשבורסק כבר למדתי בבית‬ ‫ספר משותף – ב ים וב ות יחד‪ .‬בין מקצועות הלימוד היה גם מקצוע הקשור‬ ‫בלימודי דת‪ .‬את התלמידים הגויים לימד כומר ואות ו לימד מורה יהודי ת "ך‬ ‫ו ַפּ ֶל ְס ִטי וגרפיה ‪ -‬ידיעת הארץ של ארץ ישראל‪.‬‬ ‫מדי פעם יצא ו לטיולים מחוץ לבית הספר‪ .‬סייר ו באזורי קרבות מימי מלחמת‬ ‫העולם הראשו ה‪ ,‬בתערוכות שק שו ות שבהן הציגו מערכות שק‪ ,‬כולל גז שבו‬ ‫השתמשו במלחמה זו‪ ,‬או שבילי ו בחיק הטבע‪.‬‬ ‫המקצועות האהובים עליי ביותר היו גיאוגרפיה והיסטוריה‪ .‬אהבתי להתעמק‬ ‫באירועי העבר ולהפליג בדמיו י אל קצווי תבל‪.‬‬ ‫הספקתי ללמוד בבית הספר עשר ש ים בלבד מגיל שש ועד גיל שש‪-‬עשרה‪.‬‬ ‫ש ות הלימוד בבתי הספר היו מחולקים כך ‪ -‬שש ש ים למדו בבית ספר עממי‪,‬‬ ‫וארבע ש ים בגמ זיום שבסיומו בח ו בבגרות "קט ה"‪ .‬עם השלמת הבגרות‬ ‫הקט ה‪ ,‬משכו הלימודים שלוש ש ים וספות ב ִליצֶ אוּם‪ ,‬ואז בח ו בבחי ות‬ ‫הבגרות ה"גדולה"‪.‬‬ ‫את שש ש ות הלימוד הראשו ות למדתי בירוסלב‪ ,‬ובגיל שתים‪-‬עשרה‪ ,‬כשמשפחתי‬ ‫החליטה לעבור ולהתגורר בפשבורסק‪ ,‬המשכתי את לימודיי בגמ זיום בפשבורסק‪,‬‬ ‫עד להשלמת הבגרות ה"קט ה"‪ .‬המעבר לעיר החדשה לא לווה מבחי תי במשבר‪.‬‬ ‫היכרתי את העיירה‪ ,‬וגם חלק מתושביה‪ ,‬מהימים שבהם סעתי אל סבא ואל אבא‪,‬‬ ‫כך שלא היה לי כל קושי להסתגל למקום החדש‪.‬‬ ‫התוכ ית היתה להמשיך עוד שלוש ש ות לימוד בליצאום ואז להשלים את הבגרות‬ ‫ה"גדולה"‪ .‬סך הכל שלוש‪-‬עשרה ש ים‪.‬‬ ‫לצערי‪ ,‬הספקתי להיבחן בבגרות "קט ה" בלבד‪ .‬אירועי ההיסטוריה שיבשו את‬ ‫המשך לימודיי‪.‬‬

‫‪‬‬ ‫‪65‬‬

‫‪ ‬הספקתי לחגוג בר מצווה‬ ‫לקראת הגיעי לגיל שלוש‪-‬עשרה החלו ההכ ות לטקס בר המצווה שלי‪.‬‬ ‫אמא סעה לקרקוב והביאה לי מן העיר הגדולה טלית ותפילין בתוך שקית קטיפה‬ ‫מהודרת השמורה עמי עד היום הזה‪.‬‬ ‫במשך שבועות אחדים למדתי את ההפטרה שלי‪ ,‬אצל המלמד מיכאל'ה ‪ -‬שלעיתים‬ ‫היה מגיע אלי ו ולעיתים הייתי הולך אליו‪ .‬העיירה היתה קט ה ומרחקי ההליכה‬ ‫היו קצרים‪ ,‬ולא היתה כל בעיה לעשות את הדרך ברגל‪.‬‬ ‫בשבת המיועדת עליתי לתורה בבית הכ סת‪ ,‬על שם סבי‪ ,‬א גלרד‪ .‬הייתי רגש‬ ‫מאוד‪ ,‬לבשתי את בגדיי החגיגיים‪ ,‬והתעטפתי בטלית החדשה‪ .‬היכרתי את הפרשה‬ ‫היטב‪ ,‬ו שאתי את ההפטרה בצורה מושלמת‪ ,‬לשמחתי ולשמחת הוריי‪ ,‬אחיי‪ ,‬וכל‬ ‫יתר האורחים והמתפללים שמילאו את בית הכ סת‪ .‬לאחר התפילה בבית הכ סת‬ ‫התקיימה מסיבת בר המצווה שבה כחו ב י המשפחה ומכרים‪.‬‬ ‫לאחר הבר מצווה שלי המשכתי ללמוד עוד שלוש ש ים בגימ סיה‪ ,‬עד ש ת ‪,1939‬‬ ‫הש ה שבה פרצה מלחמת העולם הש ייה‪ .‬הייתי בן שש‪-‬עשרה בלבד‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪66‬‬

‫‪ – 1939 ‬בגיל ‪ 16‬השתנו חיי‬ ‫לפ י המלחמה עשתה ההת כלות ה אצית ליהודים בהדרגה‪ .‬וסף על חוקי הגזע‬ ‫ש כפו על היהודים‪ ,‬ו וסף על האלימות הפיזית כלפיהם‪ ,‬קט השלטון הגרמ י‬ ‫בצעד וסף ‪ -‬גירוש יהודים בעלי אזרחות פול ית )אוסטיודן( אל מחוץ לגבולות‬ ‫גרמ יה‪ ,‬חזרה לפולין‪.‬‬ ‫חלק גדול מן היהודים גורש בלילה והגיע לזבו שין‪ ,‬עיירת גבול בין גרמ יה‪-‬פולין‪.‬‬ ‫בין המגורשים היה גם פולגר‪ ,‬דודו הצעיר של אבא‪ ,‬שהגיע אל בית ו בפשבורסק‪.‬‬ ‫פולגר‪ ,‬שהתגורר בגרמ יה עשרות ש ים לא חסך מאית ו פרטים אודות הסבל‬ ‫וההתעללות כלפי היהודים שם‪ .‬הוא כבר כח בגילויים הקשים‪ ,‬ובגזרות שהטיל‬ ‫המשטר על היהודים‪ .‬הקצבה במזון‪ ,‬ק ייה רק בח ויות מסוימות‪ ,‬הגבלות ת ועה‬ ‫ותק ות שהכבידו מאוד על חיי היום‪-‬יום‪.‬‬ ‫היה זה כש ה לפ י פרוץ המלחמה‪.‬‬ ‫דוד פולגר שהה בבית ו זמן‪-‬מה‪ ,‬ולאחר מכן עבר להתגורר אצל קרובי משפחה‬ ‫בש ייאבה‪ ,‬כ‪ 30-‬קילומטרים מפשבורסק‪.‬‬ ‫המלחמה החלה ב‪ 1-‬בספטמבר ‪ .1939‬היה זה יום שישי‪ .‬גרמ יה פלשה לפולין‬ ‫והפכה אותה בתוך זמן קצר לשטח גרמ י כבוש‪.‬‬ ‫את ב י גילי גייסו מהר יחסית ליחידות טרום צבאיות‪ .‬היי ו צעירים מכדי‬ ‫להתגייס לצבא הפול י‪ ,‬אך בכל זאת ראו ב ו כוח ש יתן להיעזר בו‪.‬‬ ‫מהגימ סיה שלח ו למח ות אימו ים‪ ,‬לא הרחק מהעיר‪ ,‬שם ציידו אות ו במדים‬ ‫וברובים‪ ,‬וצירפו אות ו ליחידת או‪.‬פה‪.‬אל‪ - .‬גד הפצצות‪.‬‬ ‫על השרוול ע ד ו סרט ירוק‪ ,‬אשר היה סימן הזיהוי של ו‪ ,‬וכך הסתובב ו בשטח‬ ‫ושמר ו על מתק ים‪ ,‬מפעלים ודרכים חשובות‪ ,‬מפ י הפצצות‪ .‬בידי ו היו רובים‬ ‫ארוכים מאוד ותפקיד ו היה לזהות מטוסי אויב ולהפעיל את כלי ה שק גדם‪ .‬עד‬ ‫היום א י בטוח כי יכולת ו לפגוע בהם באמצעות הרובים המיוש ים היתה מוגבלת‬ ‫ביותר והיתה יותר כמו "כוסות רוח למת"‪.‬‬ ‫במשך הימים התמלאה העיירה של ו בעשרות רבות של פליטים יהודיים ש מלטו‬ ‫מן הכפרים והעיירות שבסביבה‪.‬‬ ‫חלק הגיע לאבא שלי‪ ,‬אשר היה דמות מוכרת מאוד‪ ,‬על מ ת להזהיר אותו‪ ,‬שכן‬ ‫הגרמ ים לדבריהם‪ ,‬פוגעים תחילה בראשי הקהילה‪ .‬הם הציעו לו לברוח מן‬ ‫‪67‬‬

‫המקום‪ ,‬והוסיפו כי בוודאי בתוך שבועיים‪-‬שלושה תסתיים המלחמה‪ ,‬והוא יוכל‬ ‫לחזור לפשבורסק‪.‬‬ ‫אבא חשב כי יש צדק והגיון בדבריהם והחליט להצטייד בכסף מזומן‪ ,‬להעמיס‬ ‫ציוד מצומצם על אחת העגלות שלו‪ ,‬ולצאת עם ב יו הבוגרים‪ ,‬אתי ועם פ חס לעבר‬ ‫המזרח‪ ,‬במטרה להתרחק מהגבול הגרמ י‪ .‬אמא וש י אחיי הצעירים שארו בבית‪.‬‬ ‫ימים רבים התקדמ ו מזרחה‪ ,‬כשבכל פעם עצר ו בעיירה אחרת‪ .‬סע ו רק‬ ‫בלילות‪ ,‬שכן בשעות היום הפציצו המטוסים הגרמ יים את הדרכים‪ ,‬על כל מי‬ ‫שעבר בהן‪ ,‬וא ו החלט ו להתקדם בחסות החשיכה‪.‬‬ ‫בחלק מהעיירות היו לאבא מכרים ששמחו לארח אות ו בביתם‪ .‬אבא אף יצל את‬ ‫הזמן לרכוש אי‪-‬אלו מוצרי מזון ושתייה עבור ו‪ .‬בתוך פרק הזמן הקצר הזה‬ ‫הספיק הלחם להתייקר פי עשרה‪ ,‬אך לא היתה ל ו ברירה‪ ,‬זה היה המזון הבסיסי‬ ‫היחיד שיכול ו לרכוש‪ .‬כך סע ו כעשרה ימים‪ ,‬אולי שבועיים‪ ,‬עד אשר הגע ו‬ ‫רוֹדי‪ .‬זה היה באחד מחגי תשרי ‪ -‬ראש הש ה או יום כיפור‪ .‬אי י זוכר‬ ‫לעיירה בְּ ִ‬ ‫במדויק‪.‬‬ ‫יגש ו לבית הכ סת המקומי שבעיירה ושם הסתבר ל ו כי כל א שי הממשל הפול י‬ ‫טשו את המדי ה וברחו לרומ יה‪ .‬הרוסים התקרבו כבר עד גדות הר הסאן‪ ,‬וכל‬ ‫המעברים לרומ יה סגרו‪ ,‬כך שגם האפשרות להימלט לשם חסמה בפ י ו‪.‬‬ ‫אבא דאג לאמא ולש י האחים‪ ,‬שאול וחיים‪ ,‬והחליט לשוב הביתה‪ .‬שב ו על‬ ‫עקבות ו חזרה לפשבורסק‪.‬‬ ‫שוב משכה הדרך כעשרה ימים‪ .‬כשהגע ו סמוך לעיירה ודע ל ו כי הגרמ ים כבר‬ ‫כ סו לפשבורסק וחלק גדול מן היהודים גורשו וחצו את הסאן לעיירה ש ייאבה‪,‬‬ ‫שהיתה כבר בשטח הכיבוש הרוסי‪.‬‬ ‫בעיירה זו התגורר פולגר‪ ,‬דודו של אבא‪ ,‬לאחר שגורש מגרמ יה‪.‬‬ ‫החלט ו‪ ,‬אבא‪ ,‬פ חס וא וכי‪ ,‬ל סוע לש ייאבה‪ ,‬בתקווה לפגוש שם את משפחת ו‪.‬‬ ‫קיווי ו שגם אמא וש י אחיי הספיקו להגיע לשם‪ .‬הגע ו לעיר‪ ,‬חיפש ו את ביתם של‬ ‫קרובי משפחתו של אבא‪ ,‬ואכן לשמחת ו הרבה מצא ו בביתם את אמא ואת ש י‬ ‫אחיי‪ ,‬וכן את הדוד פולגר ואת אשתו ובתו ק ֶלרשן‪ ,‬אשר הצליחו להימלט אף הן‬ ‫מגרמ יה‪.‬‬ ‫)לימים הפכה משפחה זו למקורבת יותר אלי ו אף יותר שכן הבת‪ ,‬קלרשן‪ ,‬ישאה‬ ‫‪68‬‬

‫לאחי והדוד פולגר שא את אמי לאישה )לאחר מות אבי( ב ישואים ש יים בארץ(‪.‬‬ ‫***‬ ‫ישב ו בבית הקרובים בש ייאבה כשבועיים שבהם טיכס ו עצה לגבי המשך דרכ ו‪.‬‬ ‫לאחר תקופת דודים של יותר מחודש ימים היתה זו הפוגה עימה‪ ,‬זמ ית אמ ם‪,‬‬ ‫להימצא בבית מסודר ורגוע יחסית‪ ,‬ביחד עם כל המשפחה‪.‬‬ ‫לאחר התלבטות‪ ,‬הוחלט ל סוע ל ְלבוּב )למברג(‪ .‬אבא‪ ,‬דוד פולגר ועוד ש י בחורים‬ ‫מקרקוב‪ ,‬יצאו ללבוב ורכשו שם דירה מידי א שים ממוצא גרמ י )פולק דויטשה(‬ ‫שגרו בפולין‪ .‬היתה זו דירה בת שלושה חדרים וכל שלוש המשפחות עברו להתגורר‬ ‫בה‪ .‬משפחת ו‪ ,‬דוד פולגר ומשפחתו‪ ,‬וש י הבחורים ה וספים‪ .‬כל משפחה קיבלה‬ ‫חדר והתארג ה בו במידת האפשר‪.‬‬ ‫את הדרך ללבוב עשי ו בעגלות רתומות לסוסים – מרחק של כ‪ 100-‬ק"מ‪.‬‬ ‫את העסק הגדול של אבא בפשבורסק השאירו הוריי בידיה של שכ ה גויה בעלת‬ ‫פו דק שהיתה מיודדת עם אבא‪ .‬הגרמ ים‪ ,‬שלא היו מעו יי ים ביצירת קשרים‬ ‫עסקיים עם פול ים‪ ,‬לא פגעו בה לרעה והיא יכלה בי תיים ל הל באין מפריע את‬ ‫עסקיה‪.‬‬ ‫)לאחר המלחמה‪ ,‬כשפגשה את אבא בשובו מרוסיה‪ ,‬שילמה לו הגויה סכום לא‬ ‫גבוה עבור העסק שהפקיד בידיה(‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪69‬‬

‫‪ ‬חיים חדשים בלבוב‪1940 ,‬‬ ‫בלבוב התחל ו להסתדר במידת האפשר‪ .‬הימים היו ימי מלחמה והת אים הכתיבו‬ ‫את הת הגות ו‪.‬‬ ‫כדי לקבל קילוגרם סוכר או לחם היה צורך בעמידה של לילה שלם בתור‪ ,‬אך‬ ‫עמידה זו היה לה שכר בצידה‪ ,‬שכן‪ ,‬אם הצליחו לק ות את המוצרים בשוק‬ ‫השחור‪ ,‬היה ערכם פי עשרה מן התשלום ששולם עבורם וזה היה כדאי מאוד‪ ,‬כי זו‬ ‫היתה הכ סת ו היחידה‪ .‬כל זאת‪ ,‬בת אי שלא‬

‫תפס ו בידי השוטרים‬

‫הקומו יסטים‪.‬‬ ‫מאחר שהיי ו ארבעה אחים‪ ,‬עמד ו כל אחד מאת ו לילות שלמים‪ ,‬בין אם בתור‬ ‫לסוכר ובין אם בתור ללחם‪ ,‬וכך קיבל כל אחד מאת ו את המ ה הקצובה שאותה‬ ‫יכול ו למכור במחיר הגבוה‪.‬‬ ‫את הכסף שהרווח ו הבא ו הביתה וממ ו הצלח ו להתקיים‪ .‬כספו של אבא הלך‬ ‫ואזל במשך הזמן‪ ,‬והתוספת הזאת היתה משמעותית מאוד‪.‬‬ ‫גם אבא עסק מעט במסחר‪ ,‬אך ללא הצלחה‪ .‬המשטר הקומו יסטי האימת י איים‬ ‫על כולם‪ .‬פחד ו מפ י שוטרים סמויים או מלשי ים‪ ,‬שכן על כל עבירה קט ה הוטל‬ ‫בקלות עו ש מאסר‪ ,‬שיכול היה להגיע לעשר ש ים ללא כל היסוס‪ .‬למשל‪ ,‬אבא‬ ‫רכש סוכר דיאטטי )סכרין( במטרה למכור אותו‪ ,‬אלא שאצל הרוסים היתה זו‬ ‫עבירה‪ ,‬וכל מי ש מצא סוחר במוצר זה‪ ,‬אחת די ו ‪ -‬מאסר ממושך‪ .‬אי לכך מ ע‬ ‫אבא מלמכור אותו‪.‬‬ ‫כך הת הלו חיי ו כחצי ש ה‪ ,‬עד ש ת ‪.1940‬‬ ‫יום אחד שמעו לפתע‪ ,‬באמצע הלילה‪ ,‬קישות עזות על דלת הבית‪ .‬בפתח יצבו‬ ‫שוטרים רוסים אשר הורו ל ו לארוז בתוך רבע שעה מיטלטלים אחדים ולעלות‬ ‫לעגלה שהמתי ה כבר בפתח הבית‪.‬‬ ‫לא ידע ו במה מדובר‪ ,‬וכמובן שגם לא קיבל ו תשובות לשאלות ששאל ו‪ .‬ללא‬ ‫אומר ודברים עשי ו כפי שצווי ו‪ .‬צרר ו בידי ו צרורות בודדים ועלי ו אל העגלה‬ ‫הרתומה לסוסים שהובילה אות ו לתח ת הרכבת‪.‬‬ ‫עבור הרוסים חשב ו אלמ ט א טי ביטחו י שלא יתן לסמוך עליו‪ ,‬ועל כן יש‬ ‫לסלק אותו‪ .‬הגע ו מהצד הגרמ י‪ ,‬ולמרות היות ו יהודים חשב ו למת גדי רוסיה‬ ‫והמשטר הקומו יסטי‪.‬‬

‫‪‬‬ ‫‪70‬‬

‫‪ ‬רוסיה‪ ,‬חיים אחרים‬ ‫בתח ת הרכבת כבר עמדו אלפי א שים‪ ,‬צעירים‪ ,‬זק ים וילדים‪ .‬כולם הצטופפו‪,‬‬ ‫איש איש על משפחתו ובידיו מזוודה‪ ,‬שק או חבילה צרורה‪.‬‬ ‫איש לא ידע לאן מועדות פ י ו‪ ,‬וגם לא היה את מי לשאול‪.‬‬ ‫כעבור זמן מה הורו ל ו לעלות על קרו ות רכבת המשא להובלת בהמות ש עצרה‬ ‫בתח ה‪ .‬לכל קרון דחסו כשישים‪-‬שבעים א שים‪ ,‬בצפיפות וראית‪ .‬השמועה‬ ‫אמרה כי א ו שלחים לרוסיה‪.‬‬ ‫התחל ו ל סוע‪ ,‬לעבר יעד בלתי ידוע‪ ,‬מאות ואלפי קילומטרים בתוך שטחה העצום‬ ‫של רוסיה‪ .‬בתוך המרחבים הע קיים שהשתרעו ללא גבול‪ .‬לא אמרו ל ו דבר‪ ,‬פרט‬ ‫לעובדה שא ו וסעים מזרחה‪ ,‬פ ימה אל תוך המדי ה‪.‬‬ ‫הדרך משכה כשלושה‪-‬ארבעה שבועות‪ .‬מדי פעם עצרה הרכבת ואל הקרון‬ ‫הושלכו כיכרות לחם ומים‪ .‬זה היה כל מזו ו‪ .‬אסור היה לרדת מהרכבת‪ ,‬כך שלא‬ ‫יתן היה אפילו לחלץ את עצמותי ו ולהתאוורר במקצת באוויר שבחוץ‪ .‬כל עוד‬ ‫היי ו בתחומי אוקראי ה‪ ,‬אסור היה לצאת מן הרכבת‪ .‬שום ימוק לא הועיל‪.‬‬ ‫רק כשהגע ו לתחום רוסיה היה מותר לצאת‪ ,‬לשתות תה חם או להבדיל‪ ,‬לקבור‬ ‫את המתים ש פטרו בדרך‪ .‬את היורדים מהרכבת הקיפו חיילים חמושים אשר‬ ‫השגיחו שאיש לא יברח‪ ,‬חלילה‪ .‬אפשר לחשוב שהיה לאן‪.‬‬ ‫איש לא העז להימלט‪ .‬מאות א שים דחוסים ברכבת אחת מילאו בציית ות אחר‬ ‫ההוראות‪.‬‬ ‫לבסוף‪ ,‬בתום מסע של אלפי קילומטרים‪ ,‬עצרה הרכבת בתח ה של הרפובליקה‬ ‫מריסקה ס‪.‬ס‪.‬ר‪.‬‬ ‫פרט ליערות אדירים‪ ,‬שהשתרעו עד קצה האופק‪ ,‬לא ראי ו כמעט דבר‪ .‬מאות‬ ‫וסעי הרכבת ירדו מן הקרו ות והתבו ו במתרחש סביבם‪ .‬דמה לי כי רגל אדם‬ ‫לא דרכה ביערות העצומים הללו‪ ,‬עד לרגע הגעת ו‪ .‬בתוך היערות עמדו צריפים‬ ‫ושיער ו כי הם מיועדים למגורים‪.‬‬ ‫מסביב הסתובבו חיילים וא שי מיליציית משטרת האן‪.‬ק‪.‬וו‪.‬דה‪.‬‬ ‫הרכבת סעה לדרכה וא ח ו ותר ו בשטח‪ .‬אחד המפקדים‪ ,‬אשר סביבו התקהל ו‪,‬‬ ‫אמר בקול רועם‪" :‬זהו המקום שאליו הגעתם ובו תעבדו‪ .‬איש לא יוציא אתכם‬ ‫מכאן לעולם‪ ,‬כאן תמותו"‪ .‬זו היתה קבלת הפ ים של ו‪ ,‬ואליה הצטרפו ביעף‬ ‫‪71‬‬

‫להקות יתושים שהת פלו עלי ו ועקצו כל פי ה בגופי ו‪.‬‬ ‫הופ י ו לעבר הצריפים שלא יכלו כמובן לקלוט את כמות הא שים הגדולה על‬ ‫מיטלטליהם‪.‬‬ ‫לכל חדר בצריף הוכ סו ארבע משפחות‪ ,‬וכל אחת מהן התמקמה באחת הפי ות‪.‬‬ ‫הצפיפות והדוחק הפכו כבר מזמן להיות חלק בלתי פרד מחיי ו‪.‬‬ ‫כבר למחרת היום היה עלי ו לצאת לעבודה ביערות‪ .‬העבודה היתה לחטוב עצים‪,‬‬ ‫לגרור את הגזעים אל קודות האיסוף‪ ,‬ולסדרן בערימות‪.‬‬ ‫כדי ללמד אות ו הגיעו לשטח אי סטרוקטורים ממוצא טטארי‪ ,‬מוכי קומה‪ ,‬בעלי‬ ‫רגלים עקומות ומב ה פ ים אסיאתי‪ .‬הם לימדו אות ו את העבודה והשגיחו ש בצע‬ ‫אותה בשלמותה‪ ,‬תוך השגת מכסות ) ורמות( גבוהות ביותר‪.‬‬ ‫העבודה חולקה בין הא שים לבריגדות‪ .‬לכל בריגדה היתה ורמה משלה שקבעה‬ ‫את כמות המזון ש קבל בעקבות השגתה‪ .‬במידה שהצלח ו לעלות על ה ורמה‪,‬‬ ‫קיבל ו תוספת של כחצי קילוגרם לחם‪ .‬כדאי היה להתאמץ עבור תוספת זו‪.‬‬ ‫בכל זמן יכול היה המשגיח להגיע כדי לבדוק את קצב העבודה‪ ,‬ולהאיץ ב ו‪ ,‬אם‬ ‫ראה היה לו כי לא עמד ו במשימה‪.‬‬ ‫חלק מה שים המבוגרות לא יצאו לעבודה ביער‪ ,‬ורובן השתלבו בעבודת המטבח‪,‬‬ ‫ובהסעדה המי ימלית שהיתה במקום‪ .‬אל המטבח היה צמוד מעין חדר אוכל שבו‬ ‫אכל ו את ארוחותי ו הדלות‪ :‬מרק דלוח עם אטריות )לפשה(‪ ,‬לחם ותפוחי אדמה‪.‬‬ ‫א י‪ ,‬כמו צעירים רבים כמו י‪ ,‬עסק ו בסבלות‪ .‬בתוך זמן קצר ב תה במקום‬ ‫מסילת רכבת ותפקיד ו היה להעמיס על הרכבת את ערימות העצים ש ערמו‬ ‫בסמוך למסילה‪ .‬אלה היו עצים שיועדו להסקה ולתעשייה בערים הגדולות‪ ,‬בעיקר‬ ‫במוסקבה‪.‬‬ ‫למזל ו‪ ,‬יכול ו להשתמש בחלק מהעצים גם להסקת הצריפים שבהם התגורר ו‪,‬‬ ‫שכן‪ ,‬עצים לפחות לא היה חסר‪ ,‬ובכך היה יתרון גדול כשמדובר על ימי החורף‬ ‫הקשים‪ .‬הטמפרטורה ששררה בחוץ בימי החורף היתה כשלושים וחמש ואף‬ ‫ארבעים מעלות מתחת לאפס‪ .‬היה זה קור מקפיא שחדר לעצמותי ו‪ .‬את הלחם‬ ‫המצומצם הקפוא שקיבל ו היה עלי ו לה יח על מקל מעל מדורה‪ ,‬כדי שיפשיר‪,‬‬ ‫אחרת לא היה יתן לאכול אותו‪.‬‬ ‫בגדים מתאימים לעבודה לא היו ל ו‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬כשהחורף כבר היה בעיצומו‪,‬‬ ‫ועמד ו יפה ב ורמות שהציבו בפ י ו‪ ,‬חולקו ל ו "פופאיקות"‪ ,‬מעין מעילים‬ ‫‪72‬‬

‫שבט תם עשויה צמר גפן‪ .‬כדי לחמם את רגלי ו על ו "לאפצ'י" ‪ -‬כיסויים עשויים‬ ‫מקליפת עצים‪ ,‬שלתוכם הכ ס ו סמרטוטים לחמם מעט את הרגליים‪ .‬קליפות‬ ‫העצים הדקות עטפו את הסמרטוטים ואותם קשר ו סביב כף הרגל‪ .‬לא היתה כל‬ ‫דרך אחרת לחימום‪ .‬את ידי ו עטפ ו בכפפות עלובות‪.‬‬ ‫לא היתה ברירה‪ .‬כל אחד אלץ לדאוג לעצמו ולהשיג בדרך לא דרך אמצעי חימום‬ ‫כלשהו‪ .‬בש ה הראשו ה לא חולק ל ו דבר‪ .‬היו בי י ו רופאים‪ ,‬עורכי דין ועוד רבים‬ ‫אחרים‪ ,‬כול ו אלצ ו להתמודד עם כללים חדשים‪ ,‬שהיו זרים ל ו ולאורח החיים‬ ‫שאליו היי ו מורגלים‪.‬‬ ‫העבודה הפכה קשה מיום ליום‪ .‬בכל פעם היה עלי ו להיכ ס פ ימה ליערות ולשאת‬ ‫את העצים כברת דרך ארוכה יותר‪ .‬כריתת העצים הלכה והתקדמה‪ ,‬תוך‬ ‫התרחקות ממסילת הברזל‪ ,‬ומאזור המגורים‪ ,‬והיה עלי ו ללכת מרחק רב יותר‪.‬‬ ‫הגע ו בקיץ‪ ,‬ולאחר עבודה של מספר חודשים‪ ,‬עם בוא החורף‪ ,‬כבר אלצ ו לצעוד‬ ‫לעבודה מרחק של כעשרה קילומטרים‪.‬‬ ‫השלג העבה שכיסה את השטח היקשה על זיהוי הדרך‪ ,‬ועל כן חרט ו על העצים‬ ‫סימ י דרך באמצעות גרז ים‪ ,‬כדי ש וכל לזהותם בדרכ ו חזרה‪ .‬הסימ ים סומ ו‬ ‫בגובה של יותר ממטר וחצי‪ ,‬עקב השלג הגבוה שבו צעד ו‪.‬‬ ‫חלק מהא שים עסק בכריתת העצים‪ ,‬חלק אחר הוריד את הע פים וחילק את‬ ‫הגזעים לחלקים‪ ,‬וחלק אחר עסק במיון הגזעים על פי צורתם ועוביים כדי‬ ‫להתאימם לשימושים שו ים‪.‬‬ ‫את העצים הקט ים והדקים יותר הביאו סמוך לאזורי הצריפים‪ ,‬כדי שגם‬ ‫הא שים המבוגרים יוכלו לעבוד‪ .‬הם חתכו את העצים הללו לחתיכות קט ות‬ ‫)צ'וירקי( אשר יועדו לתיפעול כלי רכב )באותה תקופה כלי הרכב לא הופעלו‬ ‫באמצעות ב זין(‪ .‬אמא שלי עסקה בעבודה זו‪ ,‬ואילו אבא שלי‪ ,‬שבתחילה עסק‬ ‫בהורדת ע פי העצים‪ ,‬שלח מאוחר יותר לעבודה אחרת‪ .‬עם בוא החורף‪ ,‬כשה הר‬ ‫קפא‪ ,‬הוטל עליו לדחוף‪ ,‬באמצעות סוג של טרקטור )בָּ ֶגר(‪ ,‬קורות עץ אל ה הר‪,‬‬ ‫להחלקה‪ .‬בחוסר זהירות‪ ,‬אי י יודע בדיוק כיצד זה קרה‪ ,‬פל אבא אל תוך ה הר‪,‬‬ ‫באחד מהמקומות שבהם לא היתה שכבת הקרח עבה דיה‪ .‬למרבה המזל הוא חולץ‬ ‫מן ה הר הקפוא‪ ,‬הובא אל הצריף של ו‪ ,‬ובמשך ימים אחדים לא יכול היה לצאת‬ ‫לעבודה‪ .‬כשהחלים ית ה לו עבודה קלה יותר‪ ,‬לא רחוק מהבית‪.‬‬ ‫אחת ה ערות הצעירות שבמח ה "מו תה" להיות מורה‪ ,‬והיא העסיקה את הילדים‬ ‫‪73‬‬

‫הצעירים שעדיין לא יכלו לצאת לעבודה של ממש‪.‬‬ ‫במשך הזמן פחת מעט לחץ העבודה‪ .‬א שי המיליציה והקומו דא ט )המפקד(‬ ‫הבחי ו כי הא שים אי ם חורשי מזימות או בעייתיים‪ ,‬ועל כן החלו לאט לאט‬ ‫להסתגל אלי ו‪ .‬למרבית הא שים היה מעט ציוד‪ ,‬חליפה או כותו ת‪ ,‬אותן חילקו‬ ‫לא שי המיליציה שהיו חסרי כל‪ .‬הדבר השפיע כמובן גם על יחסם אלי ו‪ .‬בסך הכל‬ ‫היו הם ב י אדם עלובים למדי‪ ,‬וע יים מרודים‪.‬‬ ‫לפעמים‪ ,‬כש שלח אחד הא שים למרפאה בעיר הבירה הסמוכה יושקאראלה‪ ,‬הוא‬ ‫יצל זאת למכירה של אחד מחפציו בשוק‪ ,‬או אם התמזל מזלו החליפו בבקבוק‬ ‫וודקה‪ .‬בקבוק וודקה שימש "כרטיס פתוח" לכל דבר‪ ,‬ממש "פספורט"‪ .‬הכל יתן‬ ‫היה להשיג באמצעותו ‪ -‬אוכל‪ ,‬בגדים או כל מוצר דרש אחר‪.‬‬ ‫לבקבוק היתה עוצמה חזקה אף יותר מסיגריות‪ ,‬שהוכ ו מעיתון "הפראבדה"‬ ‫שהגיע מדי פעם לידי ו‪ .‬בכלל‪ ,‬לעיתון היו שימושים רבים‪ .‬כמעט לא קראו בו‪ ,‬אך‬ ‫הוא שימש הן לעטיפת עלים מיובשים שאותם עיש ו‪ ,‬והן להכ סתו בחורף אל תוך‬ ‫ה עלים‪ ,‬כדי לחמם במידת מה את הרגלים‪.‬‬ ‫בימי ראשון‪ ,‬כשלא עבד ו‪ ,‬הג ו ללכת לכפרים שהקיפו את המח ה‪ ,‬ולהחליף‬ ‫בקבוק וודקה בשק תפוחי אדמה או סוכר‪.‬‬ ‫אחי הצעיר‪ ,‬שאול‪ ,‬מילא תפקיד חשוב באותם ימים‪ .‬היה עליו ללכת בעקבות‬ ‫הקטר‪ ,‬אשר ע באיטיות‪ ,‬ולכבות שרפות‪ ,‬במידה שפרצו מן הגיצים שעפו‪ .‬מאחר‬ ‫שמרבית הזמן היה פ וי‪ ,‬היה שאול יכול לאסוף לאורך המסילה פירות יער או‬ ‫פטריות‪ ,‬שצמחו ביערות‪ ,‬ולהביאם הביתה כתוספת מזון משמעותית ביותר‪.‬‬ ‫לאחר החורף‪ ,‬כשכבר חדר ו פ ימה אל עומק היער‪ ,‬ו ותרו מאחורי ו שטחים‬ ‫ריקים ופתוחים‪ ,‬יצל ו אותם לזריעת תפוחי אדמה ועגב יות‪ .‬הירקות הללו צמחו‬ ‫למימדים ע קיים‪ ,‬כ ראה בזכות הקרקע הדש ה שלא וצלה עד כה לגידולים‬ ‫כלשהם‪ ,‬והיתה עדיין עתירת מי רלים‪.‬‬ ‫כך הת הלו להם החיים במח ה סוסל גרסקי אוצסטק‪ ,‬על שם הרכבת סוסלו גר‪.‬‬ ‫המח ה קרא ברוסית אוצסטק‪.‬‬ ‫בתחילה‪ ,‬כאמור‪ ,‬עבד ו תחת פיקוחם של קבוצות הטטארים‪ ,‬אך לאחר שלמד ו‬ ‫את מהות העבודה‪ ,‬ותר ו רק עם א שי המיליציה ששמרו עלי ו‪ .‬גם השמירה‬ ‫היתה מיותרת‪ ,‬שכן לא היה לאן לברוח‪ .‬מסביב השתרעו יערות ע ק וכפרים‬ ‫בודדים שבהם התגוררו הטטארים וא שי המיליציה‪.‬‬ ‫‪74‬‬

‫שהי ו במקום כש תיים‪ .‬במשך תקופה זו הת הל במח ה אורח חיים קשה אך‬ ‫שגרתי למדי‪ .‬הרופאים ששהו בקירב ו הקימו במקום מרפאה לטיפול בחולים‪,‬‬ ‫שחק ים הקימו תיאטרון זמ י‪ ,‬ו ב ו עוד צריפים‪ ,‬כך שהמשפחות שהתגוררו‬ ‫בצפיפות בצריף אחד יכלו להיפרד זו מזו ולקיים חיים משפחתיים עצמאיים‪.‬‬ ‫בעצם הצלח ו ליצור במח ה אווירה תרבותית מסוימת שהשפיעה אפילו על‬ ‫הטטארים‪ ,‬ב י האוכלוסייה המקומית‪.‬‬ ‫***‬ ‫באחד הימים של קיץ ‪ 1942‬שמעה הודעה ברמקול המח ה‪ ,‬שהיה כלי התקשורת‬ ‫היחיד‪ .‬ההודעה ש מסרה בישרה על כך שהג רל הפול י סיקורסקי הגיע להסדר עם‬ ‫הרוסים כי אזרחי פולין‪ ,‬ה מצאים בשטחה של רוסיה‪ ,‬יכולים לעזוב את מקום‬ ‫מושבם ולעבור להתגורר במקום אחר בתוך המדי ה‪ .‬כל אחד יוכל לקבל אשרת‬ ‫מעבר ול וע בתוך רוסיה על פי רצו ו‪.‬‬ ‫התחל ו להתלבט ובסופו של דבר הוריי‪ ,‬שרצו לחיות במקום חם יותר‪ ,‬בחרו ל סוע‬ ‫אל העיר אסטרחן‪ ,‬היושבת לחופי הים השחור‪.‬‬ ‫ארז ו את חפצי ו ויצא ו לדרך‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪75‬‬

‫‪ ‬תחנה חדשה – יושקאראלה‪1942 ,‬‬ ‫עזב ו את סוסל גרסקי אוצסטק יחד עם משפחות רבות שבחרו לעזוב את המח ה‬ ‫ולחפש עתיד טוב יותר ואקלים וח יותר באחת הרפובליקות הסובייטיות ‪ -‬בוכרה‪,‬‬ ‫גרוזיה ועוד‪.‬‬ ‫המשפחה של ו כאמור בחרה ל סוע לעבר הים השחור‪ .‬בדרכ ו עבר ו את העיר‬ ‫קזאן שברפובליקה הטאט ית כדי להגיע אל הר הוולגה‪.‬‬ ‫בקזאן עלי ו על או ייה ובמשך כשבוע‪-‬שבועיים הפלג ו לעבר העיר אסטרחן‪ .‬אי י‬ ‫זוכר רבות מההפלגה‪ ,‬פרט לעובדה שלאבא ג בו כל המסמכים החשובים שהיו‬ ‫בכיסו‪ .‬הצפיפות הרבה על האו יה‪ ,‬וכמובן השי ה בלילה על הסיפון יחד עם כל‬ ‫ה וסעים‪ ,‬איפשרו לשלוח בחשאי ובקלות יד אל כיסו‪.‬‬ ‫כשהגע ו לאסטרחן‪ ,‬לאחר הפלגה ממושכת‪ ,‬התברר כי למקום החדש אין יתרו ות‬ ‫על המקום שממ ו בא ו‪ ,‬הפוך הוא‪ .‬אפילו לחם לא היה ב מצא‪ ,‬והמזון היחיד‬ ‫היה קוויאר ואבטיחים‪ .‬על מקום מגורים לא היה מה לדבר‪ ,‬שכן ההמון‪ ,‬ש ס‬ ‫ממערב רוסיה מפ י המלחמה ‪ ,‬התכ ס בעיר זו‪.‬‬ ‫כמעט ללא התלבטות החליטה משפחת ו לא להתמקם באסטרחן‪ .‬החלט ו לחזור‬ ‫אל האזור שממ ו בא ו‪ ,‬רפובליקה מאריסקה‪ ,‬ול סות את מזל ו בעיר הבירה‬ ‫יושקארא'לה‪.‬‬ ‫שוב היה עלי ו לחזור את כל הדרך‪ ,‬עד שהגע ו אל מחוז חפצ ו הישן‪-‬חדש‪.‬‬ ‫בשלב ראשון התגורר ו כשלושה חודשים בעיר המרוחקת כ‪ 100-‬קילומטרים‬ ‫מיושקארא'לה‪ .‬מצאתי עבודה במפעל לייצור קרשים שבו יכול ו לעבוד רק‬ ‫בלילות‪ ,‬שכן את עבודת היום סיפקו במפעל לאוכלוסייה הרוסית‪.‬‬ ‫העבודה שמצאתי היתה דחיסת עצים לתוך מכו ה בכוח רב‪ ,‬ללא כל עזרה‬ ‫טכ ולוגית‪ .‬לא רציתי להמשיך בה וברחתי ליושקארא'לה‪.‬‬ ‫שאר ב י המשפחה הצטרפו אליי זמן קצר לאחר מכן‪.‬‬ ‫כאן כבר החלו עבור ו חיים חדשים ומעט וחים יותר‪.‬‬ ‫א י התחלתי לעבוד כסבל בטח ת קמח‪ .‬היה עלי לשאת על הגב שקי קמח ארוזים‬ ‫אל המחסן‪ .‬משקלו של כל שק היה ‪ 80‬קילוגרם וה ורמה שלי היתה ‪ 100‬שקים‬ ‫ביום‪ ,‬כך שמדי יום סחבתי על גבי כ‪ 8,000-‬קילוגרם‪.‬‬ ‫גם זו היתה עבודה קשה ביותר‪ ,‬אך היה לה יתרון אחד חשוב ‪ -‬מאחר שהבגדים‬ ‫‪76‬‬

‫שלבש ו היו רחבים‪ ,‬ושקי הקמח קרעו מדי פעם במקומות שו ים‪ ,‬הרי שאל תוך‬ ‫סחבות בגדיי שפך מן השקים קמח‪ .‬כשהגעתי הביתה‪ ,‬לאחר יום העבודה‪ ,‬פרסתי‬ ‫שמיכה על הרצפה‪ ,‬פשטתי את בגדיי‪ ,‬ו יערתי את כל הקמח שהצטבר בהם‪.‬‬ ‫הכמות הספיקה לאפיית לחם‪ .‬כך עבדתי מספר חודשים‪.‬‬ ‫באחד הימים‪ ,‬לקראת ‪ 1‬במאי ‪ ,1942‬יגש אלי מ הל העבודה היהודי ושאל אותי‪,‬‬ ‫האם א י יודע לכתוב סיסמאות על שלטי בד גדולים‪ .‬השבתי בחיוב‪ ,‬ואז הוא הורה‬ ‫לי לכתוב על גלילי בד אדום‪ ,‬בעזרת אבקת שי יים לב ה‪ ,‬סיסמאות בזכות‬ ‫המהפכה והשלטון הקומו יסטי‪ .‬הכ תי את הכרזות‪ ,‬והן תלו על הקירות‬ ‫החיצו יים של טח ת הקמח ו ראו למרחוק‪.‬‬ ‫לאחר זמן קצר הגיע לטח ה מ הל מאפיית עוגיות‪ ,‬כה קטוע רגל‪ ,‬וביקש לדעת מי‬ ‫הכין את הכרזות שבחוץ‪ .‬כש ודע לו שמדובר בי‪ ,‬יגש לשאול אותי האם אסכים‬ ‫להכין כרזות גם עבורו‪ .‬הבעתי את הסכמתי‪ ,‬בת אי שאקבל את אישורו של המ הל‬ ‫שלי‪.‬‬ ‫כשהאישור יתן‪ ,‬יגשתי למאפייה והכ תי את הכרזות‪.‬‬ ‫בעל המאפייה היה מרוצה מאוד מן התוצאה‪ ,‬וכששמע שא י עובד כסבל הציע לי‬ ‫עבודה כעגלון‪ ,‬ללא צורך בהרמת משאות‪.‬‬ ‫ראיתי בהצעתו הזדמ ות לעבודה קלה יותר אך בעיקר הזדמ ות להרחבת "סל‬ ‫המוצרים" שיכולתי להביא הביתה‪.‬‬ ‫בכל פעם שפכה מתחתית שק הסוכר כמות מסוימת‪ ,‬אך כדי שלא יחשדו בי וכדי‬ ‫לשמור על משקלו של השק‪ ,‬חמישים קילוגרם‪ ,‬הגתי להרטיב מעט את תחתיתו‬ ‫וליצור סוכר רטוב וכבד‪ .‬כך הצלחתי להביא הביתה מעט סוכר‪ ,‬מוצר יקר ערך‬ ‫באותם ימים‪.‬‬ ‫בהתחלה ל תי יחד עם הסוס באורווה‪ ,‬אך כשהמצב הכלכלי ראה טוב יותר‪,‬‬ ‫הבאתי את כל המשפחה‪ .‬שכר ו חדר גדול ובו יכול ו להתגורר כול ו‪ .‬כל אחד‬ ‫מאית ו מצא עבודה ואת תפוקתה הביא הביתה‪.‬‬ ‫אבא עבד כשומר באחד המפעלים‪ ,‬וכל אחד מהאחים עבד ודאג להביא מוצר‬ ‫כלשהו‪ .‬אמא שארה בבית כדי להכין אוכל ולדאוג לצרכי ו‪ .‬אחי שאול‪ ,‬לדוגמה‪,‬‬ ‫היה בעל חוש אילתור מפותח‪ .‬הוא עבד כזגג‪ ,‬וכדי להגדיל את פר סתו הג להשליך‬ ‫מדי פעם‪ ,‬בחשאי‪ ,‬אבן לאחד החלו ות‪ ,‬כדי ל פצם‪ ,‬וכעבור זמן קצר הופיע ברחוב‬ ‫והכריז בקול רם‪ ,‬על מרכולתו – תיקון שמשות‪.‬‬ ‫‪77‬‬

‫אחי הגדול התחיל לעבוד במשרה ממשלתית‪.‬‬ ‫כעבור חודשים אחדים החלטתי לעזוב את המאפייה ולעבור לעבודה אחרת‪.‬‬ ‫ביושקארא'לה היו ממוקמים מחס י התוצרת עבור א שי ה ‪.‬ק‪.‬וו‪.‬דה‪ .‬מצאתי‬ ‫עבודה באחד המחס ים והיה עלי לטפל ולפקח על הסחורות שהגיעו‪.‬‬ ‫בזכות ידיעת קריאה וכתיבה‪ ,‬וכמובן חשבון‪ ,‬יכולתי ל הל את מערך המחס ים‪,‬‬ ‫לשביעת רצו ם של הממו ים עלי‪ .‬שארתי לעבוד במקום עד קיץ ‪ ,1943‬עת גויסתי‬ ‫לצבא הפול י‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪78‬‬

‫‪ ‬השירות הצבאי‬ ‫הגיוס לצבא היה חובה שאי אפשר היה להימלט מפ יה‪ ,‬אלא תמורת תשלום כספי‬ ‫גבוה מאוד או כות קשה‪ .‬לעיתים היו א שים פוצעים עצמם או שוברים איבר‬ ‫מגופם‪ ,‬כדי להשתחרר מהשירות הצבאי‪ .‬א י ידעתי כי יהיה עלי להתגייס ולא‬ ‫אוכל להימלט מן הפקודה‪.‬‬ ‫בבית התחילו להתכו ן לקראת גיוסי‪ ,‬כשעיקר ההכ ה התבטאה באיסוף לחם‬ ‫שחור והכ ת צ ימים ש יתן לשמרם תקופה ארוכה‪.‬‬ ‫ביום הגיוס פרדתי מב י המשפחה ועליתי לרכבת‪ ,‬מבלי לדעת א ה מועדות פ יה‪.‬‬ ‫ברכבת דחסו רבים‪ ,‬חלקם הגדול מתגייסים חדשים‪ .‬בקרו ות הצפופים לא היה‬ ‫מקום‪ ,‬כך שבמשך כשבועיים רצופים עמדתי במקומי‪ ,‬מבלי יכולת לשבת ולו לרגע‬ ‫קט‪.‬‬ ‫הגע ו לעיירה דובובו שבה היה מרכז לגיוס צעירים יוצאי פולין לצבא הפול י‪.‬‬ ‫היתה זו הארמיה של ו דה וסילבסקה ‪ -‬סופרת פול ייה קומו יסטית שבזכותה‬ ‫התאפשר ליחידה הפול ית להתגייס לצבא הרוסי‪ .‬לאחר זמן מה הוחלף שמה של‬ ‫הדיוויזיה הראשו ה של ו‪ ,‬והיא‬

‫קראה קושטיושקו‪ ,‬על שמו של הג רל‬

‫קושטיושקו‪ ,‬גיבור פול י ידוע‪.‬‬ ‫כבר משלב הגיוס התחל ו באימו ים‪ ,‬וסח טירו ות‪ .‬התגורר ו באוהלים ומהם‬ ‫יצא ו מדי יום לאימו י ירי ולתרגילי סדר וכושר‪ .‬צויד ו במדים ששירתו קודם לכן‬ ‫את חיילי הצבא הרוסי‪ ,‬אך לא סיפקו ל ו עליים‪ .‬כל אחד אלץ להסתפק בציוד‬ ‫שהביא מביתו‪ ,‬ועל כן ראי ו כיחידה לא מסודרת ומרושלת למדיי‪.‬‬ ‫כעבור כחודשיים‪ ,‬עם תום אימו י ההכ ה‪ ,‬החלו לשלוח את הא שים ליחידות‬ ‫השו ות‪ .‬החיילים הפשוטים שלחו לחזית‪ ,‬לא הרחק מהעיירה ל י ו‪ ,‬ואילו א י‪,‬‬ ‫שאומ תי להילחם ב שק גד ט קים )‪ (P.T.R‬שארתי עם יחידתי‪.‬‬ ‫כמות ה פגעים בחזית היתה גבוהה מאוד‪ .‬ברוסיה של אותם ימים חיי אדם לא‬ ‫חשבו‪ ,‬והסיכוי לשוב מן החזית בריא ושלם היה קטן‪.‬‬ ‫א שי היחידה שלי צוידו בק ים יידים ועל גבי ו שא ו ארגזים מלאי טילים‬ ‫שאותם שיגר ו מהק ים שבידי ו‪ .‬אי‪-‬לכך‪ ,‬יכול ו להימצא הרחק מקו החזית ולא‬ ‫להתקרב אליה‪ .‬בכך היה לי מזל גדול‪ ,‬שכן ככל שקו החזית היה קרוב יותר‪,‬‬ ‫הסיכון עלה‪.‬‬ ‫‪79‬‬

‫התקדמ ו לאט לאט‪ ,‬בעיקר בשעת הלילה‪ ,‬לעבר אזור הסמוך לחזית רוסיה‪-‬‬ ‫גרמ יה‪ ,‬אל העיר מי סק שבביילורוסיה‪ .‬מדי לילה התקדמ ו מרחק של כ‪35-‬‬ ‫קילומטרים‪ .‬מ ע ו מלהסתובב בשעת האור‪ ,‬מחשש להפגזה גרמ ית‪ ,‬כך שאת‬ ‫שעות היום יצל ו למ וחה ולשי ה במידת האפשר‪ .‬בתחילה התקדמ ו רק ברגל‪.‬‬ ‫רק בסוף ‪ 1944‬התקבלו ביחידה רכבים אמריקאיים‪ ,‬מסוג סטודי בייקר‪ ,‬שבהם‬ ‫יכול ו ל וע מהר יותר‪.‬‬ ‫מאחורי הכוחות הממו עים סעו רכבי המזון של כל דיוויזיה ‪ -‬המאפייה הצמודה‬ ‫שאיפשרה חלוקת לחם טרי‪ ,‬וכן רכב המטבח שבו בושלו המרק והגריסים‪.‬‬ ‫את כל תקופת האימו ים עבר ו בתחומי ביילארוס שבאוקראי ה‪ .‬בכל פעם‬ ‫התקדמ ו כברת‪-‬דרך ו עצר ו למספר שבועות באחד היערות‪ .‬חפר ו והקמ ו שם‬ ‫שוחות )זלמ קו( וזה היה מקום הלי ה והמסתור של ו‪ ,‬בעיקר מפ י הקור‪ .‬את‬ ‫השוחה שכוסתה בשלג מילא ו בעצים ובע פים שהדלק ו כדי להתחמם‪.‬‬ ‫הציוד האישי לימי הקור היה ברז ט גדול ואישי‪ ,‬ולעיתים‪ ,‬כשלא היה מקום לי ה‬ ‫ראוי‪ ,‬חיבר ו מספר ברז טים זה לזה‪ ,‬והפכ ו אותם לאוהל‪.‬‬ ‫המשכ ו להתקדם במשך שבועות רבים‪ ,‬כשמטרת הדיוויזיה היתה להגיע לגבול‬ ‫פולין‪.‬‬ ‫כל ארמיה חולקה לשלוש דיוויזיות ‪ -‬דיוויזיה אחת היתה בחזית‪ ,‬דיוויזיה ש ייה‬ ‫היתה מרוחקת כ‪ 10-‬קילומטרים מן הראשו ה‪ ,‬ודיוויזיה שלישית היתה מורכבת‬ ‫מלוחמים חדשים‪ ,‬טירו ים שלמדו את יסודות הלחימה‪ .‬כעבור זמן‪ ,‬כשרכשו‬ ‫יסיון קרבי מסוים‪ ,‬החליפו את מקומה של הדיוויזיה הראשו ה‪ .‬בשלב זה ותרו‬ ‫בדיוויזיה הראשו ה כחמישים אחוז בלבד מבין לוחמיה‪ .‬היתר פלו או פצעו‬ ‫בחזית הקדמית‪ .‬ראיתי את מראות המלחמה ה וראים והקשים מקרוב‪ ,‬וכמעט‬ ‫מדי יום‪.‬‬ ‫בקיץ ‪ 1944‬הגע ו אל היעד והתמקמ ו בקרבת העיר חלם שבפולין‪ .‬א ח ו היי ו‬ ‫הדיוויזיה הראשו ה‪ ,‬והצטרפ ו אל הדיוויזיה הש ייה והשלישית שהורכבה‬ ‫מפול ים בתוך תחומי פולין‪ .‬שלוש הדיוויזיות הללו הרכיבו את הארמיה הש ייה‪.‬‬ ‫משם המשכ ו להתקדם פ ימה לעבר לובלין‪ .‬בלובלין שבפולין שלטה באותה‬ ‫תקופה ממשלה פול ית זמ ית‪ .‬ורשה‪ ,‬עיר הבירה‪ ,‬עדיין לא היתה משוחררת‪.‬‬ ‫בכל פעם ש תקל ו בדרכ ו בצבא הגרמ י הת הל בי י ו קרב‪ ,‬ולמרבה המזל‪,‬‬ ‫במרבית המקרים היתה ידי ו על העליו ה‪ .‬קרבות אלה הת הלו לכל אורך הגבול‬ ‫‪80‬‬

‫המזרחי בביילארוס‪ ,‬באוקראי ה וברוסיה‪.‬‬ ‫הגע ו למח ה הריכוז מידא ק‪ ,‬הסמוך ללובלין‪ ,‬והיה עלי ו לפעול לשחרור המח ה‪.‬‬ ‫הצבא הרוסי והצבא הפול י פעלו תוך שיתוף פעולה כ גד הצבא הגרמ י‪ .‬הקצי ים‬ ‫הבכירים ביחידות הפול יות היו רוסים‪ ,‬והם היו אלה שפיקדו למעשה על הצבא‬ ‫הפול י‪.‬‬ ‫במידא ק היו יהודים מעטים יחסית‪ ,‬שכן הרוב כבר יספה קודם‪-‬לכן‪.‬‬ ‫בתוך המח ה ותרו גרמ ים ששימשו שומרים וסוהרים‪ .‬ללא היסוס הם הוצאו‬ ‫להורג מיד‪ .‬חלק מהגרמ ים עזב עוד בטרם הגיע לשם הצבא הרוסי‪ ,‬אך לפ י כן הם‬ ‫דאגו להפציץ את שרידי ת ורי השריפה וההשמדה‪ ,‬לבל יותירו סימ ים על כל מה‬ ‫שהתרחש שם‪.‬‬ ‫בתוך המח ה מצא ו מחס ים גדולים ובהם ערימות ע קיות של משקפיים‪ ,‬עליים‪,‬‬ ‫שערות‪ ,‬בגדים בלויים‪ ,‬מזוודות ‪ -‬כל אלה היו שרידים ועדויות אילמות‪ ,‬מצמררות‪,‬‬ ‫לכל מאות אלפי היהודים ש רצחו שם‪ .‬סביב המח ה השתרעו שדות ובהם גידלו‬ ‫כרוב‪ .‬כל כרוב היה בעל מימדים מדהימים בגודלם‪ ,‬ויודעי דבר אמרו כי הסיבה‬ ‫לכך היתה אפר ה שרפים שפוזר בשדות‪ ,‬ושימש דשן משובח‪...‬‬ ‫המראות היו קשים מאוד‪ ,‬אך א י כבר הורגלתי למראות זוועה במהלך השירות‪.‬‬ ‫ראיתי את שרידי הפגזות הקטיושות בחזית‪ ,‬את הפצועים וההרוגים ש פגעו מן‬ ‫ה שק הקטל י שעדיין לא היה מוכר לגרמ ים‪.‬‬ ‫הייתי ְֹשבַ ע קרבות ו פגעים‪ .‬לא אחת חזיתי בתוצאות ההפצצה האווירית‪ ,‬שתקפה‬ ‫אות ו בכוח של מאה או מאה ועשרים מטוסי קרב בו זמ ית‪ .‬אלפי הפצצות הוטלו‬ ‫על היחידות ועשו בהן שמות ‪ -‬הרג וקטל בכל השטח‪ .‬פצועים והרוגים היו שרועים‬ ‫על הקרקע לאחר ההפגזה‪ ,‬וזעקות הכאב של ה פגעים החרישו את האוז יים‪.‬‬ ‫בכל פעם ש וצר מגע בין היחידות הרוסיות‪-‬פול יות ובין היחידות הגרמ יות לאורך‬ ‫קו החזית‪ ,‬שטח של עשרות ואף מאות קילומטרים‪ ,‬ותרו באזור שרידי גופות‪,‬‬ ‫אברים מרוטשים‪ ,‬ואין ספור הרוגים ופצועים‪ .‬כל דיוויזיה מ תה כעשרים אלף‬ ‫לוחמים‪ ,‬כך שכמות ה פגעים היתה עצומה‪ .‬המראות הללו היו חלק בלתי פרד מן‬ ‫ההתקדמות של ו‪ ,‬כך שמראות מח ה הריכוז כבר לא השפיעו עלי‪.‬‬ ‫לא התעכב ו במידא ק זמן ממושך‪ ,‬עבר ו לעיירה רדזימין בפולין המשוחררת‪ ,‬ובה‬ ‫הצטרפו אלי ו חיילים פול יים‪ ,‬שגוייסו להשלים את כוח האדם החסר בדיוויזיות‬ ‫הקיימות‪.‬‬ ‫‪81‬‬

‫החיילים הפול ים האלה הרכיבו את הדיוויזיה החמישית‪ ,‬השישית והשביעית‪,‬‬ ‫ושלושתן יחד היוו את הארמיה הש ייה‪ .‬את היחידה שלי העבירו לדיוויזיה‬ ‫השביעית‪ ,‬כדי לתגבר אותה‪.‬‬ ‫עוד כשיצאתי מביתי לקחתי איתי שטרות כסף ש קראו צ'רבוי צי‪ .‬ערכו של כל‬ ‫שטר היה ‪ 10‬רובל‪ .‬את השטרות האלה היה קשה מאוד להחליף במטבעות קט ים‪,‬‬ ‫אך הייתי זקוק למטבעות אלה‪.‬‬ ‫אמרו לי שכמה יהודים‪ ,‬פרטיז ים שיצאו מהיערות‪ ,‬מצאים בבית הכ סת‪ .‬בתוך‬ ‫בית הכ סת ראיתי יהודי עטור זקן‪ ,‬שהתפלל תפילת שמו ה‪-‬עשרה‪ .‬לאחר שסיים‬ ‫את תפילתו יגשתי אליו‪ .‬הוא שאל אותי מי א י‪ ,‬ומה שמי‪ ,‬ולמרבה הפתעתי‬ ‫התברר לי כי גם שמו של היהודי הזה היה א גלרד‪ .‬הוא סיפר לי שהוא חת ו של‬ ‫הרב מרדזימין‪ ,‬וכי איבד את כל משפחתו‪ .‬יגשתי עם שאר הבחורים שהיו בבית‬ ‫הכ סת למאפייה הצבאית ושם פגשתי שלושה בחורים יהודים‪ ,‬אחד מהם היה‬ ‫טולק פייט‪ ,‬לעתיד בעלה של הלה‪ ,‬אחותה של רו יה‪ ,‬אשתי לעתיד‪ .‬אז כמובן עדיין‬ ‫לא ידעתי זאת‪.‬‬ ‫בעזרתם החלפתי את שטרות הכסף למטבעות הקט ים ש זקקתי להם‪.‬‬ ‫במהלך שהות ו ברדזימין‪ ,‬הגיע הג רל הפול י הוותיק פרוסבצקובסקי‪ ,‬והפך‬ ‫למפקדה של הדיוויזיה השביעית החדשה‪ .‬ג רל זה חיבב יהודים‪ ,‬בעיקר בזכות‬ ‫האי טליג ציה שלהם והשכלתם הרחבה‪ .‬גם לגביי היתה לכך השפעה‪ .‬הייתי כבר‬ ‫סרג' ט‪ ,‬בעל השכלה‪ ,‬ויכולתי להגיע ישירות לקורס קצי ים‪.‬‬ ‫המפקד הישיר שלי היה אלוף מש ה ממוצא רוסי‪ ,‬כה‪ ,‬בעל פ ים חרוכות ושיכור‬ ‫מרבית הזמן‪ .‬בתפקידו היה אחראי על מחלקת כוח‪-‬האדם של הקצי ים‪ ,‬אלא‬ ‫שידיעותיו בקריאה ובכתיבה של השפה הפול ית‪ ,‬היו קלושות ביותר‪ .‬למרות חזהו‬ ‫העטור מדליות‪ ,‬השכלתו היתה דלה ביותר‪ ,‬ועל‪-‬כן מי ה אותי להיות עוזרו‪.‬‬ ‫הג רל דרש לעקוב מקרוב אחר הרישומים והדיווחים אודות הקצי ים שבדיוויזיה‪,‬‬ ‫התחלתי לארגן את כל הרשימות וה תו ים הדרושים עבורו‪ .‬על סמך ה תו ים הללו‬ ‫יכול היה המפקד לתכ ן את מצבת כוח האדם שלו בחזית ובכל הדיוויזיות‪.‬‬ ‫מיד עם קבלת תפקיד זה חל שיפור גדול בת אי השירות שלי‪ .‬מחייל שדה‪ ,‬בת אי‬ ‫שטח לא פשוטים‪ ,‬הפכתי לחייל היושב במטה הדיוויזיה המסודר והמאורגן‪,‬‬ ‫וכסג ו של המפקד ה יתי גם מזכויות יתר‪.‬‬ ‫המלחמה הגיעה לשלביה האחרו ים‪ .‬הגרמ ים החלו לסגת‪ ,‬ובוורשה הסתיים מרד‬ ‫‪82‬‬

‫הפול ים של יחידות האה‪.‬קה‪) .‬ארמיה קריובה(‪ .‬בשלב מסוים חשבו כי היחידה‬ ‫של ו תצטרף אל המורדים‪ ,‬ותגיע אליהם בצ יחה‪ ,‬אלא שסטאלין עצר את המהלך‬ ‫הזה והורה ל ו לא לזוז‪.‬‬ ‫הדיוויזיה של ו ישבה מצידו המזרחי של הר הוויסלה והכי ה את עצמה לקראת‬ ‫תקיפת הצד המערבי‪ ,‬שבו מצאו עדיין חיילים גרמ ים‪ .‬לפ י התקיפה הצטברו‬ ‫כמויות תחמושת עצומות ביערות‪ ,‬אשר הובאו ברכבים וברכבת מרוסיה‪ ,‬והיו‬ ‫מיועדות לשמש בעת ההתקפה המתוכ ת‪.‬‬ ‫היי ו מוכ ים לתקוף‪ ,‬אך שאר ו במקום עד י ואר ‪ ,1945‬ועל פי הוראת השליט‬ ‫הבלעדי‪ ,‬סטאלין‪ ,‬לא הותר ל ו להתקדם‪ .‬אמ ם התגים והסמלים על המדים‬ ‫והכובעים של ו היו פול יים‪ ,‬אך עדיין חשב ו יחידה פול ית בתוך הצבא הרוסי‪,‬‬ ‫ועל כן היי ו כפופים למרותו‪.‬‬ ‫הדיוויזיה של ו ישבה בקו החזית‪ .‬יריות והפגזות רבות שמעו יום ולילה מקו האש‬ ‫המפריד בין הגרמ ים לצבא הרוסי‪-‬פול י‪ ,‬אך א ח ו לא זז ו‪.‬‬ ‫ב‪ 15-‬בי ואר היה עלי להגיע לקו החזית עצמו‪ ,‬כדי לבדוק כמה קצי ים פלו בכל‬ ‫יחידה‪ ,‬ומה הכמות ה דרשת להשלמת כוח האדם‪.‬‬ ‫מטה מיפקדת הדיוויזיה היה מרוחק כ‪ 20-‬קילומטרים מקו החזית‪ ,‬ועל כן רכבתי‬ ‫לשם באופ יים‪.‬‬ ‫יצאתי בערך בשש בבוקר בדרכי אל החזית‪ ,‬כשלפתע החלה הרעשה כבדה‬ ‫ומחרישת אוז יים‪ .‬כמות הארטילריה היתה עצומה‪ .‬תותח אחד עמד בצמוד‬ ‫לתותח האחר‪ ,‬מאות‪ ,‬ואולי אף אלפי תותחים ירו בו‪-‬זמ ית‪.‬‬ ‫קיבלתי הלם‪ .‬הרעש היה בדרגה עצומה‪ ,‬עד כי חשתי שא י בגיהי ום‪ .‬אוז י חרשו‪.‬‬ ‫לא שמעתי דבר‪ .‬הב תי במדויק את משמעות המושג "רעש מחריש אוז יים"‪.‬‬ ‫ידעתי שאין לי מה ל סוע לחזית ושבתי על עקבותיי למפקדת הדיוויזיה‪ .‬כשהגעתי‬ ‫למקום התברר לי כי החזית פרצה על ידי כוח הצבא הרוסי‪-‬פול י‪ ,‬והגרמ ים‬ ‫כ עו‪ .‬מיד ית ה פקודת תזוזה והצבא החל ל וע לעבר ורשה‪.‬‬ ‫חצי ו את הר הויסלה והגע ו לחלק הקרוי ורשה‪-‬פראג‪ ,‬כשסביב ו אש‪ ,‬הפצצות‬ ‫ו פגעים‪.‬‬ ‫למרות הרעש והמהומה מסביב‪ ,‬תפקדתי כמעט כרגיל‪ ,‬לא היתה זו עבורי חוויה‬ ‫מיוחדת‪ ,‬שכן הקולות הללו היו מוכרים לי מחודשי המלחמה הארוכים‪.‬‬ ‫במשך כשבועיים לא שמעתי כמעט דבר‪ .‬שמיעתי פגעה מאוד‪ .‬קולות הא שים‬ ‫‪83‬‬

‫שבקרבתי שמעו בעוצמה חלשה‪ ,‬וקולות ההפגזה שמעו במעומעם מן השטח‪.‬‬ ‫ייתכן שהיה בכך אפילו יתרון קל עבורי‪.‬‬ ‫***‬ ‫תקופה ארוכה לא שמעתי דבר ממשפחתי‪ .‬שירותי דואר לא פעלו וכל דרך תקשורת‬ ‫אחרת לא היתה‪ .‬בדיעבד התברר לי כי הוריי היו בטוחים ש פלתי באחד הקרבות‬ ‫במהלך המלחמה‪ ,‬וכי אי י בין החיים‪.‬‬ ‫אחי הגדול פ חס התגייס אחריי‪ ,‬וכשהגיע ללובלין מו ה על ידי הממשלה הזמ ית‬ ‫של פולין לרב צבאי‪ .‬הוא יהל את "בית פרץ" בלובלין‪ ,‬מעין מרכז קהילתי יהודי‬ ‫שאליו קבצו יהודים מן האזור‪ ,‬מן היערות‪ ,‬ופליטי מידא ק‪.‬‬ ‫למזלי ודע לי הדבר כשיחידתי עברה באזור‪ ,‬יצא לי להיפגש עמו מספר פעמים‪.‬‬ ‫היו אלו פגישות מרגשות ביותר‪ ,‬אך הן לא משכו זמן רב‪ .‬כשא ח ו התקדמ ו לעבר‬ ‫ורשה‪ ,‬פ חס התגורר בקראקוב‪ ,‬ושם שימש ב"ועד ההצלה" היהודי‪ .‬א י עדיין לא‬ ‫ידעתי זאת‪ ,‬ועד תום המלחמה לא פגשתי עמו‪.‬‬ ‫***‬ ‫המלחמה עדיין לא הסתיימה סופית‪ .‬הקרבות בחזית משכו‪ .‬בכל מקום שבו‬ ‫הבס ו את הגרמ ים התקבל ו בקבלת פ ים אוהדת מאוד מצד האוכלוסייה‬ ‫הפול ית‪.‬‬ ‫בכפרים ובעיירות צעד ו במצעדי ראווה מרשימים‪ ,‬ובכל הזדמ ות הרעיפו עלי ו‬ ‫הכפריים אהבה‪ ,‬עד כדי רצון לצחצח את עלי ו המאובקות‪ .‬כך הם ביקשו להפגין‬ ‫את אהדתם לצבא המשחרר‪.‬‬ ‫המשכ ו בת ועה ממזרח פולין למערבה‪ ,‬תוך חציית כל המדי ה‪ .‬בכל קטע שוחרר‬ ‫האזור מידי הכובש ה אצי‪ ,‬ובכל מקום זכי ו לקריאות שמחה וצהלה על השחרור‪.‬‬ ‫כך הגע ו עד פוז אן‪ ,‬העיר הפול ית היושבת על גבול גרמ יה‪ .‬בקו חזית זה לחמה‬ ‫הדיוויזיה של ו שלוש פעמים‪ ,‬שכן הצבא הגרמ י עדיין לא ויתר והמשיך להילחם‪.‬‬ ‫פוז אן פלה לידי הגרמ ים‪ ,‬שוחררה על ידי ו‪ ,‬פלה ש ית ושוב שוחררה‪ ,‬רק לאחר‬ ‫ש פלה בפעם השלישית שוחררה על ידי ו לצמיתות‪.‬‬ ‫לאחר שחרור העיר תוכ ן כי משיך לעבר ברלין שבגרמ יה‪ ,‬אך בסופו של דבר‬ ‫הוחלט בדרגים הגבוהים כי אמ ם עבור את הגבול לגרמ יה‪ ,‬אך כוחותי ו י ועו‬ ‫דרומה לעבר ברסלאו‪-‬ורוצלב‪.‬‬ ‫את פ י ו קידם שלט גדול‪ ,‬שה ה כ ס ו אל לוע הארי ‪ -‬גרמ יה‪.‬‬ ‫‪84‬‬

‫בכל פעם התקיים קרב מגע אשר משך כשבועיים‪ ,‬ולאחרי שחרור השטח הגיעו‬ ‫מספר ימי הפוגה‪ .‬בהמשך הדרך שוב וצרה חזית בין ש י הצבאות והקרב משך‬ ‫פרק זמן דומה‪ ,‬עד לשחרור השטח החדש‪.‬‬ ‫לאורך כל התקופה היה עלי ו לדאוג לאיוש התפקידים ביחידות אשר מפקדיהן‬ ‫פלו בקרבות‪ ,‬וכך להמשיך ולהילחם‪ .‬בדרך שחרר ו כפרים‪ ,‬מח ות עבודה‪ ,‬ומח ות‬ ‫ריכוז קט ים‪ .‬על הכבישים עו ללא סדר כלי רכב רבים‪ ,‬צבאיים ואזרחיים כאחד‪.‬‬ ‫ההתקדמות משכה כארבעה חודשים‪ ,‬עד מאי ‪ ,1945‬ממש לקראת סוף המלחמה‪.‬‬ ‫בכבישים יתן היה לראות אזרחים ב י לאומים שו ים‪ ,‬צ'כים‪ ,‬הו גריים ופול ים‪,‬‬ ‫צועדים מן המח ות ששוחררו‪ ,‬ו עים לעבר ארצותיהם‪ .‬עדיין לא ידע ו פרטים‪ ,‬אך‬ ‫חש ו כבר שזה סופה של המלחמה‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪85‬‬

‫‪ ‬תום המלחמה‬ ‫בסוף אפריל הגע ו ל הר אודר‪ -‬אייסה שאותו היה עלי ו לחצות כדי להגיע לערים‬ ‫ציטאו ודרזדן‪ .‬גם כאן ציפה מאבק רצי י‪ .‬הגרמ ים עדיין היו מצוידים ב שק רב‪,‬‬ ‫אף שאספקת הדלק כבר מ עה מהם‪ .‬למרות זאת‪ ,‬הם המשיכו להילחם‪ .‬הקרב‬ ‫משך כחצי יום‪ .‬רבים פלו‪ ,‬וכל ה הר הפך אדום מדם הקורב ות‪ .‬גם הארמיה‬ ‫של ו ספגה אבידות קשות ביותר‪ .‬הדיוויזיה החמישית כמעט מחקה לחלוטין‪,‬‬ ‫כמעט כל עשרים אלף חייליה ‪ -‬פול ים וגם יהודים‪ ,‬הרגו מהארטילריה‬ ‫ומההפצצות האוויריות‪.‬‬ ‫בסופו של דבר עלה בידי כוחותי ו לגבור על היחידות הגרמ יות‪ ,‬אך קצב‬ ‫התקדמות ו לעבר ציטאו ודרזדן היה איטי‪ .‬הגרמ ים המשיכו לירות ללא הרף‪.‬‬ ‫לפתע‪ ,‬ללא כל הודעה מוקדמת שמעה ברמקולים הודעה‪" :‬המלחמה הסתיימה"‪.‬‬ ‫זה היה ב‪ 8-‬במאי ‪.1945‬‬ ‫לפתע השתרר שקט מכל עבר‪ .‬אף ירייה לא שמעה‪ ,‬ואף פגז לא שולח לאוויר‪.‬‬ ‫זה היה מוזר להימצא בשקט המוחלט הזה‪ ,‬אשר זמן רב עבר מאז חווי ו דוגמתו‪.‬‬ ‫בבת אחת שותקו כלי המלחמה‪ .‬ההפצצות והיריות חדלו באחת‪ .‬היה קשה‬ ‫להאמין‪ ,‬לקלוט ולהבין כי המלחמה גמרה‪ .‬ש ים של לחימה הסתיימו בבת אחת‪.‬‬ ‫קיבל ו אמ ם ה חיות ל הוג בזהירות בימים הבאים‪ ,‬אך לא האמ ו שמעל ראש ו‬ ‫לא מרחפת כל סכ ה‪ .‬קשה היה להאמין שאפשר ל וע בחופשיות וללא חשש‪.‬‬ ‫השמועות על מה שהתרחש במח ות הריכוז הגיעו בהדרגה‪ ,‬אך עוד לא עיכל ו את‬ ‫גודל הזוועה‪.‬‬ ‫הגע ו עם היחידה לעיר לובאן על יד גרליץ‪ .‬בתי העיירה היו טושים ברובם‪ .‬מרבית‬ ‫הגרמ ים עזבו את השטח וכל חיילי הדיוויזיה של ו החלו להתמקם בהם ובכפרים‬ ‫מסביב‪.‬‬ ‫מצאתי דירת שלושה חדרים‪ ,‬מתוך תקווה להביא את הוריי ומשפחתי‪ .‬אמ ם לא‬ ‫ידעתי מה עלה בגורלם‪ ,‬אך קיוויתי שהם בחיים‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪86‬‬

‫‪ ‬לובאן – פעילות במסגרת "הבריחה"‬ ‫הדיוויזיה השביעית הפכה להיות יחידה של משמר הגבול בין שתי הארצות‪ .‬הם‬ ‫ביצעו סיורים ופטרולים לשמירת השקט בין ש י הצדדים‪ ,‬ולמ יעת מעבר בלתי‬ ‫חוקי מצד אל צד‪.‬‬ ‫שארתי בלובאן עוד כש ה‪ ,‬עדיין במדים‪ .‬מאחר שבתקופה האחרו ה שירתתי‬ ‫במטה הדיוויזיה‪ ,‬היכרתי היטב את כל קודות המעבר‪ ,‬בין הגבולות‪ ,‬המסומ ות‬ ‫במפה‪ .‬לאור זאת‪ ,‬הגיעו אלי ציגי "הבריחה"‪ ,‬הארגון שקם מטעם עלייה ב'‪,‬‬ ‫להעברת יהודים בגבולות באופן בלתי לגאלי‪ .‬הם פ ו אלי בבקשה לגלות להם את‬ ‫קודות התורפה שבגבול‪ ,‬שאותן יתן ל צל למעבר היהודים לעבר צ'כיה וגרמ יה‪.‬‬ ‫לובאן היתה ממוקמת סמוך לגבול פולין‪-‬גרמ יה‪-‬צ'כיה‪ ,‬ומאחר שהפול ים לא ראו‬ ‫בעין יפה מעבר בגבולות‪ ,‬היה צורך לעשות זאת בחשאי ומבלי להיתפס על ידי‬ ‫החיילים הפול יים שערכו פטרולים לאורך הגבול‪.‬‬ ‫למרות שהייתי עדין חייל‪ ,‬הסכמתי לשתף פעולה בחשאי עם ארגון חשוב זה‪ ,‬אשר‬ ‫פעל להצלתם של יהודים‪ ,‬יצולי המח ות‪ ,‬שרצו לעזוב את פולין ולעלות לישראל‪.‬‬ ‫ארגון "הבריחה" הפ ה אלי זוג‪ ,‬משפחת ליברמן‪ ,‬ששימשו ציגי הארגון ב קודה זו‪.‬‬ ‫איפשרתי להם להתגורר בדירה שלי‪ ,‬ולפעול משם‪.‬‬ ‫כמעט מדי לילה הגיעה קבוצה של עשרה חמישה עשר יהודים שהוברחו לגרמ יה‬ ‫או לצ'כיה דרך הגבול‪ ,‬על ידי הזוג ליברמן‪ ,‬וא י עזרתי להם באיתור קודות‬ ‫המעבר ה וחות והבטוחות‪ .‬ראיתי בכך מעשה חשוב ולא התייחסתי לסיכון הרב‬ ‫שבו‪ ,‬אילו תפסתי היה גורלי רע מאוד‪.‬‬ ‫אחי‪ ,‬שאול‪ ,‬אשר חזר מרוסיה‪ ,‬הגיע אף הוא ללובאן להתגורר בדירתי‪ ,‬ואילו הוריי‬ ‫סעו עם תום המלחמה לקרקוב‪ .‬אחי הגדול‪ ,‬פ חס‪ ,‬כבר התגורר בקרקוב ואף‬ ‫הספיק לשאת אשה‪ ,‬להקים משפחה‪ ,‬ולהפוך לראש הקהילה בקרקוב‪.‬‬ ‫גם שאול רצה לסייע לא שי "הבריחה"‪ ,‬אלא שהוא בחר לפעול בדרך שו ה‪ .‬יחד עם‬ ‫חבר וסף הם הקימו בית קפה בלובאן אשר היווה מרכז לקבלת ולמסירת הפרטים‬ ‫שו ים לא שי "הבריחה"‪ .‬בית הקפה שימש גם כתובת ליהודים הרבים שהגיעו אל‬ ‫אזור הגבול או שלחו מ"הבריחה"‪ .‬הם שמעו כי בבית הקפה "זגודה" אפשר לקבל‬ ‫פרטים אודות אפשרויות המעבר‪.‬‬ ‫בית הקפה עבד במשך כל התקופה ושימש מקום כי וס הן ליהודים והן לשליחי‬ ‫‪87‬‬

‫הבריחה מגרמ יה ומצ'כיה‪ .‬גם קצי ים יהודים מרוסיה היו מגיעים לבית הקפה‬ ‫לקבל עזרה ומידע‪ .‬הם הסירו את המדים והמדליות‪ ,‬ובבגדים אזרחיים חצו אף‬ ‫הם את הגבול כדי להצטרף אל ה וטשים את פולין ורוסיה‪.‬‬ ‫כמעט כל לילה עברה קבוצה של יהודים את הגבול‪ .‬התהליך משך מספר חודשים‪,‬‬ ‫עד אשר חשפה הפעילות על ידי מלשין יהודי‪ ,‬שהעביר מידע לאו‪-‬בה – המשטרה‬ ‫החשאית של פולין‪ .‬הוא סיפר כי בלובאן מצא זוג פעילים מטעם ארגון "הבריחה"‬ ‫ועוד בחור המשרת בצבא הפול י‪ .‬הם לא ידעו כי מדובר בי‪ ,‬שכן הסתובבתי ללא‬ ‫מדים‪.‬‬ ‫ב י הזוג ליברמן תפסו ו עצרו באחד הבתים‪ .‬מאחר שגם ת אי המאסר היו‬ ‫מאולתרים ביותר‪ ,‬הצליח קובה ליברמן להימלט מהקומה הש ייה דרך המרזב‪,‬‬ ‫ואישתו‪ ,‬אשר טע ה בתוקף כי אי ה יודעת דבר‪ ,‬שוחררה‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬היה ברור‬ ‫שהפעילות חייבת להיפסק‪ ,‬ו קודת המעבר שבלובאן חדלה לפעול‪.‬‬ ‫בי תיים הדיוויזיה של ו הועברה לפעול באזור קטוביץ‪ ,‬ואת קצי י המטה הרוסים‬ ‫שלחו לוולדיבוסטוק‪ ,‬לאזור החזית היפ ית‪ .‬מאחר שידעתי כי אין ברצו י להמשיך‬ ‫כאיש צבא‪ ,‬יצלתי את שתי ההזדמ ויות הללו והודעתי למפקד שלי שהייתי איתו‬ ‫ביחסים טובים‪ ,‬כי ברצו י להשתחרר‪ .‬המפקד זימן את סג ו והורה לו להכין עבורי‬ ‫את כל המסמכים הדרושים לשחרור‪ .‬בתוך ימים אחדים‪ ,‬לאחר כשלוש ש ות‬ ‫שירות צבאי‪ ,‬בפברואר ‪ ,1946‬השתחררתי והפכתי אזרח‪.‬‬ ‫עוד כשהייתי בצבא‪ ,‬בטרם השתחררתי‪ ,‬הגיע אלי טולק פייט‪ ,‬החבר שפגשתי‬ ‫במאפיה ברדזימין לפ י זמן רב‪ ,‬וסיפר לי כי אישתו‪ ,‬הלה‪ ,‬מצאת עדיין ברוסיה‪,‬‬ ‫וכי אחותה רו יה גרה בקרקוב‪ .‬טולק ביקש ל סוע לבקרה כדי להכיר את אחות‬ ‫אישתו וא י הצעתי לו להצטרף אליו ל סיעה זו ברכב שלי‪ .‬תכ תי לבקר את הוריי‪,‬‬ ‫אשר חזרו מרוסיה‪ ,‬בזמן שטולק מבקר אצל גיסתו‪ .‬סע ו לקרקוב‪ ,‬וכשהגע ו לעיר‬ ‫פרד ו וקבע ו להיפגש כעבור כמה ימים‪.‬‬ ‫כשהגעתי למקום הפגישה‪ ,‬אמר לי טולק‪ ,‬כי בדירה שבה שהה מתגוררות שתי‬ ‫אחיותיה של אישתו ‪ -‬אחותה המבוגרת ואחותה הצעירה‪ .‬הוא הזמין אותי לעלות‬ ‫לדירתה‪ .‬שם פגשתי לראשו ה את רו יה‪ ,‬מי שהפכה עם הזמן לרעייתי‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪88‬‬

‫‪ ‬שנינו יחד ‪‬‬

‫‪ ‬נישאים ועוזבים את פולין‬ ‫רו יה מצאה חן בעי יי והתחלתי לחזר אחריה‪ ,‬ברוח הימים ההם‪.‬‬ ‫לא יכולתי להישאר בקרקוב‪ ,‬שכן אלצתי לחזור ללובאן‪ ,‬אך המשכ ו להתכתב‬ ‫ולשמור על קשר‪.‬‬ ‫אחי שאול שלח מטעם "הבריחה" לצרפת‪ ,‬ובמרסיי יהל מח ה קטן של יהודים‬ ‫שהמתי ו למלא מכסה של ‪ 200‬או ‪ 300‬עולים‪ ,‬ולעלות לאו יה שתיקחם ארצה‪.‬‬ ‫ה"מח ה"‪ ,‬בשם וילה שאפל‪ ,‬היה למעשה טירה גדולה‪ ,‬ובה חדרים שבהם‬ ‫התאכס ו היהודים שהמתי ו לתורם‪.‬‬ ‫הקשר בי י לבין רו יה התהדק עד שהחלט ו להי שא‪ ,‬כפי שסיפרה רו יה ביתר‬ ‫הרחבה בפרק על חייה‪ .‬ה ישואים ערכו בקרקוב ולאחריהם שב ו ש י ו ללובאן‪.‬‬ ‫גר ו בדירה יחד עם השותף של אחי וא י המשכתי ל הל את בית הקפה‪ .‬הפעם‬ ‫הייתי כבר אזרח עצמאי‪.‬‬ ‫ככלה צעירה החלה רו יה ללמוד להיות עקרת בית‪ .‬לבשל היא למדה משכ ה גויה‬ ‫שהדריכה אותה‪ ,‬ראשית‪ ,‬להבחין מתי המים רותחים‪ .‬בלובאן גרה אחותה הלה‬ ‫עם בעלה טולק‪ ,‬כך שלפחות מישהו מהמשפחה הקרובה שלה היה לידה‪.‬‬ ‫הוריי החליטו להצטרף לאחי‪ ,‬שאול‪ ,‬ו סעו אף הם לצרפת‪ ,‬במטרה לעלות ארצה‪.‬‬ ‫גם אחי הצעיר‪ ,‬חיים‪ ,‬הצטרף אליהם‪.‬‬ ‫אחי פ חס סע עם רעייתו לא גליה‪ .‬לאישתו‪ ,‬ילידת ברלין שבגרמ יה‪ ,‬התאפשרה‬ ‫כ יסה לא גליה‪ ,‬בזכות אחיה הצעיר שהגיע לשם עם קבוצת ילדים יהודים לאחר‬ ‫עליית היטלר‪ .‬האח הצעיר היה קצין בצבא הבריטי‪ .‬עם תום המלחמה היתה לו‬ ‫זכות להביא את הוריו לא גליה‪ .‬לאחר מכן שכ ע גם את אחותו קלרשן שהיתה‬ ‫שואה לאחי והיתה קשורה מאוד אל הוריה‪ ,‬להישאר שם‪.‬‬ ‫א ח ו שאר ו בלובאן כש ה וחצי בערך‪ ,‬אך כל הזמן הופעל עלי ו לחץ מצד הוריי‬ ‫‪89‬‬

‫לעזוב את פולין ולצטרף אליהם‪ ,‬במטרה לעלות ארצה‪ .‬הם חזרו וכתבו ל ו פעמים‬ ‫רבות כי אין יותר סיבה להישאר בפולין‪ ,‬והציעו ל ו לעשות כל מאמץ‪ ,‬לחסל את‬ ‫עסקי ו שם ולעזוב את פולין‪.‬‬ ‫לאט לאט חלחלה ב ו המחשבה‪ ,‬והתחל ו לתכ ן את העזיבה‪ .‬ידע ו שפולין אי ה‬ ‫בית ו יותר‪ .‬זיכרו ות קשים מדיי היו ל ו ממולדת ו זו‪.‬‬ ‫***‬ ‫לאחר מאי ‪ ,1948‬מדי ת ישראל היתה כבר עובדה קיימת‪ ,‬וא ו החלט ו כי שם‬ ‫מקומ ו‪ .‬רו יה אמ ם לא התלהבה כל כך מהעלייה לישראל‪ ,‬בעיקר ל וכח‬ ‫השמועות שהגיעו אודות המצב הביטחו י הקשה‪ ,‬ולאחר כל מה שעברה‪ ,‬אין פלא‬ ‫כי רצתה לחיות בשלווה‪.‬‬ ‫התחלתי לטפל בקבלת האישורים והמסמכים הדרושים‪ ,‬עד שקיבל ו ויזה לצ'כיה‪.‬‬ ‫סע ו לפראג ובה שהי ו כשלושה חודשים‪.‬‬ ‫השלטון הקומו יסטי החל לתת אותותיו‪ ,‬ומדי יום ראי ו כיצד פוחת האור‬ ‫ברחובות וכבים הפ סים‪ .‬העיר הפכה אפורה ודמתה יותר לערים רוסיות‪ .‬גם‬ ‫התחושה להיות יהודים היתה לא וחה‪ .‬שפת ו לא הסגירה את מוצא ו הפול י‪,‬‬ ‫והם חשבו שא ח ו מסלובקיה‪ .‬לא טרח ו לתקן אותם‪ ,‬ובוודאי שלא סיפר ו כי א ו‬ ‫יהודים‪.‬‬ ‫כעבור שלושה חודשים קיבל ו ויזה ויצא ו ברכבת לצרפת‪.‬‬ ‫במרסיי שהי ו כעשרה חודשים‪ ,‬שם גם עזרתי לאחי בעבודתו במסגרת "הבריחה"‪.‬‬ ‫העבודה כבר לא היתה כרוכה בסיכו ים‪ ,‬ובעיקר עסק ו בעזרה ליהודים שהגיעו‬ ‫מחוסרי כל‪ ,‬ובלי מושג כיצד עליהם לפעול או מה לעשות‪.‬‬ ‫במשך תקופת שהות ו במרסיי התגורר ו בדירתו של אחי‪ ,‬שאול‪ .‬בדירה זו‬ ‫התגוררו גם הוריי‪ ,‬ולמרות הצפיפות אלצ ו להסתפק בת אים אלה‪ ,‬שכן לא היתה‬ ‫ל ו כל הכ סה‪ ,‬מאחר שעבודת ו עשתה בהת דבות‪.‬‬ ‫לאחר זמן מה היכרתי יהודי צרפתי שעסק בתפירת מעילי פרווה‪ ,‬ומאחר שהיה לי‬ ‫מעט כסף שהבאתי מפולין‪ ,‬כ סתי איתו לשותפות בעסק זה‪ .‬שותפי היה מומחה‬ ‫בתחום הפרוו ות‪ ,‬וא י סייעתי בידו‪ ,‬ובמהלך חודשי הקיץ הכ ו את התצוגה של‬ ‫אופ ת החורף‪.‬‬ ‫במקביל המשכתי לעזור לשאול ב ושא העלייה‪ ,‬במידת הצורך‪ .‬חלק מהעולים‬ ‫הגיעו מאירופה‪ ,‬אך גם העולים ממרוקו עברו קודם לכן דרך צרפת‪ .‬חלק מהם היה‬ ‫‪90‬‬

‫גוע במחלת העי יים טרכומה‪ ,‬ומאחר שלא ידע ו דבר אודותיה‪ ,‬דבק ו ש י ו‪,‬‬ ‫רו יה וא וכי‪ ,‬במחלה זו‪ ,‬אשר הציקה ל ו מאוד‪ .‬במרפאת "או זה" טופל ו על ידי‬ ‫רופאים יהודים מצרפת ש יסו לעזור ל ו‪ ,‬אך המחלה משכה תקופה ארוכה‪ ,‬וקשה‬ ‫היה להיפטר ממ ה‪.‬‬ ‫בין העולים שהתקבצו במרסיי פגש ו מכרים של ו מפולין שהיו בדרכם ארצה‪.‬‬ ‫שמח ו שיכול ו לסייע להם מעט‪ ,‬ובעיקר הב ו מהם כי מרבית יהודי פולין עזבו‬ ‫אותה‪ .‬התברר ל ו כי רבים פ ו לאמריקה וכלל לא עלו ארצה‪.‬‬ ‫גם רו יה‪ ,‬כאמור‪ ,‬לא התלהבה מה סיעה לישראל‪ .‬השמועות על המצב הביטחו י‬ ‫הקשה ערערו את ביטחו ה והיא עדיין שקלה אפשרות כי גם א ו יסע לאמריקה‪.‬‬ ‫שש ש ות המלחמה הקשות‪ ,‬האובד ים והייסורים‪ ,‬ת ו בה את אותותיהם‪ ,‬והיא‬ ‫רצתה ל סוע לאחד מקרובי המשפחה שלי באמריקה‪.‬‬ ‫הוריי‪ ,‬אשר הגיעו קודם לכן ארצה‪ ,‬המשיכו לשכ ע אות ו ולזרז אות ו לבוא‬ ‫בעקבותיהם‪ .‬בי תיים הם היו בארץ רק עם אחי הצעיר חיים‪ ,‬שהיה אז בן שבע‪-‬‬ ‫עשרה‪ .‬פ חס היה בלו דון‪ ,‬שאול בצרפת‪ ,‬והם רצו שלפחות א ו חבור אליהם‪.‬‬ ‫רו יה היתה כבר בחודש השישי להריו ה והת אים לא ראו קורצים או מבטיחים‬ ‫במיוחד‪.‬‬ ‫לבסוף‪ ,‬במרס ‪ 1949‬הגע ו לארץ ישראל‪ ,‬ובה התחילה התמודדות חדשה עם חיים‬ ‫בלתי מוכרים‪ ,‬בסג ון שו ה לחלוטין מזה שהכר ו‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪91‬‬

‫‪ ‬חיים חדשים לשנינו בארץ ישראל‬ ‫הגע ו ארצה בא ייה "קדמה"‪.‬‬ ‫רו יה היתה בחודש השביעי להריו ה‪.‬‬ ‫הים היה סוער מאוד‪ ,‬מסביב כולם חשו ברע‪ ,‬והקיאו את ב י מעיהם‪ .‬אפילו‬ ‫הספ ים‪ ,‬יורדי הים הוותיקים‪ ,‬לא עמדו בסערה של חודש מרס‪ ,‬והקיאו את‬ ‫שמתם‪.‬‬ ‫במהלך ההפלגה‪ ,‬אירעה תקלה באחד ממ ועי האו ייה‪ ,‬והיא עצרה בלב‪-‬הים בלי‬ ‫יכולת להתקדם‪ .‬אחד ה וסעים‪ ,‬שהיה רב‪ ,‬החל להתפלל ל ס‪ ,‬ואף דמה לי כי ערך‬ ‫וידוי‪ ,‬שכן הוא כבר היה בטוח שלא וכל להיחלץ מן המצב‪.‬‬ ‫לבסוף תוק ה התקלה ויכול ו להמשיך בדרכ ו‪.‬‬ ‫כעבור כשבוע ימים הגע ו ל מל חיפה‪ .‬עמד ו סוף סוף על אדמת הארץ‪.‬‬ ‫ב מל קידם את פ י ו דודי פ חס החיפאי‪ ,‬ממשפחת א גלרד‪ .‬משום מה אסור היה‬ ‫לומר כי יש ל ו קרובים בארץ‪ ,‬שכן במקרה זה לא ישלח למעברה‪ ,‬אלא אל בית‬ ‫הקרובים‪.‬‬ ‫לא ידע ו עדיין דבר ולא הב ו את אורחות ההת הגות‪ ,‬ועל כן פעל ו על פי הה חיות‬ ‫שקיבל ו‪.‬‬ ‫לאחר סדרי הרישום הראשו יים שלח ו למעברת ס ט‪-‬לוקס שבחיפה‪ .‬שם היקצו‬ ‫לכל משפחה מיטה אחת‪ ,‬מבלי להתחשב במספר ה פשות‪ .‬הצפיפות היתה גדולה‪,‬‬ ‫ובאולם אחד שהו בו זמ ית שתים עשרה משפחות‪ .‬במעברה זו שהי ו שלושה או‬ ‫ארבעה ימים בלבד‪ ,‬ומשם הועבר ו למרכז הארץ‪ ,‬אל מעברת באר‪-‬יעקב‪ ,‬שבה‬ ‫עמדו צריפים בריטיים ששירתו בעבר את הצבא הבריטי‪ .‬צריפים אלה שימשו‬ ‫למגורי העולים שזה מקרוב הגיעו‪.‬‬ ‫הוכ ס ו ארבע משפחות לכל חדר ‪ -‬פי ה לכל משפחה‪.‬‬ ‫בבוקר שלמחרת כשיצא ו מהצריף גלה לעי י ו יער של אוהלים‪ ,‬אשר ב ה במשך‬ ‫הלילה‪ .‬בין האוהלים הסתובבו דמויות אשר מעולם לא ראי ו כמותן‪ ,‬גם לא‬ ‫בחלומותי ו‪ .‬הא שים היו שחומי עור‪ ,‬ה שים לבשו מכ סיים רחבים‪ ,‬ואילו‬ ‫הגברים היו לבושים בשמלות‪ ,‬על ראשם כיסוי ראש‪ ,‬ולצידי הפ ים הסתלסלו שתי‬ ‫פיאות שחורות וארוכות‪ .‬היי ו ממש בהלם‪ .‬דמויות שכאלה לא פגש ו מעולם‪.‬‬ ‫בדיעבד הסתבר ל ו‪ ,‬כי‪ ,‬היו אלה עולים חדשים ממוצא תימ י‪ ,‬שמעולם לא ראי ו‪.‬‬ ‫‪92‬‬

‫המו י ילדים הסתובבו סביב המבוגרים‪ .‬חלקם היו חולים וכולם היו רזים‬ ‫ומצומקים‪.‬‬ ‫גם בחדר האוכל היתה הת הגותם שו ה מזו המוכרת ל ו‪ .‬הם צעקו והרעישו‪ ,‬ומדי‬ ‫פעם הרביצו מכות זה לזה‪ .‬אחד מהם אף שך את אוז ו של האחר‪ .‬תרבותם‬ ‫ראתה ל ו כה שו ה ומוזרה‪ ,‬וקשה היה ל ו להתרגל‪.‬‬ ‫היי ו ש י ו המומים מאוד‪ .‬רו יה היתה מיואשת מאוד‪ ,‬ואף שאלה תוך דאגה‬ ‫רצי ית‪ ,‬האם לכאן היא אמורה להגיע‪ ,‬לאחר ש ות הסבל הממושכות‪ ,‬האם בשביל‬ ‫להתגורר במח ה זה יצאה ממח ה ריכוז? בפי לא היתה כל תשובה‪ .‬רצי ו לברוח מן‬ ‫המקום הזה במהירות האפשרית‪ .‬ידע ו שמקומ ו לא שם‪ .‬התחושה היתה לא‬ ‫אחרת מאשר מלחמה ‪ -‬מח ה‪ ,‬גדרות‪ ,‬תורים לאוכל‪.‬‬ ‫סע ו לדירת הוריי בשכו ת מכבי‪ ,‬על יד שכו ת התקווה בתל‪-‬אביב‪ .‬הם הציעו כי‬ ‫בוא להתגורר בשלב זה עימהם‪ .‬לא היו ל ו אפשרויות אחרות ועל כן עבר ו לגור‬ ‫איתם‪.‬‬ ‫הרחובות הצרים מאוד של השכו ה יצרו קירבה גדולה בין הבתים‪ ,‬וכל היום‬ ‫שמעו צלילים צורמים של מוזיקה ערבית מו וטו ית שהיו מאוד זרים ל ו‪.‬‬ ‫רו יה היתה מוכ ה לברוח משם אפילו באמצע הלילה‪ .‬היא היתה המומה מכמות‬ ‫התימ ים כהי העור שהסתובבו בחוץ‪.‬‬ ‫בשלבים האלה קשה היה להסתגל למציאות הזאת ‪ -‬היי ו בהלם תרבותי‪.‬‬ ‫***‬

‫רוניה – בתקופת חודשי ההיריון האחרו ים שלי‪ ,‬הייתי במעקב ובביקורת בטיפת‬ ‫חלב שבשכו ה‪ .‬התגורר ו בביתם של חמי וחמותי‪.‬‬ ‫כשהגעתי לטיפת חלב לא הב תי אף מילה ממה ש אמר לי‪ .‬אמ ם בבית הספר‪,‬‬ ‫בימי ילדותי הרחוקה‪ ,‬למדתי קצת עברית‪ ,‬אך מכאן ועד להבין את השפה‬ ‫השוטפת המדוברת‪ ,‬המרחק היה עצום‪ .‬לא הב תי כלום‪.‬‬ ‫בטיפת חלב קיבלתי אישור שהפ ה אותי לבית החולים‪ ,‬וב‪ 5-‬ביולי ‪ ,1949‬חודשיים‬ ‫לאחר שהגע ו ארצה‪ ,‬ילדתי את בלהה‪ ,‬בת ו הבכורה‪.‬‬ ‫הלידה היתה ורמלית‪ ,‬אלא שדימום חריף שממ ו סבלתי הצריך טיפול של גרידה‪,‬‬ ‫שבועיים לאחר הלידה‪ ,‬שהחלישה אותי מאוד‪.‬‬ ‫‪93‬‬

‫לא יכולתי כמעט לאכול ו חלשתי עוד יותר‪.‬‬ ‫המשכ ו להתגורר בבית ההורים‪ ,‬אך לדעתי היתה בכך טעות‪ ,‬שגבתה את מחירה‬ ‫מאוחר יותר‪.‬‬ ‫הוריו של יוסף היו א שים פלאים‪ .‬לא היו לי הורים משלי‪ ,‬והשתדלתי בכל כוחי‬ ‫לאהוב אותם‪ .‬למרות זאת היה קושי רב במגורים המשותפים ש משכו כשמו ה‬ ‫ש ים‪.‬‬ ‫***‬ ‫יוסף – לאמא שלי היתה אחות בשם אסתר שהתגוררה בארץ מש ת ‪ .1923‬אסתר‬ ‫היתה שואה לד"ר ל דאו‪ ,‬פרופסור לתיאולוגיה‪ ,‬בוגר או יברסיטת היידלברג‪.‬‬ ‫כשהגיעו הוריי ארצה‪ ,‬הם ועצו בו היכן להתגורר‪ ,‬והוא הציע להם לגור בשכו ה‬ ‫שבה מתגוררים יהודים תימ ים‪ ,‬שלדבריו הם היהודים הטובים ביותר‪ .‬הוא‬ ‫המליץ להם למצוא דירה בשכו ת התקווה‪.‬‬ ‫לימים התברר‪ ,‬כי הוא מעולם לא ביקר במקום זה‪ ,‬אך לא היסס להמליץ עליו‪.‬‬ ‫מאחר שהיה לי מעט כסף שהבאתי מחו"ל קיבלתי גם א י את המלצתו‪ ,‬מה גם‬ ‫שכל מי שפגשתי הציע לי לק ות דירה בתל אביב‪ .‬רק בתל אביב‪.‬‬ ‫אילו המליץ מישהו לק ות דירה ברמת גן‪ ,‬למשל‪ ,‬יכולתי בתמורה לסכום‬ ‫ששילמתי כדמי מפתח‪ ,‬לק ות דירה מרווחת וחדשה‪ ,‬בת ש יים או שלושה חדרים‪.‬‬ ‫גם קרובת משפחה אחרת‪ ,‬בת דודתו של אבי‪ ,‬שהגיעה ארצה ב‪ ,1937-‬אשר בעלה‬ ‫ב ה ב יין בגבעתיים ובו מספר דירות‪ ,‬לא הציעה לי לרכוש בב יין זה דירה‪ .‬רק‬ ‫לאחר מעשה‪ ,‬לאחר שק יתי כבר את הדירה בשכו ת התקווה‪ ,‬הזכירה פתאום את‬ ‫האפשרות הזאת‪.‬‬ ‫היה עלי למצוא בהקדם מקום עבודה‪ ,‬כדי להתחיל להסתדר בארץ בכוחות עצמי‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪94‬‬

‫‪ ‬מתחילים להתבסס בארץ‬ ‫את מקום העבודה הראשון שלי השגתי בזכות קשריו של דודי לם‪ ,‬אשר עסק‬ ‫במסחר יי ות‪.‬‬ ‫לדודי היה מכר‪ ,‬שותף בבית הקפה "גי תי ים" בכיכר מוגרבי‪ ,‬ליד שפת הים‪ ,‬אשר‬ ‫הסכים לקבל י לעבודה אצלו‪.‬‬ ‫הייתי עוזרו של הבר‪-‬מן הראשי‪ ,‬חיים‪ ,‬אשר היה מומחה בי לאומי ) ַל ְ גלֶבן( בתחום‬ ‫הבולאות‪ .‬מאחר שתחום זה לא היה דרש‪ ,‬בעיקר בימי ראשית המדי ה‪ ,‬הרי‬ ‫שבערב עבד בבר המשקאות‪ ,‬ובשעות הבוקר המוקדמות הג במכו ית האשפה של‬ ‫העירייה‪.‬‬ ‫כל אחד חיפש מקור פר סה ולא בחל בהצעות העבודה‪ ,‬כך שאפשר היה למצוא‬ ‫בתל‪-‬אביב א שי מקצוע ומומחים בתחומים שו ים אשר עסקו במלצרות‪ ,‬ב יקיון‬ ‫או בכל עבודה מזדמ ת‪.‬‬ ‫כשהמצב הכלכלי השתפר‪ ,‬ובעיקר לאחר שהחלו להתקבל כספי הפיצויים‬ ‫מגרמ יה‪ ,‬חל שיפור במצבם של רבים‪ ,‬והם יכלו לחזור לעיסוקיהם‬ ‫ולמקצועותיהם‪.‬‬ ‫עבדתי עם חיים מספר חודשים‪ ,‬בעיקר בתקופת הקיץ‪ ,‬שהיתה התקופה החמה‬ ‫והפעילה מבחי ת בילוי הא שים‪.‬‬ ‫בי תיים התגורר ו בשכו ת התקווה‪ ,‬במב ה אירעי ש ב ה על ידי בעל הבית‬ ‫התימ י‪ .‬הוא ב ה חדר להוריי ואחר כך גם עבור ו‪.‬‬ ‫בסוף הקיץ ידעתי כי לא אוכל להמשיך לעבוד ב"גי תי ים"‪ ,‬שכן עו ת התיירות‬ ‫והחופשות הסתיימה‪ ,‬ועלי למצוא מקום עבודה חדש‪.‬‬ ‫אבי שוחח עם פעיל ב"הפועל המזרחי" בשם פ חס שיימן‪ ,‬וביקש ממ ו לעזור לי‬ ‫למצוא עבודה‪ .‬שיימן סיפר לאבא כי ליד משרדו‪ ,‬ברחוב שי קין פי ת אחד‪-‬העם‪,‬‬ ‫פתח בית קפה בשם "תפארת"‪ ,‬והוא יכול להמליץ לבעל המקום‪ ,‬מר בלאו‪ ,‬לקבל‬ ‫אותי לעבודה‪.‬‬ ‫קיוויתי ליישם בארץ את הידע וה יסיון שרכשתי ב יהול בית קפה בפולין‪ ,‬ושמחתי‬ ‫על ההזדמ ות ש פלה בחלקי‪.‬‬ ‫בית הקפה "תפארת"‪ ,‬היה מקום חדש‪ ,‬מהודר ואלג טי מאוד‪ ,‬אשר עיקר אורחיו‬ ‫היו א שי ה"מזרחי"‪ ,‬והעבודה במקום היתה סבירה ולרוחי‪.‬‬ ‫‪95‬‬

‫כעבור חודשים אחדים של עבודה פגשתי את פתלי רוקח‪ ,‬אחד ממכריו הטובים‬ ‫של אחי פ חס שגר בלו דון‪ .‬רוקח הגיע מא גליה במסגרת מח"ל )מגויסי חו"ל(‪,‬‬ ‫ועם תום שירותו בחר להישאר בארץ ולא לחזור לא גליה‪.‬‬ ‫למרות העסקים המשפחתיים המשגשגים שהמתי ו לו‪ ,‬הוא היה ציו י של ממש‪,‬‬ ‫ורצה להשקיע את ידיעותיו בתחום המסעד ות בארץ‪.‬‬ ‫כשפגש אותי‪ ,‬הציע לי כי קים שותפות במסעדה יוקרתית מאוד ברחוב‬ ‫החשמו אים בתל‪-‬אביב‪ ,‬ששירתה בעיקר את א שי משרד החוץ שהיה ממוקם‬ ‫בסביבה‪.‬‬ ‫בעל הבית של המסעדה‪ ,‬צ'ר וברודה‪ ,‬שהשכיר ל ו את ה כס‪ ,‬היה גם בעליו של בית‬ ‫החרושת "מטע" לייצור מרגרי ה‪.‬‬ ‫הסכמתי להצעתו של רוקח‪ ,‬מאחר שראיתי בה הזדמ ות לפתיחת עסק עצמאי‬ ‫משל ו‪ ,‬והתחל ו לעבוד במקום‪ .‬בחודש הראשון הת הל העסק בצורה טובה מאוד‬ ‫וקיווי ו לטוב‪ ,‬אלא שכעבור תקופה זו עברו כל משרד החוץ על פקידיו לירושלים‪,‬‬ ‫וא ו ותר ו ללא לקוחות‪.‬‬ ‫בעל הבית כ ראה ידע על הכוו ה‪ ,‬שכן היה ותיק בעיר והכיר את המהלכים‬ ‫הצפויים‪ ,‬וברוב שפלותו יצל את תמימות ו‪ ,‬והשכיר ל ו את המסעדה תמורת‬ ‫תשלום מלא‪ .‬את המידע החשוב על המעבר הצפוי של משרד החוץ‪ ,‬הסתיר‬ ‫מאית ו‪.‬‬ ‫אכן פל ו בפח‪ ,‬אך לא התייאש ו‪ ,‬המשכ ו ל הל את המסעדה‪ ,‬אך כבר לא באותו‬ ‫קצב‪.‬‬ ‫עבד ו עוד כש ה‪ .‬בי תיים רוקח התחתן ואף ולדו לו תאומים‪ ,‬אלא שאביו הגיע‬ ‫ארצה מא גליה ושיכ ע אותו לחזור בו מרצו ו להישאר בישראל‪ ,‬ולהצטרף אליו‬ ‫בעסקיו הרבים בלו דון‪ .‬הפעם הסכים רוקח וא י ותרתי לבד ללא שותפי‪.‬‬ ‫היה קשה מאוד‪ .‬בארץ שררה תקופת הצ ע‪ ,‬ות אי הקיום של ראשית המדי ה היו‬ ‫קשים‪ .‬כמות הלקוחות שפקדה את המסעדה היתה קט ה‪ ,‬והרווחים היו בהתאם‪.‬‬ ‫בי תיים ב תה הסביבה והתמלאה בבתי מגורים ובשוק סיטו אי גדול‪.‬‬ ‫בקצה רחוב החשמו אים‪ ,‬בפי ת הרחובות קרליבך ויהודה הלוי עמד בית קפה‬ ‫קטן‪ ,‬אשר בעליו‪ ,‬יוסף הרמלין‪ ,‬הג לבוא למסעדה שלי ולאכול בה‪.‬‬ ‫באחד הימים הציע לי כי שתף פעולה בי י ו ‪ -‬הוא ירחיב את בית הקפה שלו‪,‬‬ ‫ובשטח החדש תוקם מסעדה שא י א הל‪.‬‬ ‫‪96‬‬

‫הסכמתי להצעה‪ ,‬החזרתי את המסעדה הכושלת לבעליה‪ ,‬והתחלתי לעבוד בבית‬ ‫הקפה "הרלי"‪.‬‬ ‫רכש ו יחד מכו ת אספרסו וקיוויתי כי אהפוך לשותף של ממש‪ ,‬כפי שהבטיח לי‪.‬‬ ‫זמן קצר לאחר מכן התברר לי‪ ,‬כי הרמלין קשר קשר מאחורי גבי עם בעל ח ות‬ ‫מכולת סמוכה‪ ,‬וש יהם יחד תכ ו להרחיב את בית הקפה וליצור שותפות בי יהם‪.‬‬ ‫הרמלין אמר לי שאמ ם א י יכול להישאר לעבוד אצלו בתור שכיר‪ ,‬אך כשותף הוא‬ ‫בחר בליברמן‪ ,‬בעל המכולת‪.‬‬ ‫לא היתה לי ברירה ו שארתי לעבוד שם כשכיר ולא כשותף‪ .‬עבדתי שעות רבות‬ ‫ביום‪ ,‬עד שעות הערב המאוחרות‪ ,‬לעיתים אפילו עד חצות‪ .‬העבודה משכה כארבע‬ ‫ש ים שבמהלכן עבר ו דירה מרחוב החשמל‪ ,‬שם גר ו עם ההורים‪ ,‬לרחוב טיומקין‪,‬‬ ‫לדירה בדמי מפתח‪ .‬חשש ו תמיד להסתכן ב טילת חובות גדולים ומחייבים‪ ,‬ועל כן‬ ‫הסתפק ו ברכישת כס בכסף שעמד לרשות ו‪.‬‬ ‫לצערי‪ ,‬קט ו לא פעם במהלכים שגויים באשר לרכישת דירות משל ו‪ ,‬כ ראה בשל‬ ‫התמימות של ו‪ ,‬ולעיתים גם בשל חוסר ידע או יסיון‪ .‬הוריי הצליחו ביגע רב‬ ‫להסתדר‪ ,‬בזכות זיכיון לתפעול דוכן של "מפעל הפיס"‪ ,‬אשר שיפר במקצת את‬ ‫חייהם‪.‬‬ ‫אבא לא הכיר את המושגים השגורים בארץ‪ ,‬וכשהגיע זמ ו לקבל את קיצבת‬ ‫הביטוח הלאומי‪ ,‬הת גד לקבלה‪ .‬למילה "קיצבה" היתה עבורו קו וטציה שלילית‬ ‫כמו דבה‪ ,‬והרי הוא תן כל הש ים‪ ,‬ומדוע יקבל קיצבה בערוב ימיו?‬ ‫כראש קהילה לשעבר התקשה אבי להבין את המצב‪ ,‬ורק כשקיבל הסבר על‬ ‫משמעות המושג‪ ,‬הסכים‪.‬‬ ‫בעל בית קפה "הרלי"‪ ,‬פתח במשך הזמן ס יף וסף ברחוב דיזי גוף פי ת רחוב קי ג‬ ‫ג'ורג בתל‪-‬אביב‪ ,‬וא י עברתי ל הל שם את בית הקפה החדש‪ .‬ב וסף רכש ברחוב‬ ‫הירקון‪ ,‬בשכו ת מ שיה בתל‪-‬אביב‪ ,‬קרוב לחוף הים‪ ,‬קו דיטוריה סיטו אית‬ ‫שתספק את העוגות לש י בתי הקפה‪.‬‬ ‫באותה תקופה הציע לי אחי שאול‪ ,‬ש יהל סוכ ות לשיווק מעילים חורפיים‪,‬‬ ‫להצטרף אליו כשותף‪ .‬הוא לא ראה בעין יפה את עבודתי הקשה בבית הקפה‪,‬‬ ‫והציע לי לחבור אליו‪ .‬התפתיתי לרעיון והתחלתי לעבוד יחד עימו במשך מספר‬ ‫ש ים‪.‬‬ ‫‪97‬‬

‫במחצית ש ות ה‪ 60-‬עברו על הארץ מספר עו ות חורף שחו ות וחמות‪ ,‬ואחי שאול‬ ‫אלץ לעזוב את עסקיו‪.‬‬ ‫בי תיים שוב פ ה אלי הרמלין‪ ,‬בעל בית הקפה‪ ,‬בהצעה חדשה‪ .‬הוא הכיר אותי‬ ‫כאיש מקצוע חרוץ ואמין ש יתן לסמוך עליו וליה ות מתפוקת עבודה טובה‪ ,‬ועל כן‬ ‫הציע לי ל הל את הקו דיטוריה‪ ,‬שמכרה עוגות ועוגיות בסיטו אות בלבד‪ ,‬תמורת‬ ‫‪ 5%‬מ יות בחברה‪ .‬זה היה בש ת ‪ .1966‬חשבתי כי ה ה יש בידי הזדמ ות להיות‬ ‫בעל עסק‪ ,‬ולו גם חלקי‪ ,‬ולהתקדם‪.‬‬ ‫העסק החל לצבור תאוצה‪ .‬במקביל פתחו ברחבי הארץ רשתות שיווק גדולות‪,‬‬ ‫סופרמרקטים ושופרסלים‪ ,‬אשר הפכו להיות לקוחותי ו הטובים‪.‬‬ ‫הקו דיטוריה התפתחה יפה מאוד‪ ,‬רכש ציוד חדיש מהול ד ומשוודיה‪ ,‬פתחו קווי‬ ‫ייצור חדשים והעסק פרח‪ .‬העוגיות שווקו בכל הארץ וכמעט כל ח ות גדולה‬ ‫ש פתחה‪ ,‬רכשה ממ י את התוצרת‪.‬‬ ‫עבדתי קשה מאוד‪ .‬היה עלי ל הל שתי משמרות עבודה כדי לספק את כל הביקוש‪,‬‬ ‫לפקח על משלוח הסחורה ליעדים שו ים ברחבי הארץ‪ ,‬ולעסוק גם בה הלת‬ ‫חשבו ות של הקו דיטוריה‪.‬‬ ‫***‬

‫רוניה – לאחר ש ת אולפן מלאה‪ ,‬שבה למדתי ש ה שלמה מדי יום‪ ,‬שיפרתי את‬ ‫ידיעותיי בעברית‪.‬‬ ‫בש ת ‪ 1960‬קיבלתי עבודה כמזכירה במשרדו של עורך‪-‬דין סבלן ואדיב מאוד‪.‬‬ ‫במהלך עבודתי שם העשרתי את אוצר המילים שלי‪ ,‬הן בכתיבה והן בדיבור‪ ,‬וכן‬ ‫למדתי להדפיס במכו ת כתיבה בשיטה עיוורת‪.‬‬ ‫עורך‪-‬הדין הג לשבת לידי‪ ,‬להכתיב לי את תוכן המכתב ולתקן את שגיאות הכתיב‪.‬‬ ‫מן ההיגוי המזרחי שלו למדתי את ההבדל שבין האותיות ע' וא'‪ ,‬ה' וח'‪ ,‬כך שגם‬ ‫זה עזר לי לקלוט את הכתיב ה כון ולהימ ע מכתיבה בשגיאות‪.‬‬ ‫למרות זאת דאגתי מאוד‪ ,‬שמא אכתוב בשגיאות‪ ,‬ולא אחת הדיר הדבר שי ה‬ ‫מעי י‪.‬‬ ‫עבדתי במשרד זה חמש ש ים‪ ,‬אך מאחר שהעבודה דרשה פיצול‪ ,‬לשעות הבוקר‬ ‫ולשעות אחר הצהרים‪ ,‬לא רציתי להמשיך בה יותר‪.‬‬ ‫‪98‬‬

‫זמן קצר לאחר מכן קיבלתי עבודה באיגוד משקי עופות‪ ,‬ושם שארתי עשרים‬ ‫ושלוש ש ים‪.‬‬ ‫שלוש ש ים לאחר לידתה של בלהה ולדה בת ו הש ייה לאה‪ ,‬ב‪ 28-‬באוגוסט ‪.1952‬‬ ‫הפכ ו למשפחה של ממש‪.‬‬ ‫בדרך כלל עבדתי בשעות שלפ י הצהריים‪ ,‬כדי להימצא אחר הצהריים עם ב ותיי‬ ‫ולטפל במשק הבית‪.‬‬ ‫***‬

‫יוסף – יהלתי את הקו דיטוריה‪ .‬העסק הלך והתרחב‪ ,‬הסחורה שווקה אל מחוץ‬ ‫לגבולות תל אביב‪ ,‬ובכל סופרמרקט חדש ח כתי את מחלקת מוצרי המאפה‪.‬‬ ‫כשפרצה מלחמת ששת הימים‪ ,‬ביו י ‪ ,1967‬גייסו במפתיע את כלי הרכב של‬ ‫הקו דיטוריה‪ ,‬ו אלצתי להשתמש במכו יות יש ות ולדאוג למלא אותן בדלק‬ ‫במהלך ה סיעה‪ ,‬כדי שלא תיתקע ה באמצע הדרך‪.‬‬ ‫לשותף שלי‪ ,‬הרמלין‪ ,‬היו ש י שותפים וספים שרצו להשקיע בעסקי מזון‪ ,‬מתוך‬ ‫ה חה שמזון יהיה תמיד מוצר דרש ומבוקש‪.‬‬ ‫למעשה היו הש יים בעלי חברת "חריש" שעסקה בעבודות עפר‪ .‬עם פרוץ מלחמת‬ ‫ששת הימים‪ ,‬רבתה הפעילות בתחום זה במדי ת ישראל ובכל השטחים ש וספו‬ ‫לתחומה כולל קו בר‪-‬לב‪ ,‬ולכן הם כלל לא התע יי ו במאפייה ובקו דיטוריה שבהן‬ ‫היו שותפים‪.‬‬ ‫החלטתי ל צל הזדמ ות זו ורכשתי את חלקם בעסק‪ ,‬בשיעור של ‪ 50%‬מערכו‪.‬‬ ‫שילמתי להם בתשלומים‪ ,‬והפכתי לשותף ולמ הל הקו דיטוריה‪ .‬למעשה‪ ,‬יהלתי‬ ‫את העסק לבדי‪ ,‬שכן הרמלין השותף פ ה לתחומים שברוח‪ ,‬מדיטציה ויוגה‪ ,‬בחוץ‬ ‫לארץ‪ ,‬והותיר לי את יהול העסק‪.‬‬ ‫הרמלין יסה את מזלו בתחום עיסוקיו החדשים‪ ,‬בשוויץ ובארה"ב‪ .‬בש ת ‪,1977‬‬ ‫עם עלייתו של מ חם בגין לשלטון‪ ,‬החליט לשוב ארצה‪ .‬מצבו הבריאותי הידרדר‬ ‫לאחר שובו‪ ,‬וא י המשכתי ל הל את העסק לבד אך במסירות‪.‬‬ ‫מספר הפועלים גדל וקווי ייצור חדשים וספו‪ .‬בשוק עדיין לא היו מוכרות אריזות‬ ‫אטומות ו אלצתי לארוז באריזות קיימות שלא יכלו לשמור על טריות המוצר‪ ,‬כך‬ ‫ש אלצתי לשווק מוצרים טריים מדי יום ביומו‪.‬‬ ‫‪99‬‬

‫הקו דיטוריה עבדה יום ולילה כדי לעמוד בביקוש‪.‬‬ ‫במשך הזמן‪ ,‬כשהייתי קרוב לגיל שבעים‪ ,‬חליתי ועברתי יתוחים ושותפי פטר‪.‬‬ ‫עדרתי מן העבודה עקב מחלתי‪ ,‬ובזמן היעדרותי והל העסק בידי אשת שותפי‪,‬‬ ‫אך לא בהצלחה יתרה‪.‬‬ ‫החלטתי למכור את הקו דיטוריה‪ ,‬ובש ת ‪ 1993‬הסתייע הדבר בידי‪.‬‬ ‫למזלי מכרתי את הקו דיטוריה במחיר סביר‪ ,‬אמ ם לא כמו בהצעה הראשו ה‬ ‫ש ית ה לי כשהייתי בן ‪ ,65‬אבל בזמן ה כון‪ ,‬שכן‪ ,‬לאור המצב הקיים היום בשוק‪,‬‬ ‫הייתי תקל בקשיים רצי יים‪ .‬להתחרות ב"עלית" או ב"אסם"‪ ,‬ע קי המזון‪ ,‬היה‬ ‫בלתי אפשרי‪ ,‬ויש סיכוי כי הייתי שחק על ידי שתי חברות הע ק הללו‪ ,‬או מאפיות‬ ‫"א גל"‪" ,‬ברמן" ודומיהן‪.‬‬ ‫לזכותי ייאמר‪ ,‬כי הייתי הראשון שפתח את שוק המאפים לרשתות השיווק ברחבי‬ ‫הארץ‪ ,‬וא י גאה על כך‪.‬‬ ‫בש ת ‪ 1994‬התחלתי לעבוד בחברה של בילי בתי ואלי חת י‪ ,‬בעבודה משרדית של‬ ‫כמה שעות ביום‪ .‬זה גורם לי סיפוק רב‪ ,‬הן מבחי ת העובדה שיש לי עדיין‬ ‫תעסוקה‪ ,‬והן מכך שא י עוזר לבתי בעסקיה‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪100‬‬

‫‪ ‬סיכום‬ ‫יוסף ‪ -‬בעבר אהבתי לעסוק בפעולות שו ות בבית‪ ,‬לתקן‪ ,‬להחליף או לארגן את כל‬ ‫מה ש דרש‪ .‬היו לי כישורים טכ יים ויכולתי ל צלם גם בביתי‪ ,‬ולחסוך את עבודתם‬ ‫של בעלי מקצוע‪ .‬כיום א י מתקשה בכך‪ ,‬ובזמן הפ וי א י ה ה לצאת יחד עם רו יה‬ ‫לטייל על שפת הירקון‪ ,‬ולהיזכר בזמ ים שעברו כל כך מהר‪.‬‬ ‫בבקרים א י קם כהרגלי מוקדם‪ ,‬בערך בשעה ‪ ,05.00‬ומדי יום א י והג ללכת לבית‬ ‫הכ סת‪.‬‬

‫רוניה ‪ -‬א י בעיקר אוהבת לקרוא ספרים‪ ,‬תחביב האהוב עלי עוד מש ות ילדותי‪.‬‬ ‫בעבר‪ ,‬גם בתקופה שבה עבדתי‪ ,‬הגתי ל סוע לב ותיי‪ ,‬כדי לעזור להן כמידת‬ ‫יכולתי‪ .‬א י משתדלת כמה שפחות לדאוג‪ ,‬אך לפעמים זה קשה‪.‬‬ ‫בעיקר סעתי ללאה‪ ,‬שהתגוררה בבית‪-‬אל המרוחקת‪ ,‬וכן עזרתי לבלהה בזמן‬ ‫ש עדרה מהארץ‪ .‬היום יש ל ו שבעה כדים‪ ,‬ש י י ים והשלישי בדרך‪.‬‬ ‫א י מקווה שב ותיי מוצאות את אושרן‪ ,‬כל אחת בדרכה ועל ‪-‬פי אורח חייה‪ ,‬וא ו‬ ‫מאחלים להם רק טוב עם הרחבת המשפחות‪ ,‬בריאות ו חת לכול ו‪.‬‬ ‫א ו אוהבים אתכם‪...‬‬

‫‪101‬‬

‫דברים שכתבה רוניה‬ ‫‪ 60‬ש ים עברו מרגע שחרורי ממח ות ריכוז וא י עדיין‬ ‫עם מחשבות עצובות וחושבת על יקירים ש ספו במוות כה טרגי‪.‬‬ ‫שאר ו כבר לא הרבה יצולי שואה וגם זה ייעלם במהרה‪.‬‬ ‫אסור ל ו לשכוח מה ה אצים עשו ליהדות אירופה‪.‬‬ ‫בקשה יחידה יש לי – ילדים שלי – אל תשכחו מה ה אצים‬ ‫עוללו ליהודים‪.‬‬ ‫גם אלה ש יצלו שארו עם פצע בלב ועם געגועים עמוקים‬ ‫להורים‪ ,‬לקרובים ולידידים ש עלמו כל‪-‬כך צעירים‪.‬‬ ‫קשה לי לשמוח‪ ,‬אפילו בשמחה הכי קרובה לי‪.‬‬ ‫תסלחו לי‪,‬‬ ‫א י אוהבת אותכם – אל תשכחו אותי‬ ‫והלוואי שהחיים שלכם יעברו בלי פחד‪ ,‬בלי אלימות‪.‬‬ ‫תשמרו על הבריאות שלכם ותשתדלו לחיות חיים טובים ובריאים‪.‬‬ ‫אמן‪.‬‬

‫אמא‬

‫‪102‬‬

‫‪ 2‬ב ובמבר ‪2004‬‬

‫אמא ואבא היקרים לי מכל‪,‬‬ ‫בשל התמחותי וכישוריי‪ ,‬קראתי את ספר הזכרו ות הזה במהלך הכ תו‪.‬‬ ‫סיימתי כרגע‪ .‬השעה ‪ 1:00‬לפ ות בוקר של יום רביעי‪ .‬עוד יום רביעי שבא לעולם‪.‬‬ ‫התאריך הוא ‪ 10‬ב ובמבר ‪.2004‬‬ ‫א י עוד לא סבתא‪ ,‬זה יכול לקרות בכל רגע וא י מחכה‪ ,‬אבל כבר ‪ 52‬ש ים א י‬ ‫הבת שלכם‪ ,‬אחותה הצעירה של בלהה‪.‬‬ ‫רציתי לומר לכם‪ ,‬אמא ואבא‪ ,‬שרק היום‪ ,‬ואולי אפילו רק הלילה‪ ,‬א י יודעת איזו‬ ‫בת מזל א י‪ ,‬איך שפר עלי גורלי והיטיב עמי מזלי ש ולדתי לזוג א שים כמוכם‪.‬‬ ‫הזכרו ות שעולים מ‪ 100-‬דפי הטיוטה שסיימתי עכשיו קשים וכואבים‪ ,‬קורעים‬ ‫את ה שמה‪ ,‬אך מתוכם עולות בגאון דמויותיכם במלוא הדרן‪.‬‬ ‫לא ותר לי אלא להודות לאהבה שלכם‪ ,‬ליושר שלכם‪ ,‬לתמימות המתוקה שלכם‪,‬‬ ‫לאומץ שלכם‪ ,‬לגבורה שלכם‪ ,‬ליופי שלכם‪ ,‬לטוב הלב שלכם‪ ,‬לכוח ההישרדות‬ ‫שלכם‪ ,‬לכוח ה תי ה שלכם‪ ,‬לחן ולחסד שלכם‪...‬‬ ‫להודות על כל מה שהי כם – הא שים הכי א שים בעולם שלי‪.‬‬ ‫לאורך חיי שאלתי את עצמי לא פעם מי הם הוריי שהביאו אותי לעולם – מה היה‬ ‫פועלם )מעבר לקורות המרים בימי המלחמה הארוכים( ומה אוכל ללמוד מהם‬ ‫ולהשאיר אצלי לאחר שחלילה ייפרדו מאית ו‪ .‬היום מצאתי!‬ ‫מצאתי את הטוב בהתגלמותו‪ ,‬מצאתי את האהבה הטהורה ביותר‪ ,‬מצאתי את‬ ‫האמת הזכה שלכם‪.‬‬ ‫א י רוצה להודות לכם על ש תתם לי חיים במי ון ה כון ביותר‪ ,‬על ש תתם לי את‬ ‫חייכם‪ ,‬את שמתכם‪ ,‬את אהבתכם‪ .‬אין כרגע שלמה ומאושרת ממ י‪ ,‬והכל הכל‬ ‫בזכותכם – אהוביי‪.‬‬ ‫עתה א י מוכ ה לאהוב יותר את ילדיי ולקדם בברכה רבה את כדיי‪.‬‬ ‫וכמו שכתבת ל ו אמא‪." :‬א י אוהבת אתכם‪ ,‬א י אוהבת אתכם"‪...‬‬

‫לאה‬ ‫)כמה ימים אחר כך‪ ,‬ב‪ ,17.11.2004-‬ולד יעקב‪-‬מרדכי ה כד‪-‬ה ין‪ ,‬בצפת(‬

‫‪103‬‬

‫א‪.‬ר‪.‬ת תיעוד וכתיבת ביוגרפיות‬ ‫כתיבה‪ ,‬עריכה והפקה‪ :‬לאה חורב ‪0507-708707‬‬ ‫‪2004‬‬ ‫תשס"ה ‪104 -‬‬